לדף ראשי



פתיחה
כל יהודי חייב לכתוב לו ספר תורה, כפי שכותבת התורה בפרשת וילך 'ועתה כתבו לכם את השירה הזאת', וכפי שכתב הרמב''ם בספר המצוות (מצווה יח) בעקבות הגמרא במנחות (מנחות ל ע''א):

''והמצוה הי"ח היא שצונו שיהיה לכל איש ממנו ספר תורה לעצמו. ואם כתבו בידו הוא משובח מאד, והוא יותר טוב כמו שאמרו (מנחות ל א) כתבו בידו מעלה עליו הכתוב כאילו קבלו מהר סיני, ואם אי אפשר לו לכתבו צריך שיקנהו או ישכור מי שיכתבהו לו.''

דברי הרמב''ם נפסקו להלכה בשולחן ערוך (יו''ד רע, א). יש לתמוה, מדוע הרבה אנשים לא כותבים היום ספר תורה, הרי יש בכך מצוות עשה מדאורייתא!

חיוב מדאורייתא או מדרבנן
יש מצווה מדאורייתא לכתוב ספר תורה, כל זה היה נכון בזמן משה רבינו, אולם בזמן הזה לא כולם מסכימים שיש בכך מצוות עשה דאורייתא:

א. השאגת אריה (סי' לו) סבר, שכיום כתיבת ספר תורה היא מצווה מדרבנן בלבד. בטעם הדבר נימק, שמכיוון שבזמן הזה אנחנו לא בקיאים בחסרות ויתרות (למשל אפשר לכתוב 'מאוד' וגם 'מאד'), וספר תורה שחסר בו אפילו אות אחת פסול, נמצא שממילא ספרי התורה שלנו פסולים, ואין עניין לכתוב אותם.

אם כן, מדוע יש מצווה מדרבנן לכתוב ספר תורה? תשובתו, שאם לא יהיו ספרי תורה, תשכח התורה מישראל, לכן תיקנו חכמים שעל כל אחד לכתוב ספר תורה. אבל מעיקר הדין באמת הספר תורה פסול (או לפחות ספק פסול).

[חתם סופר (או''ח סי' נב) נקט, שבגלל שחז''ל לא היו בקיאים בחסרות ויתרות, לכן לא תיקנו ברכה על כתיבת ספר תורה. הרב עובדיה (מובא בילקוט יוסף עמ' תקמה) כתב שלא מברכים, משום שרק על מצוות שיש זמן קבוע לעשייתם תיקנו ברכה, ואין זמן מוגדר לכתיבת ספר תורה].

ב. דברי שאגת אריה קשים, שהרי מדובר בפסיקה משמעותית מאוד, ולא מצינו רמז לכך לא בגמרא ולא בראשונים. למעשה האחרונים דחו את דבריו, וכתבו שגם בזמן הזה כתיבת ספר תורה היא מדאורייתא.

כיצד הם מתמודדים עם העובדה שספר תורה שחסר אות אחת פסול? ערוך השולחן (יו''ד רע) כתב, שבעניינים אלו צריכים ללכת אחרי הרוב, ומכיוון שרוב ספרי התורה שלנו כתובים בצורה מסויימת, אנו מתייחסים אליהם ככשרים, ובלשונו:

''יש מן הגדולים שכתב שיכול להיות שעתה פטורים ממצוה זו, משום דאנן לא בקיאין בחסרות ויתירות, ורק מדרבנן חייבים [שאג"א סי' ל''ו] ואני תמה מאד על זה, שהרי הרמב"ם וכל הפוסקים הביאו דין זה עתה שהוא דין תורה. אלא וודאי דאחרי רבים להטות (וגם היום יש חובה מדאורייתא לכתוב ספר תורה) וההלכה כן היא.''

מטרת הכתיבה
מדוע נצטווינו לכתוב ספר תורה? אפשר להסביר את טעם הדבר בשני אופנים לפחות:

אפשרות ראשונה: כאשר אדם משקיע בדבר מסוים או מוציא עליו הרבה כסף, הוא נקשר אליו. בשביל שכל אחד מישראל ירגיש שייך וקשור לתורה, הוא צריך לכתוב ספר תורה דבר שכרוך בטרחה רבה והשקעה. כך אפשר לפרש בדעת הסמ''ק (מצווה קנה) וכך משמע מדברי הרמב''ם בהלכות ספר תורה (פרק ז').

אפשרות שניה: הרא''ש (הל' ספר תורה א, א) פירש, שמטרת כתיבת ספר התורה היא, כדי שכל יהודי יוכל ללמוד בו: ''כי מצות כתיבת התורה היא ללמוד בה, כדכתיב ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם'', וכן נראה גם מדעת רש''י (מנחות ל ד''ה כחוטף).

לכאורה לפי שיטה זו, במידה והורים הורישו לבניהם ספר תורה - לא יצטרך לכתוב אחד, מכיוון שהוא יכול ללמוד בו. אך למעשה הגמרא אומרת בפירוש (סנהדרין כא ע''ב), שלא יוצאים בכך ידי חובה. כיצד אפשר ליישב את דברי הרא''ש עם פסיקה זו? אפשר לומר שכדי לא להבדיל בין אדם לאדם, חכמים קבעו שכל אחד צריך לכתוב ספר תורה, בלי לחלק בין הדינים.

השלכות למחלוקת הרמב''ם והרא''ש
אפשר להביא לפחות שתי תוצאות למחלוקת הרמב''ם והרא''ש:

1. ברור שלא לכל אדם יש כישורים לכתוב ספר תורה, ולכן אפשר לשלם לסופר סת"ם שיכתוב ספר תורה, כפי שפסק הרמ''א (יו''ד רע, א) להלכה. מה דינו של אדם שקנה ספר תורה שלם מהשוק, בלי לסכם עם סופר סת"ם שיכתוב לו? הגמרא במנחות (ל ע''א) דנה בדבר ואומרת, שזה נחשב כאילו הוא חוטף מצווה מן השוק. ונחלקו הראשונים בביאור דבריה:

א. רש''י (שם, ד''ה כחוטף) ביאר, שמי שקונה ספר תורה בשוק קיים את מצוות כתיבת ספר תורה לגמרי, אלא שלא מדובר במצווה מובחרת, כמו אדם שיכתוב ממש ספר תורה (או ייתן שכר לסופר).

בפשטות דברי רש''י מתאימים רק לסברת הרא''ש, שמטרת הכתיבה היא שלכל אחד יהיה ספר תורה משלו כדי שיוכל לקרוא בו וללמוד, לכן לא משנה אם קנו ספר תורה מהשוק או כתבו אותו, עדיין אפשר ללמוד בו, ואכן פסק להלכה הרא''ש (הל' ספר תורה א, א), ובעקבותיו גם הגר''א וערוך השולחן (יו''ד רע, ב).

ובלשונו:

''איתא במנחות (ל ע''א) הלוקח ספר תורה מן השוק כחוטף מצוה מן השוק. כתבו מעלה עליו הכתוב כאלו קבלו מהר סיני. ופרש"י (ד''ה כחוטף) בחוטף מצוה, ומצווה עשה, אבל אם כתב - הוה מצוה יתירא טפי (= יותר). ולמדנו מדברי רבותינו דגם בלוקח ספר תורה יצא ידי מצות כתיבת ספר תורה, אלא שבכתיבה הוה מצוה יתירא טפי.''

ב. לעומת זאת לדעת הרמב''ם, המטרה היא שכל אחד יכתוב ספר תורה ובעקבות כך יתקשר לספר. אדם שקונה ספר תורה מוכן ללא מעורבות בתהליך הכתיבה, לא יכול להתקשר לספר התורה. משום כך הרמב''ם פסק, שמי שקונה ספר תורה בשוק לא יצא ידי חובת כתיבת ספר תורה, ובעקבותיו הרמ''א (יו''ד רע).

כתב ספר תורה ומכרו לאחר
מה דינו של אדם שכתב ספר תורה, ומכר אותו לאדם אחר, או שמסר אותו במתנה לבית כנסת? האם יצא ידי חובה? לכאורה שאלה זו גם תלויה במחלוקת הרמב''ם והרא''ש:

בפתחי תשובה (שם, ס''ק ג) הביא בשם מספר אחרונים, שגם אם אדם מכר את ספר התורה שלו, יצא ידי חובת כתיבת ספר תורה, ואינו צריך לכתוב עוד ספר תורה, וכן כתב גם הקרבן נתנאל, שהוכיח את שיטתו מלשון הרמב''ם בהלכות מלכים.

נראה לומר, שרק לדעת הרמב''ם, אדם שמכר ספר תורה אינו צריך לכתוב ספר תורה נוסף, משום שהעיקר לדעתו היא הכתיבה, והוא כתב. לעומת זאת לדעת הרא''ש, חלק ממצוות כתיבת הספר היא האפשרות ללמוד בו, ולשיטתו צריך לומר, שמי שמכר או הקדיש את ספר התורה שלו, יצטרך לכתוב ספר תורה נוסף, כי הוא כבר לא יכול ללמוד בו.

כתיבת ספר תורה בזמן הזה
מחלוקת הרא''ש והרמב''ם תתן תשובה לשאלה אם גם בזמן הזה מצווה לכתוב ספרי תורה:

לדעת הרמב''ם גם בזמן הזה יש חובה מדאורייתא לכתוב ספר תורה, כי גם בזמן הזה צריך להתקשר לתורה. אך מה דעת הרא''ש בעניין?

אם כל מטרת שמטרת כתיבת ספר תורה, היא ללמוד בו, בזמן הזה שלא נוהגים ללמוד מתוך ספר התורה, אין טעם לכתוב ספר תורה. ואכן כך פסק להלכה הרא''ש (הל' ספר תורה, אות א) שבזמן הזה אפשר לצאת ידי חובת כתיבת ספר תורה בכך שקונים חומשים, משניות, ספרי גמרא ומפרשים.

ובלשונו:

''וזהו בדורות הראשונים שהיו כותבים ספר תורה ולומדים בו. אבל האידנא (= בזמן הזה) שכותבין ספר תורה, ומניחין אותו בבתי כנסיות לקרות בו ברבים, מצוות עשה היא על כל איש מישראל אשר ידו משגת לכתובה חומשי התורה ומשנה וגמרא ופירושיהם להגות בהן הוא ובניו. כי מצות כתיבת התורה היא ללמוד בה כדכתיב ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם. ועל ידי הגמרא והפירושים ידע פירוש המצות והדינים על בוריים, לכן הם הם הספרים שאדם מצווה לכתבם.''

דבריו של הרא"ש אינם חד-משמעיים:

א. יש הרבה אחרונים שביארו, שאין כוונת הרא''ש לומר שאין היום כלל מצווה לכתוב ספר תורה, דין שמופיע בגמרא כדבר פשוט, אלא שבנוסף לחובה לכתוב ספר תורה, יש גם מצווה לקנות גמרות וחומשים (מצווה שלא נהגה בעבר). כך ביארו הבית יוסף (יו''ד סי' רע), הט''ז, הברכי יוסף והגר''א.

ב. מלשון הרא''ש שכתב 'לכן הם הם הספרים שאדם מצווה לכתבם לא משמע כדבריהם, ובפשטות כיום לדעת הרא''ש אפשר לצאת ידי חובה מצווה כתיבת ספר תורה בכתיבה או קנייה של גמרות ומשניות בלבד ולא בכתיבת ספר תורה, וכך ביארו הדרישה, הש''ך (ס''ק ה), וערוך השולחן (ס''ק

נחזור לשאלה שפתחנו בה, האם אפשר ללמד זכות על אנשים שלא כותבים היום ספר תורה. אכן לפי דברי הדרישה והש''ך, אם אדם קונה גמרות וחומשים (דבר שרוב האנשים עושים) הוא יוצא ידי חובת כתיבת ספר תורה. כמו כן, אפשר לצרף את דעת השאגת אריה לעיל, שכתיבת ספר תורה בזמן הזה, היא רק חובה מדרבנן, וכן כתב באגרות משה (יו''ד א, קסג).

סכום הכסף שצריך להוציא
דרך נוספת להסביר מדוע גם לפי מי שסובר שמצווה בזמן הזה לכתוב דווקא ספר תורה, הרבה אנשים בכל זאת פטורים מקנייה, היא סכום הכסף שצריך להוציא על מצווה.

הגמרא במסכת כתובות (נ ע''א) מביאה את תקנת אושא, שאסור לאדם להוציא יותר מחומש מנכסיו לצדקה, מחשש שמא בסופו של דבר יהיה מעמסה כלכלית על הציבור. הרא''ש (ב''ק, א, ז) נקט, שגם בשאר מצוות עשה (ללא תעשה יש דינים אחרים), כמו קניית לולב ואתרוג אסור להוציא יותר מחומש, וכך פסקו הבית יוסף והרמ''א (או''ח סי' תרנו): ''ומי שאין לו אתרוג, או שאר מצוה, אין צריך לבזבז הון רב, וכמו שאמרו: המבזבז אל יבזבז יותר מחומש''.

כמה חייבים להוציא על קיום מצווה? המגן אברהם (או''ח תרנו) פסק על פי דברי רבינו ירוחם, שיש להוציא עד עשירית מנכסיו. כיצד מחשבים סכום זה? הגמרא בבא קמא (ט ע''ב) כותבת, שאין הכוונה שאדם צריך למכור את ביתו, ולהשיג כך את הכסף, אלא שמדובר בכסף פנוי שנמצא 'בעובר ושב'.

כיום ספר תורה עולה בין עשרים לשלושים אלף דולר, לרוב האנשים סכום זה הוא יותר מעשירית מכספם הפנוי, ולכן הם פטורים מהמצווה, וכך כתב האגרות משה (יו''ד ח''א סי' קסג). מי שרוצה להוציא כסף רב ולקנות ספר תורה, אל יוציא יותר מחמישית מכספו לשם כך.



ספר התורה של המלך
בספר דברים, בפרשת שופטים, פרק י"ז, נאמר על המלך:

יח

וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל-סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם:

יט

וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְהוָֹה אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשׂתָם:

כ

לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל:

המלך המצווה לכתוב שני ספרי תורה: ספר אחד כמו כל אדם מישראל.

ספר תורה נוסף מצווה המלך לכתוב, והוא צריך להתלוות אליו לכל מקום. מדוע המלך צריך ספר תורה נוסף שיהיה עמו בכל מקום? החינוך (מצווה תקג) ביאר, שמכיוון שהמלך מרומם מעם, לא יהיה מי שיעז להוכיח אותו על מעשיו הרעים, אך אם יהיה לו ספר תורה בידו, יזכיר לו הספר לבדוק את מעשיו, וללכת בחוקי התורה.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן