לדף ראשי

מַה טּבוּ אהָלֶיךָ יַעֲקב מִשְׁכְּנתֶיךָ יִשְׂרָאֵל.
וַאֲנִי בְּרב חַסְדְּךָ אָבא בֵיתֶךָ
אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ.
ה' אָהַבְתִּי מְעון בֵּיתֶךָ וּמְקום מִשְׁכַּן כְּבודֶךָ.
וַאֲנִי אֶשְׁתַּחֲוֶה וְאֶכְרָעָה אֶבְרְכָה לִפְנֵי ה' עשִׂי.
וַאֲנִי תְפִלָתִי לְךָ ה' עֵת רָצון
אֱלהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ.

שלוש תפילות פותחות את מעמד תפילת השחר:, מה טובו, יגדל ואדון עולם. תפילות אלה עם הברכות והתפילות המלוות את לבישת הטלית והנחת התפילין, מהוות את ההתכוננות לתפילה.

תפילת 'מה טובו אוהליך' היא תפילה קדומה למדי. סידור 'רב עמרם' מציין כי יש לאומרה כבר בפתח בית הכנסת. הפסוק הראשון שלה מקורו בברכה שאולץ בלעם לשאת לעם ישראל, בשעה שנשלח על-ידי בלק מלך מואב לקלל את העם. בפשט הכתוב, בלעם מתייחס לאוהלי המגורים של עם ישראל, אולם הגמרא רואה בהם בתי כנסת ובתי מדרש. הגמרא מתארת את הברכות, ואת הדרך בה הן מרמזות על מה שהתכוון בלעם לקלל ולא עלה בידו. לפי הגמרא, הקללות התגשמו, בסופו של דבר, בהיסטוריה של עם ישראל, למעט קללת בלעם שלא יהיו לעם ישראל בתי כנסת ובתי מדרש. כידוע, אין מקום בעולם שיש בו קהילה יהודית ואין בו בית כנסת. על רקע זה, מובנת ברכת הנכנס בשערי בית הכנסת, "מה טובו אוהליך בני יעקב (ומה טובו) משכנותיך (עם) ישראל", המביעה שמחה על עצם קיומו של בית הכנסת.

מיד אחר כך, מתארת התפילה את המניעים הנפשיים-רוחניים המביאים אדם להתפלל לאלוקיו, באמצעות מקבץ פסוקים מ'תהילים' המתמצתים את המניעים הללו.

ארבעה מניעים לאדם להתפלל
הפסוק "וַאֲנִי בְּרב חַסְדְּךָ אָבא בֵיתֶךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ" מתאר את הכניעה ואת הפחד האנושי מפני בורא עולם. המתפלל בא אל בית ד' להשתחוות ביראה ובפחד להיכל הקודש, המסמל את מקום השכינה במקדש ובבית הכנסת. הפחד מכוחו של ד' ומעוצמת הטבע הוא מוטו המופיע בהרבה ממזמורי 'תהילים', והוא יסוד נפשי של בני האדם העומדים מול קונם האינסופי. הפחד הזה מוליך את המתפלל אל בית הכנסת, שם הוא נופל כורע ומשתחווה לאדון הכל.

המניע השני: ה' אָהַבְתִּי מְעון בֵּיתֶךָ וּמְקום מִשְׁכַּן כְּבודֶךָ" - הפוך ליראת אלוקים. לא פחד, כי אם אהבה. המתפלל שב ומתייצב בבית הכנסת, משום שאהבתו הגדולה דוחפת אותו אל קונו. בני אדם רבים נותנים ביטוי לאהבתם את אלוקים בתפילה. אהבה זו נובטת ומתפתחת, ככל אהבה, במסתרי הלב - מהכרת תודה, מרגישות הנפש, מרצון לקרבה ועוד.

המניע השלישי: "וַאֲנִי אֶשְׁתַּחֲוֶה וְאֶכְרָעָה אֶבְרְכָה לִפְנֵי ה' עשִׂי" - מתאר הכרת תודה עמוקה של נברא לבוראו, המובילה אותו להשתחוות, לכרוע ולברך את ד' שברא אותו. הנתינה האלוקית המתמדת, בנוסף על הנתינה הגדולה מכולן, עצם הבריאה, מוליכה את מוקירי התודה לשאת תפילה בבית הכנסת.

המניע הרביעי: "וַאֲנִי תְפִלָתִי לְךָ ה' עֵת רָצון אֱלהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ" קשור בקשיים, בצרות, בצער ובסבל הדוחפים את רוב המין האנושי להתפלל ולהתחנן לד' לעזרה. הקריאה "ענני" נובעת ממצוקה של המשווע לעזרה, וכזו היא הקריאה "ה' עֵת רָצון" ההופכת לציווי נואש של המתפלל לד' שיתרצה וישמע תחינתו. עיקר פרק סט ב'תהילים' הוא תחינת משורר המזמור לעזרה מפני צרה, כמתואר בפתח המזמור: "הושִׁיעֵנִי אֱלהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ".

הצהרת המתפלל בתפילת 'מה טובו'
יראת אלוקים, אהבת אלוקים, הכרת תודה ובקשת עזרה הם המניעים העיקריים המובילים בני אדם להתפלל לבוראם. אפשר לדרג את ארבעת המניעים הללו לפי שכיחותם בקרב המתפללים. רוב המתפללים פונים לבוראם עקב מצוקה וייאוש, ומתחננים לעזרה. רבים פונים בפחד לשים מבטחם בתפילה למלך עולם. המתפללים המוקירים תודה הם מיעוט, המסוגל לקשר בין האירועים הפוקדים אותו להשגחה האלוקית הפרטית, ואוהבי ד' הפונים הם קומץ הצדיקים הקיים בכל דור ודור. התפילה, עם זאת, משלבת את ארבעת המניעים יחד, כמובילים את האדם לשאת תפילה.

העומד בפתח בית הכנסת חייב לפתוח את תפילתו בהצהרה: 'אני מתפלל כי אני ירא אלוקים', 'אני מתפלל כי אני אוהב אלוקים', 'אני מתפלל כי אני מוקיר תודה לאלוקים' ו'אני מתפלל כי אני זקוק לעזרה מאלוקים'.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן