על מיטות נפרדות

מחבר: רפי אוסטרוף

אנדראה סקורץ כותרת בבלוג שלה: MustLoveCrows.com 

שההחלטה שלה ושל בעלה לישון במיטות נפרדות הצילו את הנישואין שלה (אני חושב שהיא לא יהודיה).

היא סבלה מבעיות שינה ועוד כמה בעיות, ולכן השינה במיטה אחת עם בעלה הייתה סיוט עבורה במשך שנים. כאשר התחילה לחשוב על אפשרות של הפרדת מיטות, הפחד הגדול שלה  היה שזה סימן מובהק לכישלון נישואיה. ואז היא התחילה לחשוב מחוץ לתבניות הרגילות ואף יישמה את ההחלטה שלהם לישון בחדרים נפרדים. לטענתה, ההחלטה הזאת הצילה את נישואיה. היא ובעלה ישנים שנת ישרים ושמחים אחד לקראת השני בבוקר, במקום לרטון ולכעוס על בן הזוג על לילה ללא שינה.

ברור ופשוט שהסדר כזה לא מתאים לרובם וגם אין בו צורך לכולם. אך ביהדות באופן טבעי יש זמני מרחק בין מיטות הבעל והאישה בגלל חוקי הטהרה. יש זוגות שימי ההרחקה קשים להם, ויש זוגות שאין להם בעיה עם זה. מדי פעם מתייעצים איתי זוגות על ה"נפילות" שלהם בימי ההרחקה ואיך ניתן לתקן.

אני מכיר בקושי, גם ברמה האישית וגם משיחות עם זוגות רבים. יש בעלים (ולפעמים נשים) שממש נכנסים למצוקה כאשר האישה מודיעה להם שהיא קיבלה מחזור או שהוא לקראת קבלתו. לפעמים יש הרגשה ש"צריכים להספיק". יש נשים וגברים שחוסר הקשר הפיזי, אפילו אם רק ברמה של חיבוק ונשיקה בימי ההרחקה מאד מקשים וגורמים להרגשת ריחוק ובדידות.

מצד שני, כבר הפניתי בבלוג שלי בעבר להרצאתה של אסתר פרל על משיכה ותשוקה בחיי נישואין. אחת הנקודות בהרצאתה היא הצורך במשחק של ריחוק וקירוב ביחסי זוגיות ארוכות טווח. כלומר, לפעמים אנו צריכים להתרחק מבן הזוג שלנו כדי להתגעגע מחדש. חישבו על התשוקה ועל הקירבה של בן הזוג לאחר נסיעה ארוכה לחו"ל או שירות מילואים ממושך.

יש גם מימד נוסף לימי ההרחקה. קראתי לראשונה את הדברים בחוברת קטנה של הרב פרופ' נורמן לאם, נשיא ישיבת ישיבה אוניברסיטה בניו יורק, על טהרת המשפחה. שם הוא כותב על המעמד העצמאי של האישה בימי ההרחקה. במקום שאין הרחקה, ייתכן שגבר יראה באישה כלי העומד לרשותו תמיד. תקופת ההרחקה נותן לה מעמד עצמאי כלפי בעלה, גם מבחינה פיזית. היא לא נענית לו תמיד והוא לומד לשלוט ביצריו. איני בטוח שהניסוחים שלו לגמרי תקפים ביחסי המינים בימינו, אבל בבסיס אני חושב שהדברים נכונים. על בעל ואישה ללמוד לתקשר בצורה טובה, גם ללא כל מגע פיזי ביניהם.

מכאן להסתכלות מחודשת על תקופת ההרחקה. אני מזמין את האנשים לראות בימי ההרחקה הזדמנות וסיכוי. אנו היום מיועדים לחיות שנים רבות זה לצד זה, יותר מכל תקופה אחרת בהיסטוריה. כדי להימשך שוב ושוב, עלינו לשחק את משחק ההתקרבות והתרחקות, כפי שהגדירה את זה היטב אסתר פרל. רק מתוך עצמאות של כל אחד מבני הזוג וכיבוד המרחב הפרטי של כל אחד מהם, ייתכן החיבור מחדש והאיחוד השלם.

לכן, איני סובר שצריך להפריד מיטות לעולמים או לעבור לחדר אחר. אבל היהדות באה בשם ההלכה ונתנה לנו, גם שלא ברצוננו, את המרחב הפרטי של כל אחד, כדי שנתאחד מחדש מרצון.