לדף ראשי




פתיחה
האם אפשר לחייב את השכנים לכבות את המזגן, בגלל הרעש שהוא עושה, או לבקש מהשכנים שיגידו לילדים שלהם לעשות פחות רעש.

קול הנכנסים והיוצאים
א. בעבר החצרות של הבתים היו בנויות בצורת ח', כאשר מספר בתים היו פתוחים לחצר אחת. החצר שימשה את בני החצר בעסקיהם, שם היו שומרים את הכלים (מעשרות פ''ג, ה) מעמידים את התנורים (ב''ב פ''ג, ה) ועוד. הגמרא במסכת בבא בתרא (כ ע''ב) עוסקת בשאלה אם אפשר לפתוח בחצר חנות הגורמת רעש לשאר השכנים.

למסקנה הגמרא מחלקת בין אדם הפותח חנות, לבין אדם הפותח תלמוד תורה. הפותח חנות רגילה, לא התירו לו להרעיש לשאר השכנים. לעומת זאת הפותח תלמוד תורה, בגלל חשיבות לימוד תורה התירו לו לפתוח גם בחצר, למרות הרעש שנגרם לשכנים בעקבות כך.

ב. בדברי המשנה, שדנה בשאלה מה מותר לפתוח בחצר אנו מוצאים סתירה בין הרישא לסיפא: בתחילת המשנה כתוב, שאדם הפותח חנות בחצר, חברו יכול למחות בו על הרעש שנגרם בעקבות הנכנסים והיוצאים. בסוף המשנה כתוב, שמותר לאדם לדפוק בפטיש בחצרו או לטחון בריחיים, וחברו לא יכול למחות בו.

ובלשונה:

(1) חנות שבחצר - יכול למחות בידו ולומר לו: איני יכול לישן מקול הנכנסים ומקול היוצאים.
(2) אבל עושה כלים, יוצא ומוכר בתוך השוק. ואינו יכול למחות בידו ולומר לו: איני יכול לישן לא מקול הפטיש ולא מקול הריחים.

מה ההבדל בין המקרים? הרי גם כאשר הוא פותח חנות בחצר הוא עושה רעש לשכנים ומפריע להם, וגם במקרה שהוא דופק בפטיש הוא עושה רעש לשכנים ומפריע להם.
למה אסור לפתוח חנות, ומותר לדפוק בפטיש?! נחלקו בכך הראשונים:

מחלוקת הראשונים
א. אפשרות ראשונה ליישב את הסתירה, מופיעה במרדכי בשם ר' יואל (רמז תקיב). הוא חילק בין מקרה בו האדם פועל בתוך הרשות שלו, לבין מקרה בו הוא פועל בחצר.

במקרה הראשון, החנות נמצאת בחצר שנמצאת ברשות כולם, לכן בעל החנות צריך להתחשב בשאר השכנים, ואסור לו לפתוח חנות שתגרום לרעש. לעומת זאת כאשר הוא מכה בפטיש או טוחן בריחיים, הוא עושה זאת ברשותו, וברשותו הפרטית מותר לו לעשות מה שהוא רוצה גם אם זה גורם רעש לשכנים.

אמנם, קשה מאוד לומר, שבדירה פרטית אפשר לעשות רעש בלי הגבלה, הדעת נותנת שגם במקרה כזה יש להבדיל בין רעש מזיק לרעש בלתי נסבל, וכך כתב הרב אשר וייס (שיעור 'בקול הלשון'), אם כי ציין שאין לכך מקור מפורש בפוסקים. (אדרבה, מהפשט עולה שאין חילוק בין כמות הרעש, שהרי טחינה בריחיים ודאי גורמת להרבה רעש, והיא מותרת).

ב. אפשרות שונה נמצאת ברמב''ן (ד''ה הא) וברשב''א (ד''ה מתני'). הם טענו, שלמרות שהמשנה כותבת בפירוש, שהבעיה לפתוח חנות בחצר היא הרעש שעושים הנכנסים והיוצאים, אי אפשר לומר שזאת הבעיה, שהרי כמו שהמשנה אסרה לפתוח חנות בחצר, כך הייתה אמורה לאסור להכות עם פטיש או לטחון בריחיים!

לכן הם מסבירים שבאמת אין בעיה בכלל לעשות רעש לשכן, הבעיה היא שכאשר אדם פותח חנות בחצר, הוא מרבה את הילוכם של יושבי החצר. כלומר, בגלל שיש חנות בחצר, שאר השכנים שעוברים בחצר צריכים ללכת יותר כדי לעקוף אותה ואת הלקוחות שבאו לקנות, ומשום כך זה מהווה הפרעה. כאשר אדם טוחן בביתו, אף שכן לא הולך יותר, ולכן אין בכך הפרעה אסורה:

''חנות שבחצר יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן מקול הנכנסים והיוצאים, לא מקול הנכנסים ממש קאמר (= אין הכוונה שאסור בגלל הרעש), דהא (= שהרי) אינו יכול לעכב מחמת קול הפטיש והריחים... אלא טעמא (= אלא הטעם) משום ריבוי דרך, כלומר איני יכול לעמוד ולישן מפני רגל הרבים שמרבים עלינו את הדרך, והכין איתא (= וכך מובא) בירושלמי.''

ג. הרמב''ם (שכנים ו, יב) ורבינו ירוחם (נתיב לא, ו) סברו, שאין חילוק בין המקרים, וכמו שאפשר למחות במי שפותח חנות בחצר, כך אפשר למחות באדם שדופק בפטיש בביתו. ומדוע המשנה חילקה בין המקרים? מסביר הרמב''ם, שיש לחלק בין מקרה בו השכנים התלוננו מיד על הרעש, למקרה בו הם מתלוננים לאחר זמן.

כאשר המשנה דנה בפתיחת חנות בחצר, מדובר שהשכנים מחו מיד על הרעש, ולכן חובה לסלק את החנות. אך כאשר המשנה דנה בהכאה בפטיש, היא דנה במקרה שבו השכן כבר עבד איתם זמן, ושאר השכנים לא מחו, לאחר זמן הם נזכרו למחות בו. בכהאי גוונא הוא לא צריך להפסיק, כי בכך שהם לא מחו בתחילה, זכה בזכות להשתמש בחצר.

אפשר שהשכנים יטענו, שבתחילה סברו שהם יכולים לסבול את הרעש ולהתמודד איתו, ולכן לא מחו, ורק לאחר זמן התברר להם, שאינם יכולים להתמודד עם הרעש. התשובה: אם בכל זאת הם ממשיכים לגור שם, מוכח שלא כל כך אכפת להם.

להלכה
להלכה נחלקו השולחן ערוך והרמ''א (חו''מ קנו, ב). השולחן ערוך פסק כדעת הרמב''ם, שהחילוק הוא בין מקרה שמחו מיד על הרעש, לבין מקרה שלא מחו מיד. הרמ''א פסק כדעת המרדכי, שהשאלה היא אם עושים את הרעש ברשות הפרטית, ואז מותר; או בחצר ואז אסור.

ובלשונם:

''חנות שבחצר, יכולים השכנים למחות בידו ולומר לו: אין אנו יכולים לישן מקול הנכנסים והיוצאים, אלא עושה מלאכתו בחנותו ומוכר לשוק. אבל אינם יכולים למחות בידו ולומר: אין אנו יכולים לישן מקול הפטיש או הריחים, מאחר שכבר החזיק לעשות כן ולא מיחו בו. הגה (רמ''א): ויש אומרים דכל מה שעושה בחנותו ובביתו, אפילו לכתחילה אינן יכולין למחות.''

מה דינו של חולה
תוספות חשובה לסוגיה שנפסקה ברמ''א ובנתיבות, מופיעה בריב''ש (סי' קצו). הריב''ש טען, שפסק המרדכי (ובעקבותיו גם הרמ''א) שאי אפשר למחות במי שעושה רעש בדירה שלו, זה רק במקרה ששאר הדיירים בחצר בריאים, אבל במקרה שהרעש גורם נזק לבריאותו של אחד מהשכנים, הוא יכול למחות בשכנו להפסיק להרעיש בכל מצב.

מקורו של הריב''ש הוא בגמרא נוספת בבבא בתרא (כג ע''א), שרב יוסף אמר לרופאים, שיפסיקו להוציא דם מהחולים שלהם מתחת לדקלים שלו, כיוון שהעורבים נמשכים לדם, יושבים על הדקלים, אוכלים מהם ומלכלכים אותם.

בלשון הגמרא:

''רב יוסף הוה ליה הנהו תאלי דהוו אתו אומני ויתבי תותייהו (= היו לו תמרים שישבו תחתיהם רופאים), ואתו עורבי - אכלי דמא וסלקי אבי תאלי ומפסדי תמרי (= באו עורבים לדם החולים והיו יושבים על התמרים ומפסידים אותם), אמר להם רב יוסף: אפיקו לי קורקור מהכא (= תסלקו את העורבים מכאן, כלומר תפסיקו לרפא כאן).''

מקשה הגמרא, כיצד רב יוסף יכל לסלק את הרופאים? הרי הם משתמשים כבר הרבה זמן באותו מקום להוצאת דם והוא לא מחה בהם, ואם כן ברשותם לרפא שם את החולים שלהם! מתרצת הגמרא, שמכיוון שרב יוסף היה רגיש (איסטניס), מותר לו למחות ברופאים למרות שהיו שם כבר מזמן.

אומר הריב''ש: כשם שרב יוסף שהיה רגיש יכל למחות ברופאים ולסלקם מהתמרים שלו, כך אדם חולה יכול למחות בשכנו שיפסיק לעשות רעש, למרות שהוא עושה את הרעש בביתו.

יש לציין שערוך השולחן כתב (חו''מ קנה, לג), שלא כל אדם יכול לטעון שהוא חולה ולדרוש משכנו שיפסיק את הרעש מביתו. היום נדרוש מן הטוען אישור רפואי למחלה, כדי שאפשר יהיה להחשיב את השכן לרגיש. לעניין שינה, פוסקי זמנינו קבעו, שכל בני אדם נחשבים חולים, לכן אם הרעש פוגע בשעות השינה המקובלות - הוא יכול להתלונן.

דברי החזון איש
בעקבות כך, אם ילדים רצים בבית בשעות השינה ומפריעים לשכן - יש חובה להשתיק אותם. למעשה נהוג לא לפסוק כך, בעקבות דברי החזון איש (ב''ב סי' יג). החזון איש צמצם את דברי הריב''ש וטען, שכל דבריו נאמרו אך ורק במקום שבו אדם עושה דברים חריגים בתוך ביתו, אבל אדם החי את חייו בטבעיות, ומתוך כך הוא עושה רעש, אינו חייב להפסיק להרעיש גם אם זה מפריע לחברו החולה (ועיין מאירי ב''ב כ ע''ב).

דוגמה: אדם העושה מסיבות באופן קבוע בביתו, יכול השכן החולה לדרוש ממנו שיפסיק לעשות רעש, מכיוון שבית רגיל לא מיועד לעשיית מסיבות. אבל אם הוא גר בבניין רב קומות, וילדים רצים על הרצפה ועושים רעש לשכן מלמטה, אינו יכול לדרוש מהם להפסיק לרוץ, כיוון שבבית נורמאלי ילדים רצים ועושים רעש.

ובלשון החזון איש:

''נראה דאין דברי הריב”ש אלא בעושה דבר שאינו עיקר דירה, אבל אם עושה דברים שרוב בני אדם עושים, ולפעמים שימושם ודיבורם משמיע קול שמפריע את החולה, אינו יכול הניזוק למחות, ורשאי אדם לבנות בית אצל חבירו ולהכניס את העוללים והיונקים שצועקים בלילה, ואין החולה יכול לעכב עליו, שהרי אינו חייב לצאת מדירתו.''

באותה מידה יש לומר, שמכיוון שבזמן הזה נהוג להשתמש במזגנים בכל שעות היממה, אם המזגן של השכן מפריע לאחד הדיירים בחצר, אינו יכול למחות בו (אלא אם כן המזגן ישן ועושה רעש חריג). כמו כן אם באופן חד פעמי עושה השכן מסיבה, נראה שאי אפשר להתלונן על הרעש, מכיוון שלפעמים יעשו מסיבה בבית, והכל לפי העניין.

הפרעה מבית אחד לבית אחר
עד כה דנו במקרה, שבו כל השכנים גרים בחצר אחת (או בבניין אחד). מה יהיה הדין ביישוב שבו אין חצרות משותפים, וכל בית נמצא ברשות אחרת? האם יהיה אפשר להגביל רעש שהשכן עושה?

הדברי חיים (א, יז) דן בשאלה מעין זו וכתב, שכאשר הבתים נמצאים ברשויות נפרדות, מותר לשכן לעשות רעש שבדרך כלל לא עושים בבית נורמאלי. לכן גם דברי החזון איש שראינו לעיל, שמתירים לאדם לעשות רק את תשמישיו הרגילים בדירה, לא יהיו תקפים בבתים הנמצאים ברשויות נפרדות. הסברא לכך היא, שהשכן יכול לעכב מלעשות רעש בגלל שהם חולקים רשות משותפת.

דוגמא: הרב אשר וייס פסק (שם), שכאשר יש לאדם בריכה בחצרו הפרטית ביישוב, מותר לו לעשות מסיבות בבריכה ולהזמין אורחים, למרות שזה גורם רעש חריג לשכנים (שהרי בדרך כלל לאנשים אין בריכה בבית), מכיוון שכל בית נמצא ברשות נפרדת.

אמנם גם פה, וכפי שראינו לעיל בדברי המרדכי, סייג הרב אשר וייס את דבריו, ואמר מסברא שלא ייתכן שבגלל שמפרידה רשות הרבים בין הבתים, לא יהיה גבול לרעש שאפשר לעשות, לכן אמנם הותר לעשות רעש חריג שבדרך כלל אין עושים בבתים, אבל בצורה הגיונית (יש להוסיף שהרבה מהלכות שכנים נקבעים בסופו של דבר על פי חוקי המדינה, שלא הוזכרו כאן).



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן