לדף ראשי




סדר הברכות הוא על פי המסודר בגמרא (שם):

כי מתער אומר: אלהי נשמה וכו',
כי שמע קול תרנגולא לימא: ברוך אשר נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה;
כי פתח עיניה לימא: ברוך פוקח עורים;
כי תריץ ויתיב לימא: ברוך מתיר אסורים;
כי לביש לימא: ברוך מלביש ערומים;
כי זקיף לימא: ברוך זוקף כפופים:
כי נחית לארעא לימא: ברוך רוקע הארץ על המים;
כי מסגי (מהלך) לימא: ברוך המכים מצעדי גבר;
כי סיים מסאניה לימא: ברוך שעשה לי כל צרכי;
כי אסר המייניה לימא: ברוך אוזר ישראל בגבורה;
כי פריס סודרא על רישיה לימא: ברוך עוטר ישראל בתפארה;
כי מעטף בציצית לימא: ברוך אקב"ו להתעטף בציצית;
כי מנח תפילין אדרעיה (זרועו) לימא: ברוך אקב"ו על מצוות תפילין;
כי משי ידיה לימא: ברוך אקב"ו על נטילת ידים;
כי משי אפי לימא: ברוך המעביר חבלי שינה מעיני ותנומה מעפעפי,
ויהי רצון מלפניך ה' אלהי שתרגילני בתורתך וכו' ברוך אתה ה' גומל חסדים טובים לעמו ישראל (ברכות שם).

היה ראוי לסדר ברכות אלה כסדר יומו של אדם בבקר. אבל מפני שרבים אינם יודעים את הברכות בעל פה, ולא ידעו לאמרם בזמן הראוי, ואין הידים נקיות לתפילה, תקנו חכמים הגאונים לומר כולם כאחד לאחר שנטל ידיו.

סדר ברכות השחר
הברכות הראשונות אחר נקיות ידיו ופניו וצרכיו היו על נטילת ידים ואשר יצר; ברכת התורה,
מיד אחר כך ברכת כוהנים: יברכך וגו' שהיא תורה שבכתב,
אלו דברים שאין להם שיעור שהוא משנה - תורה שבע"פ,
אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז, שהיא ברייתא וגמרא, שחל על שלושתם ברכת התורה.
אחר כך אלהי נשמה והברכות שנסדרו בסוף מסכת ברכות.
ונוספו עליהם שלוש ברכות אחר "אשר נתן לשכוי בינה", והם:

שלא עשני גוי,
שלא עשני עבד
ושלא עשני אשה, עפ"י התוספתא (ברכות פ"ז):

ר' יהודה אומר שלוש ברכות צריך אדם לברך בכל יום:
ברוך שלא עשני גוי,
ברוך שלא עשני אשה,
ברוך שלא עשני בור.
ברוך שלא עשני גוי כנאמר "כל הגויים כאין נגדו",
ברוך שלא עשני אשה - שאין אשה חייבת במצוות,
ברוך שלא עשני בור - שאין בור ירא חטא.
משלו משל: למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שאמר לעבדו לבשל לו תבשיל,
והוא לא בשל תבשיל מימיו,
סוף מקדיח את התבשיל ומקניט את רבו.
לחפות (לכבוס) לו חלוק והוא לא חיפת חלוק מימיו,
סוף שמלכלך את החלוק ומקניט את רבו.

נשים נהגו לברך "ברוך שעשני כרצונו"במקום "שלא עשני אשה", בלא שם ומלכות (קשר גורל סי' ה).
ביאור הלשון "כרצונו" – במדרש רבא: שהקב"ה נמלך במלאכים בבריאת האדם, אבל ביצירת האשה לא נמלך, ועשה אותה כרצונו (ישועות יעקב סי' מ"ו, טעמי המנהנים נ' ע"ב).

סדר שלוש הברכות הוא: גוי עבד אשה, בדרך "לא זו אף זו" לעניין מצוות: מתחילה אנו מברכים שלא עשני גוי שאינו בר מצוות כלל, ואחר כך עבד שמחויב בקצת מצוות, ואחר כך אשה שחשובה מהעבד וחייבת בכל מצוות לא תעשה והרבה מצוות עשה, ופטורה ממצוות עשה שהזמן גרמא (בית יוסף מור או"ח סי' מ"ו).

הנוסח "שעשני יהודי" נעשה על פי הוראות הצנזורה הנוצרית, כי אם יאמר בתחילה "שעשני יהודי", שמחויב בכל המצוות, למה יברך שוב שלא עשני עבד ואשה (של"ה עמק ברכה קכ"ח ע"א).
שלוש הברכות אלו יבואו מיד אחר אשר נתן לשכוי בינה לפי נוסח האשכנזים, או בסוף, לפני "המעביר שינה מעיני" לפי מנהג הספרדים.

ברכת הנותן לייעף כוח הבאה לפני "המעביר שינה", לא נזכרה בגמרא, והיא הוספה אחרונה החסרה בכמה סדורים. הספרדים אינם נוהגים לאמרה, והרוקח אינו מביאה (עי' מנ"א לאו"ח סי' מ"ו ס"ק י"ב).
הברכה נתקנה על שאדם מפקיד נשמתו בערב ביד הקב"ה, עייפה מעבודה קשה כל היום, והקב"ה מחזירה לו בבוקר שקטה ושלווה (הטור ואבודרהם) והוא מוכן לצאת לעבודתו בכח שהחליף.
לא נתקנה ברכה על שמיעת האזנים, במקביל ל"פוקח עיוורים" על הראיה, לפי שכבר בירך הנותן לשכוי בינה, ששמע קול התרנגול, ולכן נכללה בברכה זו (סדור תפילה לדוד, דבר יום ביומו, סדר היום דף ד).
הברכה האחרונה, "המעביר שינה מעיני ותנומה מעפעפי", אומר הש"ץ בלחש, כדי שלא יענו הקהל אמן עד חתימת הברכה "ברוך אתה ה' גומל חסדים טובים לעמו ישראל", כי כולא ברכה אחת היא.
יהי רצון
אחר הברכות אומרים:

יהי רצון מלפניך... שתצילני היום ובכל יום מעזי פנים ומעזות פנים ....

והיא תפילת רבי בתר צלותיה (ברכות ט"ז:). ושם התפילה בלשון רבים: "אלהינו" "שתצילנו". ומנהגנו לומר בלשון יחיד כמו הגירסה בשבת (ל':)

לעולם יהא אדם
המאמר: "לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ומודה על האמת ודובר אמת בלבבו וישכם ויאמר" נמצא בספר תנא דבי אליהו רבא פכ"א:

העטופים ברעב בראש כל חוצות, אין רעב אלא מדברי תורה, כמה שנאמר "הנה ימים באים נאום ה' ושלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה'". על אותו דור הוא אומר: לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ומודה על האמת ודובר אמת בלבבו ישכים וישכים ויאמר ריבון כל העולמים וכו'

בעל שבלי הלקט [סי' ו):

וקדמונינו ז"ל הנהיגו לאמרו בכל יום לפני שיתחילו בזמירות (פסוקי דזמרה).
ורבינו שלמה זצ"ל (רש"י) הרגיל שלא לומר לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר מפני שתוהין לומר וכי בסתר יהא אדם ירא שמים, לא בגלוי? ומתחילים לומר ריבון כל העולמים.

וגאון אחד כתב שהגון לאומרו, שהרי לדעתנו הוקבע שבא לזרז את האדם להיות ירא שמים ואפילו בסתר, ולדבר אמת אפילו בלבבו וכו'.
ומביא בשם אחיו ר' בנימין שראוי לומר "בסתר", שלא אמרו תנא דבי אליהו אלא כנגד דורו של שמד, שגזרו שלא לקרוא את שמע, ולא היו יכולים להיות יראים בגלוי, ע"כ הזהירם וזרזם לקבל עליהם עול מלכות שמים בסתר. תדע לך שכן הוא, שאומר וחייבים אנו לומר לפניך תמיד שמע בכל יום וכו', ומייחדים את שמך פעמים באהבה, ואומר שמע ישראל וכו'. על כן אומר "ברוך המקדש שמו ברבים", לפי שבשעת השמד אין שמו מקודש ברבים אלא בסתר. ולכן אין לשנות, עכ"ל.

אך האמת יורה דרכו שהמאמר הזה אינו מיועד להיות תפילה, אלא תוכחה לאדם כאשר נראה מלשונו, והיא כעין הקדמה, והתפילה בעצמה תחילתה "ריבון כל העולמים" וכו'.

התפילה ריבון כל העולמים נזכרת בגמרא (יומא פ"ז:)

ר' יוחנן אמר ריבון העולמים. שמואל אמר מה אנו מה חיינו (עי' רש"י).
ועיקר תיקונה לתפילת נעילה ביום הכיפורים.

אבל אנחנו
המשך המאמר:

אבל אנחנו עמך בני בריתך וכו' הוא לשון המכילתא (פרשת בשלח פסוק תבאמו ותמעמו, ובילקוט רמז רנ"ג) ושם הגירסה "יצחק יחידך" כלומר שהוא יחיד בשמו שקרא לו הקב"ה, כי אברהם ויעקב לא היו יחידים בשם אחד, כי נקרא אברם אברהם ויעקב ישראל.

כן אמרו בירושלמי (ברכות סוף פרק א)

למה נשתנה שמו לאברהם אבינו וליצחק לא נשתנה?
מפני שקראו הקב"ה בעצמו (תניא סי' ב),

וכן נוסח הרמב"ם. אך נוסח הטור "יצחק יחידו" ר"ל יחיד לאברהם, וכן מנהגנו. הלשון "לפיכך" מוסב למעלה, אחרי כי אנחנו בני אבות חשובים וחביבים ואתה בחרת בנו, לפיכך חייבים אנו להודות לך,

שמע ישראל
הלשון משכימים ומעריבין ערב ובקר וכו' קשה להבנה, והוא כמו כפל הלשון במלים שונות. במדרש (ב"ר פצ"ח) הגירסה "משכימים ומעריבים בכל יום ואומרים שמע" זו נוסחה נכונה.
כתב הטור כי ר' יהורה החסיד היה רגיל לומר אחרי שמע ישראל שאומרים כאן, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, והיה מכווין לצאת בו ידי חובת קריאת שמע, משום שפעמים כשעושים קרובה (= פיוטים) מתעכבים בקריאת שמע עד אחר זמנה.

שמע ישראל וגו' היא קריאת שמע של ר' יהודה הנשיא. ומטעם זה היה הרש"ל נוהג לומר כאן כל הפרשה הראשונה של קריאת שמע.
ועוד טעם אחר: שהתקינו זאת מחמת גזירת המלכות שלא יאמרו קריאת שמע סמוך לתפילת שמונה עשרה.

"אתה הוא ה' אלהינו בשמים ובארץ" וכו', הוא מירושלמי ברכות פרשת הרואה.




הערות לערך:
שם המעיר: אליהו
הערה: קובץ אודיו לשמיעת ברכות השחר
https://www.youtube.com/watch?v=Y2UkqpURgOo&feature=youtu.be

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן