לדף ראשי

"ותחום טבריא - העמק" (שביעית פ"ט, מ"ב).
"מעשה שעשו אנשי טבריא והביאו סילון של צונן לתוך אמה של חמין" (שבת פ"ג, מ"ד).
"הרוחץ במי מערה ובמי טבריא ונסתפג אפילו בעשר אלונטיות - לא יביאם בידו" (שבת פכ"ב, מ"ה).
"נגר שיש בראשו גלוסטרא... אמר ר' אליעזר: מעשה בכנסת שבטבריא, שהיו נוהגין בו היתר עד שבא רבן גמליאל והזקנים ואסרו להן" (עירובין פ"י, מ"י).

שמה
טבריה היתה עיר חדשה בימי חז"ל. היא נבנתה בפקודת הורדוס אנטיפס, כחמשים שנה לפני חורבן בית שני, והוא קראה טיבריה ע"ש טיבריוס קיסר רומי (בר"ר פכ"ג). חז"ל ניסו לתת גם משמעות עברית לשם זה: "טבריא - שיושבת בטיבורה של ארץ ישראל... שטובה ראייתה" (מגילה ו, ע"ב).

העיר נוסדה על חופו המערבי של ים כנרת מצפון לחמת, מקום מעינות המרפא. "אמר ר' ירמיה: כמחמתן לטבריא - מיל" (מגילה ב, ע"א). לבסוף גדלה ורחבה והתחברה עם העיר חמת:

"בראשונה היו בני טבריה מהלכין את כל חמתה, ואין בני חמתה באין אלא עד מקום הכיפה. עכשיו בני טבריה ובני חמתה חזרו להיות עיר אחת" (תוספתא עירובין פ"ז, ה"ב).

חז"ל בקשו להראות שבעיקרה לא היתה טבריה עיר חדשה; מהם אמרו שהיא נבנתה על מקומה של רקת (מגילה ה, ע"ב; ירושלמי שם פ"א, ה"א); ר' יוחנן אמר שחמת זו טבריא, והוא עצמו קרא את המגילה בט"ו באדר "בכנישתא דכיפרא ואמר: הדא היא עיקר טיבריא קדמייתא" (ירושלמי מגילה פ,א, ה"א). חזקיה היה קורא את המגילה בטבריה, בי"ד ובט"ו. ר' יהודה הנשיא, שישב גם בטבריה, קבע שהיא עיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון. פירושו של דבר, שטבריה היתה עיר מחודשת ומורחבת, שנבנתה על מקומה של עיר עתיקה. ועל זהותה של עיר עתיקה זו נחלקו הדעות.

בנינה המחודש והמורחב של טבריה נתפשט גם על מקום קברים, ומשום כך נמנעו כוהנים מלהכנס לתוכה, עד שבא ר' שמעון בן יוחאי וטיהרה (שבת לג, ע"ב - לד, ע"א). בעיקר ישבו בה כוהנים ממשמר מעזיה ועל שמם כונתה טבריה גם בשם מעזיה.

בתקופת התלמוד ואחריה
בתקופת התלמוד היתה טבריה עיר שכולה יהודים, והייתה מרכז התורה בארץ ישראל. היו בה בתי דין, בתי מדרש ובתי כנסת רבים. בתוכה נסתיימה עריכת המשנה וגם התלמוד הירושלמי נערך בטבריה. הישיבה של ר' יוחנן הייתה בטבריה, וגם התחנה האחרונה של הסנהדרין:

"אמר ר' יוחנן: עשר מסעות נסעה שכינה... וכנגדן גלתה סנהדרין... מירושלים ליבנה... ומציפורי לטבריא. וטבריא עמוקה מכולן... ומשם עתידין ליגאל" (ראש השנה לא, ע"א וע"ב).

מעמדה של טבריה כמרכז התורה וההנהגה המדינית של יהודי ארץ ישראל נתקיים גם לאחר שבטלה הנשיאות. בתוכה ישבו ראשי הישיבות גאוני ארץ ישראל, בעלי המסורה, הנקדנים והפייטנים הראשונים. הניקוד הטבריני היא הניקוד שנתקבל על כל ישראל. ויישובה היהודי כמעט ולא פסק בכל הדורות, ועד לעליית החסידים ועד לדורות האחרונים.

בסביבות טבריה נתקיימו יישובים רבים, שכל תושביהם היו יהודים; בכללם חכמים ידועי שם, שתורתם נשתקעה בתלמודים ובמדרשים הרבים: "מהו על פלגי מים - כגון: טבריה וחברותיה" (מדרש תהלים שוחר טוב א, יט).

בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו בטבריה ובחמת נתגלו שרידים רבים, ובהם שרידי בתי כנסת, רצפות פסיפס מפוארות ועוד ממצאים מתקופת המשנה והתלמוד.




הערות לערך:
שם המעיר: מנחם עבאדי
הערה: על משמעות השם טבריה,אין מחלוקת,היא נקראה כשנבנתה על שמו של הקיסר טיבריוס ולכבודו. אולם הבית יוסף מביא שטבריה זה לשון הקודש ולכן כותבים בסיומת ה ולא א,כנהוג במלים לועזיות. בספר טבור הארץ לרב קלירס מבואר שלאחר שנשכח זיכרו של הקיסר ,לא חזרו רבותינו לקרות לעיר בשמה רקת המופיע בתורה,אלה הסבו את שמה לדבר אחר, כדי שלא לתלות את שמה בעובד כוכבים .

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן