סין, קאיפנג
הצמה והברית
מחבר: אליהו בירנבוים
מתוך: המדור יהודי עולמי ב"מקור ראשון"
תקציר: קהילה יהודית עתיקה השתלבה בתרבות הסינית עד לראשית העידן המודרני. מפגש הזהויות הפך היום למורכב ביותר.
מילות מפתח: קהילות יהודיות, יהודי עולמי, סין, קאיפנג, שנחאי
כל עיסוק בסין בכלל, וביהודי סין בפרט, מלווה בערפילים וברוחות של אגדה ואקזוטיות. זאת הן בגלל המרחק הגיאוגרפי מהמזרח, והן בגלל ניסיונה של סין לנתק את עצמה משאר העולם ורצונה העיקש לשמור על זהותה הייחודית. יהדות סין מעניחנת במיוחד גם היות שמדובר באחת הקהילות היהודיות המוקדמות ביותר במזרח הרחוק.
הדעות לגבי זמן הגעתם של יהודים לסין חלוקות. יש אומרים שהיו שם עוד קודם חורבן בית ראשון, בהיותם צאצאיהם של עשרת השבטים האבודים; אחרים טוענים שהגיעו במאה הראשונה לספירה או במאה השלישית, לאחר גירוש יהודי פרס. אולם ללא ספק, לכל המאוחר הגיעו היהודים לסין במאה השביעית או השמינית, כאשר הגיעו ראשוני היהודים מהודו השכנה, ובמקביל מאירופה, במסגרת מסעות הסוחרים בדרך המשי.
סין מוזכרת בכתביו האגדיים של אלדד הדני, מחבר עברי של סיפורי מסעות ספק-דמיוניים שחי במאה התשיעית. מנשה בן ישראל, שחי במאה הי"ז וכתב את ספרו המפורסם "תקווה לישראל", מזכיר גם הוא את עובדת קיומם של יהודים בסין, ומוסיף שלדעתו הם צאצאי עשרת השבטים האבודים. גם בנימין מטודלה פגש יהודים במסעותיו בסין, למרות שהוא לא מספר עליהם כמעט דבר.
יהודי קאיפנג
בין הקהילות הייחודיות והמבודדות ביותר מכל קהילה יהודית אחרת בעולם, אשר ריתקו יהודים וחוקרים כאחד, נמצאת קהילת קאיפנג, עיר הבירה לשעבר של שושלת סונג. הקהילה הצליחה לשרוד קרוב לאלף שנה בתנאי ניתוק כמעט מוחלטים משאר העולם היהודי, עד שהתבוללה בסביבתה לפני כ-150 שנה. מקורה של הקהילה במאה ה-11, ביהודים שהגיעו מהודו ופרס. ככל הנראה נודע לעולם דבר קיומה לראשונה על ידי המיסיונר הישועי מתיאו ריצ'י בשנת 1605.
הקהילה בקאיפנג מנתה בעבר אלפי יהודים בשל הסובלנות והפתיחות ששררו בסין כלפי היהודים. חבריה עסקו בהצלחה בתחומים שונים: במסחר, באומנויות, בשירות הממשלתי ובצבא. יהודי קאיפנג אימצו חלק מהתרבות הסינית, אולם שמרו על אחדותם כקהילה עד לעת החדשה. בית הכנסת של הקהילה, שילוב ייחודיי של ארכיטקטורה סינית ומסורת יהודית, היה אחד האתרים המרשימים ביותר בעיר. הרב האחרון של קהילת קאיפנג נפטר בשנת 1867.
מבנה בית הכנסת הוקם בשנת 1163 ונחרב מספר פעמים, אך שופץ כל פעם מחדש. סופו בא בשנת 1860, עת עלה "הנהר הצהוב" על גדותיו והרס את בית הכנסת. מאז החלה הקהילה להתפורר ולהתבולל. במקומו של בית הכנסת כיום נמצא בית חולים ממשלתי, ואין זכר לקירות המבנה העתיק. במשך העשורים האחרונים חלמו רבים וטובים לבנות מחדש את בית הכנסת הנקרא בפי יהודי קאיפנג "היכל האמת הטהורה", אולם ללא הצלחה מרובה. הקמת בית הכנסת בקאיפנג מהווה מעין "חלום רומנטי" של יהודים רבים בעולם, הרואים בכך סמל לחידוש החיים היהודיים במקום ולתחייתה של זהותה של יהדות סין מעל במת ההיסטוריה.
אחת האגדות המרתקות המסופרות בפי צאצאי יהודי קאיפנג מגוללת את סיפורם של יהודי קאיפנג והמיסיונרים הנוצרים הראשונים בסין. היהודים, שלא שמעו מעולם על הנצרות, הניחו כי כל המאמין באל אחד הוא בהכרח בן לדת היהודית. המיסיונרים, שלא שיערו בדמיונם שיכולים להיות יהודים בסין, הניחו מצידם שהם "נוצרים אבודים". כאשר התבררה הטעות, ניסו הנוצרים להמיר את היהודים – אך לשווא, כיוון שיהודי קאיפנג דבקו בנאמנותם למסורת היהודית (אגדה זו מופיעה גם בספר אגדות היהודים הסינים של קאיפנג, מאת ד"ר בוורלי פרינד ופרופ' שו-שין).
תקופת תור הזהב של יהודי קאיפנג היתה בימי הביניים. יהודי קאיפנג במאות ה15-16 חיפשו קווי דמיון בין הקונפוציאניות ליהדות, ככל הנראה בכדי להוכיח כי היהודים יכולים למצוא בקלות מכנה משותף עם האמונה המקומית ולהשתלב. לצורך כך, הכינו מלומדים יהודים טקסטים שחרתו על אבנים המציגים את המשותף. הקהילה היהודית הציבה את האבנים עם הכתובות בבית הכנסת ובמקומות אחרים בשנים 1489, 1512, 1663, ו-1679. האבן הקדומה ביותר, משנת 1489, מציגה את אברהם כמייסד הדת היהודית וכמתנגד חריף לעבודת אלילים: "הם לא עשו פסלים, לא החניפו לרוחות ולשדים ולא האמינו במנהגי האמונות הטפלות. ואשר לעשיית פסלים ודמויות וציור צורות וצבעים, אלא הם דברי שווא ונוהגי ריק".
אולם במשך השנים, התקשו יהודי קאיפנג לשמור על יהדותם בשלמות. הם שכחו כיצד לקרוא בתורה בעברית, וכתבו ספר תורה בסינית (ספר תורה שכזה מצוי גם באוספי המוזיאון הבריטי). כחלק מן ההסתגלות לחקלאות המקומית, החלו גם לאפות חלות של שבת מקמח אורז.....
באגרת מרגשת משנת תר"ס (1800), פונים בני הקהילה הספרדית בשנחאי לבני הקהילה היהודית בקאיפנג, קובלים על מצבם הרוחני של המכותבים ומציעים את עזרתם:
אחינו אנשי גאולתנו, שמענו שנחרב בית הכנסת שלכם ולא יש לכם רב ומלמד ללמד אתכם תורת אלוקים ודרך הישר בעבודת ה'... וכעת שכחתם הכל עד אשר מכרתם ספרי תורה אשר נשארו אצלכם ומקרוב זמן ראינו פה עירנו שנגאי אצל אנשים אשר לא מישראל המה ספרי תורה אשר קנו מכם קודם שלושה או ארבעה חודשים, ושמענו שאתם רוצים למכור ספרי תורה מאשר נמצאו אצלכם בשביל שאין ביניכם מי שיודע שיקרא בהם...
נשבר ליבנו בקרבנו ויגון ואנחה מלא ליבנו בשומענו זאת השמועה הרעה... אשר שכחתם את תורת ה' אשר לימדו אתכם אבותיכם ואת עבודת ה' שכחתם ושבת ומועדים והמילה עזבתם. על כן נתעוררנו לעזרתכם וביקשנו לשלוח לכם מלאכים מבני עמנו לראות מה זה ועל זה... ואנחנו משתוקקים לעזור אתכם ככל אשר יעלה בידנו למען תשובו על דרך אבותיכם ואבותינו... ואם אתם צריכים הוצאות לבניין בית הכנסת שלכם, אנחנו נשתדל לקבץ ולשלוח לכם מעות... ואם אתם צריכים מלמד ללמד אתכם תורה וחוקים גם כן נשתדל ככל כוחותינו לשלוח לכם, ואם ייטב בעינכם שתבואו לפה עירנו שנגאי ותשבו פה אנחנו נעזור אתכם וניתן לכם עסק ותעשו משא ומתן גדול... ותלכו בדרך אבותיכם ואבותינו אשר הלכו בה... ועל כן ספרי התורה אשר נשארו אצלכם לא תמכרו אותם...".
בעיית הלאום היהודי בסין
המסורת של יהודי סין מספרת שליהודי סין היו שבעה שמות משפחה שניתנו להם על ידי הקיסר סונג משושלת מינג, אשר התקשה לבטא את שמות המשפחה היהודיים וחילק להם שמות משפחה חדשים. שמות משפחה אלו קיימים עד היום, ונשתמרו בקשר המשפחות היהודיות לאורך השנים (ז'או - Zhao, ז'אנג - Zhang, שי- Shi, לי - Li, ג'ין - Jin, לאו - Lao, אי – (Ai. שמות משפחה אלו משתמרים עד היום אצל משפחות שהן צאצאי יהודים.
בסין קיימים מאז שנת 1949 56 "לאומים" או "מיעוטים" מוכרים, אבל היהודים או צאצאי היהודים אינם נמנים ביניהם. בשנת 1953 דחו הרשויות בקשה להעניק לצאצאי היהודים של קאיפנג מעמד של לאום. במסמך מעניין של "החזית המאוחדת של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של סין" מה-8 ביוני 1953, נאמר:
המסקנה העולה היא... כי ליהודים המפוזרים בקאיפנג אין קשרים כלכליים ישירים אלה עם אלה, אין להם לשון משותפת משלהם או אזור מגורים משותף. הם התערבבו לחלוטין עם אוכלוסיית הרוב מבחינת חייהם הפוליטיים, הכלכליים והתרבותיים. כמו כן, אין להם תכונות מיוחדות מהיבט אחר כלשהו... כל זה מצביע על כך שאין עניין להתייחס אליהם כאל קבוצה אתנית נפרדת, שכן אינם אומה יהודית כשלעצמם...
מצב זה גורם עד היום למגבלות רבות בכל הקשור לאפשרות של קיום חיים דתיים בפומבי ובמסגרת החוק. לאחרונה פורסם שכאשר אחת הקהילות היהודיות (ממש) בסין רצתה לבנות מקווה טהרה, היו צריכים חבריה לשכנע את השלטונות שהמקווה משמש כספא וכבית מרחץ ולא כמקום לקיום מצוות הדת.
עם זאת, מסתבר במפתיע שמאז זמנו של מפקד התושבים הראשון בסין שהנהיג השלטון הקומוניסטי, צאצאי יהודי קאיפנג הופיעו – עד לשנת 1996! - ברישום של תעודות התושב תחת הלאום: "יהודי" (יואו – טאי). לעומת זאת יהודים 'רגילים', החיים באזורים אחרים בסין, נרשמו תמיד כחלק מהרוב הסיני או, לעיתים, כחלק מהמיעוט המוסלמי (הקבוצה הקרובה ביותר ליהדות בעיני השלטונות וגם בעיני היהודים (!)).
הסינים לא קוראים ליהודים 'יהודים', אלא במילה הסינית יואו – טאי. המונח "יהודי" בסינית השתנה פעמים אחדות במהלך מאות השנים האחרונות. בעבר היהודים נקראו "ייצלויה" כלומר "ישראל" או "כת תולשי הגידים" (הכוונה לגיד הנשה) או "כת מלמדי הכתבים" או "מוסלמים חובשי כובעים כחולים".
בביקורי בקאיפנג אשר בסין, נפגשתי עם צאצאי יהודי קאיפנג. בהיותי רב, הקבוצה חששה מקיום המפגש באופן פורמאלי, שכן הם אינם מוכרים כ"לאום" ואסור להם לקיים חיי דת, ונדרשנו ל"תרגילים" רבים, עד אשר נפגשנו במקום "סודי" ללא עיניים בוחנות.
הפגישה הייתה מרגשת ביותר. צאצאי היהודים לומדים עברית ויהדות בסתר, ומבקשים לשוב ולקשור את גורלם בגורלו של עם ישראל. שירי ארץ ישראל ושירת "עם ישראל חי" נשמעו טבעיים ומרגשים בפיהם.
כאשר שאלתי את צאצאי יהודי קאיפנג מדוע הם רוצים לשוב ליהדותם ולעם ישראל, הם השיבו בתשובה מקורית היוצרת חיבור בין התרבות הסינית ליהדות: בתרבות הסינית נותנים כבוד לשלושה גורמים: האבות, החוכמה והטבע. צאצאי יהודי קאיפנג מבקשים לכבד את אבותיהם בכך שהם ישובו לדת אבותם. במילים אחרות, שיבה לתרבות היהודית בגלל התרבות הסינית.
להחביא את ההרה
לאחר המפגש הלכנו לבקר את אחת המשפחות הוותיקות של יהודי קאיפנג, משפחת שי-לי, בה אם המשפחה ילדה בת. הם נאלצו לשלם קנס לאחר הלידה. כידוע בסין, חל איסור עד היום ללדת יותר מילד אחד. רק הקבוצות המשויכות ל-56 המיעוטים שהוזכרו יכולות ללדת יותר מילד אחד על פי החוק. הכלל הזה יוצר מצב מיוחד, בו צאצאי יהודים רבים מעדיפים להירשם במרשם האוכלוסין כמוסלמים כדי שיוכלו ללדת יותר מילד אחד. כאשר גברת שי-לי היתה בהריון בני הזוג פנו לבדיקות בבית החולים, והרופאים דרשו ממנה לקיים הפלה. בני המשפחה לא היו מוכנים לכך, ולכן האישה עברה להתגורר מספר חודשים עד הלידה בכפר מרוחק, בהמתנה ללידה הצפויה.
כאשר ביקשתי ממארחיי לבקר בבית הקברות היהודי, הסבירו לי שלא היה לקהילה בית קברות מרכזי, והקבורה נעשית בבתי קברות "משפחתיים". לכל משפחה של צאצאי יהודים יש בית קברות משלה. ביקרנו בבית הקברות המשפחתי של משפחת ג'ין, המהווה גם הוא סמל לקשר העתיק של יהודי קאיפנג עם היהדות. בבית הקברות הקטן יש לוח זיכרון שהקימו בני המשפחה בחלקת הקבר המשפחתית, וכן אנדרטה עליה מצוין אילן היוחסין של משפחת ג'ין במאות השנים האחרונות.
תקווה שלא התממשה
העולם היהודי החל לגלות עניין בצאצאי יהודי קאיפנג במאה האחרונה. יהדות קאיפנג מהווה קשר יחיד במינו בין העולם היהודי לבין ההיסטוריה של היהודים במזרח. אולם למרות שכיום צאצאים של משפחות יהודיות מקוריות מקאיפנג מתאחדים שוב ומנסים להחיות את מנהגיהם העתיקים ואת המסורת היהודית, הם לא זוכים לתמיכה והכרה משלטונות המדינה. הצאצאים מבקשים הכרה כמיעוט או כלאום יהודי וכן להחזיר את הציון של מעמדם היהודי, "יואו-טאי", בתעודות הזיהוי ובכרטיסי התושב שלהם. העמדה הרשמית היא שצאצאי היהודים נטמעו בשלמותם בקרב הסינים ונעלמו לחלוטין. קשה לאמוד את מספר האנשים המזהים עצמם כצאצאי יהודי קאיפנג, אולם מספרם נע מפחות מאלף נפש עד לאומדן של כחמשת אלפים איש.
שקיעת הקומוניזם הניעה את ההתעוררות היהודית בקאיפנג. כאשר נפתחה בשנת 1992 שגרירות ישראל בסין, ראו בכך צאצאי היהודים מעשה סמלי וקיוו שיקבלו תמיכה ממדינת ישראל לשמירת יהדותם, אולם תקווה זו לא התממשה. רישום הלאום "יהודי" בתעודות הלידה של יהודי רוסיה הוכר במדינת ישראל לצורך חוק השבות, אך לא כך ביחס לרישום היהודי של צאצאי יהודי קאיפנג – ללא סיבה ברורה.
בשנים האחרונות הגיעו לארץ מספר משפחות ובודדים מתוך צאצאי יהודי קאיפנג, אשר למרות שלא הוכרו כיהודים זכאי חוק השבות במדינת ישראל, עברו גיור כהלכה והצליחו לקיים את חלומם להשבתם להעם היהודי.
בין תרבות ישראל לתרבות סין
היהודים והסינים הם שני עמים עתיקי יומין אשר נאבקו כל אחד בדרכו כדי לשמר את מסורתם וזהותם בתקופה של תהליכי מודרניזציה. אחד ההבדלים המכריעים בין עם ישראל לסינים הוא שהסינים הם עם המבודד ומרוכז במקום אחד, בעוד היהודים היו העם המפוזר והנפוץ ביותר בעולם.
חיבור וקשר מעניין ביותר בין הסינים ליהודים מופיע דווקא בספרו של ברוך שפינוזה, "חיבור תיאולוגי מדיני". הוא הבין כי יש סבירות גבוהה לכך ששתי הציביליזציות העתיקות בעולם יתאוששו וישיגו מחדש את עצמאותן, כיוון ששתיהן ממשיכות לשמר בעקשנות את שונותן. הוא היה הראשון להבין שככל הנראה יש חוק היסטורי משותף החל על יהודים וסינים כאחד. במאמרו משווה שפינוזה בין שני סימנים חיצוניים השומרים על ייחודם של העמים, ברית המילה אצל היהודים - והצמה אצל הסינים...
על רקע סין הגדולה הנחשבת כיום לאחת ממעצמות העולם המודרני, ההיסטוריה הארוכה של הקיסרים הסינים והתרבות הייחודית להם וכוחה של המפלגה הקומוניסטית עד לפני מעט זמן, יש לראות כפלא את קיומה של הקהילה היהודית הקטנה בקאיפנג לאורך השנים, ואת התעוררותה וחידושה של קהילת צאצאי יהודי קאיפנג היום הרוצה לשוב לדת אבותיה. גורלה של קהילה היסטורית זו טרם הוכרע, והוא יסופר לנו בדפי ההיסטוריה של העתיד.