לדף ראשי



ערוער מסמנת את קצה הגבול הדרומי של ארצות סיחון ועוג מלכי האמורי (דברים ב, לו; ג, יב; ד, מח; יהושע יב, ב) וגם קצה גבול ההתנחלות של שבטי ישראל בעבר הירדן מזרחה (יהושע יג, ט). את ערוער נתן משה למטה בני ראובן (שם יג, טו-טז), ואחד מצאצאיו, בלע בן עוז, ישב "בערער ועד נבו ובעל מעון" (דברי הימים א ה, ח). אבל ערוער נמנית גם בין ערי המבצר שנבנו על-ידי בני גד בנחלתם בעבר הירדן מזרחה (במדבר לב, לד). מכאן ניתן, אולי, להסיק, שכתוב זה רומז למצבו של שבט ראובן בתקופת ירידתו ולימים בהם "מרחיב גד" (דברים לג, כ) את גבולותיו ובולע ערים סמוכות מנחלת אחיו ושכנו בדרום.

יושבי ערוער היו, כנראה, מלומדי מלחמה, ושנים מהם (שמע ויעיאל בני חותם הערערי) היו בין הגיבורים המובחרים שבצבא דוד בראשותו של עדינא הראובני (דברי הימים א יא, מב, מד).

מערוער שעל נחל ארנון החלו יואב ושרי החיל לפקוד את העם בסוף מלכות דוד, וממנה עברו צפונה אל ארץ גד.
לאחר מות אחאב (848, בערך), כאשר פשע מלך מואב בישראל, כבש את ערוער מידי בני גד וביצרה שנית. במצבתו מתפאר מישע מלך מואב: "אני בניתי את ערוער ועשיתי את דרך המלך ליד ארנון" (מצבת מישע, 26). מסתבר, כי לדרך ראשית זו מכוונים דברי ירמיהו בנבואתו הקשה על מואב: "אל דרך עמדי וצפי יושבת ערוער..." (מח, יט).

נראה כי שבה למלכי ישראל, אך לא נשארה בידיהם לאורך ימים, ובימי יהוא (813-841, בערך) הכה חזאל מלך ארם את ישראל "מן הירדן מזרחה השמש את כל ארץ הגלעד... מערער אשר על נחל ארנון..." (מלכים ב י, לב-לג).
בימי אבסביוס היו "מראים אותה עומדת על ראש ההר, והנחל (ארנון) העובר בגיא (לרגליה) נופל לים המלח".

מקומה
ערוער ישבה על פסגה, 3 ק"מ מצפון לנחל ארנון, על יד "דרך המלך" שעברה בנחל. הייתה עיר חשובה מכמה וכמה טעמים: עיר גבול, ישוב אסטרטגי על יד דרך בין לאומית ועמדת תצפית ליד נחל ארנון.

קו הגבול עבר, כנראה, מדרום לערוער בתוך אפיק הנחל, ככתוב במקרא: "ויחנו בערוער, ימין העיר אשר בתוך הנחל...", היינו: דרום העיר. נראה שבתוך הנחל היה מעין פרור לעיר. זו הייתה העיר התחתית הנספחת לעיר העליונה שעל הפסגה. וכך יש להבין את משמעותו של הכתוב: "מערער אשר על שפת נחל ארנון והעיר אשר בנחל" (דברים ב, לו). תל החורבה מתרומם לגובה 750 מ', ועליו שרידי מבצר מתקופת ההתיישבות הישראלית וחרסים מרובים מתקופת הברונזה הקדומה, מתקופת האבות, מימי מלכי יהודה וישראל ומתקופת הנבטים. כלומר: ישוב בהפסקות מן האלף ה-3 לפני הספירה ועד התקופה הערבית.
הישוב נזכר גם במצבת מישע מבוצרת אשר בנה מלך מואב מישע בן כמוש, בן זמנם של אחאב ויהורם מלכי ישראל ויהושפט מלך יהודה.

בדברי מלאכי יפתח אל מלך בני עמון בא במקום ערוער – ערעור, בסרוס מקום הוו והע' (שופטים יא, כו).


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן