חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

לקט שכחה ופאה

מצוות בשעת הקצירה להשארת תבואה לעניים

מתנות עניים
ויקרא פרק יט
ט
וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם
לא תְכַלֶּה פְּאַת שָדְךָ לִקְצר וְלֶקֶט קְצִירְךָ לא תְלַקֵּט:
י וְכַרְמְךָ לא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לא תְלַקֵּט
לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזב אתָם אֲנִי ה' אֱלהֵיכֶם:

דברים פרק כד
יט
כִּי תִקְצר קְצִירְךָ בְשָדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עמֶר בַּשָּׂדֶה
לא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה
לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלהֶיךָ בְּכל מַעֲשֵה יָדֶיךָ:
כ כִּי תַחְבּט זֵיתְךָ לא תְפַאֵר אַחֲרֶיךָ
לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה:
כא כִּי תִבְצר כַּרְמְךָ לא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ
לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה:
כב וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם
עַל כֵּן אָנכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׁוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה:

המתנות השונות
ארבע מתנות לעניים בכרם: פרט ועוללות ופיאה ושכחה. שלש מתנות בתבואה: לקט ושכחה ופיאה. ושתים באילנות: שכחה ופיאה. מן התורה נוהגות מתנות אלה בארץ ישראל, ומדרבן אף בחו"ל. בזמן הזה חיובן מדרבנן גם בארץ ישראל.

פיאה
הקוצר את שדהו לא יקצור את כל השדה, אלא יניח בסוף השדה מעט קמה לעניים. שנאמר "לא תכלה פאת שדך בקוצרך". החלק הנשאר לעניים נקרא פיאה. כשם שמניח בשדה כך באילנות, כשאוסף פירותיהם מניח מעט לעניים. מן התורה אין לפיאה שיעור. מדרבנן אין פחות מ- 1/60, בין בארץ בין בחו"ל. ומוסיף על האחד מששים לפי גודל השדה ולפי רוב העניים ולפי ברכת הזרע. וכל המוסיף על הפיאה מוסיפין לו שכר.

בשלושה זמנים ביום מחלקים את הפאה לעניים בשדה או מניחים אותם לאסוף:
בשחר
ובחצי היום
ובמנחה,
ועני שבא שלא בזמן זה אין מניחים אותו ליטול, כדי שיהיה זמן קבוע לעניים שיבואו בו כולם ליטול.
ולמה לא קבעו להם זמן אחד ביום?
מפני שיש ביניהם עניות מניקות שצריכות לאכול בתחילת היום,
ויש עניים קטנים שאין נעורים בבקר ולא יגיעו לשדה עד חצי היום,
ויש זקנים שאינם מגיעים עד המנחה (רמב"ם מתנות עניים פ"ב י"ז).
לקט
כשקוצר ומאלם אלומות, לא ילקט השבלים הנופלות בשעת הקציר, אלא יניחם לעניים. שנאמר "ולקט קצירך לא תלקט". עבר ולקטן, אפילו טחן ואפה - נותן לעניים. איזהו לקט? הנופל מתוך המגל בשעת קצירה, או הנופל מתוך ידו כשמקבץ השבלים וקוצר. והוא שיהיה הנופל שיבולת אחת או שתים. אם נפלו שלש כאחד - שלשתן לבעל השדה.

פרט ועוללות
איזהו פרט? זה גרגר אחד או שני גרגרים הנפרטים מאשכול ענבים בשעת הבצירה. איזו היא עוללת? אשכול קטן שאינו מעובה כאשכולות, שאין לו כתף, דהיינו: שהענבים שבחלק העליון של האשכול אינן צפופות. ואין לו נטף, דהיינו: שאין ענביו שבחלקו התחתון מונחים זה על זה, אלא מפוזרים הם.

שכחה
המעמר ושכח אלומה אחת בשדה, הרי זה לא יקחנה, שנאמר "ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו". כשם שהשכחה בעומרים, כך היא בקמה. אם שכח מקצת הקמה ולא קצרה, הרי זו לעניים. וכשם שהשכחה בתבואה ובגידולי השדה, כך יש שכחה לאילנות, שנאמר "כי תחבוט זיתך לא תפאר אחריך", והוא הדין לשאר אילנות.

מתנות עניים בזמן הזה
מתנות שאין העניים לוקחים אותם, שייכים לבעל השדה. היום לא נהגו לתת מתנות עניים אלה, מפני שאין העניים באים לשדות לאסוף פירות ושבלים, כיון שטורח האסיף עולה על מחיר הפירות.


מקור הערך: יהודה איזנברג, מצוות הארץ

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן




ערכים קרובים
מצוות התלויות בארץ


נושאים קרובים באתר דעת
מתנות עניים
פאה