לדף
ראשי
ברכת המזון
ברכה אחרונה אחרי אכילת פת שנאפתה מחמשת מיני דגן: חיטה, שעורה, כוסמת, שבולת שועל ושיפון, ברכה אחרונה אחר אכילת פת שנעשתה מחמשת מיני דגן: חטים שעורים כוסמים שבולת שועל ושיפון. החובה לברך ברכה אחר האכילה היא מדאורייתא (מצוות עשה סי' תל"א) שנאמר: ואכלת ושבעת וברכת וגו' (דברים ח' י', מכילתא פי"ז). ברכון בפורמט וורד, מוכן להדפסה. ברכת המזון כוללת שלוש ברכות: ברכת הזן,אחר חורבן ביתר הוסיפו החכמים עוד ברכה רביעית: הטוב והמטיב (ברכות מ"ח:). וא"ר נחמן: משה תיקן לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם מן, יהושע תיקן ברכת הארץ כשנכנסו לארץ, דוד ושלמה תיקנו בונה ירושלם. דוד תיקן על ישראל עמך ועל ירושלם עירך ושלמה תיקן על הבית הגדול והקדוש הזה (שם). במדרש אמרו: עד שלא נכנסו ישראל לארץ היו מברכים ברכה אחת הזן את הכל, משנכנסו לארץ היו מברכים על הארץ ועל המזון, משחרבה ירושלם הוסיפו בונה ירושלם, משנקברו הרוגי ביתר הוסיפו הטוב והמטיב וכו' (תנחומא ורבות פרשת מסעי).אנשי כנסת הגדולה סדרו כל הברכות האלה לדורות, בכ"ז יש שינויים בנוסחאות שונות ורק חתימות הברכות היו שוות בכולם. ארבע הברכות הברכה הראשונה היא ברכת "הזן" את העולם כלו, כמו שאמרו חז"ל: יושב הקב"ה וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים עד ביצי כינים (ע"ז ג':)הברכה השניה היא ברכת "הארץ", ובה הודאה על הנחלת ארץ ישראל ואר"אצריך להזכיר ארץ חמדה טובה ורחבה, ונחום הזקן מוסיף ברית מילה, ור' יוסי מוסיף תורה (ברכות מ"ח:), ואנו מזכירים גם יציאת מצרים. אבא אומר: צריך שיאמר בה הודאה בתחילה והודאה בסוף, וחתימתו על הארץ ועל המזון (שם מ"מ.). בחנוכה ופורים כוללים בברכה הזאת על הנסים (שבת כ"ד). הברכה השלישית היא "רחם" או "בונה ירושלם" ע"ש חתימתה. וצריך להזכיר בה מלכות בית דוד (שם) רוענו זוננו פרנסנו (ירוש' שבת פט"ו נ).וכתב בעל המנהיג: מצאתי במדרש שבימי ירבעם בן נבט מאסו ישראל בשלושה דברים:הברכה הזאת היא כעין תחינה ובקשה, ואומרים אותה בנוסח זה אפילו בשבת, אע"פ שאמרו שאסור לאדם לתבוע צרכיו בשבת. ובירושלמי (שב) ר' זעירה בעא קמיה דר' חייא בר אבא: אלין דאמרי רוענו זוננו פרנסנו בשבת, מהו?רצה והחליצנו הרי"ף והמנהיג וכלבו ואבודרהם משנים טופס הברכה בשבת על פי הגמרא (ברכות מ"ח:) בשבת מתחיל בנחמה וסיים בנחמה וכו'. וגורסים: נחמנו ה' אלהינו בציון עירך ושמחנו בבנין בית בחירתך וכו',וחותמים מנחם עמו ישראל בבנין ירושלם.אבל רש"י כתב שאין לשנות בשבת עיקר הנוסחה, רק שיכלול "רצה והחליצנו" שהיא קדושת היום באמצע הברכה, וכן מנהגנו. "רצה והחליצנו" נזכר בירושלמי (שם, וגם ויק"ר פל"ד) ר"א בן יעקב מפרש הפסוק ועצמותיך יחליץ: ישמוט יזיין ישזיב ויניח.ואמרו חז"ל (פסחים ק"ה) לילי שבת ולילי יום טוב יש בהם קדושה על הכוס ומוזכרים בבהמ"ז, שבת ויום טוב (ר"ל בימים) אין בהם קדושה על הכוס, ומוזכרים בבהמ"ז. ופירש רש"י: הזכרה בבהמ"ז של שבת "רצה והחליצנו",ברכת הטוב והמטיב ועונה אמן על ברכת עצמו, כדי להפסיק בין שלוש ברכות דאורייתא לברכת הטוב והמטיב שהיא מדרבנן. אביי עני ליה בקלא ורב אשי עני ליה בלחישהוכתב הרא"ש בשם המדרש, דצריך לומר בהבבית האבל היו מברכים במקום הברכה הזאת ברכה אחרת, כעין צדוק הדין (שמחות פי"ד). האורח היה מוסיף ברכה לכבוד בעל הבית. הבקשות של הרחמן וכו' הם הוספות מזמן לזמן, ויש נוסחאות שונות במנהגים חלוקים, בסדרי הספרדים יש י"ז רחמניות כאלו, והאשכנזים יש להם תשעה. רמב"ם מביא רק שלושה, במחזור ויטרי יש י"ג לחול (עי' טור או"ח סי' קפ"ט). בס' עץ חיים לר' יעקב החזן מלונדון יש הוספה לברית מילה ז' רחמניות. כתב אבודרהם: ואומר הרחמן כל אחד ואחד כרצונו וכרצון שאלתו, ואינו נחשב כהפסקה בין בהמ"ז לברכת פרי הגפן (אם מברך על הכוס).מזה נראה בי בהמ"ז מעיקרו נתיסדה עד "ומכל טוב אל יחסרנו", ואחר כך הוסיפו "הרחמן". בכל מכל כל ב"הרחמן" לבעל הבית או לאביו ולאמו או לאשתו ולבניו מסיים "כמו שנתברכו אבותינו אברהם יצחק ויעקב בכל מכל כל כן יברך אותנו" וכו'. והוא מלשון חז"ל, שישה לא שלט בהם מלאך המוות וכו' אברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל מכל כל וכו' (ב"ב י"ז.)ומבואר במדרש בפסוק: ויתן לו מעשר מכל,ר' יודא בר סימון אומר מכח אותה ברכה אכלו. ג' יתידות גדולות בעולם: אברהם יצחק ויעקב, באברהם כתיב: וה' ברך את אברהם בכל, ביצחק כתיב: ואוכל מכל, ביעקב כתיב: כי חנני אלוהים וכי יש לי כל (ב"ר פמ"ג) ר"ל שלא חסרו כל טוב שבעולם. מסיימים ונאמר אמן, כדי להפסיק בין הוספת הרחמניות אלו, ובין הוספה שניה של הרחמן מעין המאורע לשבת לראש חודש או ליום טוב. לפי סברת המרדכי (סוף ברכות) ופוסקים אחרים אין לומר כאן אמן, אך נוסחת הכלבו ואורחות חיים לאמרו, וכן מנהגנו. מגדיל ומגדול בהרחמן האחרון הוא יזכנו וכו' אומרים "מגדיל ישועות מלכו", ובראש חודש ובשבת ויום טוב אומרים "מגדול". והסימן: חודש ושבת קרא מקרא, כי הכתיב הוא מגדיל והקרי הוא מגדול בשמואל ב (כ"ב נ"א). ובתהילים (י"ח נ"א) הכתיב והקרי הוא מגדיל (עי' של"ה רף רע"ה ע"ב טעם אחר על פי הסוד). כתב אבודרהם: בשבת מגדול נוטריקון מלך גדול שהוא שבת. ומגדל (חסר יו"ד) הוא מלך קטן,אחד ההסברים להבדל בין מגדיל ומגדול הוא זה: אומרים בשבת מגדול על פי טעות המעתיק שהכניס בפנים הגהה שכתב איזה סופר: בשב' מגדול, ר"ל בשמואל ב' הקרי מגדול, וחשב המעתיק כי בשבת אומרים מגדול, ולא רצה לחלוק בין שבת ויום טוב. ואחר כך הוסיפו גם ראש חודש על פי הרמז "חודש ושבת קרוא מקרא". להסבר זה מגרעת: העדויות על ההבחנה בין "מגדיל" ו"מגדול" הן מתקופה קדומה לחלוקת שמואל לשני חלקים. חלוקה זו של ספר שמואל היא של חלוקת הפרקים הנוצרית, שנעשתה במאה ה-16. על כן הנוטריקות "שב" = שמואל ב' אינו יכול להיות במקרה זה. ומסיימים "ואמרו אמן", כי הוא סוף ברכת המזון, וכדי להפסיק בין הפסוקים הנוספים, יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו, כפירים רשו ורעבו וגו'. ונהגו לומר הפסוקים בלחש, והטעם שאם יש עני בין המסובים לא יתבייש כשאומרים "כפירים רשו ורעבו". ועוד, כדי להודיע שפסוקים אלה אינם ממטבע ברכת המזון, שכבר חתמו באמרו אמן. מנהגים לפני ברכת המזון נוהגים שמשאיר מקצת מהפת שבירך עליה המוציא, ואוכלו בסוף הסעודה כמו אפיקומן, כדי שישאר טעם המוציא בפיו. וכתיב ברוך טנאך ומשארתך - שיירי המאכל, וכתיב "והשאיר אחריו ברכה" (ספר חסידים סי' תתפ"ח).וישאיר פת על שלחנו שלא יברך על שלחן ריקם, כמו שאמרו חז"ל: כל שאינו משייר פת על שלחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם (פ' חלק סנהדרין).ובזהר (פרשת תרומה) אמרו: הטעם שאין הברכה העליונה שורה על ה"אין" אלא על ה"יש", והעד: "השלחן אשר לפני" מסודר בלחם הפנים תמיד אשר באמצעיתו הייתה הברכה מתפשטת במזונות העולם בדרך "יש מיש", וכעניין כד הקמח ואסוך שמן באלישע (מ"ב ד) שהיה הכל יש מיש (של"ה דף פ"ב ע"א).יש לסלק את הסכין מהשלחן בזמן הברכה, כי השולחן הוא מזבח. וכתיב "לא תניף עליו ברזל" (שמות כ). לפי שהחרב מחריב, והוא הפך השלום, ואין לו מעמד במקום ברכה (עי' בית יוסף סי' ק"פ עוד טעמים).בשבת אין נוהגים להסיר הסכין. ובתולעת יעקב כתב הטעם: כי איסור הנפת ברזל על המזבח הוא מפני כי הברזל הוא כחו של עשו ומורה על המלחמה ויש להסירו, אך השבת מורה על השלום והכחות שובתים, אין שטן ואין פגע רע, לכן אין לסלקו כי אין לחוש לעוררים כלל (של"ה שם).על נהרות בבל ושיר המעלות בזהר פרשת תרומה איתא: מאן דאתעדן על פתוריה ומתענג באינון מיכלין אית ליה לאדכרא ולדאגה על קדושה דארעא קדישא ועל היכלא דמלכא. דקא אתחריב וכו'.ע"כ נוהגים לומר מזמור "על נהרות בבל" לפני ברכת המזון. ובשבת ויום טוב אין אומרים מזמור זה מפני שאסור בצער שמפיג עונג שבת, ואומרים שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון (של"ה שם). ברכת המזון בקיצור בימי האמוראים היו הפועלים שכירי יום מקצרים בברכת המזון, והיו פותחים בברכת הארץ וכוללין בה בונה ירושלם (ברכות ט"ז.). ויש כמה נוסחאות בקצור בהמ"ז ובפרט לקטנים ונשים ופועלים ומי שדחוקה לו השעה (עי' כלבו סי' כ"ו. ומנהגי-ישראל עמוד 19). נוסחה אחרת לומר ברכה הראשונה כתקונה, ואת הברכות האחרונות בקיצור זה: נודה לךה' אלהינו על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה, ונתת לנו ברית ותורה וחיים ומזון, ברוך אתה ה' על הארץ ועל המזון. רחם ה' אלהינו על ישראל עמך ועל ירושלם עירך ועל מלכות בית דוד משיחך ותגדל מהרה כבוד הבית ותנחמנו בכפלים, ברוך אתה ה' בונה ברחמיו ירושלם, אמן. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם המלך הטוב והמטיב לנו, הוא הטיב הוא מטיב הוא יטיב לנו, הוא גמלנו הוא גומלנו הוא יגמלנו לעד לחן וחסד ורחמים ויזכנו לימות המשיח, עושה חסד במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, ואמרו אמן (עבודת ישראל עמוד 562). מנהגים הקשורים לברכת המזון, מתוך הספר "אוצר טעמי המנהגים" מאת שמואל פנחס גלברד ברכון בפורמט וורד, מוכן להדפסה. מקור הערך: מבוסס על אוצר דינים ומנהגים לי"ד אייזענשטיין
יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן |
|