לדף ראשי



קבוצת ילדים ניצולי השואה מפולין, שהגיעה לישראל בשנת 1943 יחד עם צבא אנדרס.
ילדי טהראן היו ילדים יהודיים מפולין, שברחו עם משפחותיהם, בפרוץ מלחמת העולם השנייה, אל החבלים המזרחיים של פולין, שנתפסו על ידי הצבא האדום ב-19 בספטמבר 1939, בהתאם להסכם ריבנטרופ-מולוטוב. חלק מן הפליטים הוגלו על ידי הסובייטים מזרחה לסיביר ולברית המועצות האסייתית וחלקם נסו לאזורים אלה עם פלישת הגרמניה הנאצית לברית המועצות ב-22 ביוני 1941.
בשנת 1942, עם הקמת הצבא הפולני על אדמת ברית המועצות בפיקודו של גנרל ולדיסלב אנדרס, שקיבל את הכינוי "צבא אנדרס", נספחו אליו אלפי פליטים ובהם הילדים.
עם הגיע צבא אנדרס ב-1942 לאיראן, הקימה הסוכנות היהודית בטהראן מחנה לילדי הקבוצה, ריכזה בו 716 ילדים וארגנה את עלייתם לארץ ישראל, יחד עם צבא אנדרס, חלק הארי הגיע דרך ירדן וחלק אחר בדרך הים מקראצ'י (אז בהודו כיום בפקיסטן) לפורט סעיד שבמצרים ומשם ברכבת לרחובות. בהגיע הרכבת לרחובות ב-18 בפברואר 1943, התקבלו הילדים בקבלת פנים המונית ודבר בואם היה כיום חג ביישוב. ילדי הקבוצה פוזרו בקיבוצים שונים, בהם גדלו והתחנכו.
למרות שהתייחסו רבות לילדי טהראן כאל יתומים, רובם לא היו יתומים כלל אלא הוריהם היו ברוסיה. על פי דיווח של הנרייטה סולד, רק 124 היו יתומים מאב ומאם.

פולמוס קליטת ילדי טהראן
הגעתם של ילדי טהראן הביאה לוויכוח חריף בין הגורמים השונים בישראל על קליטתם. היו ילדים שהיו להם קרובי משפחה בישראל אשר ביקשו לגדלם, ורק לאחר מאמץ קיבלו את מבוקשם. עיקר הוויכוח היה בין גורמים דתיים לחילוניים על חינוך הילדים בישראל. הגורמים הדתיים, והרב הראשי לישראל ביניהם, דרשו שכל ילד יהודי שאין לו הורים יישלח למסגרת חינוכית דתית. לעומתם, גורמים חילוניים דרשו למסור את הילדים למסגרות שבהן יש תנאים "טובים יותר" לקליטתם, בכוונם לקיבוצים חילוניים. בסופו של דבר החליטה הנרייטה סולד שילדים מעל גיל 14 יבחרו את המסגרת בעצמם, ולגבי ילדים מתחת לגיל 14 ייעשה בירור כדי לבדוק האם גדלו במשפחות דתיות בפולין. על מנת לברר עניין זה שוחחה סולד אישית עם כ-400 מהילדים, ועוזרה, מר בייט, שוחח עם השאר. לגבי הילדים הקטנים נעשה ניסיון לדלות פרטים כמו האם עשו אצלם קידוש והבדלה בבית. הילדות ידעו במקרים רבים לתאר את הכשרת הבשר.
על פי דיווח של הנרייטה סולד, בסופו של דבר חולקו ילדי טהראן כדלהלן: 288 - במוסדות ויישובים של המזרחי; 38 - במוסדות של אגודת ישראל; 27 - אצל קרובי משפחה; 36 - במוסדות לגביהם הייתה מחלוקת האם הם דתיים או חילוניים; 15 - נמצאו בבית תינוקות; 17 - טרם שובצו בעת מתן הדיווח; 298 - במקומות חילוניים.

הספר "ילדי טהרן מאשימים"
אגודת ישראל ראתה בפיזור הילדים, שרובם היו מבתים דתיים – במוסדות לא דתיים כפייה אנטי דתית, והדי הסערה קובצו בספר ילדי טהרן מאשימים.
הספר יצא בארבע מהדורות, והמאורע נשאר כזיכרון כאב בציבור החרדי.
טקסט מלא של הספר ניתן במדור ספריה ויטואלית שבאתר דעת.

בשנת 2007 פרסם ד"ר חיים שלם מחקר "אגודת ישראל בארץ ישראל לנוכח השואה", ובמחקרו נכלל פרק מפורט על פרשת ילדי טהרן.

ברשותו מתפרסם פרק זה כנספח לספר "ילדי טהרן מאשימים" – כדי לבחון את הנושא מפרספקטיבה הסטורית

אתרים נוספים על ילדי טהרן
רשימת ילדי טהרן

סיפורם של ילדי טהרן


הערות לערך:
שם המעיר: אסף בר
הערה: לעורכי האתר שלום,
לאחרונה הוקם אתר המנציח את מסעם של "ילדי טהרן" באתר חומר רב בנושא כולל מפות וסרטון נשמח אם תוסיפו לינק לאתר בתוך הכתבה על ילדי טהרן. זהו חלק חשוב בהיסטוריה שיתרום לידע ולהבנת האירועים - כתובת האתר www.yaldeyteheran.com האתר בעברית ובאנגלית
בברכה אסף בר
לעיון נוסף: ילדי טהרן


שם המעיר: זאב שוס
הערה: הפרטים על תפקיד הסוכנות בטהרן אינם נכונים. המחנה היהודי בתוך המחנה הפולני בטהרן הוקם ע"י דוד לאונברג (לאור). שלטון המנדט לא הרשה לנציגי הסוכנות לבוא לטהראן. הגיעה רק אשתו של משה שרתוק (שרת) וכתבה דו"ח על מצבם. רוב הילדים הובאו ארצה דרך הים באניות שנשכרו ע"י ארגוני צדקה יהודים מארה"ב. מיעוטם הגיע דרך היבשה (עיראק, ירדן) באוגוסט.
מקור ההערה: תיעוד מקורי, עדויות הילדים שנמסרו ב-1943
לעיון נוסף: ילדי טערן


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן