לדף ראשי



חי תשעים ושתים שנים (מו"ק כח:א). מוצאו ממשפחת כוהנים (ברכות מד:א). עיר מושבו הייתה כפרי (עירובין סב:ב, ב"מ ו:ב). היה תלמידו של רב, והעריצו מאוד.

כאשר נבחר רב הונא לראש ישיבת סורא, נחשב רב חסדא לאחד מתלמידיו החשובים ביותר (ב"מ לג:א). לימים נתגלעה מחלוקת ביניהם, ולמרות שיושבו ההדורים ביניהם עזב רב חסדא את סורא וחזר למקום מושבו כפרי, אבל הרגיש את עצמו שם גלמוד ובודד.

רב הונא ורב חסדא ביססו את הישיבה בסורא. רב הונא פרסם את שמה וחשיבותה גם בארץ ישראל, עד כי ר' אמי ור' אסי, ראשי הדור בארץ ישראל, היו כפופים לדעתו (גטין נט:ב), ובבבל העמיד תלמידים הרבה.רב חסדא נתן תמיד כבוד לרבו ונהג בו כתלמיד נאמן. כל ימי רב הונא לא היה רב חסדא מורה הוראה בסורא (עירובין סב:ב).

בשנת 293 בנה רב חסדא מחדש את ישיבת סורא. אחרי פטירתו של רב הונא (בשנת 297 ) עברו כל החכמים והתלמידים לפומבדיתא, לישיבתו של רב יהודה בן יחזקאל. כאשר נפטר רב יהודה בשנת 299, נבחר רב חסדא לראש הישיבה והמשיך בהוראה בישיבת סורא (אגרת רב שרירא גאון).

בנעוריו היה רב חסדא עני מאוד. הוא מספר שלא אכל ירקות שלא לעורר את התיאבון (שבת קמ:ב). אמר: מי שאפשר לו לאכול לחם שעורים ואוכל של חיטים עובר על "בל תשחית" (שבת שם). כשהלך בין קוצים ודרדרים הרים את בגדיו באמרו: רגלי גם אם יפצעו יכולים להירפא, אבל בגדי כשיקרעו אין להם תקנה (ב"ק צא:ב).
כשהתחיל להתעסק בעשיית שיכר התעשר מאוד (פסחים קיג:א).

בן שש עשרה נשא לאשה את בתו של רב חנן בר רבא. שתי בנותיו נישאו לרמי בר חמא ומר עוקבא בר חמא (ברכות מד:א). בניו הם: רב נחמן, רב חנן, רב מרי ורב פנחס ורב תחליפא. רב חסדא העריך מאוד את בנותיו ואמר: בשבילי בנות יותר חשובות מבנים (ב"ב קמא:א).
אחרי מיתת רמי בר חמא נישאה אלמנתו לרבא (כתובות פה:א) על בת זו מסופר, שבילדותה ישבו רבא ורמי בר חמא לפני רב חסדא. לשאלה למי מהם היא רוצה להינשא, השיבה: לשניהם, רבא הגיב: אני האחרון. וכך היה (ב"ב יב:ב).

רב חסדא לא נרתע מלהורות לבנותיו כיצד להתנהג עם בעליהן (שבת קמ:ב).

אמר להו רב חסדא לבנתיה: תיהוי צניעתן באפי גברייכו, לא תיכלון נהמא באפי גברייכו, לא תיכלון ירקא בליליא, לא תיכלון תמרי בליליא, ולא תשתון שיכרא בליליא, ולא תיפנון היכא דמפני גברייכו. וכי קא קארי אבבא איניש לא תימרון מנו אלא מני. נקיט מרגניתא בחדא ידיה, וכורא בחדא ידיה. מרגניתא - אחוי להו, וכורא לא אחוי להו, עד דמיצטערן, והדר אחוי להו.

עזר לתלמידיו העניים, סיפק להם אוכל ובגדים. עשרה מאמרים של רב חסדא נמסרו, שבהם נכללים הלכות דרך ארץ והוראות בהספקת המזון והמלבוש שמכוונים ל"בר בי רב" (שבת קמ:ב).

שקד מאוד בלימוד התורה. כשבקשה בתו שיישן וינוח קצת, ענה: עוד מעט יבואו הימים הארוכים והקצרים (=לאחר המיתה) וישנתי הרבה (עירובין סה:א). על מותו מסופר שמלאך המוות לא היה יכול להתגבר עליו, מפני שלא הפסיק אף לרגע מלעסוק בתורה, ורק כשהבהיל מלאך המוות את רב חסדא, שבת מלימודו, יכול לו המלאך ונפטר (מו"ק כח:א).

הפלפול והחידוד הם הסימנים המובהקים והאופייניים של שיטת רב חסדא בלמוד התורה. הוא היה חריף ועוקר הרים בפלפולו. שיטתו זו נראית במאמריו בהלכה וגם במשאו ומתנו עם חבריו ותלמידיו.

פתגמים ומשלים:

כל המנבל את פיו מעמיקין לו גיהנום (שבת לג:א);
זנות וכעס בבית כתולעת לשומשמין (סוטה ג:ב);
לעולם אל יטיל אדם אימה יתרה בתוך ביתו, שהרי פילגש בגבעה הטיל עליה בעלה אימה יתרה, והפילה כמה רבבות מישראל (גטין ו:ב);
האב שמחל על כבודו, כבודו מחול. הרב שמחל על כבודו, אין כבודו מחול (קידושין לב:א);
כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה (ב"מ נט:א).
אם רואה אדם שייסורים באים עליו יפשפש במעשיו... פשפש ולא מצא, יתלה בביטול תורה (ברכות ה:א).

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן