לדף ראשי




המדרש
המדרש, בניגוד למשנה, עוסק במציאת קשר בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה (הלכה או אגדה). בספרות המדרש, ההלכה או האגדה שלובות בפסוקי התורה, והן נלמדות מעיון בפסוקים או על ידי כללים הנקראים "מידות". דרשות אלה מצויות במדרשי ההלכה: מכילתא, ספרא וספרי, ובמדרשי האגדה. בתלמוד מובאים מדרשים רבים כחלק מן הסוגיה התלמודית.

שבע המידות של הלל
הלל הזקן היה תלמידם של הזוג הרביעי, שמעיה ואבטליון, שעליהם נאמר: "שני גדולי הדור, שמעיה ואבטליון, שהם חכמים גדולים ודרשנים גדולים" (פסחים ע:). להלל מייחסים את גיבושן וניסוחן של חלק חשוב מדרכי המדרש:

הלל הזקן דרש שבע מידות לפני זקני בני בתירא:
(1) קל וחומר
(2) גזרה שווה
(3) בניין אב מכתוב אחד
(4) בניין אב משני כתובים
(5) כלל ופרט, ופרט וכלל
(6) כיוצא בו ממקום אחר
(7) דבר הלמד מעניינו. (תוספתא סנהדרין ז:יא)

ניתן לבסס שבע מידות אלה על שני רעיונות:
(א) הסבר עניין אחד על ידי עניין אחר (1-4, 6).
(ב) ביאור לאותו עניין עצמו (5, 7).

מידות אלו לא נתחדשו על ידי הלל, שהרי גם חכמי ההלכה לפניו השתמשו בהם. הלל גיבש את המידות והעמידן כחטיבה אחת, ואולי אף נתן להן שמות.

שיטות המדרש של רבי ישמעאל ושל רבי עקיבא
בתקופת התנאים שלאחר הלל המשיכו לגבש ולנסח את כללי המדרש. לשיא התפתחותן הגיעו בשתי שיטות מדרשיות שונות, האחת של רבי עקיבא והשנייה של רבי ישמעאל.

המידות של רבי ישמעאל, הן פרוט והרחבה למידותיו של הלל הזקן.
המידות של רבי עקיבא לא נשתמרו בצורה מרוכזת ומסודרת כמו המידות של רבי ישמעאל. בספרות התלמודית והמדרשית מוצאים כי לרבי עקיבא הייתה דרך שונה בכמה מידות, והיו לו שיטות נוספות לדרוש בהן את הכתובים.
הסבר מפורט להבדל בין שיטת רבי עקיבא ורבי ישמעאל

שלוש עשרה המידות של רבי ישמעאל
תורת כוהנים, פתיחה
רבי ישמעאל אומר, בשלוש עשרה מידות התורה נדרשת בהן:

השוואת שני עניינים והסבר האחד על פי השני

(א) מקל וחומר
(ב) ומגזרה שווה
(ג) מבניין אב מכתוב אחד ומבניין אב משני כתובים

יחס הכלל והפרט

(ד) מכלל ופרט
(ה) ומפרט וכלל
(ו) כלל ופרט וכלל - אי אתה דן אלא כעין הפרט
(ז) מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל

יחס הכלל והיוצא מן הכלל

(ח) כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד - לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא.
(ט) כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טוען אחר שהוא כעניינו - יצא להקל ולא להחמיר.
(י) כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טוען אחר שלא כעניינו - יצא להקל ולהחמיר.
(יא) כל דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש - אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש.

הסבר עניין על פי מקור אחר

(יב) דבר הלמד מעניינו ודבר הלמד מסופו
(יג) וכן שני כתובים המכחישים זה את זה, עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם.

ל"ב מידות של מדרש האגדה
כשם שהתגבשו "מידות" למדרש ההלכה, כך נתגבשו מידות למדרש האגדה. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי (תנא בדור החמישי) ריכז שלושים ושתיים מידות ללימוד האגדה. חלק מן המידות דומה למידות של מדרשי ההלכה.
מידות אלה מודפסות בהוצאות הרגילות של התלמוד (דפוס וילנא ותצלומיו), אחרי מסכת ברכות.

הגאונים לא הכירו ברייתא זו. הברייתא מוזכרת ברש"י לבראשית פרק ב'פסוק ח'. פרופ' משה צוקר טען שברייתא זו מתקופת הגאונים אולם פרופ' עזרא ציון מלמד חלק על דעה זו. ראה בספרו פרשני המקרא דרכיהם ושיטותיהם בסופו כאשר מתיחס לברייתא זו . דר' ניסים אליקים כתב ספר בהוצאת "מורשת יעקב" הדן ברש"י ביחס לברייתא זו.

הקדמונים שהביאו את הברייתא או זכרוה הם אלה:
ר' משה הדרשן בילקוטו מידה א' וירא רמז צ"ב, מידה ב' נח רמז נ"ז, מידה ג' ראה רמז תתע"ה, מידה ח' שמות רמז ק"ע מידה י"ג בראשית רמז ט"ז, שדה י"ד האזינו רמז תתקמ"ב.
ר' יונה אבן גנאח הביא ממנה ברקמה מידה י"ט (עמוד 164) והרד"ק בפירושו (ירמיה ל"ג כ"ו) אומר כי ר' יונה הביא בשער כ"ח מספר הרקמה מידה כ' וכותב: וכן נאמר בל"ב מידות של ר"א בן ר"י הגלילי.
רש"י בפירושו לתנ"ך: ש"א א' י"א אומר: "זו מצאתי באגדה של ר"י הגלילי", בפירושו על הש"ס (הוריות ג'. ד"ה ציבור מייתי) הביא ממנה דבר שלא נמצא בברייתא שלפנינו ואומר וכן בל"ב מידות מצאתי.
רמב"ם הביא ממנה בספר המצוות (עשין ל"ז) מידה י"ז בנוסחא אחרת, בעשה ה' מביא בשם משנתו של ר"א בנו של ריה"ג, מנין לעיקר תפילה מצווה מהכא את ה' אלוהיך תירא ואותו תעבוד, ואין זה לפנינו. ואולי כיון לברייתא אחרת לר"א, או שהיה לפניו נוסחא אחרת.
הרשב"ץ הביא ממנה דבר שאינו לפנינו בברייתא, בפירושו לפיוט ברוך אשר אשש (חפש מטמונים צ"א.).
ר' שמשון מקינון הביא כל הברייתא בספרו כריתות וספח אליה הערותיו.

שלושים ושתים המידות
א) בריבוי;
ב) במיעוט;
ג) בריבוי אחר רבוי;
ד) במיעוט אחר מיעוט;
ה) בקל וחומר מפורש;
ו) בקל וחומר סתום;
ז) בגזרה שווה;
ח) בבנין אב;
ט) בדרך קצרה;
י) בדבר שהוא שנוי;
י"א) מחבור שנחלק;
י"ב) מדבר שבא ללמד ונמצא למד.
י"ג) מדבר שאחריו מעשה והוא פרטו של ראשון;
י"ד) מדבר גדול שנתלה בקטן הימנו להשמיע האזן בדרך שהיא שומעת;
ט"ו) משני כתובים המכחישים זה את זה עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם;
ט"ז) מדבר שהוא מיוחד במקומו;
י"ז) מדבר שאינו מתפרש במקומו ומתפרש במקום אחר;
י"ח) מדבר שנאמר במקצת והוא נוהג בכל;
י"ט) מדבר שנאמר בזה והוא הדין בחברו;
כ) מדבר שנאמר בזה ואינו עניין לו אבל הוא עניין לחברו;
כ"א) מדבר שהוקש לשתי מידות ואתה נותן לו כוח היפה שבינותיהם;
כ"ב) מדבר שחברו מוכיח עליו;
כ"ג) מדבר שהוא מוכיח על חברו;
כ"ד) מדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על עצמו;
כ"ה) מדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על חברו;
כ"ו) ממשל;
כ"ז) מלשון נופל על לשון;
כ"ח) מנגד;
כ"ט) מלשון גרמטיא;
ל) מלשון נוטריקון;
ל"א) מוקדם שהוא מאוחר בעניין;
ל"ב) מוקדם שהוא מאוחר בפרשיות.
בהקדמת מדרש הגדול (הוצאת שעכטר קמבריג' 1902) כוללת ברייתא זו ל"ג מידות: מידה כ"ט נחלקה לשלוש, ומידה כ"ז חסרה.

באור הברייתא של ל"ב מידות
ר' יעקב רייפמאן בספרו "משיב דבר" (ווינה 1866) מפרש את הברייתא. וזו תמצית דבריו:

א. ברבוי, כמו את ה' אלוהיך תירא לרבות ת"ח (פסחים כ"ב:); תרימו - גם אתם, לרבות את השליח (קדושין מ"א:).

ב. במיעוט, כמו וימח את כל היקום וגו' וישאר אך נח (ב"ר סוף פל"ג.).

ג. ברבוי אחר רבוי, כמו ואף גם בהיותם בארץ אויביהם.

ד. במיעוט אחר מיעוט, כמו הרק אך במשה דבר ה' (במדבר י"ב ב').
וכתב הראב"ע שהוא דרך צחות, כמו המבלי אין קברים (שמות י"ד י"א).
בעל הברייתא בא ללמדנו בשתי מידות אלה כי כן הוא דרך לשון הקדש להכפיל הרבוי והמיעוט במלות שונות.

ה. בקל וחומר מפורש, כמו הן כסף אשר מצאנו בפי אמתחותיה השבנו אליך מארץ כנען ואיך נגנב מבית אדניך כסף או זהב (בראשית מ"ד ח'. עי' ב"ר שם).

ו. בקל וחומר סתום, כמו ערות אחותך בת אביך או בת אמך וגו' לא תגלה ערותה (יקרא י"ח ט'), ולא נאמר ערות אחותך בת אביך ואמך, כי למדין זאת בקל וחומר.
וכן נאמר לא תקלל חרש (ויקרא י"ט ח') לפי שהוא חידוש יותר מאסור קללת איש שומע שהוא פשוט, ולמדין מק"ו.

ז. בגזרה שוה, הוא לימוד משמעות מלים מסופקות ממילים אשר הוראתן ידועה.

ח. בבנין אב, כמו עניתי בצום נפשי (תהילים ע"ה י"ג). הוא בנין אב המלמד כי כל ענוי הדבק בנפש הוא צום. ומכאן נדע כי מה שכתוב בחדש השביעי בעשר לחדש תענו את נפשותיכם (ויקרא, ט"ז כ"ט) הוא בצום.

ט. בדרך קצרה, כמו ואהיה מאהל אל אהל וממשכן (דהי"א י"ז ה'). והיה צריך לומר ואהיה מתהלך מאהל אל אהל וממשכן אל משכן אלא שדבר הכתוב בדרך קצרה וכו'; ותכל דוד לצאת (ש"ב י"ג ל"ט) והיה צ"ל ותכל נפש דוד וכו'.
ובדרך הזה פירש רש"י פסוקים הרבה, כמו למועד אשר שמואל (ש"א י"ג ח'), הרי זה מקרא חסר תיבה אחת: למועד אשר שם שמואל. וכיוצא בו הרבה.

י. בדבר שהוא שנוי, המידה הזאת רומזת על תקוני הסופרים בעבור כבוד ה', כמו ואברהם עודנו עומד לפני ה', א"ר סימון תיקון סופרים הוא זה שהשכינה הייתה ממתנת לאברהם (עי' ב"ר פ' מ"ט).

יא. מחבור שנחלק, כמו הפסקים כי מרבית העם וגו' יכפר בעד כל לבבו הבין וגו' (דהי"ב ל' י"ח י"ט) שהם נחלקים וראוים להיות מחוברים. והכונה היא: ה' הטוב יכפר בעד אשר כל לבבו הכין.

יב. מדבר שבא ללמד ונמצא למד, כמו ביום ההוא יגדל המספד בירושלם כמספד הדדרמון בבקעת מגדון (זכריה י"ב י"א). מספד הדדרמון מלמד על מספד ירושלם והוא בעצמו לא היה ידוע לנו לפי פשוטו לולא בא ללמד על אחרים.

יג. מכלל שאחריו מעשה, והוא פרטו של ראשון. כמו ויברא אלוהים את האדם בצלמו וגו' (בראשית א' כ"ז) הרי זה כלל, ואח"כ פרט מעשיו, שנאמר וייצר ה' אל ים את האדם וגו'. השומע סבור שהוא מעשה אחר, ואינו אלא פרטו של ראשון.
וכן כל ספר משלי אינו כ"א פרטו של ששת הפסוקים אשר בראשו,
וכן ספר קהלת הוא פרטו של הפסוק הראשון הבל הבלים אמר קהלת.

יד. מדבר קטן שנתלה בגדול הימנו להשמיע האוזן בדרך שהיא שומעת, זה מורה על מה שנראה כהגשמת השי"ת: בצלם אלוהים עשה את האדם, יד ה', עיני ה' וכו' כדי לשבר את האוזן.
וכן כתב הרד"ק על הנותן שלג כצמר (תהילים קמ"ז ט"ז) אע"פ שהוא פחות ממנו בלובן, מפני שלא יכול לדמותו בלבן ממנו בדברים אשר בארץ.

טו. משני כתובים המכחישים זה את זה, עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם, כמו היהודים שלושת אלפים ומשאר שבטים שבעת אלפים (ירמיה נ"ב כ"ח). הרי עשרת אלפים, וזה מכריע מה שכתוב אחד אומר עשרת אלפים (מ"ב כ"ד) ואחד אומר שבעת אלפים (שם כ"ה).

טז.מדבר שהוא מיוחד במקומו, למשל המונח "תפילה" - שהוא מיוחד לתחינה אשר יפיל איש לפני ה', "געה" הוא מיוחד להמיית בקר: אם יגעה שור (איוב ו' ה'). "שקק" - להמיית דוב (משלי כ"ח ט"ו), "צהל" - להמיית סוס (ירמיה ח' ט"ז). "שאג" - להמיית ארי (יחזקאל כ"ב כ"ה)," נבח" - להמיית כלב (ישעיה נ"ח י'). וסגנון מיוחד לכל נביא ונביא, ויש נביאים אשר דרכי מליצות ארמיות היו רגילות על לשונם, כמו אין יש רוח בפיהם (תהילים קל"ה י"ד), שהוא דרך לשון ארמית, כמו לא איתי (דניאל ב' י').

יז. מדבר שאינו מתפרש במקומו ומתפרש במקום אחר, כמו בסיפור מהפכת סדום ועמורה לא נתפרש כי אם המטרת גפרית ואש (בראשית י"ט כ"ד). ולא המטרת מלח. ולא מובן מה שכתוב ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח. אך נתפרש במקום אחר: גפרית ומלח שרפה כל ארצה (דברים כ"ט כ"ב).
וכן בספור יוסף נאמר אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו, ולא נתפרש במקומו בעת מכירתו (בראשית ל"ז).

יח. מדבר שנאמר במקצת והוא נוהג בכל, כיצד? ובשר בשדה טרפה לא תאכלו (שמות כ"ב ל'), אין לי אלא בשדה, בעיר מנין? ת"ל וטרפה לא יאכל (ויקרא כ"ב ח'), א"כ למה נאמר בשדה? דבר הכתוב בהווה, שדרך הבהמות להטרף בשדה יותר מבעיר.
וכן: כל אלמנה ויתום לא תענון (שמות כ"ב ל'). שאסור גם באחרים, אלא מפני שדרך האלמנה והיתום להיות מעונים.
וכן מכשפה לא תחייה (שם כ"ב י"ז). ה"ה במכשף, אלא מפני שרוב נשים מצויות בכשפים (סנהדרין ס"ז).

יט. מדבר שנאמר בזה, והוא הדין לחברו, כמו: בן חכם ישמח אב, ובן כסיל תוגת אמו (משלי י' א'). שהדבר שנאמר באב הוא הדין באם וכן להיפך.
וכן תועבת ה' אבן ואבן ומאזני מרמה לא טוב (שם כ' כ"ג), שניהם הם תועבת ה', ושניהם לא טובים.

כ. מדבר שנאמר בזה ואינו עניין לו, אבל הוא עניין לחברו. כיצד? וזאת ליהודה (דברים ל"ג, ז'). ואינו עניין ליהודה, שהרי הוא אומר שמע ה' קול יהודה, תנהו עניין לשמעון.

כא. מדבר שהוקש לשתי מידות ואתה נותן לו כוח היפה שבשתיהם. כמו יפה כלבנה ברה כחמה (שה"ש ו' י'). הקיש את הרעיה ללבנה ולחמה, ונתן לה הכח היפה שבשתיהן: יופי ונועם הלבנה ובור וזוהר החמה, וע"ז דרשו במדרש: אי מה הלבנה אין אורה ברור וכו' ת"ל ברה כחמה, אי מה החמה קופחת וכו', ת"ל יפה כלבנה.

כב. מדבר שחברו מוכיח עליו. הוא מה ששגור בפי המדקדקים: מושך עצמו ואחר עמו. כיצד? מתן בסתר יכפה אף, ושוחד בחק חמה עזה. מלת "יכפה" מוסב גם על שוחד כי יכפה חמה.
וכן אל בקצפך תוכיחני ובחמתך תיסרני (תהילים ל"א ד'). "אל" הראשון מוכיח על השני.

כג. מדבר שהוא מוכיח על חברו, הוא מושך עצמו ואחר עמו הפוך. כמו בן חכם מוסר אב ולץ לא שמע גזרה (משלי י"ז א'). "שמע" השני מוסב גם על הראשון, והוא אפוא: בן חכם שמע מוסר אב.
יראת ה' מוסר חכמה ולפני כבוד ענוה (שם ט"ו סוף), "לפני" השני מוכיח על הראשון, והוה כאלו היה כתוב לפני יראת ה' ומוסר - חכמה, כי אם אין חכמה אין יראה (אבות פ"ג י"ז),

כד. מדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על עצמו, כיצד? וישלח יהוידע וגו' לכו ראו את הארץ ואת יריחו (יהושע ב' א'). והלא יריחו בבלל הארץ הייתה, ולמה יצאה? ללמד על עצמה ששקולה נגד כל הארץ בחזקה.
כיוצא בו, ויפקידו מעבדי דוד תשעה עשר איש ועשהאל (ש"ב ב' ל'). והלא עשהאל בכלל היה, ולמה יצא? לומר ששקול כנגד כולם.

כה. מדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על חברו, כמו קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת (תהילים קמ"ח י"ח). הקורא באמת יצא מן כלל הקוראים, ללמד על תכונת הכלל הכולל רק את אלה אשר יקראוהו באמת.

כו. ממשל, כמו: איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה (ב"ב ט"ו.).
מתים שהחיה יחזקאל...ר' יהודה אומר אמת משל היה...באמת משל היה (סנהדרין צ"ב:).
בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות ולמה נכתב? אלא דרוש וקבל שכר וכו'.
עיר הנדחת לא הייתה ולא עתידה להיות וכו' אלא דרוש וקבל שכר.

כז. מלשון נופל על לשון כמו שלמד משה לעשות השרף מנחושת. נחש-נחשת, לשון נופל על לשון (ב"ר פל"א).
הרבה פסוקים נאמרו בדרך הזה: גד גדוד יגודנו והוא יגוד (בראשית מ"ט), בלחי החמור חמור חמורתים (שופטים ט"ו מ"ז), ויקו למשפט והנה משפח, לצדקה והנה צעקה (ישעיה ה' ז').

כח. מנגד, תקבולת. כמו כבס ביין לבושו ובדם ענבים סותה (בראשית מ"ט י"ז) לולא מלת לבושו לא היינו יודעים הוראת מלת סותה, שאין לה דומה במקרא.

מקור הערך: יהודה איזנברג ועמירם דומוביץ, תורה מסיני; איזנשטיין, אוצר ישראל

הערות לערך:
שם המעיר: יצחק איזק
הערה: בתוספתא שבמהדורת ש"ס וילנא שבע המידות של הלל כפי שדרש אותן לפני בני בתירה (עם ה ולא עם א)מופיעות בז:ה (ולא ז:יא כפי שבמהדורת הרב שטיינזלץ ושם הגירסה זקני פתירא (פ במקום ב) ולא זקני בתירא)
מקור ההערה: ש"ס וילנא

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן