חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

עין גדי

עיר קדומה במערב ים המלח

ראשית הישוב
תעלומת מני קדם
בתקופת החשמונאים
מטעי עין גדי
בסוף בית שני
לאחר החורבן
לאחר כישלון בר כוכבא
עם הכיבוש הערבי
במדינת ישראל

עיר קדומה על השפה המערבית של ים המלח. נמנית בין שש הערים שהיו למטה יהודה במדבר (יהושע טו, סב). נאת המדבר החשובה ביותר בארץ יהודה. מבורכת במים מתוקים הנובעים מהמעין הגדול שבתחתית ההר עליו עמדה העיר הקדומה, ובמעינות מי גפרית חמים המפכים מצפון לעיר ומדרומה.

נאת עין גדי הצטיינה גם באדמתה הדשנה, והייתה מהוללת בעצי התמר היפים ביותר (קדמוניות ט, א, ב) שדמו לעצי יריחו עיר התמרים, ואשר על כן נקראה במקרא גם בשם: חצצון תמר (דברי הימים ב כ, ב).

כמו כן נמצאו בה כרמי גפן טובים שעליהם אמרו חז"ל:
"יש מקום בא"י ושמו עין גדי... ועושין שם יין בטהרה לנסכים ולקרבן, שאותם כרמים עושין פירות ארבע או חמש פעמים בשנה" (מדרש אגדה שה"ש טו).
בייחוד השתבחה עין גדי במטעי הבושם היקרים שגידלה בכרמיה המעורבים, כמו "אשכול הכופר" (שה"ש, שם) ושיח הצרי. לדברי פלביוס (קדמוניות ח, ו, ז) שהיה שיח זה בין המתנות שמלכת שבא נתנה למלך שלמה, כמרומז בדברי הכתוב:
"ותתן למלך... בשמים הרבה מאד... לא בא כבשם ההוא עוד לרוב אשר נתנה מלכת שבא למלך שלמה" (מלכים א י, י).
שמה של עין גדי נשמר בשם המעין "עין ג'די" שעל שפת ים המלח, כשלשים ק"מ דרום מזרח לחברון, אבל העיר הקדומה עמדה על תל אל ג'ורן (גבעת הגורן) אשר ליד אכסניית הנוער בעין גדי, מדרום למעין. העיר הייתה מוקפת הרים זקופים וגאיות תלולות שהיו למצדות טבעיות ומקום מפלט לכל נרדף.

ראשית הישוב
ראשיתו של הישוב בעין גדי היה באלף ה-4 לפני הספירה, בתקופה הכלקוליתית. בכל איזור המערות שבקרבת עין גדי נמצאו שרידים ברורים מתקופה זו. אל "מצדות עין גדי" עלה דוד לאחר שנמלט מכף שאול ליד "סלע המחלקת" (שמואל א כג, כט). על ההרים השוממים בסביבות עין גדי, על פני "צורי היעלים" שבמדברה, התהלך שאול לבקש את דוד ואנשיו, ושם, בירכתי אחת המערות העמוקות והאפלות, כרת דוד את כנף המעיל אשר לשאול מבלי לשלוח ידו במשיח ד' בעצמו (שם כד ב-ד).

על ישוב קבוע ומצדות בנויות בידי אדם במקום זה בימי דוד ושלמה אין רמז ברור במקרא, ולעת עתה גם לא הוכחה ארכיאולוגית. אך נראה, שבימי מלכות יהודה כבר היה ישוב קבוע במקום. מבוצר ומשובץ בשרשרת המבצרים ששמרו על מבואות מצד אדום, הערבה והנגב.

תעלומת מני קדם
בחפירות הארכיאולוגיות שחפר פרופ' מזר בראשית 1960, כהמשך לניסיונו במקום זה לפני כן, נחשפו שרידים ממערכת הגנה של חומות, מצודות ומגדלים מימי בית ראשון ובית שני. נמצאו מדרגות עפר לנטיעות על גבי התל, ובריכות מטויחות במדרונו שהיו קשורות בתעלות עם מעין המים הגדול, להשקאת השדות והכרמים שבאזור כולו. נמצאו שם גם כלים נאים ומשובחים, שלא נמצאו כמותם בארץ, המעידים על ישוב פורח ומשגשג. שרידי המבנים השונים ומתקני החקלאות, המטבעות מימי אלכסנדר ינאי, מערות הקברים וכלי החרס מסוף ימי בית שני והחרסים המרובים מתקופת הברזל ועד סוף התקופה הביזנטית, מוכיחים כי ישוב יהודי גדול התקיים בנוה מדבר זה, בהפסקות מעטות, במשך 1300 שנה. מן תקופת מלכי יהודה עד סוף התקופה הביזנטית.

לפי ארבע השכבות שנחשפו עד כה ניתן לשער, כי פריחת הישוב בעין גדי והתפשטותו החלו בייחוד בימי יאשיהו, במאה השביעית לפני הספירה, ונמשכו עד חורבן בית ראשון. יש סוברים, כי מגדל אבני הגויל שנמצא ליד המעין במעלה ההר הינו אחד המגדלים שבנה עוזיהו במדבר יהודה (דברי הימים ב כו, י).
לתקופה זו של בית ראשון מיחסים את החקלאות האינטנסיבית בעין גדי וחלק מהמבצרים והמגדלים ששמרו על הדרך העולה ממנה לחברון ולירושלים. אפשר שדברי יחזקאל על מסחר הבשמים עם צור מכוונים לא רק לצרי שבעבר הירדן, אלא גם לבשמים של עין גדי: "יהודה וארץ ישראל המה רוכליך, בחטי מנית ופנג ודבש ושמן וצרי נתנו מערבך" (כז, יז).

בימי מצור הכשדים על ירושלים חרבה עין גדי בשריפה גדולה, שאותה מיחסים לאדומים אשר עשו בימים ההם שמות ביהודה ועזרו בהרבה לחורבנה. חיל הכשדים לא הגיע, כנראה, במלחמתו עד עין גדי.

בתקופת החשמונאים
לאחר שהעיר נשרפה עמדה בחורבנה כשלש מאות שנה. בתקופת החשמונאים נבנתה מחדש, ובימי אלכסנדר ינאי, שהרחיב את גבולות יהודה גם דרומה, הגיעה שוב לשיא התפתחותה. בימים ההם הייתה עין גדי אחת מי"א הטופרכיות (ערי הפלך) של ארץ יהודה (מלחמות היהודים ג, ג, ה) ומרכז שלטונה במדבר. היא נחשבה לקצה הגבול הדרומי של "עמק יהודה הנמשך מעין גדי ועד יריחו" (ירושלמי שביעית ט,ב), שכלל בתחומיו את כל החלקים המיושבים שבמדבר.

המלכים האחרונים דאגו לביצורה, ובשכבות מאותה התקופה נתגלו שתי חומות שהקיפו את תל ג'ורן ואת מצודת אבני גויל בצדו המערבי לאורך 20 מ' ברוחב של 7 מטרים. גם תרבותה החקלאית המיוחדת חזרה לפרוח מחדש, כאשר יעידו דברי המליצה שהפייטן בן סירא מהמאה השניה לפני הספירה שם בפי החכמה: "כארז התרוממתי בלבנון וכברוש בהרי החרמון. כתמר התרוממתי בעין גדי וכשתילי ורד ביריחו" (כד, יג-יד). דברים דומים נשמעים בדברי פלביוס בקדמוניות, שבחלקם כבר נזכרו לעיל.

מטעי עין גדי
על חשיבותם של מטעי עין גדי יקרי הערך בסוף ימי הבית השני נלמד בייחוד מפי היסטוריון הרומאי פליניוס (79-23 לספירה) המספר, כי היהודים ניסו להשמיד את השיחים המובחרים של הצרי, שיחי האפרסמון, כדי למנוע את נפילתם בידי הכובשים הרומאים. היהודים הללו נלחמו על כל שיח ושיח, ולאחר ניצחון הרומאים נטלם טיטוס כדי להציגם במסע הניצחון שלו ברומא.

בסוף בית שני
בסוף ימי הבית השני הייתה עין גדי גם מרכז של האיסיים. אמנם לפי פלביוס (ב, ח, ד) "לא עיר אחת היא נחלת האיסיים". רבים מבני כת זו ישבו בכל עיר ועיר, אבל בעין גדי הרחוקה מצאו מקום נוח להתבודד, ובמעיינותיה המרובים – אפשרות לקיים את הלכות הטהרה והטבילה שהונחו ביסוד חיי הפרישות שגזרו על עצמם.

הממצא הארכיאולוגי משנת 1961 יש בו כדי נדבך נוסף בשחזור תולדותיה של עין גדי. לפי מחקריו של ב. מזר, מסתבר שבעין גדי ובסביבתה לא נמצאו כל סימנים לישוב בימי הורדוס. נראה שבזמן מלכותו חלה הפסקה בהתיישבות של איזור זה, ורק לאחר מותו התחדשו בו חיי הישוב כקדם.

בימי המרד ברומאים, באחד מלילות חג החרות, התנפלו על עין גדי הסיקרים, ששלטו אותה שעה במבצר מצדה הקרוב, והרגו בה למעלה משבע מאות נפש. הם גם בזזו את העיר וגזלו את ביכורי המטעים, שעליהם הייתה גאוות יושביה (מלחמות היהודים ד, ז, ב). פלביוס, שראה בקנאים אלה כנופיית שודדים ומרצחים, מתאר התנפלות זאת כאחת התועבות המרובות של לוחמים אלה. לאור הספור על טבח גדול שערכו גם גדודי בר כוכבא באנשי עין גדי על שלא שיתפו פעולה עמם, יש מקום להניח, כי אזרחי עין גדי היו מסוג אנשי מרוז אשר "לא באו לעזרת ד' בגבורים" (שופטים ה, כג), וכי התנפלות זאת עליהם הייתה מסע עונשין, דוגמת נקמתו של גדעון באנשי סכות ופנואל (שם ח, טז-יז).

לאחר החורבן
בחורבן בית שני, בשנת 70 לספירה, נחרבה גם עין גדי בידי הרומאים בדרכם לכיבוש מצדה שבדרומה, וששים שנה שימשה מקום חניה לצבאותיהם. עם הופעת בר כוכבא התחוללו תמורות באזור, ועין גדי הייתה למרכז צבאי יהודי ומקום מושבם של שליחי בר כוסבה: יהונתן בר בעיה (או: בעין) ומסבלה בן שמעון מפקדי המרד במדבר יהודה.

מסתבר שגם לפני המרד ישבו בה חקלאים יהודים, שקיימו קשרים עם צוער בדרום ועם ישובי מאוב במזרח. בעין גדי ישב לפני המרד מפקד רומאי, שוודאי גורש משם בזמן המלחמה. יהודי עין גדי היו בעלי קרקעות, ומגדלים היו תבואות ומטעי פרי. עין גדי נזכרת באגרות בר כוסבה – בר כוכבא אל מפקדיו, אגרות שנחשפו בנחל חבר (נחל עריג'ה שבדרום עין גדי) על-ידי פרופ' יגאל ידין ב-1960. בכמה מהאגרות פונה המנהיג למפקדים הללו בענייני כלכלה וצבא. באחד המכתבים מתריס הנשיא כנגדם, שהם אוכלים ושותים ונהנים מכל טוב, ואינם דואגים לבית ישראל בשעת חירום זו. באגרת אחרת המופנית לאדם אחד בשם מנשה בר יהודה, שישיב בקרבת בית לחם, מבקש בר כוכבא אתרוגים ולולבים ממפקדי עין גדי, למצווה בחג הסכות. אפשר להסיק, כי בתקופת בר כוכבא שבה עין גדי להיות ישוב חקלאי פורח ואף מקום נמל קטן לספינות המהלכות בים המלח עד צוער בדרום ועד ארץ מואב במזרח.

לאחר כישלון בר כוכבא
עם כישלון בר כוכבא נחרבה עין גדי בשלישית, אך לא נהרסה לחלוטין. לפי העולה מדברי חז"ל ולפי הידיעות של אבות הכנסייה, ברור כי עין גדי היהודית המשיכה להתקיים מאות שנים לאחר חורבן ירושלים וחורבן ביתר. אנו קוראים במסכת שבת (כו.): "ומדלת הארץ השאיר נבוזראדן רב טבחים כורמים ויוגבים" (ירמיהו נב, טז). "כורמים, תני רב יוסף: אלו מלקטי אפרסמון מעין גדי ועד רמתא" (היא בית הרם 10 ק"מ צפון מזרח לים המלח). הכתוב דן, אמנם, בחורבן בית ראשון, אבל רב יוסף, האמוראי הבבלי מהמאה השלישית לספירה, דרש אותו בלי ספק על המצב הקרוב לזמנו, לאחר חורבן בית שני. הוא התכוון בוודאי לעובדי האדמה היהודים, שהם בלבד ידעו לטפל בשיחי בלזאם אלה. יש מקום לשער, כי העניים מחוסרי האדמה (ויש אומרים, שהיו אלה האיסיים תושבי עין גדי) נשארו על-ידי הכובשים כפועלים באחוזות הבושם שהוחרמו לאוצר ממלכת רומא.

ידיעות על ישוב יהודי מפותח בעין גדי בתקופה הביזנטית אנו מוצאים גם באונומסטיקון מהמאה הרביעית למנינם, האומר:
"עין גדי. במטה יהודה. והיום הוא עין גדי כפר גדול מאוד של יהודים נמצא אצל ים המות למערב. משם הצרי" (ערכים 428, 482).
לתקופה הביזנטית מייחסים גם את הבריכות המטויחות ואמות המים בקרבת המעין ובית משרפות הסיד שנתגלו בחפירות האחרונות.

עם הכיבוש הערבי
עין גדי חרבה כליל רק עם הכיבוש הערבי במאה השביעית לספירה. אדמתה הפוריה הוזנחה, מי המעין הזכים והצלולים זרמו אל ים המות, ואדמת הכרמים המהוללים, שהיו מכוסים בימי קדם שיחי בושם לתפארה, נתכסו קוצים וברקנים. נאת המדבר הפורחת הייתה למדבר שממה במשך דורות מרובים.

במדינת ישראל
עין גדי נכבשה במלחמת השחרור בי"א אדר תש"ט. נמצא בה ישוב ארעי של בדואים, הנודדים במדבר יהודה ויורדים אליה רק בימות החורף, לזרוע בה מעט תבואה ולהשתמש באקלימה החם לגידול ירקות בכירים בשביל שוק חברון הקרוב.

בשנת תשי"ג עלתה על אדמת עין גדי שהיא כיום על גבול ישראל-ירדן, קבוצת נח"ל והקימה שם משק מעורב של ירקות בכירים ומטעי תמרים וגפנים.

בשנת 1953 הוקמה בעין גדי היאחזות נח"ל (במקום בו נמצא כיום בית ספר שדה עין גדי). היישוב אוזרח והפך לקיבוץ בשנת 1956.
לפני מלחמת ששת הימים היה היישוב מנותק ומבודד. מלחמת ששת הימים קטעה את הבידוד, וכביש חדש שנסלל לאורך חופי ים המלח מכיוון ירושלים הפך את עין-גדי למרכז ביקור למטיילים ולמבקרים.

הקדמונים ראו בעיני רוחם חזות טובה לעין גדי ולסביבתה. לפי נבואת יחזקאל, בחזונו על הנחל היוצא מבית המקדש ויורד עד ים המלח לרפא את מימיו המלוחים, עתיד חלק זה של חוף הים להיות נמל גדול, אשר "יעמדו עליו דוגים מעין גדי ועד עין עגלים" שמצפון לה (מז, י).



מקור הערך: מעובד על פי פנחס נאמן, אנציקלופדיה גיאוגרפית מקראית, תשכ"ו, וברשות הוצאת יבנה


הערות לערך:
שם המעיר: עין גדי
הערה: חצצון תמר שהיא עין גדי גם נזכר בספר בראשית, פרשת לך לך, פרק יד, פסוק ז. רש''י הביא שם שהמקום מדבר על עין גדי כמו שכתוב בספר דברי הימים.

תודה רבה על העבודה שלכם.
לעיון נוסף:


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן




ערכים קרובים
בר כוכבא


נושאים קרובים באתר דעת
עין גדי