לדף ראשי




א. מהותו
בשם היכל נקרא המקום במקדש שלפני בית קודש-הקדשים*, ונקרא בכתוב קודש¹, או אהל מועד במשכן², והוא החלק הפנימי שבבית, שהאולם במזרחו לו כבית שער³, ובית קודש הקדשים למערבו, לפני ולפנים ממנו⁴. וכן נקרא בכתובים בבית ראשון: וארבעים באמה היה הבית הוא ההיכל לפני⁵, וכן: להיכל ולדביר⁶, וכן בבית שלישי לעתיד: ויביאני אל ההיכל⁷, וכן בלשון חכמים, בבית שני: ההיכל מקודש ממנו⁸, וכן: יצא - מקודש הקדשים - והניח על כן הזהב שבהיכל⁹.

היכל זה נקרא קודש, שנאמר: והבדילה הפרכת לכם בין הקודש - היינו היכל¹⁰ - ובין קודש הקדשים¹¹, וכן נקרא בית החיצון¹², ואף בכתוב יש: ואת כל קירות הבית וגו' מלפנים ולחיצון¹³, ואת קרקע הבית וגו' לפנימה ולחיצון¹⁴, והיינו ההיכל¹⁵.

במובן הרחב נקרא כל הבית כולו בשם היכל¹⁶, וכן נקרא בכתובים: ולאמר לירושלם תבנה והיכל תוסד¹⁷, וכן: ויסדו הבונים את היכל ה'¹⁸. וכן בלשון חכמים: ההיכל מאה על מאה¹⁹, ובמידה זו [טור מא] הכל בכלל²⁰. וכתבו ראשונים שבבניין בית המקדש עושים בו קודש וקודש הקדשים ויהיה לפני הקודש מקום אחד והוא הנקרא אולם, ושלשתם נקראים היכל²¹. ויש שקראו בשם היכל את הקודש וקודש הקדשים בלבד בלי האולם: מהמזרח למערב מאה אמה כותל האולם כו' והאולם כו' כותל ההיכל כו' - והוא הקודש - בית קודש הקדשים כותל ההיכל כו'²².

ב. מידתו וכתליו
אורך ההיכל - הקודש - שהוא מידתו ממזרח למערב, היה במקדש ראשון ארבעים אמה, שנאמר: וארבעים באמה היה הבית הוא ההיכל לפני²³.
ארבעים אמות אלו יש סוברים שהיו החלל בלבד²⁴,
ויש סוברים שהדבר ספק אם עובי הכותל המבדיל בין הקודש ובין קודש הקדשים, שעוביו אמה²⁵, היה בכלל ארבעים האמה, או שכותל זה היה מחוץ לארבעים האמה של החלל²⁶.

אף בבית שני היה תוכו של היכל, ממזרח למערב²⁷, ארבעים אמה²⁸. ועשו ארבעים אמה תמימות, אף לדעה שהסתפקו במידת ההיכל בבית ראשון²⁹, מחמת הפסק שמא היה החלל בלבד ארבעים אמה, אלא שהניחו אמה יתרה בין הקודש ובין קודש הקדשים, ושתי פרוכות היו מבדילות בין הקודש ובין קודש הקדשים, וביניהן האמה היתרה³⁰. אף ארכו של ההיכל בבית שלישי, שלעתיד, ארבעים אמה³¹.

על האולם במזרחו של היכל, ע"ע אולם³².

רוחב ההיכל, מצפון לדרום³³, עשרים אמה בבית ראשון³⁴, וכן בבית שני³⁵ ובבית שלישי³⁶. יש שכתבו שלמדים הדבר מהכתוב האמור במשכן: וכן תעשו^36א, שכשם שבמשכן היה הרוחב שליש מהאורך, שארכו שלשים ורחבו עשר, כך לדורות יהיה יחס זה של הרוחב כלפי האורך, ומכיון שארכו, [טור מב] יחד עם קודש הקדשים שארכו עשרים, ששים, יהיה רחבו עשרים^36ב.

גובה ההיכל - היינו חללו³⁷, מקרקעית הבית עד קירוי העליה³⁸ - בבית ראשון שלושים אמה, שנאמר: ושלשים אמה קומתו³⁹, כחצי ארכו וכחצי רחבו⁴⁰. ובגובה לא למדו מקדש ממשכן, שלא היה גבהו אלא עשר אמות, שכך היו מקובלים שהכתוב וכן תעשו לדורות לא נאמר אלא על האורך והרוחב^40א. בבית שני היה גבהו ארבעים אמה⁴¹, והוא שכתוב: גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון⁴², ופירשו בבניין, בגבהו⁴³, ואף על פי שאסור להוסיף על בניין המקדש, שנאמר: הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל⁴⁴, כאן הוסיפו על פי נביא שאמר להם גדול יהיה וכו'⁴⁵. יש מהאחרונים שהסבירו את שינוי הגובה בבית שני, לפי שבבית ראשון הייתה מחיצה מפסקת בין ההיכל לקודש הקדשים, והיה ההיכל לבדו ארכו ארבעים ורחבו עשרים, ונמצא חצי ארכו ורחבו שלשים, וכך הייתה קומתו, אבל בבית שני שלא הייתה מחיצה של בניין מפסקת, והיה ההיכל וקודש הקדשים כאחד⁴⁶, נמצא ארכו של היכל ביחד עם קודש הקדשים ששים ורחבו עשרים, וחצי ארכו ורחבו ארבעים, ולכן הייתה כך קומתו⁴⁷.

כתלי ההיכל –
יש סוברים שהיו עומדים על האוטם, והוא יסוד כבניין אטום בעומק שש אמות⁴⁸,
ויש סוברים שיסוד הכתלים של בניין חזק כזה היה יותר משש אמות בעומק, ולא זהו האוטם⁴⁹.

כתלי ההיכל מן הצפון ומן הדרום שש אמות⁵⁰, אלא שיש מן הראשונים סוברים שזוהי מידת עובי הכותל עם המקום הפנוי שבין הכותל והכותל הסמוך לו, ואף הם סוברים שכתלי ההיכל היו ששה, זה לפנים מזה, וביניהם חמשה מקומות פנויים, הנקראים [טור מג] תאים*.
ורוחב כל הכתלים עם התאים - יחד עם כתלי האולם והחלל שבינם לכותלי ההיכל⁵¹ - ארבעים אמה בצפון וארבעים אמה בדרום⁵²,

ויש סוברים שעובי הכותל עצמו היה שש אמות, מלבד החלל שלאחריו, אלא שמגרעות היו בכתלים לצד חוץ, ושש אמות היה עובי הכותל באמצע, כנגד התא התיכון, אבל למטה היה עוביו שבע ולמעלה חמש, או למטה שש וחצי ולמעלה חמש וחצי⁵³,

ויש סוברים שאף שעובי הכותל עצמו היה שש אמות, לא היה הבדל בין למטה ללמעלה, אלא בכל הגובה היה עוביו שש אמות⁵⁴. על היציעים המקיפים את הבית, ע"ע תאים⁵⁵.

עובי כותל המזרחי של ההיכל, שבו השער, שש אמות⁵⁶. אף לסוברים שבכותלי צפון ודרום לא היו שש אמות בכל הגובה⁵⁷, בכותל המזרחי, שלא היו בו תאים⁵⁸, היה עוביו שש, בין מלמעלה ובין מלמטה⁵⁹.

על כותל המערבי, שמאחורי בית קודש הקדשים, ע"ע קודש הקדשים⁶⁰.

בבית ראשון כתוב: ויבן את קירות הבית מביתה בצלעות ארזים⁶¹, שהיו קירות ארז אצל האבן כדי לטוח עליו זהב, שאי אפשר לטוח על גבי האבנים כי אם בעצים ובמסמרות⁶², ואותם קירות ארזים היו קלועים בציורי קליעות וצורות כמו כפתורים ופטורי ציצים, שהם חבלים ופרחים⁶³. והיה מחופה כולו זהב, כמו שכתוב: ואת כל הבית צפה זהב עד תם כל הבית⁶⁴, ואפילו אחורי הדלתות⁶⁵. בבית שני היה כל הבית טוח בזהב, חוץ מאחר הדלתות של ההיכל⁶⁶, לפי שהדלתות הפנימיות היו [טור מד] נפתחות לתוך הבית לכסות אחר הדלתות⁶⁷, ולא היה נראה הכותל שמאחורי הדלתות⁶⁸. ואמרו לא היו ימים מועטים אחרי שהכהנים הקדישו את עורות הקדשים לשמים - לבדק הבית⁶⁹ - עד שחיפו את ההיכל כולו בטבלאות של זהב שהן אמה על אמה בעובי דינר זהב, ולרגל היו מקפלים אותם ומניחים אותם על גב מעלה בהר הבית כדי שיהיו עולי רגלים רואים שמלאכתם נאה ואין בה דופי⁷⁰.

מלבנים את ההיכל פעם בשנה, מפסח לפסח⁷¹. הלובן של סיד ההיכל הוא דהה - כהה - מלובן של צמר נקי של כבש בן יומו, ולובן של קרום ביצה דהה מלובן של סיד ההיכל⁷²,
ויש מהראשונים סוברים שמחלוקת תנאים בדבר, וזו דעת ר' עקיבא, ולחכמים הלובן של סיד ההיכל ושל צמר לבן כאחד הם, אלא שסיד ההיכל נוטה ללובן השלג והצמר נוטה ללובן אחר⁷³.

ג. קרקע, תקרה ועליה
בבית ראשון הייתה קרקע הבית מצופה בברושים ובזהב⁷⁴. בבית שני הייתה רצפת ההיכל כולה מאבני שיש⁷⁵, בטבלאות מסודרות שורות שורות הקרויות רובדים⁷⁶. מימינו של הנכנס להיכל היה מקום אמה על אמה ניכר מתוך שאר הרצפה, וטבלא של שיש שם וטבעת הייתה קבועה בה לאחזה ולהגביהה בה ומתחתיה עפר ומשם לקחו עפר הסוטה⁷⁷.

יש מהראשונים סוברים שקרקע ההיכל הייתה משופעת, ולצד מערב מגביהה יותר⁷⁸,
ויש סוברים שההיכל היה כולו בשוה⁷⁹.

תקרת ההיכל, המפסקת בין ההיכל לבין העליה שעל גביו, הייתה חמש אמות: אמה כיור, אמתיים [טור מה] בית דלפה, אמה תקרה, ואמה מעזיבה⁸⁰.

יש מהראשונים סוברים שתקרה כפולה הייתה, קירוי למעלה וקירוי למטה וחלל ביניהם, וכן היה נהוג אצלם לעשות בבניני בית⁸¹,
ויש סוברים שכולה תקרה אחת מחלקים שונים⁸², או שאף שהיו שתי תקרות אבל לא היה חלל ביניהם⁸³.

הכיור, לסוברים שהיו שני קירויים וחלל ביניהם, היה זה התקרה התחתונה, לעכב את המים הנוטפים מהתקרה העליונה לתוך החלל שעל גבי הכיור, והיו עושים פיתוחים וכיורים וציורים שם, ולכן נקרא כיור⁸⁴. לסוברים שלא היה חלל שם, היה זה הקורה התחתונה, ועל שם שהיה טוח בזהב ומצוייר ציורים נאים נקרא כיור⁸⁵, ונראים בשטח התחתון בהיכל⁸⁶.

ויש מפרשים שהכיור לא היה בתקרה, אלא היה בכותל למעלה טיח חזק מבפנים בסיוד, כדי שלא יכנסו המים מן הצד מגגות התאים⁸⁷, או שהיו ציצים ופרחים מצויירים סביב הכתלים ברוחב אמה⁸⁸.

בית דלפה, לסוברים שהיה חלל בין התקרות, זה היה החלל, להתאסף שם המים הדולפים מהקירוי העליון⁸⁹, ולסוברים שלא היה שם חלל, בית דלפה הוא הקורות העליונות הנשענות על התקרה התחתונה, ונקראים כך לפי שהנסרים של התקרה מחוברים על ידם, ודלפה מובנו חיבור, שכן במחברת תרגומו בית לופי⁹⁰. ולא היו רחבות אלא טפח או פחות, ולפיכך היו צריכות להיות עבות יותר, היינו שתי אמות, או שלכך היו עבות שתי אמות כדי להרחיק התקרה העליונה מן התחתונה, שהייתה מצויירת ציורים נאים, ואם הייתה התקרה העליונה סמוכה לה לא היו הציורים נראים כל כך⁹¹.

ויש [טור מו] מפרשים שבית דלפה לא היה בתקרה אלא כמו מרזבות קבועים בכתלים ובולטים לקבל דלף התקרה ולשפכו לחוץ⁹².

ויש מפרשים שבית דלפה היה חלל שתי אמות ושם היו טסים מחוברים בקצה אחד לכיור ובקצה השני לתקרה העליונה כדי שיהיה הכיור נאחז בתקרה לחיזוק, ונקרא דלפה מלשון ליפוף וחיבור⁹³.

התקרה היא - לדעת כולם - התקרה העליונה⁹⁴, ועובי הקורות והנסרים שעליהם היה אמה⁹⁵, ויש מפרשים שהנסרים לבדם הם אמה⁹⁶.

המעזיבה הייתה של סיד ואבנים שנותנים על הקירוי⁹⁷, ויש שפירשו טיח של סיד חזק⁹⁸. התקרה והמעזיבה החזיקו על ידי כובד משאם את הכתלים שלא יטו⁹⁹.

העליה, על גבי המעזיבה, הייתה ארבעים אמה¹⁰⁰ גובה כתליה¹⁰¹. כשם שבהיכל היו שתי פרוכות מבדילות בין הקודש ובין קודש הקדשים, כך היו שתי פרוכות מבדילות בעליה בין החלק שעל גבי ההיכל ובין החלק שעל גבי קודש הקדשים¹⁰². מלבד זה היו ראשי פספסים - ראשי קורות בולטים¹⁰³, או שבקרקע העליה היה דבר מבדיל בין קירוי ההיכל ובין קירוי קודש הקדשים¹⁰⁴, וי"ג: ובראשן פספסין¹⁰⁵, ופירשו: בראשי הכלונסאות שהיו זקופים בפתחה של עליה¹⁰⁶ היו גיזרים מונחים¹⁰⁷ - מבדילים בעליה בין הקודש לבין קודש הקדשים¹⁰⁸.

בירושלמי נחלקו תנאים בדבר: ר' יוסי סובר שפרוכת הייתה מבדילה בעליה, וחכמים סוברים ראשי פספסים היו מבדילים¹⁰⁹.
יש מפרשים בדעת ראשונים שכשם שבעלית קודש הקדשים היו לולים פתוחים לקודש הקדשים, כך היו בעלית [טור מז] ההיכל לולים פתוחים להיכל, להוריד בהם את האומנים בתיבות לתקן את ההיכל, שלא יזונו עיניהם מן ההיכל¹¹⁰.

מהאחרונים יש שהסתפקו בדבר¹¹¹. מסבה הייתה עולה מקרן מזרחית צפונית לקרן צפונית מערבית, שבה היו עולים לגגות התאים¹¹². מסבה זו הייתה מדרגה חלקה¹¹³ עולה בשיפוע ככבש המזבח¹¹⁴, ונקראת מסבה מפני שעשויה כדי לסבב ולבוא לגג התאים ולעליה ולגג ההיכל¹¹⁵,
ויש מפרשים בניין עמוד חלול עשוי כמו מעלות סביב והעולה בו עולה דרך היקף¹¹⁶,
ויש מפרשים כעין מחילה ומערה¹¹⁷. היה עולה במסבה ופניו למערב, הלך על פני כל הצפון עד שמגיע למערב¹¹⁸, הגיע למערב הפך פניו לדרום, הלך כל פני מערב - על גגות התאים*¹¹⁹ - עד שמגיע לדרום, הגיע לדרום והפך פניו למזרח, היה מהלך בדרום עד שמגיע לפתחה של עליה¹²⁰.

פתח העליה היה פתוח כלפי דרום¹²¹, בין המקום שעל הקודש ובין זה שעל קודש הקדשים¹²². אף הפתח כמו כל הבנינים שבמקדש, היה על פי ה'¹²³. בפתח העליה היו שתי כלונסאות של ארז, שבהן היו עולים לגגה של עליה¹²⁴, אם על ידי שליבות שבין הכלונסאות¹²⁵, או שבכלונסאות היה חקוק מקום למעמד רגל לעלות ולרדת בהן¹²⁶.
כלונסאות אלו שבפתח העליה יש מפרשים שהיו בפנים¹²⁷, ויש מפרשים בחוץ¹²⁸.

על העלייה היה שוב אמה כיור ושתי אמות בית דלפה ואמה תקרה ואמה מעזיבה¹²⁹. ומעקה היה [טור מח] על הגג, שלש אמות גובהו, ואמה אחת גובה כלה עורב¹³⁰, והוא טס של ברזל כמו סייף על גבי המעקה סביב כדי שלא ינוחו עליו העופות¹³¹, מפני שנחתכים רגליהם באותו סייף¹³², או שפודים נעוצים למנוע את העורבים שלא יעלו¹³³, או טבלאות של ברזל וקבועים בהן מסמרות חדים¹³⁴,
ויש מפרשים שהייתה צורה, כדרך שעושים שומרי זרעים, כדי להפריח העופות מגג ההיכל, שלא ישליכו דבר טמא על הגג¹³⁵. כלה עורב היה על המעקה¹³⁶,
ויש מפרשים שהיה על הגג, במקום שהיה מקצר ועולה עד כאמה¹³⁷.
ויש מפרשים שהיה על שניהם, המעקה והגג¹³⁸. ר' יהודה אומר אין כלה עורב מן המידה אלא ארבע אמות היה המעקה¹³⁹. הלכה כחכמים¹⁴⁰. בבית ראשון כתבו ראשונים שלא היה כלה עורב, שמפני רוב קדושתו לא היה צריך לכך¹⁴¹,
ויש סוברים שגם בבית ראשון היה¹⁴². חיוב מעקה בהיכל למדו מן הכתוב, שנאמר: כי תבנה בית חדש וגו'¹⁴³, בית לרבות היכל¹⁴⁴. שאר הגג היה משפע ועולה עד לשוה גובהו של מעקה¹⁴⁵, ומפני ששיפועו של גג היה מעט ונוח להלוך עליו הוצרכו למעקה¹⁴⁶, והמעקה היה סביב הגג המעזיבה¹⁴⁷.

גובה ההיכל כולו - היסוד¹⁴⁸ והחלל והתקרה והעלייה ותקרתה והמעקה וכלה עורב - מאה אמה¹⁴⁹.

ד. חלונות ופתחים
חלונות היו להיכל שקופים אטומים¹⁵⁰, שקופים מבחוץ ואטומים מבפנים¹⁵¹, <ראה תמונה> [טור מט] שהיו צרות מבפנים ורחבות מבחוץ, שלא כדרך שאדם עושה צרות מבחוץ ורחבות מבפנים, כדי שיהא האור נכנס מבחוץ ומאיר בפנים, אבל בבית המקדש עשו להפך, כדי שיהא האור יוצא מהמקדש ומאיר לחוץ¹⁵², ושקופים הוא מלשון השקפה והסתכלות, והוא הצד הרחב שרואים בו יותר¹⁵³. ויש גורסים שקופים מבפנים ואטומים מבחוץ¹⁵⁴, ואף לגרסא זו יש מפרשים צרות מבפנים ורחבות מבחוץ, ומפרשים שקופים מלשון משקוף, שהמשקופים של החלונות, היינו הצר שבחלון, היו מבפנים¹⁵⁵.
ויש מפרשים שהיו פתוחים מבפנים וסתומים מבחוץ¹⁵⁶.
ויש מפרשים שקופים אטומים חלונות פתוחים עם דלתות, שיהא אפשר לסתום אותם¹⁵⁷.


תמונה 1



תמונה 2


החלונות היו למעלה מגגות התאים* שמבחוץ, שהיו גבוהים עשרים אמה¹⁵⁸, ולכן לא האפילו התאים על החלונות¹⁵⁹. אף בכותל מזרחי של היכל, המפסיק בינו לבין האולם, היו חלונות¹⁶⁰, ושם היו העטרות - כתרים¹⁶¹, או כפות מוזהבות ומצויירות¹⁶², או חורים עגולים כמין עטרות בבניין למעלה מן החלון¹⁶³ - שנדבו עולי הגולה¹⁶⁴.
ויש מפרשים שהעטרות היו בכותל האולם¹⁶⁵.

פתחו של היכל היה במזרחו¹⁶⁶, בינו ובין האולם¹⁶⁷, ונקרא שער הגדול¹⁶⁸, בהקבלת לשני השערים הקטנים - הפשפשים - שעל ידו¹⁶⁹, או שעל שם גודל קדושת ההיכל נקרא שער הגדול, שכן היו שם עוד שערים ועל ידם פשפשים ולא נקראו כן¹⁷⁰. גבהו של פתח ההיכל עשרים אמה ורחבו עשר¹⁷¹. וכתבו ראשונים שהיה ראוי לעשותו שווה לאולם¹⁷², אלא שביותר משיעור זה אינו נקרא פתח¹⁷³.

ארבע דלתות היו לפתח¹⁷⁴, לשם צניעות¹⁷⁵, [טור נ] שתים בפנים ושתים בחוץ¹⁷⁶, היינו שתים בעובי הכותל כלפי פנים ושתים בעובי הכותל כלפי חוץ¹⁷⁷, שנאמר: ושתים דלתות להיכל ולקודש¹⁷⁸, להיכל כלפי חוץ ולקודש כלפי פנים¹⁷⁹, או שנאמר: ושתים דלתות לדלתות¹⁸⁰, שהיו שתי זוגות דלתות לפתח ההיכל¹⁸¹.

ונחלקו תנאים:
חכמים סוברים כל הדלתות נפתחות כלפי פנים, החיצונות נפתחות לתוך חלל הפתח והפנימיות לתוך עובי הבית, שעוביו של כותל ההיכל שש אמות, ולסוף אמה חיצונה של עובי הכותל היו הדלתות החיצונות, אחד לימין הפתח ואחד לשמאלו, כל דלת רחבה חמש אמות, וכשהיו נעולות היו נוגעות זו בזו וסותמות חלל הפתח שרחבו עשר אמות, וכשהיו נפתחות לצד פנים מכסות חמש אמות של עובי הכותל, ושתים דלתות אחרות כמידות אלו היו קבועות בסוף עובי הכותל לצד פנים, וכשנפתחות מכסות חמש אמות מכאן וחמש אמות מכאן מרוחב כותל ההיכל בפנים,

ור' יהודה סובר הדלתות החיצונות נפתחות כלפי פנים והפנימיות כלפי חוץ, וכל הדלתות היו קבועות לסוף חצי אמה של עובי הכותל, והיו מחוברות על ידי חוליות, שכל דלת הייתה של חמש אמות מחוברות משתי לוחות, כל לוח שתי אמות ומחצה, וכשנפתחה הדלת החיצונה לצד פנים היה חציה נכפף ונכפל זה על זה ומכסה מעובי הכותל אמתיים וחצי, וכן הדלת הקבועה בפנים כשנפתחת לצד חוץ הייתה אף היא נכפפת ונכפלת ומכסה האמתיים וחצי שנשארו מעובי הכותל¹⁸².
הלכה כחכמים¹⁸³.

לשער היו נגר ופותחות - בריח ומנעולים¹⁸⁴ - שבהם היה נסגר¹⁸⁵.

פרוכת - וילון העשוי לצניעות¹⁸⁶ - הייתה פרוסה על פתחו של היכל מבחוץ¹⁸⁷, ארכה עשרים [טור נא] אמה ורחבה עשר אמה, ונארגת תכלת וארגמן תולעת שני ושש משזר מעשה רוקם¹⁸⁸. פרוכת זו יש מהראשונים סוברים שהייתה תלויה בזמן שחיטת הקורבנות, שהשער צריך להיות פתוח, ותלו אותה שלא יסתכלו בהיכל, אבל אחר שחיטה סגרו את הדלתות¹⁸⁹,
ויש סוברים שכל היום הייתה מוגבהת ועומדת על ידי קשרים ורצועות שהכהנים הנכנסים ויוצאים לעבודות שבפנים לא יתעכבו¹⁹⁰.

צורת הפתח - שתי מזוזות ומשקוף על גביהן - הייתה עשויה לפתחו של היכל¹⁹¹,
ויש סוברים אף אמלתראות היו לו¹⁹², כמו לפתחו של אולם¹⁹³.

שני שערים קטנים - פשפשים¹⁹⁴ - היו מצדי שער הגדול¹⁹⁵, אחד בצפון, מימין שער הגדול, ואחד בדרום, משמאלו¹⁹⁶, רחוקים קצת מהשער¹⁹⁷. הפשפש הוא פתח קטן¹⁹⁸, כמין כיפה קטנה¹⁹⁹, או כעין חלון קטן²⁰⁰,
ויש סוברים שהוא תא קטן לפני התאים²⁰¹. הפשפש הצפוני היה פתוח לתא, שממנו יש פתח להיכל²⁰², ושני מנעולים היו לפשפש זה²⁰³, אחד בתחתיתו של פתח למטה ואחד כנגד ידיו²⁰⁴,
ויש סוברים אחד מבפנים ואחד מבחוץ²⁰⁵,
ויש סוברים מנעול אחד היה בפשפש, מבפנים, והשני היה מן התא להיכל²⁰⁶.

כשהוצרך לפתוח את הפשפש היה מכניס את ידו על האציל לפתחו, אם מפני שהיה למטה²⁰⁷, והיה שוחה אמה עד שלא יפתח²⁰⁸, או מפני שהיה בפנים והוצרך להכניס ידו שם²⁰⁹, והשני נפתח ללא טורח ומיד²¹⁰.

לדעת חכמים כשפתח במפתח את הפשפש הצפוני נכנס לתא, ומן התא נכנס להיכל והולך בחלל [טור נב] ההיכל עד השער הגדול ופותחו²¹¹.

ר' יהודה אומר בתוך עוביו של כותל היה מהלך - שלא היה נכנס מן התא להיכל, אלא מן התא היה נכנס לחלל שבאמצע כותל מזרחי של היכל, שהיה בצד שמאל של הנכנס לתא זה, ומהלך בתוך עוביו של כותל²¹² - עד שנמצא עומד בין שני השערים, והיה פותח דלתות שער החיצון מבפנים ודלתות שער הפנימי מבחוץ²¹³.

הלכה כחכמים²¹⁴.

הפשפש שבדרום לא נכנס בו אדם מעולם, ועליו אמר יחזקאל: ויאמר אלי ה' השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא יבא בו כי ה' אלהי ישראל בא בו והיה סגור²¹⁵.
יש מפרשים שהשכינה הייתה נכנסת דרך שם להיכל²¹⁶,
ויש מפרשים שהשכינה נכנסת דרך הפתח או משאר מקום ובאותו פשפש הקב"ה מתוועד עם העליונים לגזור גזרות בצרכי העולם²¹⁷.
כניסת השכינה מכאן יש מפרשים שלעתיד לבוא נאמר²¹⁸,
ויש מפרשים שגם בבית שני היה כן, ואף שהשער היה סגור, ביאת השכינה הייתה דרך שם²¹⁹. בשבתות וראשי חדשים נפתח שער זה מאליו²²⁰, ולעתיד לבוא אמור²²¹. הנשיא - כהן גדול²²²,
ויש מפרשים המלך המשיח²²³ - נכנס דרך השער הזה, ושם בחללו ישב לאכול, ואין דרכו לאכול עם שאר הכהנים²²⁴.

קול פתיחת שער ההיכל היה נשמע עד יריחו²²⁵, שהן עשר פרסאות²²⁶, וציר דלתות ההיכל היה נשמע בשמונה תחומי שבת²²⁷.
יש מפרשים שאין סתירה בין שני השיעורים, אלא שיש להבדיל בין קול השער ובין קול הציר²²⁸, או שבשמונה תחומי שבת הרגישו קול הצירים ועד יריחו שמעו קול הברה [טור נג] בלבד ומי שלא ידע לא הרגיש מה קול הוא זה²²⁹, או שיש הבדל בין ציר של דלת אחת, שבערב סגרו כל דלת ודלת לבדה, ובין קול השער בבוקר, שפתחו שתי הדלתות בבת אחת²³⁰, או שבשחרית - בעוד לילה - נשמע הקול יותר מביום²³¹.
ויש מפרשים שאין הבדל בין קול הציר לקול השער, אלא שתנאים חלוקים בדבר עד היכן נשמע²³².

על פתחו של היכל עמדה גפן של זהב שנטע המלך שלמה²³³. אף נברשת - מנורה - של זהב, שעשתה הילני המלכה, הייתה על פתחו של היכל²³⁴, ובשעה שהחמה זורחת ניצוצות יוצאים ממנה, והכל יודעים שהגיע זמן קריאת שמע²³⁵.

ארבעים שנה לפני החרבן היו דלתות ההיכל נפתחות מאליהן²³⁶, סימן לאויבים לבוא ולהיכנס²³⁷, עד שגער בהן ר' יוחנן בן זכאי²³⁸.

ה. כליו
כלי המקדש שהיו בהיכל הם: השולחן *, המנורה* ומזבח-הזהב*²³⁹ שכולם מקומם באהל מועד, שהוא ההיכל²⁴⁰, שנאמר: ושמת את השולחן מחוץ לפרכת ואת המנורה נוכח השולחן על צלע המשכן תימנה והשולחן תתן על צלע צפון²⁴¹, מכאן ששלחן בצפון ומנורה בדרום²⁴², ובמזבח הזהב נאמר: ונתת אותו לפני הפרכת אשר על ארון העדות לפני הכפורת²⁴³. מכיון שכתוב המנורה נוכח השולחן, למדים שצריכים שיראו זה את זה, ולא יהא מזבח הזהב מפסיק ביניהם, אלא יהיה משוך קצת כלפי חוץ²⁴⁴, כלפי מזרח, לצד פתח ההיכל²⁴⁵, ממוצע ועומד באמצע²⁴⁶, כנגד האוויר שבין שלחן למנורה²⁴⁷.

השולחן משוך ומרוחק מן הכותל הצפוני שתי אמות ומחצה²⁴⁸, כדי שיהיה דרך לשני כהנים זה [טור נד] אצל זה שנכנסים לערוך עליו את לחם הפנים²⁴⁹. וכן המנורה משוכה מן הכותל הדרומי שתי אמות ומחצה²⁵⁰, כמידת השולחן, שיהיו זה נוכח זה²⁵¹.

ויש מהראשונים שכתב הטעם להרחקת המנורה כדי שיעבור הכהן הגדול בין המנורה והכותל בריווח כשיכנס לקודש הקדשים ולא יגע לא במנורה ולא בכותל²⁵².

כולם - השולחן והמנורה והמזבח - היו נתונים מחצי הבית ולפנים²⁵³, וכן היו אף באהל מועד שבמשכן²⁵⁴. וכן שנינו במנורה: מחוץ לפרוכת העדת²⁵⁵, מה תלמוד לומר, לפי שנאמר וישם את המנרה באהל מועד נכח השולחן ²⁵⁶, איני יודע אם סמוכה לפרוכת אם סמוכה לפתח, כשהוא אומר מחוץ לפרוכת העדות באהל מועד, מלמד שהוא סמוך לפרוכת יותר מן הפתח²⁵⁷. במקום אחר אמרו: משליש הבית ולפנים²⁵⁸, לפי שהחושבים את קודש הקדשים עם ההיכל כאחד הרי זה שליש הבית, שההיכל ארבעים אמה אורך וקודש הקדשים עשרים, והם היו נתונים לסוף עשרים אמה מהכניסה להיכל ולפנים, שהוא מחצי ההיכל ולפנים, ומשליש כל הבית ולפנים²⁵⁹. ומזבח הזהב היה חולק את ההיכל ועומד באמצעו²⁶⁰, כנגד שני בדי ארון*²⁶¹.

עשרה השולחנות ועשר המנורות שעשה שלמה²⁶², אף הם עמדו בהיכל, חמש מימין וחמש משמאל²⁶³, כלומר מימין ומשמאל של שלחן ושל מנורה שעשה משה²⁶⁴. וכל השולחנות היו בצפון, וכל המנורות בדרום, וכולם מחצי ההיכל - או משליש כל הבית - ולפנים²⁶⁵, ואין אחד מהם בחצי שלצד הפתח²⁶⁶.

כלי המקדש בהיכל נחלקו תנאים כיצד היו [טור נה] עומדים:
כל הכלים שהיו במקדש - על גבי הארץ²⁶⁷ - ארכם לארכו של בית²⁶⁸, ממזרח למערב²⁶⁹, וכן אמר רבי בשולחנות שמזרח ומערב היו מונחים²⁷⁰, ראשם אחד למזרח וראשם אחד למערב²⁷¹, וכן הוא סובר במנורה²⁷²,
ור' אלעזר ב"ר שמעון אומר צפון ודרום היו השולחנות עומדים²⁷³, וכן הוא סובר במנורה²⁷⁴.
הלכה שהשולחנות עמדו לארכו של בית²⁷⁵ ובמנורה נחלקו ראשונים להלכה²⁷⁶.

יש מהראשונים מפרשים שלא נחלקו התנאים אלא בשלחנות ומנורות שעשה שלמה, אבל אלו שעשה משה הכל מודים שעמדו לארכו של בית²⁷⁷.

לסוברים שהשולחנות עמדו ממזרח למערב לא עמדו כולם בשורה אחת, זה אחר זה, שהרי אורך השולחן שתי אמות²⁷⁸, ונמצא אורך כולם עשרים אמה, והרי כל ארכו של היכל עשרים אמה, אלא עמדו בשתי שורות, בכל שורה חמשה שלחנות, ראשו של זה בצד ראשו של זה, ושלחנו של משה, אין לו מקום ביניהם, שהרי רוחב השולחן אמה²⁷⁹, ונמצא רוחב שלושה שלחנות שלש אמות, ובין הכותל הצפוני לשורה ראשונה הפסק שתי אמות ומחצה להילוך הכהנים לסדר הלחם²⁸⁰, וכן בין שורה ראשונה לשלחן של משה, ובינו לשורה השניה, הרי רוחב הכל עשר אמות ומחצה, ונמצא שתופס חצי אמה מרוחב ההיכל לדרום, וכל השולחנות צריכים להיות בצפון, ולכן עמד השולחן של משה למעלה משולחנות שלמה, משוך למערב, מכוון כנגד אויר שבין שני השולחנות, ואותם של שלמה נמוכים משל משה, כתלמיד היושב לפני רבו, שבית המקדש היה משופע, ולצד מערב גבוה יותר²⁸¹, או שמחמת חשיבותו, שסמוך יותר לקודש הקדשים הוא עליון במעלה²⁸². לסוברים שהשולחנות עמדו בארכם מצפון לדרום, היו בשתי שורות המתחילות סמוך לכותל הצפוני, ותפסו ברוחב ההיכל עשר האמות [טור נו] הצפוניות, שהוא חצי רוחב ההיכל, ואף על פי שעשר בעשר אינן יושבות, ואי אפשר שלא יהא מקצת מן השולחן בדרום, כיון שיותר מטפח לא היה, אין בכך כלום, ושלחן של משה עמד בין שתי השורות, רחוק מכותל הצפוני שתי אמות ומחצה²⁸³, ובאורך ההיכל היה בין השורה החיצונה הפסק שתי אמות ומחצה עד השולחן של משה, ושתי אמות ומחצה בין שלחן זה עד לשורה הפנימית²⁸⁴.

שני כני זהב היו בהיכל, שעליהם מניח הכהן הגדול ביום הכיפורים את מזרקי דם הפר ודם השעיר, לאחר ההזאות של לפני ולפנים²⁸⁵, ר' יהודה אומר לא היה שם אלא כן אחד בלבד, נטל דם הפר והניח דם השעיר²⁸⁶. הלכה כחכמים²⁸⁷.

טבלא של זהב ופרשת סוטה* כתובה עליה קבועה בכותלו של היכל, והיא נראית מבאולם²⁸⁸. מגילת סוטה נגנזת תחת צירו - וי"ג בצידו²⁸⁹ - של היכל²⁹⁰.

ו. עבודות בהיכל
העבודות התלויות בהיכל הן: עבודות שמקומן בהיכל, עבודות שמקומן בחוץ אבל כשרות בהיכל, עבודות חוץ הצריכות היכל, עבודות הפסולות בהיכל.

אלו שמקומן בהיכל הן: הדלקת הנרות והטבתם במנורה, שהייתה בהיכל²⁹¹, אלא שיש מן הראשונים סוברים שלכתחילה הוא שצריכים להדליק בהיכל, אבל אם הוציא את המנורה מן ההיכל מותר להדליקה שם²⁹²; הקטרת הקטורת על מזבח הזהב, שהיה בהיכל²⁹³; עריכת לחם הפנים והבזיכים וסילוקם בכל שבת בשלחן שבהיכל²⁹⁴; הזאת דם חטאות הנשרפות לפני הפרוכת ועל מזבח הזהב²⁹⁵; והזאת שמן של מצורע לדעת קצת מהראשונים^295א. כל ההיכל כשר להעמיד שם שלחן לסדר עליו לחם הפנים והבזיכים, עד פתחו של היכל²⁹⁶, וכן כל עבודות האמורות בהיכל כשרות בכל מקום בהיכל²⁹⁷. נפחתה תקרה של היכל - עלייתו [טור נז] וגגו²⁹⁸ - לא היה מזה, שנאמר: באהל מועד, ושוב אינו אהל²⁹⁹, אבל כשר להקטיר שם קטורת³⁰⁰.

השתחוואה היא עבודה³⁰¹, או צורך עבודה³⁰², שבהיכל, וכהן גדול אחר הקטרת הקטורת* נכנס להיכל להשתחוות³⁰³. על כהנים אחרים אם נכנסים להיכל להשתחוות מבלי עבודה אחרת, ע"ע השתחוואה מחלוקת ראשונים בדבר³⁰⁴.

כהן גדול ביום הכיפורים כשהיה יוצא מבית קודש הקדשים, היה מתפלל בהיכל³⁰⁵.

עבודות חוץ הכשרות בהיכל הן: שלמים ששחטם בהיכל כשרים³⁰⁶, שנאמר: ושחטו פתח אהל מועד³⁰⁷, ולא יהא טפל חמור מן העיקר³⁰⁸, שכיון שתלה הכתוב הכשר העזרה לשלמים בפתח אהל מועד, הרי אהל מועד עיקר ועזרה טפל³⁰⁹, אבל אין דרך ארץ לשחוט בהיכל³¹⁰. יש מן הראשונים סוברים שאף קדשי קדשים ששחטם בהיכל כשרים, אף על פי שצריכים צפון לשחיטתם³¹¹.

אף מנחה שקמצה בהיכל - אף על פי שלא תלאה הכתוב בפתח אהל מועד³¹² - כשרה³¹³, שכן מצינו בסילוק בזיכין*³¹⁴, שהוא במקום קמיצה של מנחות הנקמצות והיה בהיכל³¹⁵.

הקיפו גוים את כל העזרה - ויורים חצים ואבני בליסטראות לתוך העזרה³¹⁶ - הכהנים נכנסים להיכל ואוכלים שם קדשי קדשים, שנאמר: בקדש הקדשים תאכלנו³¹⁷, והיכל במשמע³¹⁸. והוצרכו ללימוד מיוחד, ולא למדנו מסברא שלא יהא טפל חמור מן העיקר, כדרך שלמדנו בשחיטה בהיכל³¹⁹, לפי שאין אדם אוכל במקום רבו³²⁰, וזלזול רבו הוא לעשות צרכי עבד לפניו, ואין זו חומרא אלא [טור נח] קולא³²¹. אחרונים מצדדים שיש הבדל בין שחיטה בהיכל לאכילה בהיכל בשני דברים, שבשחיטה אם נכנס להיכל ושחט, אף על פי שהשחיטה כשרה³²², מכל מקום חייב על הכניסה משום ביאה-ריקנית*, לפי ששחיטה אינה עבודה³²³, ועוד שלכתחילה אסור להיכנס להיכל לשחוט, אפילו בשעת הדחק, כגון שהקיפו גויים את העזרה, ובאכילת קדשים התורה ריבתה לכתחילה לאכול בהיכל, כמו שכתוב: בקודש הקדשים תאכלנו, ואינו חייב כלל אף שלא בשעת הדחק³²⁴.

עבודות חוץ הזקוקות להיכל הן: שלמים, אף ששחיטתם לכתחילה בעזרה, זקוקים לפתח ההיכל, ואם שחטם קודם שיפתחו דלתות ההיכל פסולים, שנאמר: ושחטו פתח אהל מועד, בזמן שהוא פתוח ולא בזמן שהוא נעול³²⁵, ואף כשנפתחו וחזרו ונגעלו, פסולים³²⁶. לסוברים קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא³²⁷, כתבו ראשונים שלא אמרו פתיחת ההיכל מעכבת לשחיטה אלא כזמן שיש פתח ויש דלתות, אבל בזמן שאין מקדש קיים שוחטים בלי היכל³²⁸. ויש שכתבו טעם אחר שאין האיסור אלא כשההיכל סגור, אבל כשאין היכל הרי יש חלל והוא נקרא פתח³²⁹.

הזאות פרה אדומה צריכות להיות מכוונות לפתחו של היכל³³⁰.

עבודות הפסולות בהיכל הן: דם חטאת שנכנס להיכל על מנת לכפר, היינו להזות כמעשה חטאת הפנימית, נפסל הקרבן³³¹.

קדשי קדשים, ששחיטתם בעזרה בצפון המזבח, ששחטם בהיכל, יש מהראשונים סוברים שנפסלו, [טור נט] שבהיכל אינו בכלל צפון, שמחיצת ההיכל מפסקת³³².

דם הקורבנות, שצריך להינתן על מזבח החיצון, ונתנו בהיכל על מזבח הפנימי, פסול³³³.

ז. קדושתו
בין עשר הקדושות שמנו חכמים בארץ ישראל, זו למעלה מזו, ההיכל הוא בין קדושת בין-האולם- ולמזבח* וקדושת קודש-הקודשים*³³⁴. ההיכל מקודש מבין האולם ולמזבח, שאין נכנס לשם שלא רחוץ ידים ורגלים³³⁵, שנאמר: בבאם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימותו³³⁶, אלא שנחלקו ראשונים אם האיסור מן התורה הוא אף על כניסה להיכל לבד, אפילו כשאינו עובד שם עבודה, או שמן התורה אינו עובר אלא דווקא כשעובד עבודה, וכניסה בלבד אינה אלא מעלה מדרבנן³³⁷.

יש סוברים שעשר הקדושות שמנו הרי זה לדעת ר' יוסי שקדושת ההיכל אינה נמנית לקדושה מיוחדת, לפי שלדעתו בין האולם ולמזבח קדושתו שוה לזו של היכל, אבל לדעת חכמים שקדושת ההיכל היא קדושה מיוחדת, יש אחד עשר קדושות³³⁸, אלא שאף לר' יוסי אין קדושתם שוה מן התורה, שחלוקות הן מן התורה בכמה דברים³³⁹, שכן כלי המקדש שבהיכל מקומם דווקא בהיכל, וכן כל עבודות שבהיכל³⁴⁰, וכן אמר ר' יוסי שמעלה יש בין ההיכל ובין האולם ולמזבח לעניין פרישה בשעת הקטרה בקודש הקדשים³⁴¹, אלא שבעשר קדושות חשבו קדושות שממילא החלוקות בין זו לזו, ולא קדושות הבאות על ידי עבודה כפרישה בשעת הקטרה³⁴², וגאונים פירשו שאף לחכמים שההיכל נמנה כקדושה מיוחדת הוא בין עשר הקדושות³⁴³.

על האולם אם קדושתו שווה לזו של ההיכל, או שההיכל מקודש אף ממנו, ע"ע אולם³⁴⁴.
[טור ס] על איסור וחיוב של כניסה להיכל כביאה ריקנית, שלא לצורך עבודה, ע"ע ביאת מקדש³⁴⁵. על איסור כניסת בעלי מום ושתויי יין ופרועי ראש וקרועי בגדים ומחוסרי בגדים, ע"ע הנ"ל: ביאת שאינם ראויים לעבודה. על הכניסה להיכל לצורך תיקון או להוצאת טומאה שנמצאת שם, ע"ע הנ"ל: ביאה לצורך.

איסור מיוחד יש שלא להיות בהיכל בשעת עבודה בהיכל או בקודש קדשים - אפילו כשאין בו איסור משום ביאה ריקנית, כגון שנכנס דרך גגות ופשפשים ולא דרך פתח המזרח³⁴⁶, או כגון שנכנס לצורך עבודה³⁴⁷, או שנכנס להשתחוות³⁴⁸ - שנאמר וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקודש עד צאתו³⁴⁹, ואף על פי שפסוק זה ביום הכיפורים בהקטרה שבקודש הקדשים נאמר, מכל מקום אף בכל יום בשעה שמקטירים הקטורת בהיכל פורשים כל העם מן ההיכל ולא יהיה שם אדם עד שיצא זה שהקטיר הקטורת³⁵⁰, שנאמר: לכפר בקודש, הרי זה בניין אב לכל כפרה שבקודש שלא יהיה שם אדם³⁵¹. אין לי אלא בשעה שנכנס לכפר בקטורת - שכן נאמר באותו כתוב: וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל, איזוהי כפרה ששווה לו ולביתו ולאחיו הכהנים ולכל קהל ישראל, זו הקטורת של הכהן הגדול ביום הכיפורים ³⁵², שאילו מתן דמים אין שווה בכולם, שהפר מכפר עליו ועל הכהנים והשעיר על ישראל³⁵³ - מניין כשנכנס לכפר בדמים, תלמוד לומר: בבואו לכפר³⁵⁴, שבבואו מיותר אלא תולה הדבר בביאתו, שבכל עת שיבוא בין לקטורת ובין למתן דמים³⁵⁵, או ש"לכפר" כולל גם כפרת דמים³⁵⁶. אף בשעת מתן דמים של פר-כהן-משיח* ופר-העלם-דבר-של-צבור* ושעירי-עבודה-זרה* שבהיכל בכל השנה פורשים³⁵⁷, שלמדים בגזרה שווה, שביום [טור סא] הכיפורים נאמר כפרה ואף בהם נאמר כפרה³⁵⁸, או שלכפר בקודש הוא בניין אב לכל כפרה שבקודש שלא יהא שם אדם³⁵⁹, אין לי אלא בביאה³⁶⁰, מניין אף ביציאה, תלמוד לומר בצאתו, עד צאתו³⁶¹. אין לי אלא באהל מועד - שבמדבר³⁶² - מניין לרבות שילה ובית עולמים, תלמוד לומר לכפר בקודש³⁶³, שקודש כולל גם שילה ובית עולמים³⁶⁴. על הפרישה מבין האולם ולמזבח בשעת עבודה בהיכל, ע"ע בין האולם ולמזבח³⁶⁵.

על האיסור לעשות בית תבנית היכל, ע"ע בית המקדש³⁶⁶. על שינוי מבדק ההיכל לבדק המזבח, ע"ע קדשי בדק הבית. על קדושת הגג והעלייה של ההיכל, ע"ע גגין ועליות³⁶⁷.

הערות
1. עי' להלן.
2. תוי"ט מדות פ"ד מ"ו.
3. ע"ע אולם.
4. ע"ע קודש הקדשים.
5. מלכים א ו יז.
6. שם ה, והכוונה להיכל במובנו המצומצם, עי"ש ברש"י.
7. יחזקאל מא א, ושם מ מח ויביאני אל אולם הבית, ולהלן מא ג - ד ובא לפנימה וגו' זה קודש הקדשים.
8. כלים פ"א מ"ט, ושם להלן: קודש הקדשים מקודש מהם, וכן ברמב"ם בית הבחירה פ"ז הכ"א.
9. משנה יומא נג ב. וכן בתו"כ אחרי פרק ד כשם שהוא עושה לפני ולפנים כך הוא עושה בהיכל, וברייתא יומא מד א בשעת הקטרה של היכל כו' ומנחות כז ב להיכל כולו בארבעים מבית לפרוכת כו' במיתה, וכן בגמ' ערובין ב א היכל ואולם קדושה אחת או ב' קדושות, וכן בכמ"ק.
10. רש"י.
11. שמות כו לג. מנחות כז ב, ועי' זבחים פב ב היכל מנין ת"ל אל הקודש כו'.
12. משנה יומא נב ב ורש"י.
13. מלכים א ו כט.
14. שם ל.
15. רש"י שם ושם.
16. תוי"ט מידות פ"ג מ"ד ופ"ד מ"ו, ועי"ש שכ' שעל צד ההשאלה קראו להכלל על שם הפרט. וע"ע הר הבית שכעין זה נקרא הר הבית בפרט על חלקי ההר שאין להם שם מיוחד ונקרא בכלל יחד עם העזרות וההיכל.
17. ישעיה מד כה, ועי' ס' עזרת כהנים מידות פ"ג מ"ד.
18. עזרא ג י.
19. מידות פ"ד מ"ו, וכן שם פ"ה מ"א. [טור מא]
20. תוי"ט שם, ובבאור הגר"א: האולם והעליות והתאים והמסבות הכל נקרא היכל. ועי' עוד עדיות פ"ח מ"ו כשהיו בונים בהיכל כו' ופסחים כו א בצלו של היכל ובירו' שקלים פ"ד ה"ד ההיכל והעזרות כו', ובספרי ראה פסקא סא נותץ אבן מן ההיכל, ועוד.
21. רמב"ם בית הבחירה פ"א ה"ה, ועי' רמב"ם יסודי התורה פ"ו ה"ז מן המזבח או ההיכל או משאר עזרות.
22. מידות פ"ד מ"ז, והוא הכותל המערבי של קוה"ק. ועי' עוד משנה ערובין קד ב מוציאים אותו מן ההיכל ומן האולם, וברש"י מנחות צח ב ד"ה למר ההיכל ארכו ששים אמה ור"ל ההיכל וקוה"ק בלי האולם.
23. מלכים א ו יז. ועי' יומא נב א.
24. יומא שם ורש"י.
25. ע"ע אמה טרקסין כרך ב.
26. עי' ירושלמי כלאים פ"ח ה"ד ורמב"ם בית הבחירה פ"ד ה"ב, ולדעה הראשונה היה הספק רק על קדושתו של אותו כותל, עי' יומא שם. ועי' על גדרי הספק לשתי הדעות בע' הנ"ל עמ' לד.
27. עי' רש"י דהי"ב ג ד.
28. מידות פ"ד מ"ז; רמב"ם שם ה"ד.
29. עי' לעיל.
30. רמב"ם שם ה"ב, וע"ע אמה טרקסין, שם.
31. יחזקאל מא ב.
32. כרך א.
33. עי' רש"י דהי"ב ג ד.
34. מלכים א ו ב.
35. מידות פ"ד מ"ז; רמב"ם שם ה"ה.
36. יחזקאל מא ב.
36א. שמות כה ט. [טור מב]
36ב. קרית ספר בית הבחירה פ"ד.
37. סוכה ה ב אלא מבית עולמים גמר דכתיב כו'.
38. רש"י דהי"ב שם.
39. מלכים א ו ב. ועי' ב"ב ג א ורש"י.
40. משנה בבא בתרא צח ב, ועי"ש בגמ' ורשב"ם אם דרך כל בנין כך או שאין להשוות למקדש בנינים שאינם חשובים.
40א. קרית ספר שם.
41. מידות פ"ד מ"ו.
42. חגי ב ט.
43. ב"ב ג א.
44. דהי"א כח יט, וע"ע בית המקדש כרך ג עמ' רל.
45. תו"י יומא נא ב ד"ה עבוד, וע"ע הנ"ל ציון 193 בשם החת"ס.
46. ע"ע אמה טרקסין.
47. באור הגר"א למשניות ב"ב פ"ו מ"ד.
48. פהמ"ש להרמב"ם מידות פ"ד מ"ו ומאירי שם. וע"ע אוטם כרך א.
49. פי' הרא"ש שם, וע"ע הנ"ל בביאור שיטות אלו.
50. מידות פ"ד מ"ז. [טור מג]
51. וע"ע אולם כרך א עמ' קל וציור עמ' קלג שלהרמב"ם היה האולם מקיף ההיכל אף מצפון ודרום.
52. רמב"ם בית הבחירה פ"ד ה"ה, וע"ע תאים.
53. תוס' ב"ב סא א ד"ה והתא, וע"ע הנ"ל, ושם שלדעתם היו שלשה כתלים ושני תאים ביניהם ורוחב כולם עשרים וחמש אמות, והיינו לדעתם שלא היה האולם מצפון ודרום, ע"ע אולם.
54. ר"י הבחור בתוס' יומא נב א ד"ה כותל. ועי' רש"י יחזקאל מא יב. וע"ע הנ"ל באור כל השיטות.
55. ושם מחלוקת ראשונים אם היציעים הם הם התאים או שהם גזוזטראות מסביב, אף שנקראים גם הם תאים בב"ב סא א ומאירי שם עמ' 327.
56. מידות פ"ד מ"ז; רמב"ם בהב"ח פ"ד ה"ד.
57. עי' לעיל ד' התוס' ב"ב.
58. ע"ע, ושם מחלוקת בדבר.
59. תוס' ב"ב שם.
60. וע"ע בית המקדש כרך ג עמ' רלא.
61. מלכים א ו טו.
62. רש"י שם.
63. שם יח ורש"י.
64. שם כב, וברש"י כל ההיכל כולו.
65. שה"ש רבה פ"ג על פסוק רפידתו זהב, וכן בבמדבר רבה פי"ב.
66. מידות פ"ד מ"א, ועי' רמב"ם פ"א הי"א אם יכולים לטוח אותו בזהב ה"ז מצוה, ולא הזכיר שאחורי הדלתות לא היו טחין בזהב. [טור מד] 67. ועי' להלן ד' ר' יהודה בדלתות שאינו כן.
68. הרע"ב שם. וצ"ב אם ר"ל שאף אם היו טחים בזהב לא היה נראה או ר"ל שמה שאינו טוח בזהב אינו נראה, וכ"מ בס' שלטי גבורים פרק ל שכ' שמה שאינו מוזהב לא נראה, ובתפא"י למשניות שם כ' שהזהב אינו נראה.
69. רש"י.
70. ברייתא בפסחים נז א, ובתוספתא מנחות פי"ג הגי' שחיפו פני כל האולם, ועי' חסדי דוד שם שגם בגמ' ר"ל אף האולם בכלל ההיכל. ונ' שחיפוי זה היה מבחוץ שבפנים לא היו נכנסים לקפל לעולי רגלים, ולפ"ז הכוונה לבנין עולי הגולה, שבבנין הורדוס לא נתנו חכמים לטוחו בזהב כמבואר בב"ב ד א, ועי' עזרת כהנים שער המידות שכל תבנית בהמ"ק שבמסכת מידות היא של עולי הגולה ולא של הורדוס.
71. מידות פ"ג מ"ד; רמב"ם בית הבחירה פ"ד הי"ג. ועי' תוי"ט מידות שם שהיכל כאן ר"ל כל הבנין ביחד, ובתפארת ישראל נגעים פ"א מ"א כ' שהוא היכל הקודש.
72. רמב"ם טומאת צרעת פ"א ה"ב, ע"פ שבועות ה ב - ו ב, ועי"ש בכ"מ וע"ע מראות נגעים.
73. ראב"ד בהשגות שם, וע"ע הנ"ל.
74. מלכים א ו טו ול.
75. רש"י יומא מג ב ד"ה על הרובד וסוטה טו ב ד"ה טבעת.
76. רש"י יומא שם.
77. משנה סוטה שם ורש"י; רמב"ם סוטה פ"ג ה"י.
78. רש"י מנחות צט א ד"ה כתלמיד.
79. רמב"ם בית הבחירה פ"ו ה"ד. ועי' רש"ש מנחות שם שתמה ע"ד רש"י, וע"ע בית המקדש כרך ג עמ' רלב. [טור מה]
80. מידות פ"ד מ"ו; רמב"ם פ"ד ה"ג.
81. פהמ"ש להרמב"ם שם; כ"מ פ"ד ה"ג לד' הרמב"ם שם; באור הגר"א מידות שם.
82. עי' ראב"ד ורא"ש שם.
83. הרע"ב שם. ועי' להלן בפירוש החלקים שהוזכרו במשנה.
84. פהמ"ש שם וכ"מ שם, וכעין זה בפי' ה"ר יהוסף במלאכת שלמה שם.
85. הרע"ב שם. ועי' רש"י מלכים א ו ט בפירוש גבים בבית ראשון שהם נסרים ארוגים כצורה או לבנים חלולים ובעזרת כהנים מידות שם ר"ל שהוא הכיור במשנה.
86. מאירי מידות שם, אלא שהוא פי' שהיה חלל על הכיור.
87. ראב"ד בהשגות בהב"ח שם, ועי' ביעב"ץ.
88. פי' הרא"ש מידות שם, ועי' עזרת כהנים שם שר"ל ג"כ שבכתלים עצמם למעלה תחת התקרה היו הציורים כעין רצועה סביב סביב ולא קורה היא.
89. פהמ"ש שם וכ"מ שם; מאירי מידות שם: בנין חזק שיכיל את המים.
90. עי' אונקלוס שמות כו ד.
91. הרע"ב שם. ובעיקר פי' דלפה מלשון חיבור כ"כ בערוך ע' דלפה בשם י"מ, ובמוסף הערוך שם שהד' היא אות שימושית, ועי"ש בערוך השלם. [טור מו] 92. ראב"ד בהשגות פ"ד ה"ג. ועי' תפא"י למשניות שם שכ' שהיו קורות רחבות שוכבות על אורך הכתלים סביב והיו מחברות ומחזיקות כל בנין הכתלים שתחתיה.
93. באור הגר"א שם, ומפרש כרמב"ם שהיה חלל אך פי' דלפה הוא כערוך ורע"ב מלשון חיבור.
94. עי' רמב"ם ורע"ב שם.
95. פי' הרא"ש שם, ועי' עזרת כהנים שם שהאריך בכוונת הרא"ש בכלל בציור בית דלפה והתקרה שלא נתברר כ"כ.
96. הרע"ב שם.
97. פהמ"ש שם.
98. רש"י ב"ב ג ב ד"ה אגב, ועי' רש"י ס ב ד"ה טרכסיד.
99. ב"ב ג ב ורש"י.
100. מידות פ"ד מ"ו; רמב"ם פ"ד ה"ג.
101. רמב"ם שם.
102. יומא נד א וש"נ; רמב"ם כלי המקדש פ"ז הי"ז.
103. רע"ב מידות פ"ב מ"ו בהבדל שבין העזרות, ועי' תוי"ט פ"ד מ"ה שציין לרע"ב פ"ב.
104. פהמ"ש להרמב"ם שם.
105. גי' המשנה שבגמ', ועי' שינויי נוסחאות במשניות ווילנא.
106. עי' להלן.
107. הר"ש שם, ועי' עזרת כהנים פ"ד מ"ה ד"ה וראשי פספסין.
108. מידות פ"ד מ"ה; רמב"ם בית הבחירה פ"ד הי"ג: בין גג הקודש לגג כו' ובפהמ"ש מידות שם ובקרקע עליה היה דבר מבדיל כו'. ועי' תוי"ט שם למה הוצרכו שני סימנים, הפרוכות והפספסים, ועי' שלטי גבורים פרק יב ועזרת כהנים מידות שם.
109. ירושלמי יומא פ"ה סוה"א, וע"ע אמה טרקסין כרך ב עמ' לד ולה. [טור מז]
110. עי' מל"מ בית הבחירה פ"ז הכ"ג בד' הרמב"ם שם, ועי"ש בהג"ה לכ"מ שם.
111. עי' צל"ח פסחים פו א. וע"ע גגין ועליות כרך ה עמ' קלג.
112. מידות פ"ד מ"ה; רמב"ם בית הבחירה פ"ד הי"ב.
113. פי' הרא"ש שם.
114. תפא"י שם; עזרת כהנים שם.
115. תפא"י שם.
116. כ"מ בית הבחירה שם. ע"פ רש"י יומא יט א במסבה של בית הפרוה.
117. פי' הרע"ב שם.
118. ועי' באור הגר"א מידות שם שהמסבה לא היתה אלא מצד צפון.
119. באור הגר"א שם.
120. משנה שם; רמב"ם שם. על רוחב המסכה וכותלה ע"ע בית המקדש עמ' רלא. וע"ע תאים.
121. מידות פ"ד מ"ח.
122. ר"ש שם, ועי' עזרת כהנים שם שר"ל שלפ"ז היתה בפתח זה דלת שנחלקה לשנים חציה כנגד עלית ההיכל וחציה כנגד עלית קה"ק.
123. פי' הרא"ש שם, וע"ע בית המקדש כרך ג עמ' רל שעל תבנית בהמ"ק נאמר הכל בכתב מיד ה' וגו', ד"ה א כח יט.
124. מידות שם; רמב"ם פ"ד הי"ג.
125. רש"י שם.
126. פי' הרא"ש שם.
127. ר"ש.
128. רא"ש שם.
129. מידות שם; רמב"ם פ"ד ה"ג. ועי' לעיל על אלו השמות על גבי ההיכל, וכן באורם כאן. [טור מח]
130. מידות שם.
131. רמב"ם שם ובפהמ"ש מידות שם; תוס' מנחות קז א בשם הקונטרס במקום אחר, ונ' שר"ל לרש"י שבת צ א, ולפנינו ברש"י שם טבלאות הדין כסכין סביבותיהם ומסמרים חדים כו', ועי' תפא"י מידות שם בועז אות ד.
132. פהמ"ש שם.
133. ר"ש שם; מאירי מידות שם.
134. רש"י מו"ק ט א ומנחות קז א וערכין ו א; רא"ש מידות שם, ועי' רע"ב.
135. ערוך ע' כל ב והובא בתוס' מנחות קז א וערכין ו א.
136. רמב"ם בית הבחירה שם ופהמ"ש שם; ר"ש מידות שם.
137. רש"י מו"ק שם, וכן ברש"י שבת ומנחות וערכין שם סתם על הגג, ועי' להלן שהגג היה משפע ועולה עד לגובה של מעקה.
138. רא"ש מידות שם.
139. מידות שם.
140. רמב"ם שם.
141. ערוך ע' כל ב.
142. תוס' שבת צ א, ע"פ מו"ק ט א. ועי' תוס' מנחות שם וערכין שם שכ' ליישב לד' הערוך שבתחילה עשה שלמה כליא עורב ואח"כ כשראה רוב קדושתו הסירו.
143. דברים כב ח.
144. ספרי שם פסקא רכט. ועי' הגהות הגר"א שמוחק לרבות היכל. אבל כ"ה הגי' בכת"י, עי' ספרי הוצ' ר"מ א"ש והוצ' האראוויץ. ועי' מנ"ח מצוה תקמו שהקשה מחולין קלו א שבהכ"נ ובהמ"ד פטורים ממעקה. וע"ע מעקה.
145. ר"ש שם.
146. עזרת כהנים שם, וע"ע מעקה.
147. ר"ש שם. ועי' רש"י מו"ק ט א ד"ה אמה שהגג היה כלה ומקצר למעלה עד כאמה, ועי' רש"י דהי"ב ג ז שהיה הגג כספינה ועריבה הפוכה בנוי כיפה, ועי' עזרת כהנים שם.
148. ע"ע אוטם כרך א.
149. וע"ע בית המקדש כרך ג עמ' רלא. ועי' עזרת כהנים שער המידות שזהו בבנין עולי הגולה, אבל בבנין הורדוס גובהו מאה ועשרים, כמבואר ביוסיפון פנ"ה.
150. מלכים א ו ד.
151. מנחות פו ב לגי' השמ"ק שם וכ"ה בכל הכת"י ובדפוסים ישנים, עי' דק"ס שם. [טור מט]
152. במדבר רבה פט"ו; רש"י כת"י מנחות שם; רבנו בחיי ר"פ בהעלותך.
153. מהרש"א מנחות שם.
154. הגי' בגמ' שם לפנינו, וכ"ה גי' רש"י בדפוסים, וכ"נ גי' תרגום יונתן שם, עי' בסמוך.
155. רש"י שם, ועי' מהרש"א שם שתמה שא"כ מה פירוש אטומים.
156. תרגום יונתן שם. ועי' עזרת כהנים מידות פ"ד מ"ו שרחבות מבפנים אע"פ שהאור נכנס יותר אבל מתפשט לצדדים ובאיכות האור חזק יותר כשצרות מבפנים ולכן גם כשרחבות מבפנים י"ל להראות שלא לאורה הוא צריך.
157. באור הגר"א למלכים שם, ואולי לכך נתכוין גם יונתן.
158. ע"ע תאים.
159. הריעב"ץ לרמב"ם בית הבחירה פ"ד ה"ג; חנוכת הבית סו"ס מז.
160. רש"י זכריה ו יד; רע"ב מידות פ"ג מ"ח.
161. ר"ש שם.
162. רא"ש שם; תוס' גיטין ז א ד"ה עטרות.
163. ערוך ע' עטר א.
164. משנה מידות שם.
165. ר"ש מידות שם. ועי' עזרת כהנים שם שנסתפק לד' הר"ש אם היו חלונות בכותל מזרחי של היכל, מכיון שכותל האולם היה כנגדו, או שהיו חלונות גם בכותל האולם והאירו לחלונות ההיכל.
166. עי' מידות פ"ב מ"ד ורע"ב.
167. ערובין ב א הבית הפתוח לאולם.
168. מידות פ"ד מ"ב ורמב"ם בהב"ח פ"ד ה"ו.
169. תוי"ט שם, ועי' רמב"ם שם שקורא לפשפש שער קטן.
170. תוי"ט שם בשם ראבי"ה, ע"פ שבועות מז ב שנהר פרת נקרא הגדול מפני חשיבותו.
171. מידות פ"ד מ"א; רמב"ם שם ה"ז.
172. עי' מידת פתחו בע' אולם.
173. תוס' ערובין ב ב ד"ה אלא, ור"ל שבהיכל צריך פתח, שהוא במקום אהל מועד שכתוב בו פתח, עי"ש א בגמ' ורש"י.
174. מידות שם: רמב"ם שם.
175. ערובין ב ב. [טור נ]
176. מידות שם ורמב"ם שם.
177. ר"ש ורע"ב שם.
178. יחזקאל מא כג. מידות שם.
179. ר"ש שם.
180. יחזקאל שם כד.
181. רש"י שם.
182. מידות שם ורע"ב.
183. רמב"ם שם ה"ז.
184. רע"ב ותפא"י.
185. תמיד פ"ג מ"ז.
186. רש"י כתובות קו א ד"ה בדבבי; תוס' זבחים נה ב ד"ה הוא.
187. תוספתא שקלים פ"ג; יומא נד א וכתובות קו א; רמב"ם כלי המקדש פ"ז הי"ז ומעשה הקרבנות פ"ה ה"ה. ועי' תוי"ט תמיד פ"ז מ"א ומל"מ כלי המקדש פ"ה הי"א. [טור נא] 188. תוספתא שם. וע"ע בגדי כהונה כרך ב עמ' של ושלא. וע"ע פרוכת מחלוקת אם לקחו את הפרוכת הישנה של קודש הקדשים להיכל.
189. שמ"ק זבחים נה ב בשם תוס' הר"פ, ועי' תוס' שם ד"ה הוא שהיו יכולים לסגור הדלתות וי"ל שר"ל שבשביל כך לא הוצרכו לעשות פרוכת אבל אחר שעשו אפשר שהיתה תלויה כל היום. ועי' באור הגר"א תמיד פ"ז מ"א שהיה סתום כל היום בפרוכת וכשהכהנים נכנסים מגביהים.
190. תוי"ט תמיד פ"ז מ"א ותפא"י שם.
191. ערובין ב ב. וכן במלכים א ו לג לפתח ההיכל מזוזות וגו'.
192. ע"ע אמלתרא כרך ב.
193. שם ג א. וע"ע הנ"ל.
194. וגי' המאירי שם: פשיפשין.
195. תמיד פ"ג מ"ז ומידות פ"ד מ"ב; רמב"ם בהב"ח פ"ד ה"ו.
196. תמיד ומידות שם ורע"ב; רמב"ם שם.
197. רע"ב שם. ועי' רש"י ב"מ לג א.
198. רש"י ב"מ שם; ראב"ד בהשגות בהב"ח פ"ד הי"א.
199. רש"י שם.
200. ראב"ד שם.
201. באור הגר"א מידות פ"ד מ"ג.
202. מידות שם מ"ב.
203. פהמ"ש להרמב"ם תמיד פ"ג מ"ו ופי' הראב"ד שם.
204. פהמ"ש שם.
205. פי' הראב"ד שם.
206. רש"י ב"מ שם.
207. לד' פהמ"ש להרמב"ם.
208. ירושלמי מו"ק פ"ג ה"ז בפי' אחר יורד לאמת השחי במשנה תמיד שם.
209. לרש"י וראב"ד.
210. תמיד שם מ"ו. [טור נב]
211. תמיד ומידות שם. ועי' תפא"י מידות שם שדן אם מן התא להיכל היה דלת או שהיה פתוח כמשמעות הרמב"ם פ"ד ה"ו.
212. הרע"ב ותפא"י שם.
213. משנה מידות שם ורע"ב.
214. רמב"ם פ"ד ה"ו.
215. יחזקאל מד ב. תמיד פ"ג מ"ז ומידות שם; רמב"ם שם.
216. עי' מדרש תנחומא פ' תשא ומד"ר נשא פי"ג, ועי' רד"ק יחזקאל שם.
217. פי' הראב"ד לתמיד שם.
218. רש"י יחזקאל שם; ס' צורת הבית להתוי"ט סי' נב.
219. שו"ת הרמ"ע מפאנו סי' ג; מהרש"א מידות שם. וכ"מ מפי' הראב"ד לתמיד לעיל.
220. פדר"א פנ"א, ועי' רש"י יחזקאל מו א שהכתוב וביום השבת יפתח וכו' על פשפש זה אמור.
221. רד"ק יחזקאל שם, וכ"כ בפי' הרד"ל לפדר"א שם, וכ' אע"פ שמלשון פדר"א שם משמע שגם בבית שני היה הנס, ועי' לעיל מחלוקת על ביאת השכינה אם היה בבית שני.
222. רש"י יחזקאל מד ג.
223. רד"ק ומצודת דוד שם.
224. רש"י ורד"ק שם.
225. תמיד פ"ג מ"ח.
226. יומא לט ב.
227. יומא שם. וע"ע תחום שבת שהוא מיל.
228. תי' א בתוס' יומא שם. [טור נג]
229. פי' ב בתוס' שם.
230. פי' א בראב"ד תמיד שם.
231. פי' ב שם.
232. תו"י שם כ ב ד"ה והיה ולט ב ד"ה וציר.
233. מידות פ"ג מ"ח. וע"ע אולם, כרך א.
234. משנה יומא לז א.
235. ברייתא שם ב. וע"ע הנץ החמה, ושם פי' אחר בנברשת. ונ' שהכוונה לפתח האולם, שאם בפתח הקודש היה האולם מסתיר על האור.
236. ברייתא ביומא לט ב.
237. רש"י שם.
238. ברייתא שם.
239. רמב"ם בהב"ח פ"א ה"ו.
240. רש"י ערובין ב א ד"ה אהל מועד.
241. שמות כו לה.
242. מנחות צח ב; ירושלמי שקלים פ"ו ה"ג; רמב"ם שם ה"ז.
243. שמות ל ו.
244. יומא לג ב. ובתוספתא יומא פ"ב: ומשוך כלפי מזבח, וטס"ה וצ"ל כלפי מזרח, וכ"ה בתוספתא צוקרמנדל מכת"י ערפורט. ועי' הר המוריה בית הבחירה פ"א ס"ק טו במש"ש בתוספתא לעיל והמזבח לפנים ממנו.
245. רש"י שם, ועי' רש"י מנחות צט א ובפירושו עה"ת שמות כו לה.
246. יומא שם.
247. רש"י עה"ת שם.
248. תוספתא יומא פ"ב; יומא שם. [טור נד] 249. רש"י שם; תוס' מנחות צט א.
250. תוספתא יומא שם.
251. רש"י שם.
252. מאירי יומא שם, וכעין זה כתב בהעמק דבר להנצי"ב, שמות כו לה, כדי שלא ישחירו בגדי הכה"ג מעשן המנורה. וצ"ע שהרי מבואר ביומא נב א וב שהכה"ג לא היה הולך בין מנורה לכותל שלא ישחירו בגדיו.
253. תוספתא יומא שם; מנחות צח ב בשלחנות.
254. רש"י שמות כו לה. ועי' ברייתא דמלאכת המשכן וילקוט שמעוני רמז שעב וכשם שהיו מונחין באהל מועד כך היו מונחין בבית עולמים.
255. ויקרא כד ג.
256. שמות מ כד.
257. תו"כ אמור פרשה יג.
258. מנחות שם ותני חדא כו', וכן בתוספתא יומא שם לעיל מזה: שלחן נתון בצפון משליש הבית ולפנים וכ"ה בירושלמי שקלים שם, וכ"ה ברמב"ם פ"ג הי"ז ושלשתן כו' משליש ההיכל ולפנים ומסיים כנגד הפרוכת המבדיל בין הקודש ובין קה"ק. ואולי ר"ל שיהיה סמוך לפרוכת יותר וכדרשת התו"כ לעיל.

259. מנחות שם.
260. ירו' שקלים שם.
261. תוספתא יומא פ"ב, ועי' לעיל ציון 244.
262. ע"ע שלחן וע' מנורה.
263. דהי"ב ד ו - ז.
264. ברייתא במנחות צח ב ובירושלמי שקלים שם.
265. שם.
266. רש"י שם ד"ה תני חדא. [טור נה] 267. רגמ"ה שם צז א.
268. משנה שם צו א.
269. רש"י.
270. ברייתא שם צח ב.
271. רש"י.
272. גמ' שם. וע"ע הדלקת הנרות וע' מנורה.
273. ברייתא שם.
274. גמ' שם. וע"ע הנ"ל.
275. רמב"ם פ"ג הי"ב.
276. עי' רמב"ם והשגת הראב"ד שם. ועי' לח"מ מעשה הקרבנות פ"ה ה"ד ושו"ת נוב"י מהדו"ת או"ח סי' קכב למה פסק הרמב"ם בשלחן כרבי ובמנורה כראב"ש, וע"ע מנורה.
277. מאירי יומא נא א.
278. ע"ע שלחן.
279. ע"ע הנ"ל.
280. עי' לעיל.
281. מנחות צט א ורש"י.
282. רש"ש שם, לד' הרמב"ם פ"ו ה"ד שהאולם וההיכל כולו בשוה, וע"ע אולם כרך א וע' בית המקדש כרך ג עמ' רלב ולעיל: קרקע, תקרה ועליה. [טור נו]
283. מנחות שם ורש"י.
284. תוס' שם.
285. משנה יומא נג ב. וע"ע הזאה (א) כרך ח עמ' תקנה.
286. משנה שם. וע"ע הנ"ל שם, טעמו.
287. רמב"ם עבודת יוהכ"פ פ"ד ה"ב.
288. תוספתא סוטה רפ"ב. ועי' משנה יומא לז א.
289. עי' רש"י סוטה כ א, ועי' שי"ק סוטה פ"ג ה"ג.
290. תוספתא שם וירושלמי שם. וע"ע סוטה.
291. עי' לעיל: כליו.
292. עי' רמב"ם ביאת מקדש פ"ט ה"ז ומרכבת המשנה שם, וע"ע הדלקת הנרות כרך ח עמ' שכג. וע"ע הטבת הנרות כרך הנ"ל.
293. עי' לעיל, שם. וע"ע הקטרה.
294. ע"ע בזיכין כרך ג וע' לחם הפנים.
295. ע"ע הזאה (א) כרך ח.
295א. ע"ע הנ"ל עמ' תקסא.
296. זבחים יד א ורש"י. וצ"ב אם דוקא בצפונו של היכל, ועי' ירושלמי שקלים פ"ו ה"ג אין השלחן כשר אלא בצפון, אך י"ל לכתחילה, ועי"ש אח"כ בענין ראויין לשירות ובפי' הר"ש סיריליאו שם ירושלים תשי"ח בד"ה נמצא שלחן כ' שבדרום פסול.
297. עי' רש"י ערובין ב א ד"ה רבנן, ע"פ הגמ' שם שאם אולם והיכל קדושה אחת כשרות אף באולם. ועי' רשב"א ערובין שם ד"ה קדושת שמנורה ומזבח הזהב אם הניחם באולם כשרים אם יש לאולם קדושת היכל, וע"ע אולם כרך א עמ' קלא. [טור נז]
298. רש"י.
299. זבחים מ א ורש"י; רמב"ם עבודת יוהכ"פ פ"ה הכ"ג. וע"ע הזאה (א).
300. עי' תוס' זבחים נט ב שאפילו בזמה"ז כשר להקטיר קטורת במקום המזבח, וע"ע הקטרה.
301. רא"ש תמיד פ"ז מ"א.
302. תוס' מנחות כז ב ד"ה להיכל. ועי' כ"מ ביאת מקדש פ"ב ה"ד.
303. תמיד פ"ז מ"א. ועי"ש סופ"ו; רמב"ם כלי המקדש פ"ה הי"א.
304. וע"ע ביאת מקדש כרך ג עמ' קד.
305. משנה יומא נב ב: בבית החיצון; רמב"ם עבודת יוהכ"פ פ"ד ה"א. וע"ע עבודת יוהכ"פ.
306. זבחים סג א; רמב"ם מעשה הקרבנות פ"ה ה"ד.
307. ויקרא ג ב.
308. זבחים שם.
309. רש"י שם.
310. רש"י זבחים יד א ד"ה שאי אפשר בחטאות הפנימיות, ע"פ הגמ' שם שהולכת דם חטאות הפנימיות היא עבודה שא"א לבטלה שעל כרחו הוא שוחטו בעזרה ומוליך הדם בהיכל.
311. תוס' זבחים סג א ד"ה שכן בד' רש"י יד א שבציון הקודם. ועי' להלן שהשמ"ק חולק.
312. עי' תוס' זבחים שם ד"ה שכן.
313. זבחים שם; רמב"ם מעשה"ק פי"ב הי"ב.
314. זבחים שם.
315. רש"י שם.
316. רש"י.
317. במדבר יח י. ספרי שם וזבחים שם וש"נ; רמב"ם שם פ"י ה"ג.
318. רש"י זבחים שם, ובמנחות ט א: דמשמע היכל, ועי' ראב"ע במדבר שם שלגבי העזרה נקרא ההיכל קודש הקדשים, וברמב"ן שם כ' שאף בקה"ק מותר, וע"ע קודש הקדשים.
319. עי' לעיל.
320. גמ' שם. [טור נח] 321. רש"י שם.
322. עי' לעיל.
323. ע"ע שחיטה (ב).
324. מנ"ח מצוה קפד. ועי' אבן האזל מעשה"ק פ"י ה"ג שכ' בד' הרמב"ם שלכתחילה אסור להיכנס להיכל לאכול אפילו אם הקיפו העזרה ור"ל כן בד' הת"ק בספרי שם.
325. זבחים נה ב וש"נ; רמב"ם מעשה הקרבנות פ"ה ה"ה.
326. תוס' ערובין ב סוע"א. וע"ע שחיטה (ב) אם אף בשאר קרבנות כן, ושם על לול פתוח ועל וילון התלוי בפתח.
327. ע"ע בית המקדש כרך ג עמ' רלג.
328. רשב"א שבועות טז א. ועי' לקוטי הלכות זבחים נה ב בזבח תודה שאינו ענין למשכן אחר שפרקוהו שפסול אפילו לסברת הרשב"א, עי' זבחים שם ורש"י ותוס' שם סא א, שכיון שנסתלקה קדושת המשכן גרוע יותר.
329. לקוטי הלכות שם, ועי"ש נ"מ אם על מקום ההיכל יש בנין אחר.
330. ע"ע הזאה (א).
331. ע"ע דם חטאת כרך ז מעמ' תפ ואילך, ושם פרטי הדינים. [טור נט]
332. שמ"ק זבחים יד א, וכ"כ בקרן אורה שם. ועי' לעיל ציון 311 שהתוס' סג א סוברים בדעת רש"י יד א שכשרים בהיכל.
333. משנה זבחים כו א; רמב"ם פסולי המוקדשין פ"ב ה"י. וע"ע זריקה אם הבשר בלבד פסול או שהקרבן פסול ולא כיפר.
334. כלים פ"א מ"ט; רמב"ם בית הבחירה פ"ז הכ"א.
335. שם ושם.
336. שמות ל כ. וע"ע קדוש ידים ורגלים.
337. ע"ע ביאת מקדש כרך ג עמ' קו.
338. פהמ"ש להרמב"ם כלים שם ור"ש שם ורע"ב בשם אית דמפרשי שם, לפי ר' יוסי במשנה שם.
339. ר"ש שם.
340. תוי"ט שם בפי' ד' הר"ש ועי' תוס' יומא מד א ד"ה מה.
341. יומא מד א, ועי' להלן. ועי' תוספתא כלים פ"א מעלה ביניהם לענין כניסה שלא בשעת עבודה.
342. ר"ש כלים שם. וע"ע ביאת מקדש. ועי' תפא"י כלים שם למה לא חשבו במשנה מעלה זו שבין ההיכל לבין האולם ולמזבח.
343. הרע"ב שם בשם הגאונים, ולא מנו את ארץ ישראל, וכ"ד הרמב"ם בית הבחירה שם.
344. כרך א. [טור ס]
345. כרך ג.
346. ע"ע ביאת מקדש: שלא כדרך ביאה.
347. מאירי יומא מד א וע"ש שכ' כגון להכניס המחתה, וצ"ע שהרי ביוהכ"פ הכה"ג הוא המכניס המחתה. ועי' גבורת ארי יומא שם ד"ה יכול שהאריך בקושיא זו למה צריך פסוק ע"ז הלא יש בו איסור של ביאה ריקנית.
348. גבו"א שם לדעת ר"ת שלהשתחוות מותר להיכנס להיכל, ועי"ש שהקשה ע"ז.
349. ויקרא טז יז.
350. רמב"ם תמידין ומוספין פ"ג ה"ג ועבודת יוהכ"פ פ"ד ה"ב ע"פ כלים סופ"א ותמיד סופ"ו, ושם על פרישה מבין האולם ולמזבח.
351. רמב"ם שם. ועי' גבורת ארי יומא מד ב שבנין אב זה שכ' הרמב"ם העיקר הוא על קטורת שבהיכל בכל יום.
352. יומא מד א.
353. רש"י שם, וע"ע עבודת יוהכ"פ.
354. תו"כ אחרי פרק ד וברייתא ביומא שם.
355. קרבן אהרן שם.
356. מלבי"ם שם.
357. ברייתא ביומא שם; רמב"ם תמידין ומוספין שם. [טור סא]
358. גמ' שם ב. ועי"ש בתוס' שבפר כהן משיח גופו לא נאמר כפרה.
359. רמב"ם שם, ועי' לח"מ שם שמפרש כן בכוונת הגמ' אתיא כפרה כפרה שלא תקשה קו' התוס' מפר כהן משיח, ועי' גבורת ארי שם שר"ל שבנין אב הוא על קטורת בכל יום והגזרה שוה על מתן דמים.
360. וביומא שם: בכניסתו.
361. תו"כ שם וברייתא ביומא שם.
362. יומא שם.
363. שם ושם.
364. קרבן אהרן שם.
365. כרך ג.
366. שם עמ' רלו.
367. כרך ה.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן