לדף ראשי



ביום חמישי, 28 במרס 1947, בפינת הרחובות ארלוזורוב ובן-יהודה בתל-אביב, התנפלו שמונה צעירים על מרדכי ברגר, קורפורל במחלקת התנועה של משטרת ארץ-ישראל. התוקפים סתמו את פיו והיכוהו באלות על ראשו. ברגר נפל מתבוסס בדמו. עוברים ושבים הביאוהו לבית-החולים "הדסה", שם מת מפצעיו. בעיר הופצו שמועות, כאילו היה זה מעשה ידיו של האצ"ל, אולם למחלקת המודיעין של האצ"ל ("דלק") נודע, כי חברי ההגנה הם שהיכו את ברגר וגרמו למותו. כאשר השמועות לא פסקו, פרסם האצ"ל כרוז שבו נאמר:

"אנו יודעים מי ציווה להרוג את ברגר ומי גרם למותו. אם תוקם ועדת חקירה עברית ציבורית, נהיה מוכנים להעמיד לרשותה את הידיעות אשר בידינו".

העניין הובא בפני בית-דין פנימי של ההגנה, אשר חקר את המקרה והגיע למסקנה כי אכן ידה של ההגנה הייתה במעשה. הסתבר כי ברגר עבד קודם לכן בבולשת ונחשד כי מסר ידיעות על ההגנה ועל כן הוחלט להענישו במכות בלבד. מפקד ההגנה במחוז תל-אביב נמצא אשם בכך שפקד לעשות זאת ללא הוראה מגבוה וגרם למותו של ברגר. הוא נידון להעברה מתפקידו לתפקיד אחר.



הערות לערך:
שם המעיר: איל צדוק
הערה: מסתבר שלמבצעי הפעולה לא נמסר מידע מודיעיני חשוב: מרדכי ברגר נפגע בעבר בראשו, והותקן לו חלק מפלטינה במקום עצם. לכן, כהיכו אותו עם אלה בראשו, זה הביא למותו. בבית הדין של ההגנה דנו בהיבט הזה ומצאו את מבצעי הפעולה זכאים, ולעומתם יצחק זיו-אב, מפקד ההגנה במחוז תל אביב נמצא אשם והודח מתפקידו. לאחר קום המדינה התמנה זיו-אב למפכ"ל השני של משטרת ישראל.
מקור ההערה: מידע מפיו של מפקד הפעולה

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן