כתוב בזוהר פ' ואתחנן שצריך לכתוב שם "שדי" מבחוץ כנגד תיבת והיה מבפנים, ושיהיה נראה בגובתא דקניא, כי שדי ר"ת שומר דלתות ישראל (בחיי פ' ואתחנן).

ונמצא הוי"ה מבפנים ושדי מבחוץ, ע"ש הפסוק יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן. ומזוזה בגימטריא אדני (מטעמים 71).

גם כותבים מבחוץ מלמטה השמות כוזו במוכסז כוזו (הרא"ש להלכות מזוזה סי' יח), ורומזים על הויה אלוהינו הויה, כי האותיות מתחלפות על האותיות הקודמות להן (כוזו),
כ' במקום י',
ו' במקום ה',
ז' במקום ו',
ו' במקום ה' וכו'.
אבל אין כותבים שמות אחרות מחוץ למזוזה, ואם כתב המזוזה פסולה (עי' רמב"ם מזוזה פ"ה ד', ועי' מחזור ויטרי עמ' 649).

כל מי שיש לו: תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו - מוחזק הוא שלא יחטא, שהרי יש לו מזכירים רבים, והן הן המלאכים שמצילים אותו מלחטוא שנאמר חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם (רמב"ם סוף הלכות מזוזה).

נוהגים להניח את היד על המזוזה כאשר יוצאים ובאים לבית, ואומרים: ה' ישמור צאתי ובואי מעתה ועד עולם (מהרי"ל, יו"ד סי' רפ"ה ב' בהגה),

עבודה זרה י"א, א
אונקלוס בר קלונימוס התגייר.
שלח הקיסר גונדא (פלוגה) של רומאים אחריו, משָכם בכתובים והתגיירו אף הם.
חזר ושלח אחריו גונדא אחרת של רומאים, אמר אליהם (הקיסר):
לא תאמרו לו כלום.
כשתפסוהו והלכו להם, אמר להם (אונקלוס):
אומר לכם דבר של סתם (לא מדברי תורה):
ניפור (תואר של בעל שררה) נושא אבוקה לאפיפיור,
אפיפיור לדוכס,
דוכס להגמון,
הגמון למלך -
מלך, כלום נושא אבוקה לפני שאר בני אדם?
אמרו לו: לא.
אמר להם: הקדוש ברוך הוא נושא אבוקה לפני בני ישראל,
שנאמר (שמות י"ג, כא): "וד' הולך לפניהם יומם ולילה". התגיירו כולם.
חזר ושלח אחריו גונדא אחרת.
אמר להם: לא תסיחו עמו כלל!
כשתפסוהו והלכו להם, ראה את המזוזה שמונחת על הפתח.
הניח ידו עליה וחייך.
אמרו לו: מפני מה אתה מחייך?
אמר להם: מנהגו של עולם, מלך יושב מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ,
ואילו הקדוש-ברוך-הוא, עבדיו מבפנים והוא משמרם מבחוץ,
שנאמר (תהלים, קכ"א, ח): "ד' ישמור צאתך ובואך מעתה ועל עולם".
התגיירו, ושוב לא שלח אחריו.

ירושלמי פאה י"א, ה
ארטבן (מלך הפרסים, ידידו של רב) שלח לרבנו (לרב) מרגלית יקרה.
אמר לו: שלח לי דבר טוב כמותה.
שלח לו מזוזה.
שלח ואמר לו: אני שלחתי לך דבר שאין לו שומא (=ערך)
ואתה שולח לי דבר השווה פולד (מטבע קטן) אחד.
אמר לו: חפציי וחפציך לא ישוו בה,
ולא עוד אלא שאתה שלחת לי דבר שאני צריך לשמור אותו,
ואני שלחתי לך דבר שאתה ישן והוא שומר אותך,
שנאמר (משלי י', כב): "בהתהלכך תנחה אותך, בשכבך תשמור עליך".

רות רבה, ב'
"ותאמר רות: אל תפגעי בי לעזבך, לשוב מאחרייך" (רות א', טז) -
מכל מקום דעתי להתגייר, אלא מוטב על ידך ולא על ידי אחרת.
כיוון ששמעה נעמי כך, התחילה מסדרת לה הלכות גרים.
אמרה לה: בתי, אין דרכן של בנות ישראל לילך לבתי תיאטראות ולבתי קרקסאות של עובדי כוכבים.
אמרה לה: "אל אשר תלכי אלך".
אמרה לה: אין דרכם של ישראל לגור בבית שאין בו מזוזה.
אמרה לה: "ובאשר תליני אלין".
"עמך עמי" - אלו עונשים ואזהרות, "ואלוהייך אלוהיי" - אלו שאר מצוות...

''וקשיא לרבינו תם, דמעומד לא דרך כבוד הוא וקבורת חמור קרי ליה בהמוכר פירות (בבא בתרא קא ע''א) וספר תורה ולוחות שבארון מושכב ולא מעומד כדמשמע בפרק הראשון של בבא בתרא (דף יד ע''א) אף על פי שהיו יכולין להניחו מעומד. ועל כן פירש רבינו תם מעומד כיתדות המשכן הנועצות בארץ (= במאונך) פסולה, וכאיסתוירא הנתון בשוק (כלומר) לרחבה - כשרה.''

''צריכה להיות זקופה, ארכה לאורך מזוזת הפתח, הג''ה (= רמ''א): וכן נהגו (בית יוסף). אבל יש אומרים שפסולה בזקופה, אלא צריכה להיות שכובה, ארכה לרוחב מזוזת הפתח (הפוסקים בשם רבינו תם). והמדקדקין יוצאין ידי שניהם, ומניחים אותה בשיפוע ובאלכסון (טור והגהות מיימוני ומהרי"ל), וכן ראוי לנהוג, וכן נוהגין במדינות אלו.''

''ובגובה כמה שיעורה לקובעה אמרו שם (לג ע''א) מצווה להניחה בתחילת שליש העליון, ואם הפתח גבוה הרבה, באופן שתחילת שליש העליון הוא למעלה מכתפיו, בירושלמי דמגילה אומר מפורש, דאימתי נותנה בשליש העליון, רק כשהוא נגד כתפיו אבל כשהוא למעלה מכתפיו אין להשגיח על שליש העליון. וכן ביארו התוספות ביומא, וכן כתב המרדכי.''

''משמע מכאן דבית הכנסת ובית המדרש שאין בו בית דירה לא בעי (= צריך) מזוזה. מיהו (= אמנם) בירושלמי פרק ג' דמגילה משמע דבית מדרשא דר' חנינא הוה ליה מזוזה, ויש לומר דבית מדרשא דרב הונא ודרבי חנינא שלהם היו ולא של רבים.''