לדף ראשי



במשך הדורות, בשנות הגלות, הנציחו המנהיגים הרוחניים את החורבנות והפרעות נגד היהודים על ידי צום ואמירות סליחות וקינות, שחיברו הרבנים והפייטנים בתקופות ההן. להלן רשימה, לא מלאה, ממגילת הפורענויות של גלויות:

1.בתקופת מסעי הצלב השתוללו כנופיות "רינדפלייש" (=בשר בקר) בבאוואריה ובאוסטריה והחריבו כארבע מאות קהילות. למעלה ממאה אלף יהודים נהרגו אז על קדושת השם. כשהונח להם, נרשמו שמות הקדושים שנפלו, ויום השואה אז נקבע לתענית עם אמירת סליחות וקינות שחוברו לזכר המאורע. קינה גדולה על פרעות אלו חיבר ר' משה בר' אליעזר הכוהן.

2. בתקופת "גזרת הרועים", חמש שנים אחרי פקודת הגירוש מצרפת (1306) כאשר פיליפ החמישי התכונן לצאת למסע הצלב החדש לארץ ישראל, חלם רועה צעיר חלום, ועל סמך חלומו נתלכדו סביבו כשלושים אלף איש, ובראשם שני כהני דת, ואלו התנפלו על יהודי נאווארה, נארבונה, בורדו, ברצלונה ועוד, והחריבו מאה ועשרים קהילות בצרפת ובספרד. לזכר גזרה זו קבעו אותן הקהילות ימי צום וזיכרון, ופייטני הדור, ביניהם ר' ש"ז בן יוסף, חיברו קינות וסליחות.

3. בימי גזרות ת"ח ות"ט (שנת 1648,) בעת שיצא הצבא המאוחד של הקוזאקים והטאטארים נגד הפולנים, וחמלניצקי, שעמד בראש הצבא הזה, היכה את גדוד הפולנים של פוטוצקי וקאלינובסקי, הרגו הקוזאקים והטאטארים את ה"פריצים": הפולנים ואת סוכניהם, החוכרים היהודים, והמשיכו בטבח יהודים.

המרידה פשטה לתוך אוקראינה הפנימית, לאזור קיוב - וליערות שם, וגם שם המשיכו הפורעים ברציחות היהודים. ר' יו"ט ליפמן - הלר, בעל ה"תוספות יום טוב" על המשנה, כתב אז את קינתו המפורסמת "אלה אזכרה". ר' שבתי כהן (המכונה הש"ך) כתב את "מגילת עיפה".

לפי הספר "טיט היוון" לר' שמואל פייבוש נחרבו אז שבע מאות וארבעים קהילות וניספו שש מאות ושבעים אלף יהודים. בתפילות שבת, לפני "מוסף", אומרים עד היום תפילת "אב הרחמים" שנתחברה לזכרם של קדושים אלו.

4. א סיון תתנ"ו (1096) ווירמש, היה טבח בימי מסע הצלב וקבעו תענית למרות שהוא ראש חודש שאסור בתענית. (מוזכר בב"י או"ח תקע"ב בשם הרוקח, תושב ווירמש)

5. ח אלול ה' קט (1349) מאינץ, היו פרעות בכל אירופה עקב המגפה השחורה שנחשדו היהודים בהרעלת הבארות וקבעו תענית במאינץ. (מוזכר במהרי"ל {מהד' מכון ירוש'} הל' תענית)

6. כז אלול תכ"ד פרנקפורט ע"נ מיין, קבעו תענית ביום שגורשו מן העיר ע"י ווינצנט פטמילך (יוסף אומץ)

7. בכ"ג ניסן שנת קמ"ט (1389) נקבעה תענית ציבור בפראג לזכר השחיטה הגדולה ביהודים בימי ממשלת ונצילוס. רבים הוכו אז לפי חרב, נשרפו באש, ולא היה מציל מידם. על פרעות אלו קונן ר' אביגדור את סליחתו "את כל התלאה" (עמק הבכא, ס"ט).

8. חורבן זינצירה בט"ו אייר, שנת כ"ו (1266) ביום זה הושמדה הקהילה ור' מרדכי בן הלל כתב עליה את הקינה: "מה רב טובך אשר צפנת".

9. זאבי הערבות משמידים את קהילת וורמייזה. בכ"ג באייר שנת תת"ו נאלצו בני קהילה זו לפשוט צווארם לשחיטה. לזכר הטבח הגדול נקבעו תענית ציבור ואמירת קינות.

10. הפרעות בפרנקפורט דמיין ובמגנצא. בי"ג בסיוון, (1241) התנפלו תושבי העיר על היהודים. היהודים עמדו על נפשם בגבורה, אך כאשר גדל מספר המתנפלים פי כמה, והיהודים ראו שלא יוכלו להחזיק מעמד, הציתו את בתיהם על עצמם. נשרפו אז מאה ושמונים נפש. לפי פנקס הזכרת נשמות של קהילות מגנצא אבדו שם מאתים חמישים ושמונה נפש; עשרים וארבע נשארו בחיים והמירו את דתם למראית עין. ר' קלונימוס בר-יהודה חיבר אז את הקינה "מי יתן ראשי מים" על חורבן קהילות שו"ם: אשפירא וורמיזה ומגנצה. לזכר המאורע הזה קבעו תענית ציבור וסליחות. אז חוברה גם הקינה "אשא בכי ונהי".

11. השמד בקהילות ארפורט. בכ"ה בסיוון, שנת תתקפ"א ,(1221) הייתה עלילת דם בעיר זו שגרמה להרג ואבדן. נזכרים עשרים וחמישה יהודים שנהרגו. ר' שלמה בר' אברהם מספרד מספר בפיוטו "אלוקים חיים" את פרטי השמד והעלילה.

12. י"ז בתמוז, שנת ת"ג. הוא יום הזיכרון למה שעוללו השוודים בליפניק. ר' שמעון בכרך תיקן סליחה מעין המאורע: "אזכרה מקדם פעלך".

13. מגילת אובן (במדינת הונגריה) של הרב שולהורף בשנת 1686. בקרב בין הבראנזבורגים לבין הטורקים על כיבוש המבצר בעיר בודה (הבירה) מצאו כמה יהודים מקלט בבית הכנסת, אך נרצחו שם ונשרפו חיים על ידי ההאבסבורגים וההוסרים ההונגרים. שמות הקדושים רשומים בספר הזיכרון העתיק של וורמאס. ההונגרים גם טיבעו בימי הדונאי ארבע מאות יהודים שנלקחו בשבי בעת שהיו בספינה בנהר. הרב שולהוף הנציח את המאורע ב"מגילת אובן".

14. תענית רעש בליבורנו. בכ"ב בשבט, שנת תק"ב (1742) התכנסו חכמי העיר, רבניה ופרנסיה, לתקן תקנות ולגדור פרצות, ולזכר הנספים ברעש קבעו יום צום. הדיין ר' מלאכי בר' יעקב הכוהן חיבר אז סדרי תפילה "קול תפילה" ו"שבחי תודה" בקשר למאורע.

15. הפרעות בקושינב. בפרעות אלו נרצחו ארבעים ושבעה יהודים ותשעים ושניים נפצעו קשה. ב1905- נרצחו בה תשע עשר יהודים וחמישים ותשעה נפצעו. פרעות אלה עוררו סערה גדולה בעולם. בעקבות הפרעות האלה אורגנה ההגנה העצמית שפעלה גם באודיסה. על הפוגרום באודיסה חיבר המשורר ח"נ ביאליק את הפואימה הקינה המפורסמת "משא נגורוב" (נגורוב - בגלל הצנזורה הרוסית), שהוסב שמה אחר כך ל"בעור ההרגה".

16. פוגרום באודיסה. מיום ב' במרחשוון עד יום ה' בו, בשנת תרס"ו ,(1905) פרעו ביהודי העיר. אף כי ההגנה היהודית עמדה על המשמר בחירוף נפש, נהרגו למעלה משלוש מאות יהודים, והיו אלפי פצועים; כארבעים אלף יהודים הורחקו אז ממשרותיהם. ביום השלושים לקבורתם של הקדושים קראו הרבנים ברחבי רוסיה לתענית ציבור והופיע אז הקונטרס "מגילת תענית".
בקונטרס זה מסופרים פרטים על הטבח וגם סדר היום של התענית ואמירת הסליחות ורשימת הקדושים.

17. שואת יהודי אירופה. בדורנו הייתה השואה הנוראה ועדיין לא ניתן לה ביטוי מוחשי בפולחן, אף על פי שהייתה זאת השואה הגדולה ביותר שעברה עלינו, מאז חורבן בית שני.

"אנו כבר יותר מיובל שנים מאז השואה ועדיין לא מצא חורבן יהדות אירופה את ביטויו הנכון בצורה של אבל לאומי, שייקבע במסגרת ימי הצום והזיכרון בלוח העברי. עדיין לא נשמעה הקינה המרה וזעקת השבר שתביע את מלוא עומק הטרגדיה של השמדת שישה מיליון יהודים ושתוקיע על עמוד הקלון את הרוצחים והשותקים גם יחד, האחראים במישרין ובעקיפין לטבח הנורא מכל נורא הזה. רצוי ביותר למלא חיסרון זה במהירות האפשרית ביותר, עוד בחייהם של אנשי דור השואה". (יהודה שווארץ, "הצופה", ח' בטבת, תשמ"ו).

הערות לערך:
שם המעיר: יהודה רוזנברג - נייר עציון
הערה: הערה לגבי סיום המאמר. השואה מוזכרת בכ"ז בניסן - יום השואה והגבורה, (תאריך בעייתי מבחינה הלכתית -כי לא מתענים או מספידים בחודש ניסן, ולכן:) הרבנות קבעה את צום י' בטבת - כיום הקדיש הכללי, שברוב המקומות שמזכירים את היום הזה, לא מתייחסים רק לאלו שיום מותם איננו ידוע - ולכן נקבע שיאמרו עליהם קדיש ביום זה - אלא זה יום שבו כן חושבים על כל השואה בכללותה.
כמו כן, לפחות אצלנו (ניר עציון) אומרים בקינות בבוקר קינה שנכתבה על השואה. קינה הנאמרת בקול ע"י החזן (ולא רק פתיחה וסיום שנאמרים ע"י החזן בכל שאר הקינות).

יהי רצון שנזכה לגאולה השלמה, ו"תאמר לצרותינו - הרף".

יהודה

מקור ההערה: ידע כללי, ומנהגי ניר עציון

שם המעיר: סגלית אור
הערה: ע"פ סעיף 3 במאמר, נראה שתפילת "אב הרחמים" נכתבה לזכר פרעות חמלניצקי. אך לפי מה שאני זוכרת (ומגובה בויקיפדיה) היא נכתבה לזכר הרוגי גזרות תתנ"ו - מוקדם הרבה יותר.

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן