לדף ראשי




שלחן ערוך - ספרו של ר' יוסף קארו (מחבר "בית יוסף" על ארבעה הטורים). הספר הוא קיצור דיני ארבעה הטורים ופירוש בית יוסף הסובב עליהם,
הספר מחולק לארבעה חלקים כמו ארבעת הטורים, ומסוד כסימני הטור. כל סימן מתחלק לסעיפים.
חלק ראשון, אורח חיים: דיני הנהגת האדם בכל יום, בשבת ובמועדים, וענייני תפילה.
חלק שני יורה דעה: דיני איסור והיתר.
חלק שלישי אבן העזר: דיני נשים גיטין וקדושין.
חלק רביעי חשן משפט דיני ממונות.

שלחן ערוך נתחבר בסוף ימיו, אחרי שכתב את הספר "בית יוסף" והוא כולל את הדינים והדעות במפורט ובאריכות.
הספר נדפס לראשונה בוויניציאה בשנת שכ"ה-שכ"ו. לאחר שר' משה איסרליש (הרמ"א) הוסיף את הערותיו לספר, כוללות הדפסות הספר את הערותיו, הנקראות "מפה", והן כוללות את מנהגי אשכנז שרבי יוסף קארו השמיט מספרו. (הספר נקרא "מפה", שהוא כפורס מפה על השלחן הערוך). בדפוסים הרגילים מודפסים דברי ה"שלחן ערוך" באות מרובע, ואילו הגהות הרמ"א באות רש"י, אחרי המילה "הגהה".

ש"ע נתקבל להלכה בכל תפוצות ישראל, והוא הפוסק שעליו סומכים כל בעלי ההוראה להלכה למעשה.
השלחן ערוך פותח את תקופת ה"אחרונים".

את העקרונות שהנחו את רבי יוסף קארו בכתיבת ה"שלחן ערוך" כתב בהקדמתו:

"במה אקדם ה', אכף לאלהי מרום... שהשפיע מטובו על שפל אנשים כמוני לחבר ספר על הארבע טורים אשר קראתיו "בית יוסף", אשר כללתי בו כל הדינים הנמצאים בכל הפוסקים, חדשים וגם ישנים, בתלמוד בבלי וירושלמי, בתוספתא בספרא בספרי, במכילתא ודברי המפרשים והפוסקים ובעלי התשובות, חדשים וגם ישנים. ונתבאר שם כל דין ודין באר היטב.
ראיתי אני בלבי כי טוב ללקוט אמריו בדרך קצרה בלשון צח וכולל, למען תהיה תורת ה' תמימה, שגורה בפי כל איש ישראל, כי כאשר ישאלו לתלמיד חכם דבר הלכה, לא יגמגם בה, אלא יאמר מיד, ויהיה ברור לו כל דין שישאל עליו הלכה למעשה, בהיותו שגור בפיו ספר זה, לחלקו לחלקים שלושים, ללמוד בו בכל יום חלק, ונמצא שבכל חודש הוא חוזר תלמודו.
זאת ועוד: התלמידים הקטנים יהגו בו תמיד וישננו לשונו על פה ותהיה גרסה דינקותא מסודרת בפיהם מקטנותם הלכה למעשה. וקראתי שם ספר זה "שולחן ערוך" כי בו ימצא ההוגה כל מיני מטעמים. ומובטח אני בחסד עליון כי על ידי ספר זה תמלא הארץ דעה את ה', הקטנים עם הגדולים".

למרות דבריו אלה, היו בין הפוסקים שרצו לסייג את הלימוד בשלחן ערוך, כדי שלא יהפוך הספר להיות ספר לימודי יחיד, ויזנחו את הלימוד בספרי המקור, או בספרים המרחיבים, כמו הטור והבית יוסף.

סמ"ע [ספר מאירת עיניים]:

כוונת המחבר [=ר' יוסף קארו] והרמ"א בחיבור השלחן ערוך היה שלא יפסקו דין מתוכו אלא אותן שלמדו תחלה דברי בעל הטורים עם פירוש "בית יוסף", וידעו מתוכו מקום כל דין עם טעמו מהתלמוד ומגדולי המחברים. וכדי שלא יזוזו מזכרונם הדברים, חיבר הש"ע להיות עומד לפניהם למזכרת. מה שאין כן בזמנינו, מסיבת כובד התלאה נמשך מהטוב רעה: שרבים חושבים בנפשם כאילו הם מדור דעה, ורוצים ללמוד התורה על רגל אחת, ומצפצפים ופוסקים מתוך הש"ע, והם מחריבי עמנו, הפרו ברית אלהים וגורמים רעה לנפשם. (הסמ"ע בהקדמתו לח"מ, שו"ת זרע אברהם ח"מ סי' ב', שמש צדקה סי' ל"ג, שו"ת ב"ח סי' פ'. ראשון לציון דף ק'ב ע"ד).

יש שחשבו שהמחבר מפני חולשתו בסוף ימיו, בעת שכתב הש"ע לא דקדק כל כך, או שמסר לתלמידיו כתיבת קיצור ספרו הגדול ב"י. ויען כי לא אחד היה המסדר, נמצאו מזה קצת שינויים בדעות ונוסחאות וקשה לזווגם בלי דוחק הרבה המביא להוציא הדברים מפשוטם (דבר שמואל סי' רנ"ה).

יש אומרים שהמחבר לא עשה הש"ע אלא לקטנים ועמי הארץ (שו"ת מוהריט"ץ סי' ס"ז).

נראה שכל אלה כתבו כן, מפני שחששו שהלומדים יסתפקו בלימוד הש"ע, ולא יעסקו בטור וב"י המבוססים על מקור הדינים בתלמוד.

החיד"א כתב כנגד האומרים כי תלמידי מהרי"ק כתבו את הש"ע:

נראה פשוט שמרן הקדוש לא יניח ספר שעשאו להורות לכל ישראל ביד תלמידיו, אף שהיו גדולים, שיביא מכשול. וכל שכן שלא יחלק ההלכות לזה אחת ולזה אחת, או כיוצא בזה, דנפיק מיניה חורבא. ואם ח"ו היה כן, לא היה כותב שהוא חיברו, שכל קהל עדתנו עליו יסמוכו (שם הגדולים ח"ב ערך ש"ע).

ראוי ש"ע לסמוך עליו יותר מאשר הטור והב"י, כי הוא אחריהם, ובפרט כשהוא נדפס עם הגהות הרמ"א.
גנת ורדים (ח"מ כלל נ' סי' ק"ט):

האידנא בכל המקומות מנהג אחד הוא, דלא נדדי מדברי מרן בשלחנו הטהור, אף שהוא נגד הרמב"ם ז"ל. וכן כתב ה"כנסת הגדולה" בתשובותיו (סי' ס'). ומרגלא בפומיה לומר שהרב מהריק"א ז"ל יסד ספר הקצר (הוא הש"ע) על סדר הרמב"ם בדברים שהרמב"ם מדבר בהם, ועל סדר הטורים בדברים שהרמב"ם אינו מדבר בהם. ובר מן דין, הרי מתוך הקדמת מהריק"א לספר הש"ע מונח להדיא שכוונת חבור הש"ע היה גם לחכמים ולמורי הוראות, שהרי כתב וז"ל:
כי באשר ישאלו לת"ח דבר הלכה לא יגמגם בה אלא יאמר לחכמה אחותי את... ומובטח אני בחסד עליון שע"י ספר זה תמלא הארץ דעה את ה' הקטנים עם הגדולים, תלמיד עם מבין, חכם חרשים ונבון לחש. עכ"ל.

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
מפעלו בהלכה של מרן יוסף קארו, הירשברג
פרשני השלחן ערוך, שמואל חגי
המהדורות הראשונות של השלחן ערוך, הברמן
השלחן ערוך ור' משה איסרליש [הרמ"א], ד"ר יהושע הורביץ
מפרשי השלחן ערוך האחרונים, רב צעיר

ספר נוסף בשם "שלחן ערוך הרב" נכתב בידי רבי שניאור זלמן מלאדי, ראה עליו בערכו.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן