לדף ראשי



ר' מאיר מלבי"ם - רב מגיד ומפרש המקרא, שמו מלבי"ם - מ'איר ל'יבוש ב'ן י'חיאל מ'יכל.
נולד בעיר וואלאטשיסק בפולין בשנת 1809 ומת בקיוב א' דר"ה שנת תר"ם (18 ספט' 1879). בשנים 1838 1845 היה רב בעיר וורעשען במחוז פוזנא, ועד שנת 1860 היה רב בקעמפען בפרוסיא. משם נתקבל לרב ודרשן בעיר בוקרשט ברומניה, שם חי חמש שנים חי חיי צער ותלאה, כי רשעי ישראל הלשינו עליו, ובשבת, באמצע הדרשה שמסר, אסרוהו והביאוהו לכלא. השמועה הגיעה לסיר משה מונטיפיורי, שהשתדל לפני נסיך רומניה להוציאו מבית הסוהר.

בשנת 1865 נתקבל לרב בעיר לונטשיץ, שם ישב עד שנת 1878. כאשר פרצו מריבות בעדתו בין המפלגות השונות, עבר לעיר חרסון, משם נתקבל לרב העיר מאהילוב. גם שם הלשינו עליו בפני הממשלה, ונגזר עליו לעזוב את רוסיה בתוך 24 שעות. הוא הגיע לעיר קעניגסבערג. עדת ישראל בנויארק רצו למנותו לרב הכולל לארצות הברית, אבל בגלל זקנתו לא הניחוהו מכריו להפליג לארצות הברית, והוא התקבל לרב בקרעמענטשוג. בהיותו בדרך, בעיר קייב, אפסו כחותיו ומת.
פירושו לתורה "התורה והמצווה" הוא מן הידועים במפרשי המקרא האחרונים. מפעלו בפרשנות הינו רחב היקף. נוכח ירידת קרנה של תורה שבע"פ בקרב אותם חוגים והערעור על סמכותה, הציב המלבי"ם אתגר לעצמו – לבסס את תוקפה של התורה שבע"פ בדרך של חשיפת בסיס איתן לה בתורה שבכתב, כלשונו: "וכי כל דברי תורה שבע"פ מוכרחים ומוטבעים בפשט הכתוב ובעומק הלשון". לשם כך כונן מערכת של כללים לשוניים, שעמדו לדעתו בתשתית דרשות חז"ל.

דרכי פרשנותו
מלבי"ם שם לו למטרה לפרש על-פי הפשט, וכך הוא אומר:

"ופניתי אל המפרשים אשר פירשו אחרי קמחי... ואין איש מתחזק להפיח רוח-חיים בכתובים בדרך הפשט... כי המפרשים זולתם פנו אל דרך הדרוש אשר אין אנו עוסקים בו עתה" (מתוך ההקדמה לספר יהושע).

בפירושו לתורה מביא מלבי"ם את מדרשי התנאים במכילתא, בספרא ובספרי ומפרש אותם בהרחבה רבה. הוא מראה כיצד המדרש נובע מדקדוק בלשון הכתוב. את חקירותיו בלשון אסף בקונטרס "אילת השחר" ובו תרי"ג סימנים שהם יסודי התורה שבע"פ. הוא קובע "שכל דברי חז"ל מוכרחים ומוטבעים בעמק הלשון על-פי חוקים וכללים שהיו לחז"ל בלשון הקדש".

בדומה לאברבנאל, נוהג מלבי"ם להתחיל את ביאוריו בהצגת שאלות, והפירוש בא לענות על השאלות הללו.

פירוש מלבי"ם בנוי על שלוש הנחות יסוד:
1. בדברי התורה והנביאים לא יימצא כפל עניין במלים שונות,
2. במקרה של מליצות כפולות הרי מדובר בשני עניינים, או שהסיפא מוסיף על הרישא, כגון: "הוי גוי חטא, (חמור מזה:) עם כבד עון, (ועוד יותר חמור:) זרע מרעים בנים משחיתים" (ישעיהו א,ד),
3. לא נמצא מאמר ריק - כי בכל המליצות יש תוכן ותבונה.

בהקדמתו לפירוש ספר ישעיהו הוא כותב:

"לא נמצא במליצת הנביאים כפל עניין במלים שונות... לא נמצא קליפות בלא תוך, גויה בלי נשמה, דבור לא תשכון תבונה בו, כי דברי אלקים חיים כולם, אל חי בקרבם".

הספרים שחיבר:
"ארצות החיים" חידושים על ש"ע או"ח, ברעסלוי 1837 ובו הוא מזכיר כי ידיו רב לו בחכמת האמת;
"ארצות השלום" דרשות עם פירוש "שיר הנפש" על שיר השירים (קראטשטיין 1839);
"משל ומליצה" נגד מידת החנופה (פאריס 1867);
"התורה והמצוה" פירוש על התורה.
"מקרא קדש" פירוש על תנ"ך (ווארשא 1874/80).
"הכרמל" ו"יאיר אור" ביאורים לשוניים על ערכים שונים.

פירושו לתנ"ך נתקבל בחוגים דתיים כפרשנות למקרא על בסיס אמונה בדברי חז"ל, בניגוד לפרשנות של מנדלסון, והפרשנות של החוקרים הרפורמים שיצאה בימיו.

כנראה לזה התכוון המלבי"ם בהקדמתו:

"ויהי בשנת התר"ד ליצירה קול כחולה שמענו, צרה כמבכירה, קול תורת ה' תתיפח תפרוש כפיה כי בגדו בה רעיה, כי נבערו קצת רועי אשכנז, ואת ה' נאצו, על ציוניו התיעצו, כינו את עצמם רבנים דרשנים חזנים וכו' חוברו יחד אל עיר ברונשווייג וכו'. בימים ההם ראיתי ונתון אל לבי כי עת לעשות לה' תורה שבכתב ותורה שבע"פ וכו'".

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
קהילת בוקרסט / הרב ד"ר מנחם שפרן
בין פשט לדרש - עיון במשנתו הפרשנית של המלב / אלעזר טויטו
פרשנותו של המלבי"ם למקרא / ד"ר עמוס פריש
ר' מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל וייסר - המלבי"ם / יחיאל צבי מושקוביץ


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן