חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

חברון

אחת הערים העתיקות שבארץ ישראל, כמרומז בכתוב: "וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען (טניס) מצרים" (במדבר יג, כב), לאמור: במאה ה- 18 לפני הספירה.

שם העיר
בניינה
מקומה
בתקופת המקרא ובית שני
הישוב העברי החדש
תחת שלטון ישראל
שכונות היישוב היהודי בחברון

שם העיר
בשם חברון נקראה העיר, לפי המקרא, על שם חברון מבני כלב (דבה"א ב, מב), ואולם קרית ארבע שם העיר לראשונה (בראשית כג, ב; לה, כז, ועוד), על שם "ארבע, האדם הגדול בענקים" ואביהם (יהושע יד, טו; טו, יג). ויש הסוברים שלכתחילה היו בה ארבעה ישובים שהתאחדו אחר כך לעיר אחת, ומכאן השם: קרית ארבע. לדעת חז"ל (עיררובין נג. בדברי ר' יצחק), זו היא "קרית הארבע זוגות: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה". היא נזכרת במקרא גם בשם: ממרא (בראשית כג, יט) על שם חורשת האלונים הסמוכה, אלוני ממרא, שהייתה שם לממרא האמורי (שם יד, יג). וכן דרשו רבותינו: "ארבעה שמות נקראו לה (לחברון): אשכול וממרא, קרית ארבע, חברון" (בראשית רבה נח ,ד ). אבל יש אומרים שממרא הוא שם אחד העיבורים של העיר שהושאל לפעמים לעיר כולה. חברון קדושה גם בעיני המוסלמים, והם מכנים אותה בשם החביב: אל חליל, על שמו של אברהם אבינו אבי ישמעאל, המכונה בפיהם: חליל אללה, ידיד יה, או: אהוב יה, המזכיר דברי ישעיהו (מא, ח), המכנהו "אברהם אוהבי".

בניינה
הכתוב אומר: "וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען (טניס) מצרים" (במדבר יג, כב), לאמור: במאה ה- 18 לפני הספירה. אך נראה כי קיים היה שם יישוב עוד קודם לכן, באלף השלישי לפני הספירה. ייתכן שהמלה "נבנתה" לפני צוען מצרים מרמזת להקמת עיר מבוצרת ומרכזית בדומה, פחות או יותר, לצוען של מצרים. במשך אלפי השנים האלה אף פעם לא נפסק ישובה לחלוטין. חברון היא אחת מ"ארבע הארצות" הקדושות (שלוש האחרות הן: ירושלים, צפת וטבריה) של א"י, שנתקדשה מדורות כעיר מגורי אבותינו אברהם יצחק ויעקב, וכמקום קבורתם (בראשית יג, יח; לה, כז; מט, כט- לב). היא הייתה העיר הראשונה בה התיישב אברהם (בראשית יג, יח), ובה רכש את האחוזה הראשונה בארץ כנען, את מערת המכפלה, מאות בשנים לפני כיבוש הארץ בידי יהושע (בראשית כג). בעמק חברון ישב יעקב, ובו רועים היו בניו את עדריהם.

מקומה
חברון בנויה בראש עמק חברון הפורה, במרחק 30 ק"מ מירושלים דרום מערב ובצומת דרכים חשובות מירושלים לבאר שבע, ומחוף הים והשפלה למדבר יהודה ועין גדי במזרח. היא עומדת בלב הרי יהודה, והיא הגבוהה ביותר בכל הארץ – 150 מ' גבוהה מירושלים. העיר מצטיינת באקלימה הטוב והמבריא, ומוקפת מעיינות מים רבים, כרמי זית ותאנים ורימונים וכרמי גפן. ענבי חברון, אשר מהם נשאו המרגלים את האשכול במוט בשנים (במדבר יג, כג), הם גם כיום המשובחים שבארץ. סביבות חברון עשירות גם בעדרי צאן, שמהם היו מביאים כבשים לקורבנות בירושלים (מנחות פז). ובזמננו עוסקים החברונים בתעשיית נאדות מעורות כבשים ועזים.

בתקופת המקרא ובית שני
בחלוקת הארץ ניתנה לכלב בן יפונה בתוך בני יהודה (יהושע טו, יג), ואח"כ הוקדשה לעיר מקלט (יהושע כ, ז). לפי המקרא, ישבו בחברון ענקים עד שבא יהושע והכריתם (יהושע יא, כא). דוד עשה אותה לעיר ממלכתו עד אשר באו זקני ישראל חברונה למשוח אותו למלך על כל ישראל (שמואל ב ב, א-ד; ה, ג-ה).

גם לאחר שהעביר את בירתו (מטעמים אסטרטגיים ומדיניים) ממרכז שבטו למרכז ישראלי כללי, לירושלים, נשארה חברון מרכז מדיני ודתי: לשם הלך אבשלום לשלם את נדרו, ובה הכריזו את הבן המורד למלך תחת אביו הזקן (שם טו, ז-יג). בימי דוד הייתה חברון עיר ואם לפרברים, ואולי גם לישובים שבסביבתה ומכאן הציון "ערי חברון" (שמואל ב ב, ג). רחבעם ביצר אותה בין יתר ערי המצורה שהקים ביהודה כתריס נגד מצרים, ואולי גם כנגד שבטי המדבר (דברי הימים ב יא, י).

בימי בית שני נאחזו בה האדומים שישבו בנגב, אך יהודה המכבי הכה "את חברון ואת בנותיה ויהרוס את מבצריה, ואת מגדליה שרפו (יהודה ואחיו) מסביב" (מקבים א, ה, סה). גם לאחר חורבן הבית, בתקופה הביזאנטית והערבית, ישבו יהודים בחברון, אלא שהצלבנים הפכו אותה למרכז של רוזנות וגרשו את היהודים מהעיר. ר' בנימין מטודילא, שביקר בארץ בשנות 2-1171, אינו מזכיר שום ישוב יהודי בחברון, אבל במאות הבאות היו בה מפעם לפעם יהודים בודדים.

הישוב העברי החדש
הישוב העברי החדש בחברון נוסד בפקודת הרב מלאדי בשנת תק"פ (1820) ע"י חסידי חב"ד, וכעבור 70 שנה בערך, מנתה עדה אשכנזית זו 1500 יהודים והיו בה ישיבות ובתי כנסיות ובתי מדרשות. מסיבות כלכליות הלך הישוב הלוך ודל, ואחרי הטבח האיום שערכו ערביי חברון בתרפ"ט 1929 בשכניהם היהודים, נפסק בה הישוב היהודי. משפחות בודדות מילדי המקום ניסו לחזור אליה, אך נאלצו לעזבה במהרה, וחברון עיר האבות נתרוקנה כליל מיהודים.


תחת שלטון ישראל
חברון חזרה להיות תחת שלטון ישראלי אחרי מלחמת ששת הימים.
בחורף 1968 החלה להתגבש קבוצה של יהודים, במטרה לחדש את היישוב היהודי בחברון. הקבוצה מנתה בין היתר את הרב משה לוינגר, אליקים העצני והסופר אהרן אמיר. לקראת ליל הסדר הם שכרו את מלון פארק המקומי, וחגגו בו את חג הפסח. הייתה זו נוכחות יהודית ראשונה בחברון מאז פרעות תרפ"ט.
בי"ד באייר חליטה הממשלה ליישב יהודים בקריה עירונית יהודית על גבעה ממזרח לעיר (לימים: קריית ארבע).

בשנת 1979, ביוזמתו של פרופ' בן ציון טבגר, שוחזר מחדש בית הכנסת אברהם אבינו של הקהילה הוותיקה בחברון. אותה שנה נכנסה קבוצה של נשים וילדים לבית הדסה. ב-2 במאי 1980 נרצחו שישה יהודים ו-16 נפצעו בהתקפה על מתפללים סמוך לבית הדסה. בעקבות זאת החליטה ממשלת מנחם בגין על חידוש היישוב היהודי בעיר, בקובעה: "אין מניעה שיהודים יהיו בחברון, כבכל מקום בארץ ישראל".

שכונות היישוב היהודי בחברון
שכונת אברהם אבינו: בשכונה נבנו מספר בנייני מגורים, ב-1999 אישר ראש הממשלה בנימין נתניהו הקמת בניין נוסף שנקרא בית נחום ויהודה, על שם נחום הוס ויהודה פרטוש שנרצחו בידי מחבלים. במרכז השכונה פועל בית הארחה "אשל אברהם", לצדו שוכנים גני ילדים, "בית ביתר" ומשרדי היישוב היהודי בחברון. בשכונה מתגוררות כ-40 משפחות. השכונה קרויה כשמה של השכונה היהודית ששכנה במקום עד פרעות תרפ"ט.

בית רומנו הוא מבנה גדול מחוץ לקסבה של חברון, אותה בנה הגביר חיים ישראל (מרקדו) רומנו. לאחר ניסיון לרצח של אחד היהודים, בידי מחבלים פלסטינים תושבי העיר, השיבה הממשלה את הבניין לידי היהודים. ישיבת שבי חברון, שהחלה דרכה בבית הדסה, הועתקה לבית רומנו. בשנים תשנ"ו-תש"ס (2000 - 1996) נערכו שיפוצים בבניין, נתגלתה קומה נוספת שהייתה קבורה באדמה, ונוספו עוד שתי קומות. בישיבה לומדים כיום כ- 300 תלמידים. רוב השטח שרכש חיים ישראל רומנו נמצא היום בידי הישיבה, אך חלק משמש את צה"ל כבסיס המרכזי שלו בחברון. בין הבסיס לישיבה, מתגוררות בקרוואנים מספר משפחות יהודיות.

בית הדסה: הבניין הוקם בשנת 1893 בידי ר' חיים רחמים יוסף פרנקו, המכונה החרי"ף. המבנה שימש כבית חולים שנקרא "חסד לאברהם" ונתן משירותיו ליהודי וערביי חברון והסביבה ללא תשלום. בשנת 1912 נוספה קומה שנייה לבניין.
בשנת 1979 שבה למקום קבוצת נשים עם ילדיהן, דבר שהיווה בסיס לחזרת קהילה יהודית לחברון, קהילה המתקיימת במקום עד היום. במהלך תקופה זו שוקם הבניין, תוכנן מחדש על ידי האדריכל דוד קאסוטו ונחנך מחדש ב-20 בינואר 1986. במקום מתגוררות כ-30 משפחות ישראליות. במפלס הקרקע של הבניין הוקם בית כנסת המשרת את תושבי המקום ואורחיו. במפלס מתחת הקרקע ממוקם מוזיאון היישוב היהודי בחברון המנציח את היישוב היהודי בחברון לדורותיו. בחצר הבניין מגרש משחקים לילדים.

תל רומיידה.
את מקום חברון המקראית קובעים בתל רֻמֵידָה כחצי ק"מ דרום מערב לחברון של ימינו. בחרבותיה נמצאו חרסים מתקופת האבות וממלכת ישראל ויהודה. כמו כן נמצאו בערי יהודה טביעות חותמות על גבי ידיות של כדים שחרותות בהן המלים "למלך חברון". ייתכן שחריתות אלה באות להורות על כך שהעיר הייתה מרכז מינהלי בימי מלכות יהודה.
בשנת 1983 הוקמה בתל רומיידה שכונה יהודית חדשה שנקראה "אדמות ישי". בשנת 1998 החליטה הממשלה כי: "מדיניותה של ממשלת ישראל היא לחזק ולפתח את היישוב היהודי בחברון" .
השכונה כוללת: מבנה בן ארבע קומות, שבעה קרוואנים ובית אבן. בקומת הקרקע של מבנה שוחזרו העתיקות שנמצאו באתר וקיימת תצוגה מתמדת.

מערת המכפלה היא מבנה במזרח העיר חברון. על פי המסורת היהודית והכתובים, המערה הנה מקום קבורתם של אבות האומה - אברהם, יצחק ויעקב, ואמהות האומה - שרה, רבקה ולאה (רחל נקברה בקבר רחל בבית לחם). המבנה קדוש גם למוסלמים.
את מערת המכפלה פוקדים מדי יום יהודים ומוסלמים רבים. לרגל קדושת המקום וחשיבותו, מתקיימות בו שמחות רבות.
בחצר קרובה למערה מראים על קברו של אבנר בן נר שר צבא שאול, אשר נהרג בחברון בידי יואב שר צבא דוד (שמואל ב ג, כז), ובתוך העיר מראים החברונים על ברכת אבן גדולה, ברכת אל סולטן, שלפי מסורת עממית תלה דוד עליה את רוצחי איש בושת (שם ד, יב).

בית הכנסת על שם אברהם אבינו הוא בית כנסת פעיל במרכז שכונת אברהם אבינו, המהווה שחזור של בית הכנסת הקדום שנבנה במאה ה-16 ונחרב במהלך מאורעות תרפ"ט השחזור התבצע על פי תמונות ועל פי זכרונות של בני חברון שניצלו בתרפ"ט.


מקור הערך: מעובד על פי פנחס נאמן, אנציקלופדיה גיאוגרפית מקראית, תשכ"ו, וברשות הוצאת יבנה


הערות לערך:
שם המעיר:
הערה: סבא שלי מנחם שמואל סלונים היה מאבות הישוב בחברון בתקופתו של ארתור רופין ודר הופיין . הוא היה מנהלה של בנק אפק שלמעשה היה הסניף השלישי של בנק לאומי לישראל. בנוסף היה סבא שלי מראשי הישוב שטיפל בכספי החלוקה והיה בועד הישוב חומר נוסף מצוי בספרו של סבא תולדות משפחת הרב מלאדי נעמי סלונים הלפרן


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן



ערכים קרובים
מערת המכפלה


נושאים קרובים באתר דעת
חברון