לדף ראשי


מחיקת שם ה' שנכתב במחשב

פתיחה
הרמב''ם בספר המצוות (לא תעשה סה) פסק שיש איסור למחוק את שמות ה'. מחלוקת הפוסקים בשאלה אלו שמות כלולים באיסור, מה דינו של שם השם שנכתב ללא כוונה, האם מותר לכתוב שלום, או רק שלו', ומה דינו של עיתון שיש בו דברי תורה.

איזה שמות אסורים
בפרשת ראה (יב, ג) נאמר, שיש לנתץ את מזבחות העובדי כוכבים, ולאבד את שמם מן העולם. פסוק לאחר מכן נאמר, שאותם דברים אסור לעשות לה' ולשמו, ומכאן למדו במדרש תנאים (שם), שיש איסור לנתץ אבן מהמזבח, לשרוף עצי הקדש, וכן למחוק את שם השם.

לא כל כינוי של הקב''ה נחשב שם ה'. הגמרא במסכת שבועות (לה ע''א) כותבת, שרחום, חנון, אדיר, חזק וכדומה - מותר למחוק, כי על אף שהם תיאורים לקב''ה, מכל מקום הם לא נחשבים שמות השם. לעומת זאת שבע שמות השם (א-ל, א-להיך, א-להים, א-להיכם, א-היה אשר א-היה, אדנות, הוויה, ש-די, צ-באות) יש איסור דאורייתא למוחקם, וכך פסק הרמב''ם (יסודי התורה ו, א).

מה דינם של הביטויים "בס''ד", "בע''ה" וכדומה? הרמ''א (רעו, י) פסק בעקבות תרומת הדשן, שאם אדם כותב את האותיות יי, כפי שמקובל היה בעבר לציון שם ה', כיוון שמטרתו לרמוז לשם ה' - יש להיזהר מלמחוק שם זה (אבל אם יש צורך - מותר). למרות שלא מדובר בשם ה' ממש, כיוון שהוא רומז לשם הוויה, יש לחשוש. הרדב''ז (א, רו) החמיר מעט יותר, וכתב שאפילו אם אדם כותב א' ומתכוון לאלוקים, יש בכך קדושה ואסור למחקו.

מכל מקום, ברור שלכל השיטות, בס''ד, בע''ה וכדומה מותר למחוק ללא חשש. האות ד' בביטוי בס''ד, רומזת ל'דשמיא', שם שאין בו קדושה. הוא הדין בבע''ה, האות ה' מסמלת את המילה 'השם', מילה שאין בה קדושה (הרב יעקב אריאל אהלה של תורה א, מ).

שם שנכתב שלא בקדושה
אם אדם כותב את שם השם, אך מתכוון למשמעות שונה - אין בשם קדושה. למשל, "משה הלך אל ביתו" - אין קדושה ב'אל', כיוון שאינו שם ה'.

נחלקו הפוסקים, מה הדין כאשר התכוונו לשם ה', אך לא התכוונו שתחול עליו קדושה:
א. בגיטין (כ ע''א) נאמר, שאם אדם התכוון לכתוב יהודה והשמיט בטעות את הד' ונוצר שם הוויה, אין בשם זה קדושה ומותר למוחקו, כיוון שלא התכוון לכתוב את שם השם. הפוסקים הבינו בעקבות כך, שאפילו אם מתכוונים לכתוב את שם ה', אך לא מתכוונים לקדש אותו, מותר למוחקו, כך פסק השולחן ערוך, וכן הביא ההגהות מיימוניות (רמב''ם, שם) בשם היראים:

''כתב הרא''ם: ואם כתב אותיות של שם ולא נתכוון לקדש בכתיבתן, אין בהן קדושה, כדתניא בגיטין, הרי שהיה צריך לכתוב את השם ונתכוון לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דלת, מעביר עליו קולמוס ומקדשו (חוזר על הכתוב, ובכך מקדש את השם), דברי רבי יהודה, וחכמים אומרים: אין השם מן המובחר (ולא תועיל העברת קולמוס). אלמא דבעינן (הרי שצריכים) כוונה.''

ב. הש''ך (יו''ד רמו, יב) הסכים שאם כתבו יהודה ובטעות יצא שם הוויה, מותר למחקו, אך חלק וטען שאם כתבו שם ה' שלא על מנת לקדשו, אסור למוחקו בחינם, ורק מחיקה לצורך תיקון מותרת. נראה שהסברא לאיסור היא, שגם אם אין בשם קדושה, אחרי הכל כתוב כאן שם השם, ומי שמוחק אותו נראה כמוחק את השם, לכן המחיקה אסורה מדרבנן.

מחיקת 'שלום'
מחלוקת נוספת שדנו בה הפוסקים ביחס לקדושת השמות, היא בדינה של המילה 'שלום'. הגמרא במסכת שבת (י ע''א) כותבת, שאסור לומר 'שלום' בבית המרחץ, כיוון שיש בכך ביזיון לקב''ה ששמו שלום.

א. התוספות (סוטה י ע''א ד''ה אלא) התקשו, מדוע אם כך לא כתבו בגמרא במסכת שבועות, את השם שלום ביחד עם שבעת השמות שאסור למוחקם? ועל אף שרחום וחנון מותר למחוק, דינו של השם שלום חמור יותר, והראיה שאסור לאומרו במרחץ! הם תירצו, שאכן גם השם שלום צריך להיכלל בשמות הקדושים שאינם נמחקים, אלא שהתנא לא מנה את כל השמות.

ב. הרשב''א בתשובה (ז, תיח) חלק על התוספות וכתב, שאמנם אסור לאומרו בבית המרחץ שלא יתבזה, וכן צריך להיזהר לא לכתוב שלום במכתבים וכדומה, כיוון שהרבה פעמים הם מתגלגלים על הרצפה ומתבזים, אך אין דינו כשבעת השמות הקדושים.

עולה לשיטתו שיש להיזהר שלא לכתוב שלום במכתבים, ועדיף לכתוב שלו', וכן כתב הרמ''א (רעו, יג) שיש נזהרים. וכך כתבו הרב וייס (מנחת יצחק ח, קכו) והרב אלישיב (בכל מכתב שכתב), ועוד פוסקים. ובלשון הר''ן (שבת י ע''ב ד''ה אסור):

''אסור לאדם שייתן שלום לחברו בבית המרחץ. וכתב רבינו יחיאל ז"ל דמהכא (= שמכאן) שמעינן דאסור לכתוב באגרת שלומים שלום, דשם קודש הוא, ומצוי אדם לזורקן באשפות ובמקומות המטונפים, וכן אנו נוהגים שלא לכתוב שלום.''

ג. הרא''ש (ג, טו) חלק וכתב, שאין איסור לכתוב על אגרות 'שלום': ''ובכל האגרות כותבים שלום וזורקים אותם ונמחקים'', וכך כתב הפתחי תשובה (שם, כח) בשם הברכי יוסף, שרבים אין נוהגים להיזהר. כמו כן יש להוסיף את דברי הרדב''ז (שם) שכתב, שכאשר אין מתכוונים לשמו של הקב''ה וודאי שאין בכך בעיה, וכן פסק להקל הרב עובדיה (יביע אומר או''ח ו, טו).

גם אדם שמחמיר וכותב שלו', ברור שכאשר כותבים במחשב אין צורך בכך. הסיבה לכך היא, שכתיבה על מחשב לרוב הפוסקים אינה נחשבת כתיבה, ואפילו למחוק את שם השם ממש כתבו שאין בכך בעיה, אם כן קל וחומר שבכתיבת שלום, שכפי שראינו אפילו הרמ''א שמחמיר כותב רק בלשון 'טוב להיזהר', שיהיה מותר ללא חשש לכתוב שלום.


שם ה' בלועזית
מה יהיה הדין בשט ה' שנכתב בלועזית, האם מותר למחקו?

הגמרא במסכת סנהדרין (קא ע''א) פוסקת שאסור ללחוש פסוק על מכה, כיוון שאסור להתרפא בדברי תורה. רש''י (ד''ה וברוקק) סייג את דברי הגמרא וכתב, שכאשר מזכירים את הפסוק בלעז - אין בכך איסור, וכן פסק הרמ''א (יו''ד קעט, ח).

הב''ח (שם, יא) תמה על דברי רש''י ופסק הרמ''א, שהרי הגמרא במסכת שבת (מ ע''ב) פוסקת, שדברים של קודש, אסור לאומרם בבית המרחץ גם בלשון לעז, אם כן מדוע שיהיה מותר ללחוש פסוק בלשון לעז?! משום כך פסק שאסור ללחוש על המכה פסוק גם בלשון לעז.

כיצד יש ליישב את הקושיה על הרמ''א? הש''ך (שם, יא) כתב שיש לחלק בין הסוגיות:

דברי תורה יש בהם קדושה מצד התוכן שיש בהם, לכן גם בלועזית אסור לאומרם בבית המרחץ, כיוון שהם דברי תורה. לעומת זאת שם השם ופסוקים, יש בהם קדושה בגלל קדושת שם השם, והקדושה חלה רק כאשר השם נאמר בלשון הקודש. לכן אין איסור ללחוש על המכה בלשון לועזית. עוד הוסיף, שמשום כך אין איסור למחוק שם השם שכתוב בלועזית, כי גם במקרה זה - אין בשם קדושה, ובלשונו:

''ותימה, איך עלה על דעתו לדחות דברי רש"י ורבו בדברים שאינם ענין לכאן כלל?! דדברים של קודש היינו עניין קדושה כגון הוראה או איזה דבר תורה, אסור לאמרו בלשון חול, אבל השם בלשון הקדש הוא שם, אבל בלשון חול אינו שם כלל, והגע עצמך דהא מותר למחות שם שנכתב בלשון חול כגון גאט בלשון אשכנז או בו"ג בלשון פולי"ן ורוסי"א וכיוצא בזה.''

כדבריו עולה גם מהמשנה ברורה (פ, י) שפסק, שאסור לומר שם השם בלועזית בבית המרחץ למרות שמותר למחוק אותו, כיוון שיש בכך ביזיון לקב''ה, וכפי שראינו לעיל שאסור לומר 'שלום' בבית המרחץ, כיוון שהוא כינוי להקב''ה, למרות שמותר למוחקו. לכן יוצא למעשה, שאין איסור למחוק שם השם שנכתב בלועזית ומותר להניחו בפח, אך לא לעשות איתו פעולות מאוד מבזות.

דברי תורה
ראינו, ששם השם הכתוב עברית על דף, לכולי עלמא חובה לגנוז אותו, ויש להיזהר מלכתוב אותו בעיתונים, עלונים וכדומה, כדי שלא יבואו לידי ביזיון (יו''ד רעו, יג).

דף שכולו דברי תורה, כמו גמרות, משניות וכדומה, פסק הרמב''ם (יסודי התורה ו, ח) בעקבות הגמרא במסכת שבת (קטז ע''א) שחובה לגונזו. אך בניגוד לאדם שמשחית שמות השם שעובר על איסור דאורייתא, אדם המשחית דברי תורה עובר על איסור דרבנן, וכן פסקו להלכה גם התשב''ץ (א, ב) ועוד.

עיתונים
המקרה הנפוץ ביותר שעליו יש לדון, הוא עיתון או עלון, שיש בו מדור קודש, אך שאר התוכן הינו חול. הפוסקים הביאו מספר נימוקים מדוע מותר למחזרם או לזורקם לפח:

א. הרב פיינשטיין (אגרות משה ד, לט) חידש, שכאשר כותבים ספר קודש על מנת שיקראו בו פעם - פעמיים, לאחר הקריאה אין בו קדושה, ומותר למחזר אותו. סברא זו אינה מובנת (גם הרב פיינשטיין הסתייג ממנה), מעבר לעובדה שבדרך כלל יש כוונה שיקראו בעיתון כמה שיותר פעמים.

ב. הרב אשר וייס (שו''ת בהלכות גניזה) כתב שיש להסתמך על דברי השבות יעקב, שמותר אפילו לשרוף (בצנעה) גמרות , כיוון שאם ייגנזו, הביזיון יהיה הרבה יותר גדול. אמנם למעשה לא סמכו על דבריו, אבל בעיתונים שיש בהם מעט דברי תורה, גניזה תבזה אותם. בנוסף לזה, לא שורפים אותם בידיים, אלא זורקים לפח – ולכן יש מקום להקל אם מכניסים אותם לשקית:

''ואף שקשה מאד להתיר שריפה ואיבוד בידיים, מכל מקום נראה לענ"ד דאפשר דעדיף להכניס את מוספי העיתונים לשתי שקיות (עדיף שקית לא שקופה) ולהניח באשפה, כי יודע אני שקשה מאד לנהוג כבוד בהררי הגניזה המצטברים בתחנות האיסוף, ומעשים בכל יום שתילי תילים אלו מתגוללים בדרך בזיון במקומות הריכוז והאיסוף וגם בבתי הקברות.''

ג. יש שכתבו שניתן להסתמך על כך שאין אדם כותב את דברי התורה, אלא מדפסת הפועלת באופן עצמי. סברא זו לא ברורה, שהרי כפי שראינו לעיל, אסור לומר דברי תורה באנגלית במרחץ, כיוון שהעיקר הוא התוכן (ובניגוד לכתיבת שם ה' בו העיקר הוא הקדושה העצמית). לכן אין זה משנה שמכונה הדפיסה את דברי התורה, והעיקר הוא התוכן.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן