חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

אבלות על החורבן

לאחר חורבן ירושלים ושרפת בית המקדש תיקנו חכמים, שיעשו זכר לחורבן בעת שמחה ולעת אבל, ולאורך השנה כולה.

המנהגים בבית ובמשפחה
א. בסיוד הבית משאירים אמה על אמה, לרוב מעל פתח הבית, ללא סיוד, כדי לזכור את החורבן. "ומה שלא נהגו כך עתה, לא ידענו טעם ברור" (קיצור שלחן ערוך). למרות הערה זו יש נוהגים כך גם היום.

ב. את ההזמנה לחתונה רגילים לעטר בפסוק: "אם אשכחך ירושלים, תח (יב) ימיני", או בפסוק "עוד יישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים... קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה". (ירמיה ל"ג, י-יא).

ג. תחת החופה שובר החתן כוס ואומר: "אם אשכחך ירושלים" וכו'; ויש הנוהגים גם באירוסין לשבור צלחת.

ד. החתן נותן אפר מקלה (מן השורש "קלה") בראשו, במקום הנחת תפילין, זכר לחורבן, (גם מנהג זה אינו רווח היום).

ה. את האבלים מנחמים באמרה: "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים". ליחיד: "המקום ינחם אותך" וכו'. לפי הפסוק בישעיהו (ס"ו, יג): "כן אנוכי אנחמכם ובירושלים תנוחמו".

ו. בברית מילה ובפדיון הבן אומר האב: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי".

ז. אשה המתקשטת בתכשיטיה, תשאיר אחד מהם, לפחות זכר לחורבן ירושלים.

מנהגי האבל
א. הרואה ערי יהודה בחורבנן (חברון, בית לחם, ועוד) אומר: ערי קודשך היו מדבר (ישעיהו ס"ד, ט) - קורע בצד שמאל של בגדו ואומר: "ברוך דיין האמת".

ב. הרואה ירושלים בחורבנה (העיר העתיקה) אומר: "ציון מדבר הייתה, ירושלים שממה" (שם) וקורע קרע אחד. וכשרואה בית המקדש אומר: "בית קודשנו ותפארתנו אשר היללוך אבותינו, היה לשרפת אש, וכל מחמדינו היה לחורבה". (שם ס"ד, י) וקורע בצד שמאל של בגדו, ואומר: "ברוך דיין אמת".

ג. לא ראה את ירושלים או את מקום בית המקדש שלושים יום חוזר וקורע.

ד. אסור למלא את הפה צחוק

כתב הרב יעבץ, שאסור למלא את הפה שחוק משום חורבן בית מקדשנו. והביא כאן בהקשר זה בעל "ספר התודעה" דברו זה:
"כאן מקום שראוי להרחיב בו את הדיבור. אלמלא לא היה בידינו אלא עוון זה, שאין מתאבלין על ירושלים כראוי - די בו להצריך גלותנו. והיא בעיני הסיבה הקרובה ביותר, הגלויה, העצומה והחזקה, לכל ההשמדות המופלגות הגדולות והנוראות המבהילות את הרעיון (=המחשבה), אשר מצאונו בגלות בכל מקומות פיזורינו. על צוואר נרדפנו, לא הונח לנו להרגיע בגויים - לפי שיצא האבל הלז מלבנו..." (עמ' שכ"א).


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן