לדף ראשי



בתפילת שחרית אחרי מזמורי הללויה אומרים "ויברך דוד" עד "אתה הוא ה' אלהים", והוא פרשה בדברי הימים (א' כ"ט מפסוק י' עד י"ד).

כתבו אבודרהם והטור, שהוא תקנת הגאונים לומר "ויברך דוד" ושירת הים, והטעם לפי שכל אותן ט"ו לשונות של שבח הסדורים בברכת ישתבח, נדרשין במכילתן מתוך שירת הים, ומתוך אותן הפסוקים של ויברך דוד. עכ"ל.

בסדור רב עמרם גאון, אין ברוך ה' לעולם אמן ואמן וכו' ויש רק הפרשה של דהי"א, ולא הפסוקים אתה הוא ה' לבדך, גם לא שירת הים.
במחזור מנהג בני רומא מסיימים "ואתה מחיה את כולם וצבא השמים לך משתחווים", ואח"כ "ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, ויושע ה'" וכו'.

כתב בעל הרוקח (סי' ש"כ):

וקורא ברוך ה' לעולם, ופרשה מדברי הימים לך ה' הגדולה עד לשם תפארתך, ושם היו מניחין ומתפללים ישתבח. אך לאחר מכאן תקנו לומר פרשה שבעזרא "אתה הוא ה' לבדך" עד "במים עזים", "ויושע" עד "לעולם ועד", "כי לה' המלוכה", "ועלו מושיעים", "והיה ה' למלך על כל הארץ", ועומד החזן ואומר ישתבח. עכ"ל.

נראה כי המנהג היה אז שהגבאי או השמש היה מחזר עם הקופה של צדקה, או שהיה מניח הקופה בפני המתפללים כשאמרו "ויברך דויד".




הערות לערך:
שם המעיר: המנהג לתת צדקה הויברך דו
הערה: כתב בעל "בן איש חי" שנוהגים לתת 3 פרוטות לצדקה באמירת הפסוק "ואתה מושל בכל". וכתב עוד שיש לתת שתי פרוטות ולאחר מכן פרוטה שלישית בנפרד
מקור ההערה: בן איש חי

שם המעיר: אריה בודנהימר
הערה: נראה בדרך הפשט שהמנהג לתת צדקה בזמן אמירת "ויברך דוד" קשורה כי תפילה זו אמר דוד לאחר שסיים לאסוף את כל הדרוש לבנין בית המקדש, כפי שמסופר שם בדברי הימים.
והפסוק שאחרי "ומהללים לשם תפארתך" והוא: ..."כי ממך הכל ומידך נתנו לך", שעל זה אמר רבי אלעזר איש ברתותא (אבות ג' ח') "תן לו משלו, שאתה ושלך שלו".
הרי מתבקש כאן לתת צדקה!
מקור ההערה: ידע אישי

שם המעיר:
הערה: השאלה היא האם המנהג לעמוד 'ביברך דויד' נובע מהגבאי שעובר בין המיתפללים לגבות צדקה או שהנוהג לעמוד הוא על פי הקבלה?! ללא קשר לגבאי
לעיון נוסף:


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן