לדף ראשי




גדול אמוראי בבל, תלמידם של רב ושמואל, חברם של רב יהודה, רב נחמן ורב חסדא, ורבם של חכמי הדור השלישי: רבה ורב יוסף.

אחרי מות רבותיו נתמנה לראש ישיבת סורא. בימיו פרחה הישיבה, ובשעה שדרש רב הונא הקיפוהו שלושה עשר אמוראים, שהסבירו את תורתו לתלמידיו. מספר התלמידים הסדירים בישיבה הגיע לשמונה מאות. את גודל ישיבתו תיארו חז"ל בתיאור זה: כאשר קמו החכמים משיעורו של רב הונא, וניערו בגדיהם, עלה אבק שהחשיך את אור היום. בארץ ישראל היו מבחינים בכך, ואומרים: נסתיים שיעורו של רב הונא בבבל (כתובות קו:א).

דאגתו לציבור הייתה מופלאה. בימות הגשמים היה נוסע במרכבתו ברחובות העיר, וכל בניין רעוע שהיה מוצא היה מצוה להרסו. אם עני היה בעל הבית, ולא השיגה ידו לבנותו מחדש, בנהו רב הונא על חשבונו. בכל ערב שבת היה שולח שליחים לשוק לקנות את כל הירק שנשאר לירקנים, ולזרקו לנהר, כדי להבטיח את הסוחרים שסחורתם תימכר, ולא יהא מחסור בפירות וירקות בשבתות הבאות. בשבתו לסעוד היה פותח את דלתות ביתו לרווחה וקרא: כל מי שצריך יבוא ויאכל (תענית כ:ב).
לא רצה ליהנות מכבוד התורה, ולא נתן לתלמידיו לשרתו שרות שיש בו ביזיון. פעם בא רב הונא מן השדה ומגרפה על שכמו. פגשו רב הונא בר חנילאי, וביקשו כי ייתן לו לשאת את המגרפה. אמר לו רב הונא: אם רגיל אתה לשאת כלי זה בעירך, אתן לך, ואם לאו אין רצוני להתכבד בקלונך (מגילה כח:א). רב הונא נמנה בין חסידי בבל (תענית כג:ב).

רב הונא האריך ימים, וכארבעים שנה עמד בראש ישיבתו. כמעט כל חכמי הדור השלישי היו תלמידיו. מאות מאמריו בהלכה, וכן מאמריו באגדה הובאו בשני התלמודים ובמדרשים.

ממאמריו:

כל שיודע בחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום, יקדים לו שלום. ואם נתן לו ולא החזיר -נקרא גזלן (ברכות ו:ב).
מי שמקל לעצמו ומחמיר לאחרים, הוא רשע ערום שמבלה את העולם (סוטה כא:ב).
כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו, עובר בחמישה קולות (ברכות ו:ב).
כיוון שעבר אדם עבירה ושנה בה... נעשית לו כהיתר (יומא פו:ב).
בן עשרים שנה ולא נשא אישה - כל ימיו בעבירה (קידושין כט:ב). בדרך שאדם רוצה לילך, בה מוליכין אותו (מכות י:ב).
כל שהקב"ה חפץ בו מדכאו בייסורים... וצריך לקבלם באהבה. ומה שכרו? יראה זרע יאריך ימים (ברכות ה:א).
כל אדם שיש בו יראת שמים, דבריו נשמעין (ברכות ו:ב).
אין כל הגלויות מתכנסות, אלא בזכות המשניות (פסיקתא דרב כהנא ס:ב).
כל הקובע מקום לתפילתו, אלוהי אברהם בעזרו. וכשמת אומרים: אי עניו אי חסיד מתלמידיו של אברהם אבינו (ברכות ו:ב).
כשושנה בין החוחים. רב הונא פירש את הפסוק במלכויות. מה שושנה זו, כשהיא נתונה בין החוחים רוח צפון יוצא ומטה אותה כלפי צפון, והחוח עוקצה, אף על פי כן לבה מכוון למעלה. כך ישראל, אף על פי שהם נגבים ארנוניות בנסגניות - לבם מכוון לאביהם שבשמים.
"אמר נבל בלבו (תהלים יד:א) - זה עשו הרשע. ולמה נקרא שמו נבל?... על שם שמילא את כל הארץ מנבלתם של ישראל, שנאמר: נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים". (שו"ט יד:ג)

רב הונא נפטר במיתה פתאומית בשנת 297 והוא בן למעלה משמונים שנה. חכמים הגדירו את מיתתו כמיתת נשיקה (מו"ק כח:א). כדי לחלק לו כבוד מיוחד חשבו להניח על מיטתו ספר תורה, אבל רב חסדא הזכיר שדעתו של רב הונא עצמו הייתה שאין לעשות כן. ר' אבא הספידו ואמר: ראוי היה רבנו שתשרה עליו שכינה, אלא שבבל גרמה לו (שם כה:א). את ארונו העלו לא"י, ור' אמי ור' אסי, ראשי הדור בא"י, יצאו לקראת ארונו. הביאוהו לקבורה במערתו של ר' חייא, הואיל ושניהם הרביצו תורה בישראל (שם). הניח אחריו בן גדול בתורה, הוא רבה בר רב הונא, ועוד בנים ובנות (מגילה כז:ב).



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן