חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

חיי שעה

פרק הזמן הנותר לחיי אדם - עבודה זרה כז, ב

פרק זמן החיים שנותר לאדם, שכבר נתייאשו מן האפשרות שיחיה.
בתקופה שחששו מעובדי כוכבים, שיהרגו אנשים מישראל שיזדמנו להם, היה איסור להתרפא אצל רופא גוי. האיסור לא חל כשאין רופא מישראל שירפא, וידוע שאם לא ילכו אל הרופא הגוי, ודאי ימות החולה. זאת מפני שאם לא ילכו אל הגוי, ודאי ימות החולה; ואם ילכו, ייתכן שירפאנו הרופא הגוי.
התלמוד אומר, שלכאורה היה מקום להתחשב בגורם נוסף, והוא שיש חשש שיהרוג הרופא הגוי את החולה, ואם כך אולי עדיף לא לקחת את החולה אל הרופא, אלא להניחו, שמא יחיה עוד פרק זמן קצר עד שימות. בשל הכלל, שאין חוששים לחיי שעה (בלשון התלמוד: "לחיי שעה לא חיישינן") - אין מתחשבים בגורם זה, ולוקחים את החולה אל הרופא.

מקור הערך: פרופ' נחום רקובר, ניבי תלמוד, ספרית המשפט העברי תשנ"א

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן