לדף ראשי



עיר מלוכה כנענית קדומה, שמלכה "מלך תרצה" נמנה במספר 31 מלכי כנען "אשר הכה יהושע ובני ישראל בעבר הירדן ימה" (יהושע יב, ז, כד).

לפי מקומה במרכז הארץ מסתבר, כי בחלוקת הארץ לשבטים נפלה עיר זו בגורלו של מטה מנשה בגבולו עם נחלת אפרים. בשם תרצה מכונה במקרא הצעירה שבבנות צלפחד בן חפר, שהתנחלו בתוך בני מנשה (במדבר כו, לג; יהושע, יז, ג, ו). ויש בה בגיניאולוגיה זו כדי רמז ברור לקשרים שבין משפחות מנשה לבין עיר זו.

לאחר התפלגות המלוכה בישראל, הייתה תרצה יובל שנים עיר הבירה של ממלכת אפרים. בה ישבו המלכים ירבעם בן נבט ובנו נדב, ובה מלכו בעשא ובנו אלה, זמרי רוצח מלכו, ואחריו עמרי (מלכים א יד, יז; טו, לג; טז, ו, ח-ט, טו, יז, כג).

נראה כי בימי הפריחה הייתה תרצה בירת אפרים עיר כלילת יופי דוגמת ירושלים בירת יהודה, ועל כן מדמה משורר שיר השירים את יפי רעייתו ליופייה: "יפה את רעיתי כתרצה, נאוה כירושלים" (ו, ד). לאחר שש שנות מלוכה העביר עמרי בראשית המאה התשיעית את בירתו מתרצה לשומרון. לאחר מעבר זה, ירדה העיר מגדלותה, אבל הוסיפה להתקיים עוד ימים רבים.

כעבור 150 שנה, עלה מנחם בן גדי מתרצה בשנת 743 על שומרון להכות את שלום בן יבש (מלכים ב טו, יד). סבורים כי בימי גדולתה של ממלכת אפרים, בתקופת ירבעם בן יואש, התנערה תרצה משפלותה ועלתה מחדש לגדולה. ייתכן שמנחם זה היה מושל העיר, ועל כן מכנהו הכתוב: "מנחם מתרצה" (מלכים ב טו, טז).

בימי מצור אשור על שומרון נכבשה גם תרצה בידיהם, ומאז נעלמה מבמת ההיסטוריה.

זיהוייה
מקומה המדויק לא נקבע, וזיהויה שנוי במחלוקת. רבים מזהים אותה כיום עם תל אל פ'רעה, 10.5 ק"מ צפון מזרח לשכם – נבלוס.

זיהוי זה שהוצע לראשונה על ידי אולברייט, נתקל בהתנגדותם של חוקרים חשובים, בהם גם אבל. הללו, המקיימים בספר מלכים ב (טו, טז) את גרסת השבעים "תפוח" במקום "תפסח", סבורים שתרצה עמדה בקרבת תפוח ליד נחל קנה בגבול מנשה ואפרים, ולא בתל פ'רעה הרחוק מאוד ממנה (23 ק"מ).

אבל קובע את מקום תרצה בכפר ג'מעין, היושב על הר במרחק 12 ק"מ מדרום מערב לשכם, וכ-4.5 ק"מ מצפון מערב לתפוח.

אחרים מזהים אותה עם כפר טלוזה שבין שכם לתבץ (5 ק"מ מדרום מערב לתל אל פ'רעה), הוא טרלוסה של חז"ל, עליה אמרו רבנן כי "במעברתא דטרלוסה" שרף אפוסטומוס איש רומי את התורה (ירושלמי תענית, ה, דף סח עמוד ד).

תל אל פ'רעה - כתרצה
תל אל פ'רעה, השולט על נוף מרהיב עין ביופיו ושופע מים, מתרומם בין שני מעיינות עשירי מים: עין אל פ'רעה ועין אל סולטאן. מקומו בראש בקעה רחבה ופורייה היורדת אל בקעת הירדן, ובה זורם ואדי פ'רעה (נחל כרית) המתחבר לירדן ליד אדם העיר.

לתל פ'רעה ערך צבאי רב: הוא חולש על ואדי פ'רעה, המעבר הרחב היחיד המוליך מבקעת הירדן אל מרכז הארץ. דרך זו מוליכה מסוריה דרך הגלעד לשכם. התל שולט גם על דרך האורך שכם – עין גנים – יזרעאל, שממנה מסתעפת הדרך לבין שאן. תל פ'רעה היה מתחם צבאי מבוצר גם בתקופה הרומית, ובו היה הבסיס של הדרכים הרומיות החשובות. נראה שגם הערבים הקימו כאן מחנה צבאי מבוצר בימי צ'אלח א דין.

החפירות בתל אל פ'רעה, שערך החוקר הצרפתי דה וו (De vaux) החל ב-1946, גילו שהתל היה מיושב מהתקופה הכלקוליתית באלף ה-4 עד המאה השישית לפני הספירה. לתקופת היישוב של המקום הייתה הפסקה של כמה מאות שנים, בין אמצע תקופת הברונזה הקדומה לבין התחלת תקופת הברונזה התיכונה. בשנים אלה נעזב המקום מיושביו, אולי בגלל מחלת המלריה החזקה ששררה שם כל הימים.

לפי הקרמיקה ושאר הממצאים שנתגלו שם, נראה שהתל חזר ונבנה בראשית האלף השני, ובימים ההם הייתה העיר מבוצרת היטב. בין מחצית המאה הט"ז לבין המאה ה- 12 חרב הישוב. יתכן שחורבן זה נגרם על ידי עם הופעת החבר או השבטים הערבים בימי כיבוש יהושע.

בחורבות ימי הברונזה המאוחרות נחשפו בתים מסודרים בצדי רחובות, שייתכן ליחסם לתקופה הישראלית. כמו כן נמצאו שם חרסים מרובים מהמאות ה-10 וה-9 לפני הספירה, חותמות וחורבות של מקדש קטן. לדעת דה וו הוכיחו החפירות של שש העונות את צדקת השערתו של אולברייט, כי כאן עמדה תרצה הקדומה, עיר המלוכה של הכנענים בראשונה ובירת מלכי אפרים אחר כך.

"בשכונות השונות שנחשפו בעומק שונה – כותב דה וו – אפשר לקרוא את דברי ימי תרצה, כפי שמסופר עליהם במקרא".

הממצאים מראים, שבימי ממלכת ישראל נודעה לישוב שבתל אל פ'רעה חשיבות רבה, ותרבותה החומרית הגיעה לשיאה בתחילת המאה התשיעית לפני הספירה. ימים אלה הם ימי מלכותו של בית בעשא, כשתרצה עמדה, לפי המקרא, במרום גדולתה המדינית.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן