לדף ראשי



רימון מצוי (Punica granatum) או "רימון": עץ נשיר ממשפחת הרימוניים שמולדתו היא איראן ומשם נפוץ לכל ארצות הים התיכון. הרימון הוא אחד משבעת המינים שהתברכה בהם ארץ ישראל.

לרימון יש בין 8-5 עלי כותרת אדומים. בחורף משיר הרימון את עליו ואילו לקראת האביב שב ומצמיחם. העלים הצעירים אדמדמים ובתחילת הקיץ אדמומיותם נעלמת. פריחת הרימון היא בחודשים מרץ ואפריל ופירותיו מבשילים בתחילת הסתיו בין ספטמבר לדצמבר.

הרימון משמש גם לצביעה: משנה שביעית ז, ג מדברת ב"קליפי רמון והנץ שלו..." שהם משמשים לצביעה.

הרימון ביהדות
הרימון מוזכר פעמים רבות בתנ"ך. כשם פרי; כשם עיר או מקום: גת רימון ביהושע, סלע רימון בשופטים; כשם בני אדם: בני רימון הבארותי [ש"ב ד]; וגם לתיאור יופי וברק - בשיר השירים.
הרימון הוא אחד משבעת המינים שבהם נתברכה ארץ ישראל.
חז"ל המשילו את הרימון לעם ישראל: כפלח הרימון רקתך – ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון.

נהוג לאכול רימון בסעודת ליל ראש השנה, ואומרים "ירבו זכויותינו כרימון" כלומר, כמספר הרב של גרגירי הרימון. את השיפודים לצליית קרבן הפסח היו עושים מעץ הרימון.
הפרי גם שימש כמטבע לשון: המונח "רימון מצא - תוכו אכל קליפתו זרק" מקורו בתלמוד במסכת חגיגה, המתארת את רבי מאיר הלומד תורה מאלישע בן אבויה, שיצא לתרבות רעה. רבי מאיר ידע לברור את הטוב שבדבריו.

מעיל הכהן הגדול, היה מעוטר ברימונים. בבית המקדש הראשון בנו שני טורים של רימונים על השבכות (מלכים א' פרק ז').


קישוטים לספר תורה דמויי רימון


פרי הרימון על מטבעות החשמונאים

מקומות רבים בארץ ישראל נקראו רימון או בשם הכולל את המילה רימון. היום קיימים היישובים בית רימון בגליל, רימונים בשומרון וגת רימון בגוש דן.




הערות לערך:
שם המעיר: כרמית גור
הערה: המטבע שכללתם בערך אינו מימי החשמונאים אלא מימי המרד הגדול.
מקור מומלץ: אוצר מטבעות היהודים של יעקב משורר

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן