חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

מלווה

אדם הנותן לחבירו כסף כהלוואה בפני עדים או בשטר או שהוא לוקח משכון מהחבר ערבון לכסף. דינים רבים שחיב המלוה לנהוג על פיהם כגון: אסור להלוות ללא עדים אף לתלמיד חכם, אסור למלוה לנגוש את הלווה אם יודע שאין לו לשלם ועוד

מלווה – שלושה סוגי הלוואות הן:
א) מלווה על פה,
ב) מלווה בשטר,
ג) מלווה על המשכון.

המלווה את חבירו בעדים, או שהודה הלווה בפני עדים שהוא חייב לו, נקרא מלווה על פה.
שטר שאדם מוסר למלווה, ובו הוא מאשר קבלת הלוואה, גם שטר זה דינו כמלווה על פה, כל עוד אין עדים חתומים עליו (ב"ב ע"ה. חו"מ סי' ל"ט).
הלוואה שנמסרה בפני עדים, ונערך קניין, נחשבת כמלווה בשטר, גם אם טרם נכתב שטר, כי סתם קנין לכתיבה עומד (ב"ב מ').
אסור להלוות בלא עדים, שמא יכפור הלווה בהלואתו, ויהיה המלווה עובר משום "לפני עיוור לא תתן מכשול". אפילו לת"ח אסור להלוות בלא עדים, שמא מחמת טרדת לימודו ישכח.

בדין תורה אין הבדל בין מלווה על פה למלווה בשטר, כי בשניהם גובה המלווה מנכסים שמכר הלווה אחר זמן ההלוואה (=נכסים משועבדים).
חכמים תקנו שמלווה על פה אינו גובה אלא מנכסים בני חורין של הלווה, ולא מנכסים משועבדים, משום הפסד הלקוחות. שאנו אומרים מלווה על פה אין לה קול, והלקוחות לא שמעו שהמוכר לווה כסף. אע"פ שהמלווה נעשה בפני עדים, כיון שנעשה בלא קנין, אנו מניחים שהעדים לא דיווחו על ההלוואה, כי יודעים הם שאין הלווה רוצה שיצא עליו קול שהוא בעל חוב.
אבל מלווה בשטר יש לה קול, ואפילו לא כתב אחריות בשטר, ולא שיעבד את נכסיו לחוב, גובה המלווה מנכסים משועבדים.

מלווה על פה גובה מן היורשים משום תקנה שלא תנעול דלת בפני לוין (ב"ב קע"ו. תוס' קדושין י"ג.), וגובין גם מן המטלטלים שהיא תקנת הגאונים.
סתם הלוואה שלושים יום, והולכין בזה אחר המנהג, ואין המלווה יכול לתבוע קודם, מלבד אם התנה לתבוע כל זמן שירצה או שקבע לו זמן.

אסור למלווה לנגוש את הלווה אם יודע שאין לו לשלם, שנאמר לא תהיה לו כנושה (שמות כ"ב). המלווה יכול לתבוע חובו בכל מקום (ב"ק קי"ח), אבל הלווה אינו יכול לכפות את המלווה לקבל את החוב במדבר אם הלווהו בישוב (שם).
הלווה יכול לשלם חובו לפני זמן הפירעון, ויכול לכפות את המלווה לקבל ממנו המעות. הטעם לכך הוא שקביעת הזמן היא תקנה ללווה ולא למלווה (ח"מ סי' ע"ד).
כמו כן יכול הלווה להחזיר מקצת החוב בתוך הזמן (ב"מ ע"ז).

מלווה בשטר שהוחזר - יתן המלווה קבלה על הסכום שקיבל.
אם הלווה אומר שאין לו ממה לפרוע, ויש לו נכסים, בית דין יורדים לנכסיו, נותנים לו מנכסיו מזון לשלושים יום וכסות הראויה לו ל- 12 חודש, מיטה ומצעים לישון עליה. משאר הנכסים משלמין החוב.

נכסים שקנה הלווה אחרי שלוה, ומכרם, אין המלווה יכול לגבות אותם. מטלטלין שמכר הלווה, אין המלווה גובה אותם, מפני שאין דעת המלווה סומכת על המטלטלין (ב"ב מ"ד.). אם יש הוכחה שהלווה מכר או נתן כדי להבריח את הנכסים מן המלווה – גובה המלווה מהם.

המלווה בעדים אין צריך לפרוע בעדים. נאמן הלווה לומר פרעתי. אם אמר המלווה אל תפרע אלא בעדים - צריך לפרוע בעדים, ואינו נאמן לומר פרעתי (שבועות ס"א. ותוס' שם).

אם התנה המלווה עם הלווה בפני עדים בשעת ההלוואה, שיהא נאמן בכל עת שיאמר שלא פרעו, הרי זה נוטל את חובו בלא שבועה, אע"פ שהלווה טוען שפרעו, ואפילו במלווה בעל פה (רמב"ם מלוה פט"ו, ועי' נתיבות ע"א, רמ"א שם).

אם התנה שיהיה המלווה נאמן כשני עדים, גובה בלא שבועה, ואפילו הביא הלווה מאה עדים שפרעו (שבועות מ"ב).

מקור הערך: ע"פ אוצר דינים ומנהגים לי"ד אייזענשטיין

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן