מהיכן הגיע הארבה?
האם רוח קדים היא רוח מזרחית?
מחבר: יצחק מייטליס
פרשת בא
"וה' נהג רוח קדים בארץ כל היום ההוא וכל הלילה, הבקר היה ורוח הקדים נשא את הארבה". מהי רוח קדים? רש"י אומר שרוח קדים היא רוח מזרחית. אבן עזרא גם הוא מסביר כדברי רש"י ומוסיף: "ונקרא קדים בעבור שהוא נקדם בפאות כי משם תחל השמש לזרוח..." על פי אבן עזרא קדים בא מלשון קדם או מוקדם. שכן בכיוון זה רואים לראשונה את השמש.
פרשנות זו אינה תואמת את המציאות המוכרת לנו. ידוע היום שהארבה מקורו בסודן שמדרום למצרים. רוח מזרחית לא יכולה להביא את הארבה למצרים הנמצאת מצפון לסודן. הרוח שיכולה להביא את הארבה למצרים צריכה להיות רוח דרומית.
האם אכן מדובר ברוח מזרחית?
בדברינו לפרשת תרומה נעסוק בצורך בכפילות המלים המתארים את כיווני רוחות השמים. בתיאור בניית המשכן נמצא צמד המילים: "קדמה מזרחה". לשם מה הכפילות? מדוע לא מספיק לכתוב רק 'קדמה' או 'מזרחה' כפי שמופיע בספר בראשית: "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה"? אנו מצביעים על כך שמחקר של השפה המצרית מלמד שבמצרים תפיסת רוחות השמים הייתה שונה מהתפיסה של ארץ-ישראל ושכנותיה. לגבי המצרים לא זריחת השמש הייתה הכיוון העיקרי, הכוון המרכזי אליו התייחסו שאר הכוונים היה הדרום. שכן מקור החיים העיקרי של מצרים היה הנילוס. "מצרים היא מתנת הנילוס" כתב הרודוטוס ההיסטוריון היווני. מקורות הנילוס נמצאים בדרום והגאות של הנילוס היה האירוע החשוב ביותר בכל שנה, שכן ללא גאות הנהר, אין יכולת להשקות את השדות . הנילוס הבא מדרום הוא המחייה את מצרים. (ראה על כך בדברינו על פרשת ויגש וכן ראה בהרחבה את דברינו בפרשת תרומה)
אם אכן כך, רוח קדים במצרים היא רוח דרומית. רוח דרומית שכיחה באביב והיא ככל הנראה זו שהביאה את הארבה למצרים.
המכה הסתיימה בעקבות תפילתו של משה, ה' שינה את כיוון הרוח לרוח מערבית והארבה נישא על גבי הרוח מזרחה, לים סוף. נראה כי הכוונה למפרץ סואץ, הנמצא ממזרח למצרים.
מכת הארבה היא מכה קשה ביותר. בעקבות מכת הארבה מתחנן פרעה לפני משה: "ויסר מעלי רק את המות הזה" (י' יז). ואכן נחיל ארבה יכול להרוס יבול של שנה שלמה ולהותיר את אנשי המקום ללא אוכל ולגרום לרעב כבד.
לאורך ההיסטוריה היו כמה וכמה מכות ארבה בארץ, אחת מהן מוזכרת בספר יואל. אחת האחרונות שבהן הייתה בשנת 1915 במהלך מלחמת העולם הראשונה. תיאור מפחיד של מכה זו מובא על ידי אדם שהיה עד ראיה למכה זו: "...הדרכים הפכו לשחור...נדמה היה שהאדמה נעה גלים גלים...בליונים מהם עלו מן השרון להרי יהודה...כשהגיעו לחומתו של סולימאן לרגלי מגדל דוד טפסו עד למעלה החומה....הארבה עלה וטיפס על הקירות וחדר דרך הגגות לחצרות ולבתים, כך שתושביהם נאלצו לברוח." (מובא בספר זאת ירושלים חלק ב', משרד החינוך. ע' 173).
גם בשנת 2004 הגיע ארבה לארץ-ישראל. אך הפעם הצליח משרד החקלאות להשמידו לפני שגרם לנזק רב.
נשאלת אם כן השאלה אם מכת הארבה חוזרת על עצמה מדי פעם מה ייחודה של מכת הארבה? רוב המכות האחרות כמו דם, צפרדע, חושך ומכת בכורות, היו מכות על טבעיות באופן בולט. גם בשאר המכות היה ממד חריג בעצמתו כמו ברד "אשר כמוהו לא נהייתה מאז הפכה לגוי", לא שמענו על מכות כאלה במהלך ההיסטוריה. אולם את מכת הארבה ניתן היה לייחס לגורמים טבעיים. מכת הארבה, נוצרה בעקבות רוח קדים (רוח דרומית) שנשבה כל היום וכל הלילה ובבוקר על גלי הרוח הגיע הארבה כפי שאכן ידוע גם במכות ארבה במהלך ההיסטוריה, שכן הארבה נח בלילה וכשהשמש עולה וגוף הארבה מתחמם הוא מתחיל לנוע. על כך עונה הרמב"ן שמכה זו הייתה קשה באופן מיוחד ביחס למכות ארבה בשאר הזמנים, כפי שכתוב: "לפניו לא היה כן ארבה כמוהו ואחריו לא יהיה כן" (י, יד). ניתן אולי להוסיף, שמכות ארבה מתפשטות על פני כל המזרח התיכון ואילו כאן המכה הייתה מרוכזת רק במצרים. הארבה לא המשיך בדרכו צפונה לכוון כנען שזהו המסלול הרגיל, אלא הופנה מזרחה וטבע בים סוף, המכה באה ונעלמה ללא עקבות "לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים"(י' יט). גם אם היו מכות ארבה אחרות במהלך ההסטוריה כאן היה ברור שמכה זו כוונה נגד המצרים בלבד.