חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

שכירות - זמנה

לכמה זמן אדם רשאי להשכיר את עצמו

שכיר – לכמה זמן רשאי להשכיר עצמו

עבדי הם
התורה מאפשרת עבדות בכך שמתירה לקחת עבד עברי, אך לא כל אחד יכול להיות כזה. הגמרא במסכת קידושין (כב ע''ב) פוסקת, שבעיקרון אסור ליהודי למכור את עצמו לעבד והוא יכול להיות עבד רק באחד משני תנאים: כאשר הוא גנב ואין לו כסף לשלם, בית דין מוכרים אותו לעבד. או כאשר פשט רגל, ואז מותר לו למכור עצמו לעבד.

ובלשון הרמב''ם (עבדים א, א):
''עבד עברי זה ישראלי שמכרו אותו בית דין על כרחו, או המוכר עצמו לרצונו. כיצד? גנב ואין לו לשלם בית דין מוכרין אותו, ואין לך איש בישראל שמוכרין אותו בית דין אלא הגנב בלבד. מוכר עצמו כיצד? זה ישראל שהעני ביותר נתנה לו תורה רשות למכור את עצמו... ואין אדם רשאי למכור את עצמו עד שלא ישאר לו כלום ואפילו כסות לא תישאר.''

מדוע אסור ליהודי למכור את עצמו לעבד? בגמרא נאמר, שבני ישראל הם עבדיו של הקב''ה ולא של בני אדם ('עבדי הם ולא עבדים לעבדים'), לכן רק כאשר אין ברירה מותר ליהודי למכור את עצמו לעבד. במידה ואדם בחר להימכר לעבד, הוא עובד רק שש שנים, ואז יוצא לחירות. (ואם בחר לעבוד עד היובל, רוצעים את אוזנו).

השלכה נוספת לכך שבני ישראל הם עבדים של הקב''ה מובאת בגמרא בבא קמא (קטז ע''ב). רב פוסק, שמותר לאדם שהשכיר את עצמו לחזור מעבודתו באמצע היום, מכיוון שרק עבד לא יכול לעזוב את עבודתו באמצע, ובני ישראל עבדים רק לקב''ה.

שכיר
האם מותר לאדם לחתום על חוזה שכירות, בו הוא מתחייב לא לעזוב את העבודה מספר שנים? לכאורה מותר, מכיוון שהוא לא עבד, אלא רק כפוף לעבודתו. למעשה נחלקו בכך הפוסקים:

א. המהר''ם מרוטנבורג (פראג סי' עב) נשאל על מלמד שהתחייב ללמד עד פסח, ורצה לחזור מההסכם. הנימוק של המלמד היה, שבחתימתו על חוזה שכירות עבר על האיסור 'כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם ולא עבדים לעבדים', ולכן החוזה בטל. מהר''ם דחה את טענתו ופסק שהוא חייב להמשיך ללמד עד פסח. בטעם הדבר נימק, שיש לאו דאורייתא שלא להיות שכיר, אבל רק בחוזה שכירות לשלוש שנים.

למה דווקא שלוש שנים? המהר''ם מסתמך על הפסוק בפרשת ראה (טו, יח) 'כי משנה שכר שכיר עבדך' ופירש, שעבד עברי עובד שש שנים, וזה משנה שכר שכיר. שכיר עובד שלוש שנים, ועבד כפליים מזה. כאשר אדם עובד יותר משלוש שנים, הוא עובר את השלב של שכיר, ונכנס לשלב עבד, ולכן יש בכך איסור דאורייתא.

כדברי המהר''ם פסקו להלכה רוב הפוסקים, ובניהם המרדכי (ב''מ אות תנט), הרמ''א (חו''מ שלג, ג), הש''ך (שם) ועוד. הכנסת הגדולה (שם) טען שכך גם דעת הבית יוסף (= השולחן ערוך), מכיוון שהביא את דברי המרדכי ללא חולק.

ובלשון הלבוש (שם):
''אמרו (הגהות מרדכי) ששום פועל ומשרת, ואפילו מלמד, אסור לו להשכיר עצמו להיות בקבע שלש שנים, וטעמא משום דהמשכיר עצמו לשלש שנים הוא כמו עבד עברי, דעיקר עבודת עבד עברי אינה אלא לשלש שנים, דכתיב גבי עבד עברי כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים, וכתיב מקצה שלש שנים כשני שכיר, שמע מינה שסתם שכיר הוא לשלש שנים.''

ב. על פסק המהר''ם והמרדכי, חלקו התוספות (ב''מ י ע''א ד''ה כי). הם סברו שאין איסור להיות שכיר גם לתקופה ארוכה, מכיוון שאסור להימכר לעבד, הזקוק לשטר שחרור כדי לצאת לחירות לפני הזמן, כפי שכותבת הגמרא בקידושין (כב ע''ב). אבל להיות שכיר, היכול לחזור בו באמצע עבודתו בלי לקבל שטר שחרור - מותר.

ג. שיטה שלישית מובאת בחתם סופר (או''ח סי' רו) שטען, שרק כאשר אדם חותם על חוזה שכירות לשש שנים, הוא עובר על הלאו 'עבדי ולא עבדים לעבדים', וכך פסק גם בשו''ת בצל החכמה (ב, פז).

בניגוד למהר''ם שפירש את הפסוק 'משנה שכר שכיר', שפעמיים שני שכיר הם שנות עבד, פירש החתם סופר כרש''י בחומש, ש"משנה שכר שכיר" הכוונה שעבד עברי עובד את אדונו פעמיים, גם ביום (עבודה בשדה וכו') וגם בלילה (שרבו מוסר לו שפחה כנענית). בפירוש זה אין ראיה מהפסוק ששכיר עובד רק שלוש שנים, ולכן רק אדם שיתחייב לעבוד שש שנים, מספר השנים שעובד עבד, יעבור על האיסור.

צמצום האיסור
רוב הפוסקים פסקו להלכה שיש איסור לחתום חוזה שכירות על עבודה, בין אם לשלוש שנים, ובין אם לשש.

האם יש מקום להקל במקרים מסוימים?

משרת בקודש
א. בעבר לא כולם ידעו את סדר התפילה (ולא היה סידורים), והיה נהוג לשכור חזן לתפילות במהלך השנה או לימים נוראים. החוות יאיר (סי' קמ) דן בחזן שחתם חוזה עם קהילה שלא יעזוב אותה במשך עשר שנים, לאחר מספר שנים קיבל חוזה טוב יותר מקהילה אחרת, ורצה לעזוב את הקהילה הנוכחית. טענת החזן הייתה, שחתם על חוזה לעשר שנים ועבר על האיסור 'לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים', כך שהחוזה בטל ממילא.

החוות יאיר דחה את דבריו, וכתב שהוא חייב להישאר עם הקהילה הישנה. הוא צירף מספר שיקולים לדחות את דברי החזן, אך הטענה המרכזית היא, שכאשר אדם עובד במשרה של קודש, אז בעצם במשרתו אינו עובד בני אדם, אלא את הקב''ה, כך שאין איסור לחתום על חוזה אפילו ליותר משלוש שנים.

לעיל ראינו את דברי המהר''ם, שאסר למלמד להתמנות לשלוש שנים. לכאורה מדבריו קשה על החוות יאיר, שהרי הוא מלמד תורה, כך שגם הוא עבד ה'. החוות יאיר עמד על הקושי, ותירץ, שהמלמד נוטל שכר לימוד טעמי המקרא, ולימוד טעמי המקרא לא נחשבת עבודת ה', מה שאין כן חזן שמתפלל לפני התיבה לפני ה'.

ובלשונו:
''ועוד יש לומר דדווקא פועל דהוי ביותר מג' שנים עבד לאדם והוי עבדים לעבדים, ואפילו מלמד דאוסר המרדכי, מכל מקום אין היתר בשכר שנוטל רק שכר שימור ופסקי טעמים דאינם מצות ה' ועבדותו יתברך, מה שאין כן החזן שמכבד בקולו ה' מהונו ממה שחננו, ומשמח אלוקים ואנשים, לא נקרא בכך עבד לעבדים.''

ב. רוב הפוסקים חלקו על דברי החוות יאיר וכתבו, שאין הבדל בין סוגי העבודות, וגם רב, חזן, שוחט או מלמד, אסורים לחתום על חוזה ליותר משלוש שנים, וכך פסקו להלכה השבות יעקב (א, ו), קצות החושן (חו''מ שלג, ג) ועוד.

הם דחו דבריו שלימוד טעמים לא נחשב עבודת ה', שהרי הגמרא במסכת נדרים (לז ע''א) כותבת בפירוש שאסור לקחת שכר על לימוד טעמים, מכיוון שמדובר בלימוד דברי ה', ואין לקחת שכר על לימוד דברי ה'. לכן מכיוון שהמרדכי כתב שמלמד שנחשב עובד ה' על פי דברי הגמרא בנדרים, אסור לו לחתום חוזה על יותר משלוש שנים, יהיה אותו דין לכל מי שעובד במקצוע קודש.

מי נחשב עבד
א. מקור משמעותי להקל, מופיע בדברי הרב שטרן (בצל החכמה ב, פז). הוא דן ברבנים שהיו נוסעים עם משפחתם למספר שנים לחו"ל, על מנת ללמד תורה, לשמש כשוחטים וכדומה. מכיוון שהקהילה הייתה שוכרת לרב ולמשפחתו מקום לגור וגם משלמת על כרטיסי הטיסה, היו חותמים איתו על חוזה שלא יעזוב אותם מספר שנים. הרב שטרן נשאל אם מותר לחתום על החוזה.

הוא פסק להקל על פי דיוק בדברי המרדכי, שכל האיסור להיות שכיר ליותר משלוש שנים, תקף רק במקרה שבו הוא שכיר למשך שלוש שנים רצופות ללא הפסק, שאז השכיר באמת כפוף למעסיקו. בזמנינו, כמעט בכל עבודה יש זמנים של חופשה שבהם השכיר חופשי מעבודתו, ולכן השכירות היא לא שלוש שנים ברצף ואין בה עבדות.

ובלשונו:
''ועל פי זה נראה לעניות דעתי, דלפי הנהוג בזמנינו שכל פועל ושכיר זכאי לתקופה מסויימת של חופש בכל שנה, אין איסור כלל להשכיר עצמו אפילו לזמן מרובה, כיוון שבמשך אותה תקופה של חופש הוא אינו משועבד לבעליו כלל.''

יש לציין שהחלקת בנימין (שלג, פה) חלק על דבריו וכתב, שמכיוון שהחופשות כלולות בתוך החוזה, נמצא שבעצם גם בחופשות הוא נחשב משועבד למעסיק. כמו שהוא נחשב שכיר לשלוש שנים ברצף, למרות שהוא לא עובד בשבתות ובחגים.

ב. קולא נוספת המובאת בדברי הכנסת הגדולה (הגהות בית יוסף שלג) היא, שבעבר כאשר שכיר היה הולך לעבוד למספר שנים, קיבל ממעסיקו גם את מקום הלינה והאוכל, לכן הוא באמת נחשב משעובד אליו. בזמנינו לפועלים יש בית משל עצמם, וגם את האוכל הם לא מקבלים מהמעסיק, לכן הם לא נחשבים עבדים גם אם הם חותמים על חוזה ליותר משש שנים.


מקור הערך: יגאל גרוס

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן



ערכים קרובים
עבד עברי