חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

ברכת הלבנה

ברכה לקב"ה על חידוש הלבנה בכל חודש, ונקרא גם כן "קידוש לבנה", ע"ש קידוש החודש עפ"י הראיה בבית דין

ברכה לקב"ה על חידוש הלבנה בכל חודש. הברכה נקראת גם כן "קידוש לבנה", ע"ש קידוש החודש עפ"י הראיה בבית דין.

בזמן המשנה היו מברכים ברכה קצרה כמו על החמה בחידושה:
"ברוך עושה בראשית" (תוספתא ברכות פרק ז ו', גמרא נ"ט:),
ובירושלמי אמרו: (ברכות י"ג ע"ד)
הרואה את הלבנה בחידושה אומר "ברוך מחדש חודשים".
רב יהודה תיקן נוסחה זו:
אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם, חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם, ששים ושמחים לעשות רצון קונם. פועל אמת שפעולתן אמת, וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו ברוך אתה ה' מחדש חודשים (סנהדרין מ"ב. מסכת סופרים פרק כ, ומביאה האלפסי ברכות סוף פרק ד, רמב"ם הלכות ברכות פרק י, סמ"ג עשין כ"ז, טור או"ח סי' תכ"ה).
ומנהגנו לומר: "פועל אמת שפעולתו אמת" בלשון יחיד והוא הלבנה ביחוד. גם מנהגנו לומר לפני הברכה פסוקים מהמזמור:
הללו את ה' מן השמים וגו'
חוק נתן ולא יעבור, כי אראה שמיך וגו'
מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו.
אחר הברכה אומרים שלוש פעמים
ברוך יוצרך, ברוך עושך, ברוך קונך, ברוך בוראך.
ומרקד כנגד הלבנה ואומר שלוש פעמים:
כשם שאני רוקד כנגדך וגו' תפול עליהם אימתה ופחד, [ישר והפוך].
והוא ממסכת סופרים (פרק כ ב) וזה לשונו:
אחר שסיים הברכה אשר במאמרו יאמר שלוש פעמים: סימן טוב סימן טוב סימן טוב לכל ישראל, ברוך יוצרך ברוך עשך ברוך קונך ברוך בוראך, ורוקד שלוש רקידות כנגדה ואומר שלוש פעמים: כשם שאני רוקד כנגדך ואיני נונע בך כך אם ירקדו אחרים כנגדי לא יגעו בי, תפול עליהם אימתה ופחד וכו' ולמפרע (פי' להיפך כאבן ידמו זרעך וכו) אמן סלה הללויה. ואומר לחבירו שלוש פעמים: שלום! וילך לביתו בלב טוב.
ומנהגנו לומר אחר הפסוק "תפול עליהם" - "דוד מלך ישראל חי וקים" שמזכירו הרמ"א (או"ח סי' תכ"ו ב). הפסוק לקוח מהגמרא (ראש השנה כ"ה.), שהיה לסימן בין חכמי ישראל (רבי ורבי חייא) בקידוש החודש שחרפו נפשם ע"ז מפני גזירת המלכות ומלשינות. כי המוסמכים לקידוש החודש היו מהנשיאים ממלכות בית דוד, והיה מקובל בידם חשבון תקופת הלבנה.
ואומרים אחר כך כל אחד לחבירו "שלום עליכם" שלוש פעמים,
וחבירו משיבו "עליכם שלום" שלוש פעמים,
"סימן טוב ומזל טוב יהי לנו ולכל ישראל אמן", שלוש פעמים.
ר"ל כי אין לפחד מהאויב ומפני גזרותיו, ושלום יהיה לנו. ו"דוד מלך ישראל" הוא סימן טוב בינינו. ונתנו לסימן "דוד מלך ישראל חי וקים", שהוא בגימטריא "ראש חדש". גם נאמר בו "אחת נשבעתי בקודשי אם לדוד אכזב" וגו' "כירח יכון עולם, ועד בשחק נאמן סלה" (תהילים פ"ט ל"ו).

אחר כך אומרים הפסוקים קול דודי הנה זה בא וגו', תנא דבי רבי ישמעאל (סנהדרין מ"ב) ומביאו השל"ה דף ע"ד לאמרו לסוף הברכה ולומר אחריו קדיש דרבנן, וכן הוא מנהג ספרד.

ומנהג אשכנזים לומר אחריו הפסוק "מי זאת עולה מן המדבר מתרפקת על דודה", ואחריו "יהי רצון מלפניך ה' אלוהי ואלוהי אבותי למלאות פגימת הלבנה", על דרך האגדה בגמרא (חולין ס':) וכו'. שיר למעלות אשא עיני וגו', הללו אל בקודשו וגו', למנצח בנגינות מזמור שיר וגו'. ב"הללו אל בקודשו" יש י"ב פעמים הללו כנגד י"ב חודשי השנה.

דיני קידוש לבנה
אין מברכים על הלבנה עד שזריחתה ניכרת על גבי הקרקע, עד שיעברו עליה 3 ימים, ויש שמברכים עליה אחר 7 ימים ועד יום 15 מיום המולד.
יש המעדיפים לקדש במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים (מור או"ח סי' תכ"ו) מקור לזה במסכת סופרים (שם) אין מברכים על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם.
רבנו ירוחם (ריש נתיב י"א) לא גרס במוצאי שבת, אלא שאין מברכים על הירח עד שיתבסם (הירח). ופירוש "עד שיתבסם" - עד שתעשה כמו חופה גדולה קצת (בית יוסף בטור שם).

אפשר שעיקר הגירסה היה עד מוצאי שביעי (ולא במוצאי שבת) היינו עד שיעברו שבעה ימים מהמולד שאז הירח מתבסם. עכ"פ בימי הגשמים שיש לחוש לעבור על עונתה אין להמתין ער מוצאי שבת.

אֲבֵל בשבעה ימי אבלו לא יקדש לבנה אם יוכל לקדשה לאחר השבעה. ולכן אין מקדשים הלבנה עד מוצאי תשעה באב, מפני שצריכים לקדש את הלבנה מתוך שמחה, ועד אז יש אבלות.
אין מקדשים עד מוצאי יום הכיפורים, משום שקודם לכן מאויימים מיום הדין ואין שמחה (מהרי"ל).
בחודש טבת אין מקדשים עד אחר הצום (עשרה בטבת) כדי שיהא שמח (מהריק"ש סי' תכ"ו, נהר מצרים הל' ראש חודש סי' ו).
מקדשים את הלבנה ברחוב ולא תחת גג, אך השרויים בין נכרים רשאים לקדש הלבנה בבית ולראותה דרך החלון או הפתח הפתוח (בית חדש סי' תכ"ו).

נשים אין מקדשות הלבנה
נהגו מזמן קדום שהנשים אינן מקדשות הלבנה.
כתב השל"ה הטעם שנשים אינן מקיימות קידוש הלבנה, אף שהם מקיימות הרבה מצוות עשה שהזמן גרמא ונזהרות בכל התפילות, מפני שהאישה הראשונה גרמה לפגם הלבנה, דהיינו חטא חוה, ומתרחקות מפני הבושה.
ואף שמצאו להם תיקון אחר כך בעגל שלא חטאו בו, ולכן ניתן ראש חודש לנשים שתהיינה משמרות אותו יותר מאנשים. וכו' (של"ה דף ע"ד ע.א). ומג"א או"ח סי' תכ"ו).

האמונה כי מי שמברך ברכת הלבנה מובטח שלא ימות בתוך החודש, נולדה כנראה בימים הראשונים, שפחדו מחמת גזירת המלכות שלא יקדשו הלבנה והיו בסכנות נפשות. חכמי ישראל הבטיחו אותם כי לא יארע להם פגע מגודל המצווה אשר תגין עליהם ותצילם מכל רע.

אחר קידוש לבנה אומרים עלינו, כי פני יהושע כפני לבנה, ותפילת 'עלינו' תיקן יהושע בעת שכבש את יריחו. (עי' כלבו סי' מ"ב, שבלי הלקט סי' קס"ז, או"ח סי' תכ"ו.)

נוסח קידוש הלבנה

יקדש הלבנה בבגדים נאים ובשמחה, כי הוא קבלת פני השכינה הק', ורגליהם רגל ישרה, ולצד מזרח דווקא, וכשמגיע ל"ברוך יוצרך", "כשם שאני רוקד" וכו' אזי יהפוך פניו נגד הלבנה:

הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם הַלְלוּהוּ בַּמְרומִים:
הַלְלוּהוּ כָּל מַלְאָכָיו הַלְלוּהוּ כָּל צְבָאָיו:
הַלְלוּהוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ הַלְלוּהוּ כָּל כּוכְבֵי אור:
הַלְלוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם וְהַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָיִם:
יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם ה' כִּי הוּא צִוָּה וְנִבְרָאוּ:
וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעולָם חָק נָתַן וְלא יַעֲבור:
הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזוּמָן לְקַיֵּם הַמִצְוָה לְקַדֵּשׁ הַלְּבָנָה. לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ עַל יְדֵי הַהוּא טָמִיר וְנֶעְלָם בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל:

ישים פניו למזרח ויישר רגליו ויראה ראיה אחת בפני הלבנה קודם שיתחיל לברך ואח"כ לא יביט בה כלל:

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם. אֲשֶׁר בְּמַאֲמָרו בָּרָא שְׁחָקִים. וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם. חק וּזְמַן נָתַן לָהֶם שֶׁלּא יְשַׁנּוּ אֶת תַּפְקִידָם. שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים לַעֲשׂות רְצון קונָם. פּועֵל אֱמֶת שֶׁפְּעֻלָּתו אֱמֶת. וְלַלְּבָנָה אָמַר שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ. עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת לַעֲמוּסֵי בָטֶן שֶׁהֵם עֲתִידִים לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמותָהּ. וּלְפָאֵר לְיוצְרָם עַל שֵׁם כְּבוד מַלְכוּתו:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים:

ג"פ. בָּרוּךְ יוצְרֵךְ בָּרוּךְ עושֵׂךְ בָּרוּךְ קונֵךְ בָּרוּךְ בּורְאֵךְ:
ורוקד ג"פ ואומר ג"פ:
כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי רוקֵד כְּנֶגְדֵּךְ וְאֵינִי יָכול לִנְגועַ בָּךְ כַּךְ לא יוּכְלוּ כָּל אויְבַי לִנְגועַ בִּי לְרָעָה:
ג"פ. תִּפּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדל זְרועֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן:
ג"פ. כָּאָבֶן יִדְּמוּ זְרועֲךָ בִּגְדל וָפַחַד אֵימָתָה עֲלֵיהֶם תִּפּל:
ג"פ: דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם:
ואומר לחברו ג"פ. שָׁלום עֲלֵיכֶם:
וחברו משיבו ג"פ. עֲלֵיכֶם שָׁלום:
ג"פ. סִמָּן טוב וּמַזָּל טוב יְהֵא לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל אָמֵן:
קול דּודִי הִנֵּה זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעות דּומֶה דודִי לִצְבִי או לְעפֶר הָאַיָּלִים הִנֵּה זֶה עומֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלּונות מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים:
שִׁיר לַמַּעֲלות אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבוא עֶזְרִי:
עֶזְרִי מֵעִם ה' עשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:
אַל יִּתֵּן לַמּוט רַגְלֶךָ אַל יָנוּם שׁמְרֶךָ:
הִנֵּה לא יָנוּם וְלא יִישָׁן שׁמֵר יִשְׂרָאֵל:
ה' שׁמְרֶךָ ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ:
יומָם הַשֶׁמֶשׁ לא יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה:
ה' יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמר אֶת נַפְשֶׁךָ:
ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבואֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עולָם:
הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁו הַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזּו:
הַלְלוּהוּ בִּגְבוּרתָיו הַלְלוּהוּ כְּרב גֻּדְּלו:
הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁופָר הַלְלוּהוּ בְּנֵבֶל וְכִנּור:
הַלְלוּהוּ בְּתף וּמָחול הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעֻגָּב:
הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי שָׁמַע הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה:
כּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ:

תָּנָא דְבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אִלְמָלֵי לא זָכוּ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא לְהַקְבִּיל פְּנֵי אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָׁמַיִם פַּעַם אַחַת בַּחדֶשׁ דַּיָם. אָמַר אַבַּיֵי הִלְכָּךְ צָרִיךְ לְמֵימְרָא מְעוּמָד:
מִי זאת עולָה מִן הַמִּדְבָּר מִתְרַפֶּקֶת עַל דּודָהּ:
וִיהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלהַי וֵאלהֵי אֲבותַי לְמַלּאת פְּגִימַת הַלְּבָנָה וְלא יִהְיֶה בָּהּ שׁוּם מִעוּט. וִיהִי אור הַלְּבָנָה כְּאור הַחַמָּה וּכְאור שִׁבְעַת יְמֵי בְרֵאשִׁית כְּמו שֶׁהָיְתָה קודֶם מִעוּטָהּ. שֶׁנֶּאֱמַר אֶת שְׁנֵי הַמְּארות הַגְּדולִים:
וְיִתְקַיֶם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלהֵיהֶם וְאֵת דָּוִיד מַלְכָּם. אָמֵן:

לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינות מִזְמור שִׁיר:
אֱלהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה:
לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ בְּכָל גּויִם יְשׁוּעָתֶךָ:
יודוּךָ עַמִּים אֱלהִים יודוּךָ עַמִּים כֻּלָּם:
יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים כִּי תִשְׁפּט עַמִּים מִישׁר וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה:
יודוּךָ עַמִּים אֱלהִים יודוּךָ עַמִּים כֻּלָּם:
אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלהִים אֱלהֵינוּ:
יְבָרְכֵנוּ אֱלהִים וְיִירְאוּ אותו כָּל אַפְסֵי אָרֶץ:

וינער שולי הציצית:


מנהגים הקשורים לקידוש לבנה, מתוך הספר "אוצר טעמי המנהגים" מאת שמואל פנחס גלברד

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
על השעון וחישוב זמן קידוש לבנה / אליקום ברמן


מקור הערך: מבוסס על אוצר דינים ומנהגים לי"ד אייזענשטיין


הערות לערך:
שם המעיר: יהונתן אברהם - לונדון
הערה: מאין המקור שצריך לפנות לכיוון מזרח דוקא, הלא במסכת סופרים כ' מפורש "ותולה עיניו בה ומברך..."!




יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן




ערכים קרובים
ברכת החודש
ברכת החמה
ירח
מולד הלבנה