לדף ראשי

אל: שר המושבות 1.3.1945
מאת: הנציב העליון
מספר 197 סודי

שלך מספר 325, שיתוף-הפעולה של הסוכנות היהודית נגד הטרוריסטים

מאז הסקירה שניתנה במכתבו של שאו [המזכיר הכללי של ממשלת המנדט] לדאו מה-22 בדצמבר 1944, נמשך שיתוף הפעולה של הסוכנות ובכמה אספקטים איכותו שופרה. מאז ספטמבר 1944, המיידע של הסוכנות הוביל למעצרם של 25 טרוריסטים חשובים וביניהם ויניארסקי (המכונה מרידור), ראש המבצעים של האצ"ל (גורש לסודן ב-21 בפברואר). בסך-הכול סיפקה הסוכנות עד כה פרטים על 830 חשודים, שמתוכם אותרו ונעצרו עד עתה 337. מבין אלה, כלואים 241 על-פי תקנות לשעת-חירום; השאר שוחררו, ונמצאים תחת פיקוח או ללא תנאי. המיידע של הסוכנות גם הוביל לתפיסת 150 פאונד של אמונאל, 8 פצצות ג'ליגנייט, 5-4 פאונד של ג'ליגנייט וכן 2 משגרי מרגמות ''2 בירושלים. כמו-כן נעשו מספר מעצרים מועילים במרכז של האצ"ל בתל-אביב.

2. למרבה הצער, רשימות הסוכנות של טרוריסטים כביכול, ממשיכות לכלול אנשים רבים שאינם קשורים לטרור, אך מבחינה פוליטית הם בלתי-רצויים לסוכנות. דבר זה מוסיף לקשיי המשטרה בהפרדת העזים מן הכבשים. יתר-על-כן, הסוכנות מתחמקת ממתן מיידע מפורט, כלומר רישומים אמיתיים על האצ"ל, שהיוו את חומר הגלם ממנו נערכו רשימות החשודים שהגישו לנו. דבר זה מונע מן המשטרה מיידע שיש בו ערך פוטנציאלי רב.

3. המאפיין המצער ביותר של "שיתוף הפעולה" מצד הסוכנות הינו גל של חטיפות, שלפחות 12 כאלה אומתו מדצמבר 1944 ועד פברואר 1945. הסוכנות הודתה באופן בלתי-רשמי באחריות לכך, אך טוענת כי שיטות החקירה שלה עולות על אלה של המשטרה, וכי המשטרה יוצאת נשכרת מתוצאות החקירה. בעקבות התבטאויות תקיפות שלי לד"ר ויצמן ועל-ידי המזכיר הראשי לשרתוק, בהן הבעתי את מורת-רוחי משיטות אלה ואת החלטתי הנחושה לשים להן קץ, הצהירה עתה הסוכנות כי החטיפות הסתיימו. החטופים כולם הוחזרו בשלום, הגם שלא כולם במצב גופני הכי טוב.

4. היחסים בין המשטרה לבין אנשי ה"ביטחון" של הסוכנות עדיין רחוקים מבסיס של אמון הדדי. אנשי הסוכנות נוטים לבקש טובות וחסדים שאי אפשר להעניק להם. אך המשטרה עושה כמיטב יכולתה לתת להם את מבוקשם, בהתאם לגבולות נאותים.

5 . ברמה הפוליטית, הסוכנות שמרה על גישה של מחאה קלה ונבוכה לגבי החטיפות. שרתוק, כאשר נשאל בתוקף במהלך שיחה על אחריותה של ההגנה לחטיפות, לא ניסה להכחיש את העובדות, אך רמז כי יש לסבול שיטות בלתי-נאותות אלה למען האינטרסים של ביטחון היישוב. הוא גם ניסה לרמוז, כי הסוכנות הייתה מתקשה לשלוט ב"אנשים החזקים" של ההגנה, וכי הפעלת סמכות למען האינטרס של המתינות, ייתכן שלא תכובד. למעשה התברר שהוא טעה, ועובדה היא שהחטיפות נפסקו.