לדף ראשי



ראב"ע, זכה בנשיאות בגלל מחלוקת שהתעוררה סביב רבן גמליאל. רבן גמליאל לא נהג כבוד בר' יהושע, והדבר עורר תרעומת בקרב החכמים. בשל כך העבירו את רבן גמליאל דיבנה מנשיאותו, וחיפשו לו מחליף. ראב"ע זכה בתפקיד בזכות חכמתו, ייחוסו ועושרו.
כאשר נתפייס רבן גמליאל עם ר' יהושע וחזר לנשיאות, נתנו לרבן גמליאל לדרוש שתי שבתות, ולר' אלעזר בן עזריה שבת אחת, ואותה שבת נקראה "שבתו של ר' אלעזר בן עזריה".
תיאור המחלוקת בערך "מחלוקת"

כאשר נתמנה ראב"ע לנשיא, היה בן שמונה עשרה שנה או בן שש עשרה שנה (ברכות כח:א – בבלי וירושלמי). אגדה זו בנויה על מאמרו "הרי אני כבן שבעים שנה" (משנה ברכות א:ה), שפירשוה שנתמלא ראשו שיבה בגלל תפקיד הנשיא שקיבל. מהירושלמי בברכות א:ו משמע שפירשו את המשנה כפשוטה: כבן שבעים שנה - בערך בן שבעים שנה (ראה בפירוש מבעל ספר חרדים שם).

ביום שעלה ר' אלעזר בן עזריה לנשיאות סלקו את שומר הפתח, וניתנה רשות לכל התלמידים להיכנס, בניגוד לשיטתו של רבן גמליאל שהיה מכריז ואומר: כל תלמיד שאין תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש. ובאותו היום נוספו לבית המדרש כמה מאות ספסלים.

אותו היום השאיר רושם רב במקורות, וכמה פעמים מדובר על "בו ביום", או על יום שהושיבו בו את רבי אלעזר בן עזריה בישיבה (משנה זבחים א:ג, ידים ד:ב). מסכת עדויות
בו ביום נשתנה, ולא הייתה הלכה שהייתה תלויה (מסופקת) בבית המדרש שלא פירשוה. ר' דוסא בן הרכינס, שהיה זקן מופלג בזמנו, העיד על ר' אלעזר בן עזריה: מכירו אני, שהוא דור עשירי לעזרא, ועיניו דומות לשל עזרא (ירושלמי יבמות א:ו).

עשרו של ראב"ע היה למשל: תריסר אלפים עגלים היה מעשר ראב"ע מעדרו שנה שנה (שבת נד:ב). הרואה ראב"ע בחלום יצפה לעשירות (ברכות נז:ב). משמת ראב"ע בטלה עטרת חכמים, שעטרת חכמים עשרם (תוספתא, סוטה טו:ג).

ר' אלעזר הצטיין בתורה, עד שדימו אותו לקופה של רוכלים:

"בזמן שתלמיד חכם נכנס אצלו, שאלו במקרא אומר לו, במשנה אומר לו, במדרש אומר לו, בהלכות אומר לו, בהגדות אומר לו" (אבות דרבי נתן יח:א).

עיקר פעולתו של ר' אלעזר בן עזריה היתה בתחום האגדה. על יופין של אגדותיו מעיד ר' יהושע כאשר שמע דרשה שלו: אין דור יתום שר' אלעזר בן עזריה שרוי בתוכו (חגיגה ג:ב).

כאשר דרש ר' עקיבא דרשות, אמר לו: "עקיבא, מה לך אצל אגדה, כלך אצל נגעים ואהלות" (סנהדרין לח:ב). גם אמר לו: אפילו אתה אומר כל היום כולו 'בשמן למעט, בשמן לרבות' איני שומע לך (ספרא פרשת צו יא).
רבי עקיבא דרש בשיטה של ריבוי ומיעוט, ומולו יסד את ראב"ע את הכלל "דברה תורה כלשון בני אדם" (קידושין יז:ב), כלל שאחז בו גם ר' ישמעאל.

פוגשים אותו בבני ברק, יחד עם ר' אליעזר, ר' יהושע, ר' עקיבא ור' טרפון, כשהם מספרים ביציאת מצרים כל הלילה (הגדה של פסח).
נסע לרומי עם רבן גמליאל, ר' יהושע ור' עקיבא, להשתדל בענייני האומה (מע"ש ה:ט ועוד).

ממאמריו:

אבות ג, יז
רבי אלעזר בן עזריה אומר:
אם אין תורה, אין דרך ארץ.
אם אין דרך ארץ, אין תורה.
אם אין חכמה, אין יראה.
אם אין יראה, אין חכמה.
אם אין בינה, אין דעת.
אם אין דעת, אין בינה.
אם אין קמח, אין תורה.
אם אין תורה, אין קמח.

הוא היה אומר:
כל שחכמתו מרבה ממעשיו, למה הוא דומה, לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מעטין,
והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו.
שנאמר (ירמיה יז), והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבוא טוב ושכן חררים במדבר
ארץ מלחה ולא תשב.
אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו, למה הוא דומה, לאילן שענפיו מעטין ושורשיו מרובין, שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו.
שנאמר (שם), והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא יראה כי יבא חם,
והיה עלהו רענן, ובשנת בצרת לא ידאג, ולא ימיש מעשות פרי:

קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף (פסחים קיח:א);
פיקוח נפש דוחה את השבת: מה מילה שהיא אחת מאבריו של אדם דוחה את השבת, קל וחומר לפיקוח נפש שדוחה את השבת (שבת קלב:א);
סנהדרין ההורגת אחת לשבעים שנה נקראת חובלנית (משנה מכות א:י);
עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו (משנה, סוף יומא);
אומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו (ספרי במדבר קב, ב"ר לב:ג).
הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא. (משנה ברכות א:ה)
אם אין תורה אין דרך ארץ, אם אין דרך ארץ אין תורה. אם אין קמח אין תורה, אם אין תורה אין קמח. (אבות ג:יז)
שלא יאמר אדם: אי איפשי לאכול בשר חזיר... אבל איפשי, מה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך. (ספרא קדושים ט)

הערות לערך:
שם המעיר: עדה גבע addageva@gmail.com
הערה: קביעתו של ר' אלעזר בן עזריה "עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו", היא קביעה מכוננת, אשר יש בה כדי לקרב בין הבריות, משום שהיא מאפשרת לאדם חילוני בן ימינו להתחבר ליום זה, בהפנותה את התביעה כלפי האדם, שאינו יכול להתנקות באמצעות טקס בלבד... זאת על רקע כתובים המתארים טקסים כגון השעיר לעזאזל, או מנהג תרנגול הכפרות או התשליך.
מעניין שקביעות נוספות משלו חוברות לאותו כיוון מוסרי (כגון: אם אין קמח אין תורה או משל העץ ששורשיו מרובים), ואכן גם מעשיו מעידים עליו, שפתח את שערי בית המדרש, וכן ביחסו לאשתו, ששאל לדעתה, ובצניעותו, שלא מיהר לקבל את המשרה. באמצעות מעשיו הנזכרים והדברים המובאים בשמו אפשר לצייר את דיוקנו כמנהיג אמיץ ובעל שאר רוח.

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן