דין כתיבת גיטין בבתי הדין הרבניים בירושלים במקומם החדש במערב העיר
מחבר: הרב יוסף גולדברג
דיין ביה''ד ירושלים
תקציר: נדרשתי לחוות את דעתי בענין כתיבת גיטין וכן בנוסח הגיטין שנכתבים בבתי הדין בירושלים עיה"ק במערב העיר, לאחר שבתי הדין האיזוריים בירושלים עברו למשכנם החדש ברחוב 'עם ועולמו 4' שהוא רחוב קטן היוצא ממרכזו של רחוב 'כנפי נשרים' הנמצא במערב העיר.
סקירת הנושא בקצרה
יש לציין כי מאז שנוסדו בתי הדין הרבניים האיזוריים לפני למעלה מ-60 שנה, היו בתי הדין האיזוריים בירושלים במרכז העיר, בתחילה ברחוב יפו לאחר מכן ברחוב כורש ובהמשך ברחוב קינג ג'ורג' (ב'בית פרומין'), ובמשך כל השנים מאז הווסדם של בתי הדין בירושלים נהגו לכתוב בגט "במתא ירושלם דיתבא על מי שלח ועל מי בורות". מנהג זה היה נהוג אף בבתי הדין בירושלים שמחוץ לחומות מאז שנת 1921 – 1922 כשבתי הדין היו סמוכים וצמודים לציר של רחוב יפו שהיה כבר בתקופה ההיא הציר המרכזי של העיר המתחדשת. כיום, לאחר שבתי הדין עברו למשכנם החדש, יש לברר האם יש להמשיך ולכתוב את הנוסח הנ"ל שנהגו בו מקדמת דנא, או שמא יש לשנות ולהוסיף את שם השכונה "'גבעת שאול'" הסמוכה למקום הנוכחי של בתי הדין, ואולי יש אף צורך להוסיף את "מעין ליפתא" הסמוך, או שמא יש להשמיט את "מי שלח" ולכתוב את "מעין ליפתא" בלבד. כמו"כ יש לברר האם יש לחשוש ולהמנע מכתיבת גיטין במקום זה וכי שיפורט להלן.
בראשית דברינו יש להרחיב ולפרט בעניין מיקומו של רחוב 'כנפי נשרים' בירושלים אשר בצידו המרכזי נמצאים בתי הדין.
ברצוננו להתייחס לחלקו העיקרי של רחוב 'כנפי נשרים' מסוף שכונת ''גבעת שאול'', כלומר מצומת רחוב נג'ארה עד בואכה שכונת 'הר נוף'. קטע רחוב זה שמהווה את רוב אורכו של רחוב 'כנפי נשרים' מוקף בחנויות ומשרדים בלבד ללא בנייני מגורים כלל. בנייני המגורים של שכונת 'גבעת שאול' מסתיימים בצידי רחוב נג'ארה.
יש הרואים ברחוב 'כנפי נשרים' חלק משכונת ''גבעת שאול'', מעין אזור מסחרי של 'גבעת שאול', אך רבים סבורים שאין לרחוב זה כל קשר לשכונת 'גבעת שאול' וזאת משום שרובם של המשרדים שם הם משרדי ממשלה או משרדים של חברות כלכליות אשר אין להם כל קשר לשכונת 'גבעת שאול'.
אם נצא מתוך הנחה שאכן רחוב זה הוא חלק משכונת 'גבעת שאול', יש להתספק האם יש צורך להזכיר בגט גם את שכונת ''גבעת שאול'' בנוסף ל"מתא ירושלים" או שמא אין צורך בכך, מאידך אם אכן רחוב 'כנפי נשרים' אינו נחשב כחלק משכונת ''גבעת שאול'' אסור להזכירו בגט ואם הזכירו בגט נכנסנו למחלוקת הפוסקים המובאת ברמ"א (אבהע"ז סי' קכ"ח ס"ב) דאם שינה את מקום העמידה, יש מכשירין ויש פוסלין, ובשעת הדחק יש להקל.
כמו"כ יש להסתפק לשיטת החזו"א בהלכות עירובין (ליקוטים סי' ק"י סעיף כ"ח) שכתב שם לגבי תחום שבת ולגבי עיבור דבית חרושת שמיוחד לעבודה ואין בו פיתא ולינא, דינו כבית האוצרות ואורוות סוסים ובית הכנסת דלא חשיב דירה לענין עיבור, ועיין שם שהוסיף דאף אם אוכלין שם באקראי לא מקרי בשביל זה דירה, ואף אם קובעים שם סעודה אחת ביום באמצע עבודתן, מסתבר כיון דעיקר הבנין לאו לדירה עביד אלא למלאכה, לא מקרי דירה, ולכן הסיק שם דשני העיירות וביניהם קמ"ב אמה כשמודדין מבית לבית אבל יש בית חרושת הנכנס לתוך הביניים ואם נמדוד מבית החרושת אין קמ"א אמה ביניהם, אין מתעברים מהטעמים האמורים לעיל (כיוון שאינן בית דירה).
ומעתה לפי זה אם לא חשוב חיבור לעיר לענין שבת, יש לומר דהוא הדין לענין גיטין, מאחר שכל רחוב 'כנפי נשרים' מכיל בניינים שאינם עשויים למגורים, אם כן אינו נחשב חיבור לעיר ומאחר שהמרחק בין בנייני המגורים האחרונים של שכונת ''גבעת שאול'' עד לבנייני בתי הדין הוא יותר משבעים אמה ושיריים, אין בתי הדין נחשבים מחוברים לירושלים, ולא דמי למגילה דאיתא בריש מסכת מגילה, דכרך וכל הסמוך לו והנראה עימו נידון ככרך עד מיל, משום דהוא קולא מיוחדת שהקלו לגבי קריאת המגילה משא"כ לגבי שאר דברים איתא בנדרים (דף נ"ו ע"ב) דעיבורא דמתא כמתא ולא מעבר לכך, וכ"כ להדיא בשלט"ג ב"ב פ' לא יחפור, דדוקא תקנה תופסת עד התחום משא"כ לגבי שאר הדברים אינו נקרא מן העיר רק עד עיבורה. וכ"כ הב"י באבהע"ז סימן קכ"ח בשם תרוה"ד סימן קמ"ב, עיי"ש. ועל כן לכאורה, מאחר שבתי הדין הנחשבים מחוץ לעיבורה של ירושלים לשיטת החזו"א הנ"ל, אינם נחשבים כ'מתא ירושלים', ומאידך רחוב 'כנפי נשרים' אינו נחשב כמקום ישוב בפני עצמו ואין לו שם של ישוב בפני עצמו שהרי פשיטא שאין לכתוב "במתא כנפי נשרים", ובכה"ג כתב בשו"ת פנים מאירות חלק ב' סימן פ"ב (הובאו דבריו בפת"ש אבן העזר ריש סימן קכ"ח) דכל מקום שאין לו שם בפני עצמו, אין ראוי לכתוב שם גט.
וראיתי בספר 'פרשת המים' לגר"ש רוזנברג שליט"א אב"ד בבני ברק (עמ' כ"ז) שכתב שם לענין הגיטין הנכתבים בבני ברק דאין לכתוב בגט ב"מתא בני ברק הסמוכה לפתח תקווה" משום שבתי המגורים של בני ברק רחוקים מבתי המגורים של פתח תקוה ורק בתי החרושת של בני ברק סמוכים לבתי החרושת של פתח תקוה בתוך התחום, ולענין תחום שבת אזלינן רק בתר דירה ולא בתר בתי חרושת שאין בהם בית דירה כמו שכתב החזו"א הנ"ל. ולדבריו לכאורה הוא הדין דלא חשיב חיבור לעיר על ידי בתי חרושת ומשרדים שאינן עשויים לדירה.
עוד יש להסתפק, האם יש להוסיף סימן נוסף בגט והוא 'מעין ליפתא' הנמצא בקצה המערבי של ירושלים, זאת לאור העובדה שהעיר ירושלים התרחבה כיום באופן שבתי המגורים של שכונת 'רוממה' גובלים בשכונת ליפתא הישנה שיש בה את מעין ליפתא ובמיוחד כשבתי הדין כיום קרובים יותר אל מעין זה מאשר למעין השילוח, ואולי אף יש להשמיט כיום את 'מי השילוח' ולכתוב את 'מעין ליפתא' בלבד.
א
ראשית דבר יש לברר את הספק הראשון הנ"ל, כשכותבים גט בשכונה בתוך העיר ולשכונה יש שם בפני עצמה, האם יש צורך להזכיר אף את שם השכונה בגט.
וראיתי שהסתפק בזה הגרי"מ טוקצ'ינסקי זצ"ל בספרו 'עיר הקודש והמקדש' (חלק ג' פרק כ"ב אות ג') וצדדי הספק שם הם: "מי אמרינן אחרי שגם הוא מתחשב על שם ירושלים העיר לכל עניני הציבור, המיסים וכו', וכן למשלוח הדואר, הרי הוא כמו אחד הרחובות שאף על פי שיש שם מיוחד לרחוב, אין כותבים בגט גם את שם הרחוב, או דילמא שאני רחוב שהשם ניתן לו לא בשעת בניינו ולא בשבילו הוא אלא שנותנים השמות לרחובות כדי לסמן את חלקי העיר ומספר הבתים, לא כן פרוור הנבנה מלכתחילה בשמו הוא בשעת בניינו כאשר יינתן שם לכל העיירה המיוחדת, ואפשר שפרוור הזה הרי הוא כשאר עיירה קטנה הסמוכה לעיר גדולה וצריכין אולי לכתוב את שני השמות, שם הפרוור ושם העיר", עכ"ל.
ועיי"ש שהביא ראייה מהסוגיא ביבמות (דף קט"ו עמוד ב') על פי פירוש הרמב"ן והרשב"א שם, דמשמע מדבריהם שיש צורך לכתוב אף את שם השכונה. ולאחר העיון, אין נראה לי כדבריו וכפי שיבואר להלן.
איתא ביבמות שם: "ההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא וכתיב ביה בצד קלוניא מתא אנא אנדרולינאי נהרדעא פטרית ותרכית ית פלונית אנתתי, ושלחה אבוה דשמואל לקמיה דרבי יהודה נשיאה, ושלח ליה תיבדק נהרדעא כולה", ועיי"ש ברש"י שפירש, שמצאו גט בנהרדעא והאשה תובעת את הגט שנפל ממנה ופסק רבי יהודה נשיאה שיש לבדוק בכל נהרדעא האם יש שם אדם נוסף בשם אנדרולינאי מלבד בעלה של אשה זו.
ובאר שם הרמב"ן במלחמות את הסוגיא הנ"ל וז"ל: "פירוש, מקום היה בעיר נהרדעא ונקרא 'מוצא' ולפיכך היו כותבים בו בצד קולוניא דמתא, ואעפ"י שבעיר עצמה נמצא ושם נכתב, אמרו תבדק נהרדעא כולה שהיא הרבה עיירות עד היכי דסגי קבא דנהרדעא" עכ"ל. וכתב שם הגרימ"ט, שכעי"ז כתב בחי' הרשב"א שם, ומדבריהם יש להוכיח דצריך לכתוב גם את שם השכונה, שהרי הגט נכתב בצד קלוניא מתא שהוא פרוור של העיר הגדולה נהרדעא והצריכו לכותבו בגט ולא ניחא להו לכתוב שם נהרדעא בלבד, ועל כן חזינן דיש צורך לכתוב אף את שם השכונה.
וכל דבריו דברי תימה, שהרי הרמב"ן כתב שם להדיא "שבעיר עצמה נמצא ושם נכתב", כלומר שהגט נכתב בעיר נהרדעא, ולפי"ז מש"כ בגט "בצד קולוניא" הוא כסימן לעיר נהרדעא כשם שכותבין את הנהר שבעיר לסימן.
וראיתי שהגרימ"ט הרגיש בזה וכתב שדוחק להסביר בדברי הרמב"ן שהגט נכתב בעיר עצמה, שהרי א"כ "העיקר חסר והיה צ"ל לכתוב בו "נהרדעא מתא בצד קולוניא מתא", וכוונתו שהיה צורך לכתוב אם השם העיקרי של העיר נהרדעא שבה נכתב הגט.
אך עדיין יש לתמוה בדבריו, ראשית כיצד כתב שאין לומר בכוונת הרמב"ן שהגט נכתב בעיר עצמה, הרי הרמב"ן כתב להדיא כן "שבעיר עצמה נמצא ושם נכתב", שנית, אף אם נדחוק כדבריו שהגט נכתב "בצד קולוניא" שהיא שכונה בעיר נהרדעא, עדיין יש לתמוה שהרי אי נימא דצד קולוניא היא שכונה בתוך נהרדעא מדוע לא כתבו בגט במקום עמידת הסופר והעדים את השם העיקרי של העיר הגדולה – נהרדעא מלבד השכונה "בצד קולוניא" וכתבו את העיר נהרדעא רק במקום מגורי הבעל בלבד.
ועל כן נראה פשוט כמש"כ הרמב"ן להדיא שהגט נכתב בעיר עצמה, כלומר בנהרדעא, אלא שהעיר נהרדעא כוללת אף את שכונותיה, ולפי"ז יש לומר שהגט נכתב בשכונה "בצד קולוניא" וזאת מכנה הרמב"ן "העיר עצמה" כיוון ששכונה זו היא חלק מהעיר, ואף שהשם העיקרי של העיר הוא נהרדעא, בכל זאת לא נכתבה בגט וזאת על פי מה שכתב הרשב"א בחידושיו ליבמות שם וז"ל: "פירוש קולוניא, צד שבעיר נהרדעא שהוא בן חורין דלא יהבי כרגא" וכו', (וכ"כ להדיא המאירי שם). וכוונת הרשב"א והמאירי לדברי הגמרא בסוכה (דף מ"ה ע"א): "מקום היה למטה מירושלים ונקרא מוצא וכו', תנא מקום קלניא היה, ותנא דידן מאי טעמא קרי ליה מוצא, איידי דמפיק מכרגא", עכ"ד הגמ' שם. ואף כאן כוונת הגמרא דמאחר שהיה בעיר נהרדעא מקום חשוב בפני עצמו שהמלך פטר אותו ממיסים, על כן אף שהיה מחובר לעיר נהרדעא, בכל זאת כתבו את שמו בלבד מחמת חשיבותו.
ויש להביא ראיה להנחה זו, מנוסח הגט של רבינו הרמ"א בסוף 'סדר הגט' (לאחר סימן קנ"ד) וז"ל: "למנין שאנו מונין כאן בקאזמר דמתקריא קאזימירז מתא דיתבא על נהר ויסלא" וכו'. ועי' בסדר גיטין למהר"ם ר' יוזפש, שעמד על כך מדוע אין כותבין שם את שמה של עיקר העיר והיא קראקא, עיי"ש שכתב וז"ל: "ומה שאין כותבין פה 'בקראקא' אע"פ שכך מורגל שם המקום בכלל בפי ישראל וגויים וכן בכתבים ובשטרות, היינו מפני שהמקום פה נחלק לשני מקומות, 'קראקא' ו'קאזמיר', ואנחנו אלה פה דרים במקום הנקרא בפרט 'קאזמר', לכך כותבין בגט ובכתובה 'קאזמר'", עכ"ל.
והנה אף שהמהר"ם בא לבאר ענין זה, לכאורה דבריו סתומים, שהרי בתחילת דבריו כתב שבפי כל ישראל מורגל שם המקום 'קראקא' ואעפ"כ כותבין 'קאזמר' בלבד משום שנחלק לשני מקומות, ולכאורה יש להבין, שהרי אף אי נימא דקאזמר היא שכונה נפרדת בתוך העיר קראקא אולם הו"ל למכתב אף את שמה העיקרי של העיר. וראיתי בספר 'חיבת הקודש' לגאב"ד לובלין הגר"א קלצקין זצ"ל (עיי"ש בסי' י"א וסי' כ"ה, הו"ד בשו"ת הר צבי אבהע"ז ח"ב סי' קכ"ו) שביאר ענין זה וז"ל: "ומה שהביאו להוכיח ממה שכותבין בגט בקראקא רק השם קאזמירז, היינו מצד כבוד המלך קאזמירז שהגן על היהודים, ועמ"ש התוס' גיטין (דף פ') דבגיטין יש לחוש לשלום מלכות שמקפידין לפי שהוא דבר גדול וכו' וזה היה כבוד המלך מה שברובע היהודים לא הזכירו שם העיר הכללי אף דרך טפל", עכ"ל. חזינן מדבריו, דמאחר שקאזמר היה מקום חשוב בפני עצמו שנקרא על שם המלך, על כן כתבו בדווקא את שמו בלבד ולא הזכירו את שם העיר הגדולה קראקא.
והנה מלבד מש"כ דליכא ראיה מדברי הרמב"ן דבעינן למיכתב את שם השכונה בנוסף לשם העיר, מצינו לרבותינו הראשונים שמשמע להדיא מדבריהם שקולוניא היה מקום אחר לגמרי ולא היה חלק מהעיר נהרדעא. עי' ברש"י יבמות (דף קט"ו ע"ב) שכתב: "בצד קולוניא, שם עיר", משמע להדיא מדבריו דקולוניא היתה עיר בפ"ע שלא היתה שייכת לעיר נהרדעא. וכן משמע מפירוש תוספות חד מקמאי ביבמות שם, שכתב על דברי רבא החולק על רבי יהודה נשיאה שאמר תבדק נהרדעא כולה, שאם איתא, יבדק כל העולם מיבעי ליה. וכתב ע"ז בתוס' חד מקמאי וז"ל: "ורבא תבדק כל העולם מבעי ליה, פירוש, יבדק קלניא מתא וסביבותיה ונהרדעא וסביבותיה", עכ"ל. משמע דקולוניא וסביבותיה הוא מקום בפ"ע ונהרדעא וסביבותיה הוא מקום בפ"ע. שו"ר בשו"ת חת"ס (אבהע"ז ח"ב סי' ל"ה ד"ה ומ"ש) שכך הבין בדברי רש"י הנ"ל.
וכן משמע מתשובת הר"ש המובאת בתשובות מיימוניות לספר נשים (סי' כ"ב) שהיתה לו גירסא אחרת בגמרא יבמות הנ"ל, וז"ל: "אשכחן ביבמות פ' האשה שלום, ההוא גיטא דאישתכח בנהרדעא וכתוב ביה בצד קלניא מתא אנא דלונאי פטר ותריך" וכו', עכ"ד. וחזינן דלפי גירסתו לא הוזכרה שם נהרדעא, ופשיטא דלגירסתו היתה קולוניא מקום בפ"ע ולכן כתבו קולוניא בלבד, ועל כן לדברי כל הראשונים הנ"ל ליכא ראיה כלל מהגמ' ביבמות הנ"ל דבעינן לכתוב את שם השכונה בנוסף לשם העיר, משום שלדברי הראשונים הנ"ל קולוניא היתה מקום נפרד לגמרי ולא היתה שכונה של העיר נהרדעא.
והנה המנהג בירושלים מקדמת דנא שלא להזכיר את השכונה בגט וכן היה המנהג בביה"ד של הגר"ש סלנט זצ"ל, שמיקומו היה בשכונת 'בתי מחסה' בעיר העתיקה בין החומות ובכ"ז לא הזכירו בגט את שם השכונה.
וכן משמע ממעשה רב שהביא הגרימ"ט בספרו הנ"ל (עמוד שי"ח) מהגר"ש סלנט זצ"ל, וז"ל שם: "ומצאתי בנרתיק הגיטין של חו"ז מו"ר הגאון ר' שמואל סלנט זצ"ל (מרא דקרתא קדישתא דירושלים אשר בימיו נכתבו כל הגיטין שבירושלים על פיו) גט שנכתב בשנת תרמ"ד בשכונת 'בית יעקב' וכו', בגט זה נכתב בזה"ל: 'כאן במתא דמתקריא בית יעקב דיתבא על מי בור הסמוכה למתא ירושלם דיתבא על מי שלח ומי בורות' וכו', בודאי היה אז נאלץ לכתוב את הגט בשכונה ההיא מסתמא משום שכיב מרע שאי אפשר היה לסדר את הגט במקום הרגיל בבית הועד שבחצר רבי יהודה החסיד הסמוכה לבית מו"ר הגרש"ס, ומשום שהיתה כנראה שכונה זו רחוקה ביותר מעיבור העיר ובתוך תחום העיר, כי על כן כתבו "מתא בית יעקב הסמוכה לירושלים" דכל שבתוך התחום נקרא "סמוך", (משער יפו עד לשכונת אבן ישראל והלאה כמאתיים אמות, היה אז הכל בתוך עיבור העיר, כן מן 'שער יפו' עד ''נחלת שבעה'' היו בצפון הדרך בורגנין וכו' ומן ''נחלת שבעה'' עד ל'אבן ישראל' היה ג"כ בורגנין בדרום הדרך, אבל מן סוף הבורגנין עד לשכונת 'בית יעקב', היה ריק יותר מן קמ"א אמה)", עכ"ל.
וחזינן דדווקא בשכונת 'בית יעקב' שהיתה אז מחוץ לעיבור העיר, כתבו את שמה, אך אם היו נאלצים לכתוב גט בשכונת ''נחלת שבעה'' המחוברת לעיר העתיקה ע"י בורגנין, לא היו כותבים את שמה וזאת משום שאין כותבין בגט שכונות הנחשבות כחלק מן העיר.
והנה, למרות ראייתו הנ"ל של הגרימ"ט מדברי הרמב"ן, שלדעתו לכאורה יש לכתוב אף את שם השכונה, בכ"ז כתב שם הגרימ"ט בסעיף ה' (עמ' שי"ט) דבכל השכונות שהינן בתוך עיבור העיר, כשכותבין גט באחת השכונות כגון ב''מאה שערים'', נהגו ונוהגים לכתוב רק "מתא ירושלם דיתבא על מי שלח ומי בורות" כמו בפנים ירושלים, עכ"ד.
שו"ר שדן בזה רבה של ירושלים הגרצ"פ פראנק זצ"ל בשו"ת 'הר צבי' (אבהע"ז ח"ב סי' קכ"ו), ויש להקדים בזה את דברי המשנה בגיטין (דף פ' ע"א) דבעינן בגט שמו ושמה, ושם עירו ושם עירה. ולכאורה עפ"י האמור במשנה, סגי בשם עירו ועירה הכללי ולא מוזכר שם סימנים נוספים, והוסיף שם הגרצ"פ בענין זה, וז"ל: "והשאלה בכאן היא ניצבת לפנינו באיכות התקנה שהצריכו להזכיר מקום עמידתו של הבעל (עי' גיטין פ' ע"א ושם ברא"ש סי' ט' ואבהע"ז סי' קכ"ח סעי' א') והעדים (עי' בגמרא ורא"ש שם ובשו"ע סעי' ב'), אי בעינן שיהא מסויים המקום בפרוטרוט, או די שיזכיר המקום בכולל ולא אכפת לן בהרחבת המיצרים ורק שיהא גם מקום עמידתם מובלע תחת שם המקום המוזכר, ובזה שפיר יש לדון, דבהזכרת המקום לא החמירו לצמצם מקום עמידתם ככל האפשר, וכמו שמצינו בתקנת חז"ל לכתוב זמן בגט, לא החמירו לצמצם את הזמן בפרוטרוט אלא די אם מזכיר שם החודש או אפילו שם השנה או שם השמיטה (עי' גיטין דף י"ז ע"ב ואבהע"ז סי' קכ"ז סעי' ז'), כן נאמר בתקנה זו של הזכרת המקום, אם מזכיר שם המקום בכולל באופן שהוא מקיף הרבה שטחים, עם כל זה די בכך, וכמו שלא החמירו להזכיר שם הרחוב, אף כי באמת מי לא משכחת לה שכל רחוב הוא שטח גדול כמו עיר שלימה שבמקומות אחרים", עכ"ל.
ועיי"ש עוד בריש דבריו, שכתב דאף שלגבי שמו ושמה החמירו לכתוב גם את השם שהרוב קוראים לו וגם את שם המיעוט ולא סגי בשם הידוע בפי הרוב, אכן הטעם שהחמירו בזה לכתוב את שתי השמות משום "שאם כתב רק שם הנקרא בפי המיעוט, יש שפוסלין את הגט מפני שחששו להרוב והרוב אינם מכירים בו כלל (עי' שו"ע אבהע"ז סי' קכ"ט סעי' ב' ובב"ש סק"ג), וכן אפילו כשכותב שם הנקרא בפי הרוב, הצריכו לכתוב גם את השם של המיעוט, דחששו גם לאלו שאינן מכירים בשם אחר", עכ"ד.
וחזינן להדיא אף מדבריו שאין כל צורך לכתוב את שם השכונה בנוסף לשם העיר וסגי בשם הכללי של העיר בלבד.
ויש להבהיר בזה שכל דברינו הנ"ל נכתבו אך ורק אם אכן בתי הדין במקומן החדש נכללים ונחשבים כחלק משכונת ''גבעת שאול'' שבירושלים דאז אמרינן דאף שהגט נכתב בשכונת ''גבעת שאול'', בכ"ז אין צורך להזכיר את שם השכונה ואפשר לכתוב כפי המנהג הקודם " במתא ירושלם דיתבא על מי שלח וכו'" ונ"מ לדין דיעבד, דאם בכ"ז כתב בגט את שם השכונה בנוסף לשם העיר ירושלם, הגט כשר, אך לפי דעת רבים הסוברים שכל שטח רחוב 'כנפי נשרים' וסביבתו אינם נחשבים כחלק משכונת ''גבעת שאול'' אלא הוא רחוב בפני עצמו ואין לו שם של שכונה מיוחדת, על כן מחמת הספק, לא מיבעי דאין צורך לכותבו אלא אף אסור לכתוב בגט את שכונת ''גבעת שאול'' משום שיש בזה חשש לשינוי שם המקום. (עי' רמ"א אבהע"ז סי' קכ"ח סעי' ב').
ב
הבאנו לעיל את דברי החזו"א (או"ח הל' עירובין סי' ק"י סקכ"ח) הסובר שבתי חרושת שאינם עשויים לדירה, אף שלפעמים אוכלים שם אכילת ארעי, אינם נחשבים בית דירה לא לגבי מדידת תחום שבת שנמדד מבתי המגורים האחרונים של העיר ולא לגבי עיבור שבת שמודדין שבעים אמה ושיריים מבתי דירה בלבד וכן קמ"א אמה שבין שתי רשויות, נמדדים מבתי המגורים שבסוף שתי הרשויות. (ועי' בחזו"א הל' נגעים סי' ט' סק"ח שהביא אף שם יסוד זה).
אמנם החזו"א באו"ח שם (סי' ק"י סק"כ) הביא מהחת"ס (או"ח סי' צ"ה) שמשמע מדבריו דאף בנין שאינו בית דירה מתעבר עם העיר, אך החזו"א האריך לתמוה עליו ודחה את דבריו, עיי"ש.
כמו"כ ראיתי בשו"ת שבט הלוי (ח"א או"ח סוף סי' נ"ט) שכתב בפשיטות, דבית חרושת שאוכלים בו נחשב כבית דירה לענין להצטרף לעיר וכן פשטות הש"ס והפוסקים (בסי' שצ"ח), עיי"ש ודלא כדברי החזו"א הנ"ל. וכן משמע מדברי הגר"מ שטרנבוך שליט"א בספרו 'תשובות והנהגות' (ח"ב או"ח סו"ס שמ"ז) שכתב שם לגבי קריאת המגילה בשכונת 'הר נוף' בירושלים שיש לקרוא בה ביום ט"ו משום שמחוברת לעיר ע"י אזור תעשייה ובו חדרי אוכל לעובדים תוך קמ"א ושיריים, עיי"ש. אכן מאידך שמענו על גדולי ישראל שפסקו לקרוא את המגילה בשכונת 'הר נוף' ביום י"ד מחמת דברי החזו"א הנ"ל.
ולכאורה לדינא, מאחר שהחזו"א החמיר בזה, אף שיש החולקים עליו, אולם כבר כתב הג"פ (בסוף הספר בכללים), דאע"ג דמרגלא בפומייהו דרבוותא אף במחלוקת הפוסקים באיסורי תורה וגיטין וקידושין לומר יחיד ורבים הלכה כרבים בין להקל בין להחמיר, אפ"ה חוששים לדברי המיעוט לענין הלכה למעשה לכתחילה מפני שאינו רוב גמור כיון דלא נחלקו פנים בפנים כמו הסנהדרין וכו', עכ"ד. וכעי"ז כתב בספר 'תומת ישרים' (סי' קכ"ה), דאנן בעינן בגירושין לאפוקי נפשין מכל צד פלוגתא ושיצא ענין הגירושין בהיתר גמור ונחוש אפילו לדעת מי שאין הלכה כמותו כדי שלא להוציא לעז על משפחות ישראל וכו', עכ"ד.
ומעתה לפי"ז, צ"ע לשיטת החזו"א בנד"ד שכל רחוב 'כנפי נשרים' מאוכלס במשרדים וחנויות בלבד ואין בו בתי מגורים, ובתי הדין רחוקים יותר משבעים אמה ושיריים מבתי המגורים האחרונים שבשכונת 'גבעת שאול', א"כ לכאורה בתי הדין אינן נחשבים כמחוברים לירושלים, ויש לדון בזה האם לשי' החזו"א אפשר להמשיך ולכתוב בגט "במתא ירושלים" וכו' או שמא אין אפשרות לכתוב כן, ומאידך, גם אין אפשרות לכתוב שם של מקום אחר שהרי רחוב 'כנפי נשרים' אינו נחשב ל"מתא" בפני עצמו, וא"כ אפשר דלשי' החזו"א יש להחמיר ולא לכתוב גיטין במקום זה כמש"כ בשו"ת פנים מאירות הנ"ל (ח"ב סי' פ"ב).
עוד יש להעיר בזה, כי אף שכל ירושלים מוקפת עירוב כולל שכונת 'הר נוף', ועירוב זה כולל אף את רחוב 'כנפי נשרים', אולם כבר כתבו הפוסקים דהא דמהני העירוב כצורת הפתח הוא רק בכרמלית דרבנן אבל בדאורייתא לא מהני העירוב להחשיב את כל הנמצא בתוכו כעיר אחת.
עיין בשו"ת מנחת יצחק (חלק ח' סי' ס"ב) שדן שם לגבי קריאת המגילה ביום ט"ו במקום רחוק מירושלים אך מוקף ע"י עירוב עם כל העיר, והביא שם מגדולי ירושלים הגרי"ז מינצברג זצ"ל בשם הגאון בעל תורת חסד וכן הראב"ד הגר"פ עפשטיין זצ"ל והגרש"א יודלביץ זצ"ל וכן הגאון הסטייפלר רבי יעקב ישראל קנייבסקי זצ"ל, דכולהו ס"ל דלא מועיל העירוב להחשב עי"ז כדין העיר ירושלים למיקרי בט"ו, והוסיף שם דכל מה שהקלו הוא רק בצירוף מה דס"ל דלא הוי רשות הרבים, ואיסור הוצאה לא הוי אלא מדרבנן, א"כ י"ל דשאני מקרא מגילה דהוי דברי קבלה שהם כדברי תורה כמש"כ בשו"ע (או"ח סי' תרצ"ו ס"ז), ועיי"ש דכן משמע מדברי החזו"א (עירובין סי' ט"ו אות ה') דאין להקל בזה אלא בדרבנן ולא במגילה דהוא מדברי קבלה, והביא שם מעשה רב מכבוד הראב"ד הגר"ד יונגרייז זצ"ל שבעת שהיה חולה ומאושפז בבי"ח הדסה עין כרם קרא את המגילה בברכה ביום י"ד אף שביה"ח מוקף בעירוב עם ירושלים.
שו"ר בספר 'מועדים וזמנים' לראב"ד הגר"מ שטרנבוך שליט"א (ח"ב סי' קפ"ה בהגהה שם, עמ' קע"ג) שהביא שאף הגרי"ז מינצברג זצ"ל פסק שבבי"ח הדסה עין כרם קוראים בי"ד אף שמחובר בעירוב לירושלים, והוסיף ע"ז הגר"מ שטרנבוך שם: "ולע"ד הדבר פשוט כדבריו, דלרוב הפוסקים צורת הפתח מהני רק בכרמלית דרבנן ומאן יימר לן דמהני למגילה דעיקרה מדברי קבלה, גם מסתברא שתקנו רק להוצאה ותחומין וכדו' ולא למגילה", עכ"ל.
ומעתה לפי"ז אי תקנו להוצאה ותחומין בלבד ולא למגילה, פשיטא שלא תקנו כן לצורך גיטין שייחשב עיר אחת ע"י העירוב.
וזה עתה ראיתי בקריינא דאיגרתא (ח"ב סי' ק"ה) שכתב מרן הגרי"י קנייבסקי זצ"ל, וז"ל: "דמסתבר שהעירוב אין מועיל לאשווי כעיר אחת, דנהי דהכל רה"י אחד, מ"מ גם בהרה"י הזה איכא שני עיירות, דאטו אם יקיפו כל א"י במחיצות או בצורת הפתח אשר עי"ז נעשה כולו לרשות היחיד, יהפוך את כל א"י למוקפות", עכ"ל. וחזינן דס"ל להדיא דלא מהני העירוב לאשוויי כעיר אחת.
ג
ולאחר העיון בנידון דידן, נלענ"ד דאף לשיטת רבינו החזו"א יש להמשיך ולכתוב גיטין אף במקומם הנוכחי של בתי הדין ובנוסח שנהגו מקדמת דנא "במתא ירושלם דיתבא על מי שלח ועל מי בורות" וכפי שיבואר להלן.
ראשית דבר יש להקדים מעשה רב בשם מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל ששמעתי מפי כבוד הראב"ד הגרח"ש רוזנטל שליט"א שמסר לי שלפני מספר שנים נאלץ לסדר גט בבי"ח הדסה אשר בשכונת 'עין כרם' ושלח את נכדו של מרן הגריש"א לשאול את מרן כיצד לכתוב בגט האם כנהוג בירושלים או שמא יש לשנות ולכתוב את שכונת 'עין כרם' בלבד וזאת משום שבי"ח הדסה רחוק מעיבורה של עיר, ותשובתו של מרן הגריש"א היתה שיש לכתוב כנהוג בירושלים "במתא ירושלם דיתבא על מי שלח" וכו'. ולכשנשאל הגריש"א מאי שנא דיני גיטין מדיני קריאת המגילה דנהגו לקרוא בבי"ח הדסה ב-י"ד ולא ב-ט"ו כבירושלים, הרים את ידו בתנועת ביטול לשאלה זו, כלומר שאין להשוות בין דיני קריאת המגילה לדיני כתיבת גיטין, וסתם דבריו ולא פירש מהו החילוק ביניהם.
ולכאורה הוראת הגריש"א סותרת להוראת הגר"ש סלנט הנ"ל שהורה לגבי כתיבת הגט בשכונת 'בית יעקב' שהיתה בתקופתו מחוץ לעיבורה של עיר, דיש לכתוב "במתא דמתקריא בית יעקב דיתבא על מי בור הסמוכה למתא ירושלם דיתבא על מי שלח ומי בורות", ולדברי הגר"ש סלנט, לכאורה אף בבי"ח הדסה הנמצא בשכונת 'עין כרם' יש לכתוב את שם השכונה 'עין כרם' הסמוכה לירושלים כנוסח הנ"ל שנכתב בשכונת 'בית יעקב', שהרי אף שכונת 'עין כרם' נמצאת מחוץ לעיבורה של עיר.
שוב ראיתי להגרימ"ט בספרו 'עיר הקודש והמקדש' (ח"ג פרק כ"ב סק"ז) שכתב להדיא: "אבל השכונות אשר להלאה למערב ולמערבית דרומית, 'דיר יאסין', 'עין כרם', 'מלחה', 'בית מזמיל', כל אלה הם חוץ לעיבור העיר ואם יהיו נאלצים מאיזו סיבה לכתוב שם גט, אזי יכתוב בשם הפרוור כגון "מתא עין כרם דיתבא על מי מעיינות הסמוכה לירושלים" (כפי הגט שנכתב בשכונת 'בית יעקב'), ואפילו כשיש שם בורות, מכיון שתשמישי מי הבורות הם מועט, מוטב יותר לכתוב הסימן השני הסמוכה לירושלים דיתבא וכו'", עכ"ל.
וחזינן שכתב להדיא דבגט הנכתב בשכונת 'עין כרם', מאחר שנמצאת מחוץ לעיבורה של עיר, כותבים שם "במתא עין כרם וכו' הסמוכה לירושלים". ואמנם בזמן הגרימ"ט עדיין לא נבנה בי"ח הדסה בתחומה של 'עין כרם', אולם אף שעתה קיים שם ביה"ח, לכאורה אין כל סיבה לשנות את הנוסח של גט הנכתב בשכונת 'עין כרם' הנמצאת מחוץ לעיבורה של ירושלים, ועל כן הוראת הגריש"א צ"ע וטעונה ביאור.
ובטרם נבאר את עומק הוראת מרן הגריש"א, יש להקדים את תשובת הר"ש (מבעלי התוס') המובאת ב'תשובות מיימוני' לסדר נשים (סי' כ"ב), וז"ל שם: "ומיהו עיר שנהר שלה חוץ לעיבורה של עיר קרוב לתחום שבת וכתבו שם הנהר בגט, לא נחשב בעיני כמשנה שם עירו ועירה מדאשכחן בפרק בתרא דר"ה (דף ל' ע"א) וכו', ובפרק כל הבשר (דף ק"י ע"א) וכו'. ולדמיון בעלמא הבאתי הנך ראיות ולא לראיה גמורה, ומתוך הסברא אין נחשב שינוי, וגם כי אמרתי כי ריחיים שעל הנהר נקראים ע"ש העיר, עכ"ל. (ועי'בספר 'נחלת שבעה' סי' מ"ה סקט"ז, שהביא את תשובת הר"ש הנ"ל ולפי גירסתו בר"ש אין שם שני נימוקים אלא הכל נימוק אחד, וז"ל: "ומתוך הסברא אין נחשב שינוי כי אמרתי ריחיים שעל הנהר נקראים ע"ש העיר).
וכ"כ בתשובת בעלי התוס' (סי' כ"א) כעין דברי תשובת הר"ש. ועי' עוד בשו"ת מהר"ם פדווה (סי' ה') שהביא את הר"ש.
וחזינן מדבריו שכתב דאף שכל ראיותיו שהביא הם לדמיון בעלמא, אולם מתוך הסברא אינו נחשב לשינוי, ועוד הוסיף בזה כלל גדול דמאחר שהריחיים שעל הנהר נקראים ע"ש העיר, על כן, אף שהוא מחוץ לעיבורה של עיר ניתן להחשיבו כחלק מן העיר.
ועיין בשו"ת מהר"י וייל (סי' ע"א) שהביא את תשובת הר"ש הנ"ל, ותמה עליו מהגמ' בנדרים (דף נ"ו ע"ב) דאיתא שם, דהנודר מן העיר מותר להכנס לתחומה של עיר ואסור להכנס לעיבורה, וחזינן דחוץ לעיבורה לא חשיב כחלק מן העיר. ותירץ שם, דלגבי נדרים אזלינן בתר כוונת הנודר ומסתמא היתה כוונתו לאסור מאי דהוי כעיר ממש דהיינו עיבורה של עיר אבל מאי דלא הוי כעיר ממש, אע"ג דאיקרי על שם העיר, לא היתה כוונתו לאסור, ומשו"ה מותר לילך בתחומה דלא הוי כעיר ממש, משא"כ לגבי גיטין אם המקום הנמצא מחוץ לעיבור העיר נקרא מאיזו סיבה ע"ש העיר, נחשב כחלק מהעיר, והביא ראיות לכך מדכתב בסוף ספר יהושע (כד, לב) "ואת עצמות יוסף קברו בשכם בחלקת השדה אשר קנה יעקב", וכן במלכים (א' ב, י.) כתיב "ויקבר בעיר דוד", ועל כרחך לאו בעיר ממש, דהא תנן בפרק לא יחפור (ב"ב דף כ"ה ע"א) "מרחיקין הקברות מן העיר חמישים אמה", אלא בע"כ מאחר שבתי הקברות היו נקראים ע"ש העיר, על כן נחשבים כחלק מן העיר אף שהיו חוץ לעיבורה. ועיי"ש בהמשך דבריו, שהדגיש דאם יש לו שם כשם העיר נחשב כעיר עצמה.
וחזינן מדבריו דבסתם מקום מחוץ לעיבורה של עיר שאין שם העיר נקרא עליו, אינו נחשב כחלק מן העיר, אך אם המקום הנמצא מחוץ לעיבור העיר נקרא ע"ש העיר מאיזו סיבה כגון הריחיים שעל הנהר שטוחן את האוכל של העיר ונקרא הריחיים של עיר פלונית, נחשב אף הוא כחלק מן העיר.
יסוד זה ראינו בדברי רבותינו האחרונים שכ"כ להלכה. עי' בערוה"ש (אבהע"ז סי' קכ"ח סקי"א) דלכאורה משמע דלאחר עיבורה של העיר אין לכתוב את שם העיר, וכן הדין לענין נדרים כדאיתא בנדרים (דף נ"ו ע"ב). אך עיי"ש בהמשך דבריו (סקי"ב) שהקשה על כך: "לפי"ז מאי דכתיב ביהושע (כא, יא) 'ויהי לבני אהרן וגו' ויתנו להם את קרית ארבע וגו' היא חברון בהר יהודה ואת מגרשיה סביבותיה ואת שדה העיר ואת חצריה נתנו לכלב בו יפונה', ובריש שופטים (א, כ) כתיב 'ויתנו לכלב את חברון' וכו', ובע"כ דהיה רחוק מן חברון הרבה יותר מעיבורה דהא אחר המגרש הוא, ומגרש עצמו אלף אמה כדכתיב במסעי, ומגרש גופה אקרי חוץ לעיר כדכתיב וכו', ועכ"ז קרי לה בשופטים 'חברון', וכן אמרו חז"ל (ב"ב דף קכ"ב ע"ב, מכות דף י' ע"א) דפריך שם אקרא דשופטים דאיך נתנוה לכלב והא עיר מקלט הואי, ומתרץ דנתנו לו פרוורי העיר, כפרים ושדות וחצרות הסמוכות לה ונקראות על שמה ונתנו לכלב, וצריך לומר דלאו כללא הוא, דזהו רק בסתם אמרינן דחוץ לעיבור אינו כעיר, אבל אם נקראים על שם העיר, אפי' רחוק הרבה, הוה שם העיר עליהן, ולאו מפני שהיא שייכת לעיר אלא מפני שקוראין אותה בשם העיר, וכן היה בחברון שקראו גם להכפרים שסביבה בשם חברון, וכן אמרו חז"ל במסכת מכות (שם) בב' ערי 'קדש', האחת היתה עיר גדולה, עיר מבצר, ועיר בינונית סמוכה לה שקראוה ג"כ 'קדש'", עכ"ל.
וחזינן להדיא מדבריו את היסוד שכתבו הר"ש ומהרי"ו הנ"ל, דכל היכא דשם העיר עליו מאיזה סיבה שהיא, ניתן לכתוב את שם העיר עליו, שהרי סביבות העיר חברון הרחוקות נקראו ע"ש חברון, דהכתיב קראן חברון.
שו"ר בשו"ת מהרי"מ מבריסק (סי' כ"ח, הו"ד בפת"ש אבהע"ז סי' קכ"ח סק"א), שכתב אף הוא דהא דאמרינן חוץ לעיבורה של עיר אינו בכלל העיר, היינו דווקא כשנכתב בשדה חוץ לעיבורה של עיר, אבל כשנבנה איזה בתים מחוץ לעיר, אף חוץ לעיבורה של עיר איזה מחוז נקרא ע"ש העיר. והביא אף הוא את הראיה מהגמ' במכות הנ"ל (י' ע"א), עיי"ש.
ונלענ"ד ראיה גדולה נוספת לדברים הנ"ל, ממנהג ירושלים שכותבים בגט "דיתבא על מי שלח". ועי' לרבותינו האחרונים שהתלבטו מאוד כיצד מזכירין "מי שלח" בגט, הרי מעין השלח נמצא חוץ מעיבורה של עיר ואין כל סיפוקי העיר ממנו שהרי מימיו מועטים ואין שותים ממנו ואין רוחצין בו ואין עושים בו כביסה, והרי כתב הרמ"א (סי' קכ"ח סעיף ד') בשם תרוהד"ש (סי' קמ"ב) דנהר אפילו הוא תוך התחום חוץ לעיבור העיר, אין כותבין אא"כ כל תשמישי העיר ממנו (ומקור דברי תרוהד"ש מתשובת הר"ש הנ"ל, עיי"ש).
ועי' למהר"ם בן חביב בספרו 'גט פשוט' (סי' קכ"ח) שנדחק בזה במספר תירוצים, התירוץ האחד (בסקמ"ג), דטעמא משום דמערת המעין הזה נראה מחומת העיר לצד דרום, ודבריו צ"ע, שהרי הרמ"א ותרוהד"ש הנ"ל כתבו דכל היכא דאין כל סיפוקי העיר ממנו אין כותבין אותו כלל ומשמע דאף אם נראה מחומת העיר, ומשום דלדבריהם העיקר הוא כל סיפוקי העיר, וראיה לדבר, שהרי בתשובת הר"ש הנ"ל שהיא מקור דברי תרוהד"ש והרמ"א מוזכרת סברא זו דאם נראה הנהר מהעיר אף שהוא מחוץ לתחום ניתן לכתוב ואעפ"כ הרמ"א השמיט להלכה חילוק זה. וכבר עמד ע"ז הג"פ בעצמו שם (בסקמ"א), וביאר דהרמ"א אזיל כשיטת הב"י שם, דבנהר שהוא חוץ לתחום לא מהני שנראה מהעיר ורק בתוך התחום מהני, ומשמע דדווקא בנהר מהני בתוך התחום כשנראה מהעיר משום דלא בעינן שישתמשו בו כל סיפוקי העיר משום שהוא מפורסם (וכ"כ להדיא הג"פ בסקנ"ג שם), משא"כ במעין ובאר ובור שהם קטנים ולא מפורסמים, בעינן שיסתפקו מהם כל שימושי העיר, וכ"כ להדיא השו"ע (סי' קכ"ח סעי' ד'). שו"ר דכן הקשה על תי' הג"פ הנ"ל הגרימ"ט בספרו עיר הקודש והמקדש ח"ג סי' כ"ב (עמ' רצ"ט), והוסיף שם לתמוה דבלא"ה המציאות היא שאין מעין השילוח נראה כלל בתוך העיר ואף לא מחומת העיר, וגם את מערת המעין לא ניתן לראות מהעיר, עיי"ש.
עוד כתב שם הג"פ לתרץ וז"ל: "אי נמי אפשר, דטעמא דכותבין אותו משום דשורש מעין זה אומרים שהוא בתוך העיר במרחץ שקורין בערבי 'חמם אל שפא'".
ואף תירוץ זה צ"ע רב, דמה התועלת בזה ששורש המעין בתוך העיר הרי קיימא לן דאף במעין בתוך העיר בעינן שכל תשמישי העיר ממנו, ומאחר שלא היו תשמישי העיר ממי השלח, לכאורה אין לכותבו בגט.
וכנראה הג"פ עצמו הרגיש בדוחק זה ועל כן כתב (שם סקנ"ג) תירוץ אחר, וז"ל: "ואם תאמר אמאי מזכירין דיתבא על מי שלח הלא אין רוב בני העיר מסתפקין ממי שלח רק לצורך בין השלחין שבכפר סילוואן כמש"ל (ס"ק מ"ג), וי"ל דשאני שלח דהוא סימן מובהק על ירושלים ע"פ הכתובים, ו'נחל שוטף' קרא אותו הכתוב בדברי הימים ולכך מזכירין אותו אע"ג דאין סיפוק העיר ממנו", עכ"ל. ועיי"ש עוד (סקל"ז) שהאריך בזה, להוכיח דמי שלח הם מי הגיחון והוא היה נחל שוטף בימי חזקיה, עיי"ש.
וכוונת הג"פ בתירוצו זה, דמאחר שהיה בימים קדמונים נחל שוטף כלומר נחל גדול ומפורסם, א"כ י"ל דבנהר מפורסם אין צורך שיסתפקו ממנו בני העיר, וכ"כ הג"פ להדיא שם (סקנ"ד), ועל כן אף שכיום מימיו מועטים, אולם מאחר שהיה בזמנו נהר גדול ומפורסם, על כן המנהג מקדמת דנא לכתוב "דיתבא על מי שלח", עיי"ש.
אך עי' בספר שער המפקד הל' גיטין (דף פ"ח ע"ב) שתמה מאוד על הג"פ, איך כתב דהשלח הוא הגיחון והיה נחל שוטף, הרי רש"י במסכת ברכות (דף י' ע"ב) כתב להדיא, דאף שגיחון הוא השלח אולם הוסיף שם שהוא מעין קטן סמוך לירושלים, ומשמע דאינו הנחל השוטף שהיה בימי חזקיה.
עוד תמה שם, שדברי הג"פ הם נגד מקרא מפורש בישעיה (ח, ו) דכתיב שם "יען כי מאס העם הזה את מי השלח ההולכים לאט", הרי שלעולם מי השלח הולכים לאט מטבע בריאתו.
ועיי"ש שהאריך עוד בקושיות רבות וחזקות להוכיח דלא כדברי הג"פ, והסיק שם: "כי על כן אחרי בקשת אלף מחילות מקדושת תורתו של הרב ג"פ ז"ל, אדון לפניו בקרקע ואומרה עליו שמי השלח לא היה נחל שוטף מעולם ולא סתם אותו חזקיה מלך יהודה מעולם" וכו', עיי"ש שהאריך מאוד בזה לדחות את דברי הג"פ.
ויש להוסיף ולתמוה עוד על הג"פ מדברי התוספתא במס' ערכין (פ"ב ה"ג), וז"ל שם: "רבן שמעון בן גמליאל אומר, שילוח היה מוציא מים בכאיסר (כלומר, נובע מעט מים), אמר נרחיבנו כדי שירבו מימיו, והרחיבוהו ונתמעטו מימיו, וסתמוהו וחזר לתחילתו". וחזינן דאף בתקופת המשנה היה מעין קטן מאד שנבע מעט מים בלבד. ומעתה לפי זה לאחר שהתברר לנו שהשלח אינו הנחל השוטף שהיה בימי חזקיה אלא היה מעין קטן בלבד, א"כ הדרא קושיא לדוכתא דאם אינו נהר גדול ומפורסם, ודאי אינו סימן מובהק לירושלים ודינו ככל מעין שיש צורך שכל סיפוקי העיר יהיו ממנו, ומאחר שרוב תושבי ירושלים לא השתמשו בשלח לצורך סיפוקיהם, יש לתמוה מדוע כתבוהו בגט.
וראיתי בספר 'שער המפקד' שם (דף צ' ע"ב) שאף הוא נדחק ליישב קושיא זו בשני תירוצים, האחד, דמה שאנו כותבין "דיתבא על מי שלח" אין הכוונה שבני העיר מסתפקין ממי שלח, אלא באים בזה להודיע את ישובה של עיר שהוא על מי שלח דומיא דעיר היושבת על חוף הים דכותבין "על כיף ימא מותבא" אף שמימי הים אינם מועילים לשום סיפוק, ואחרי שהכתוב אומר "מי השלח ההולכים לאט" ומשבח הכתוב את מלכות בית דוד הדומה לשלח הנמצא בירושלים, א"כ אין לך תפארת גדולה מזאת שהכתוב מזכיר שם המעין שעליו יושבת ירושלים.
וכוונת הרב שער המפקד, דלפעמים כותבים בגט סימן לעיר אף שאין התושבים מסתפקין ממנו כגון בעיר היושבת על חוף הים (עי' ב"י סי' קכ"ח וסדה"ג למהר"ם סג"ר אות קי"ב) וכן נהר כותבין דיתבא על נהר פלוני (שו"ע קכ"ח ד') אף שאין מסתפקין ממנו, וזאת משום שנהר הסמוך לעיר מפרסמא מילתא (כ"כ ג"פ קכ"ח סקנ"ג וט"ג לקו"ש עירות ונהרות אות כ"ח) וה"ה ים הסמוך לעיר מיפרסמא מילתא ואין צורך בסיפוקי העיר מהים, ולפי"ז כתב בשער המפקד, שם דאף שהשלח אינו נהר גדול או ים המפורסמים ולכאורה בעינן שיסתפקו ממנו רוב שימושם והרי בני ירושלים אינם מסתפקים ממנו כלל, אולם בכ"ז מאחר שפרסמו הכתוב, נחשב אף הוא למפורסם כנהר גדול או כמו הים, ועל כן כותבין אותו אף שאין מסתפקין ממנו.
ולא זכיתי להבין דבריו, שהרי כל ראיתו הוא מהפסוק בישעיהו (ח, ו) "יען כי מאס העם הזה את מי השלח ההולכים לאט", ובאר שם במצודת דוד, ז"ל: "המשיל מלכות בית דוד למי השלח ההולכים בנחת מבלי הרעשת קול וכן רוב מלכי בית דוד הנהיגו המלכות בנחת ובענווה", עכ"ל. וכעין זה כתב שם רש"י בשם התרגום, עיי"ש. וכל המתבונן יראה דאין כל רמז בפסוק דמי השלח נמצאים סמוך לירושלים ואין כוונת הכתוב לפרסם את מי השלח אלא כל כוונתו להשוות מלכות בית דוד שנהגו בנחת ובענווה למי השלח ההולכים לאט, וההשוואה למי השלח אינה משום שהוא סמוך לירושלים, ואף אם היה רחוק משם היה הכתוב משווה אותו למלכות בית דוד, משום טבעו שמימיו הולכים לאט ואין בזה שום פרסום מיוחד לשלח שהוא המעין של ירושלים.
עוד כתב שם לתרץ, דכיון שמי השלח משקה בית השלחין לכפר סילוואן ונודע שכפר סילוואן הוא המספיק לירושלים בירקות כל השנה לרוב תושביה, א"כ הרי הם מסתפקין ממנו בני ירושלים, אם לא לשתיה הרי הוא לאכילה.
וכל דבריו אלו דחוקים מאוד, שהרי אף הוא מודה שבני ירושלים אינם מסתפקין ממי השלח כלל, לא לרחיצה, לא לשתיה ולא למשרה וכביסה, וכבר כתב הג"פ (סימן קכ"ח סקמ"ג) דמדברי מהרי"א בכתביו (תרוהד"ש סי' קמ"ב) משמע דבעינן שיסתפקו לכל התשמישים כדי שיכתבו אותו לכתחילה, והרי אף הירקות הגדלים בכפר סילוואן, התושבים הערבים שם הם המסתפקים ממי השלח ומשקין בזה שדותיהם ולאחר מכן גודלים שם הירקות שמשווקים לירושלים ובוודאי שאין זה נחשב לסיפוק ישיר ממי השלח וקל וחומר שאין בזה כל תשמישי העיר, ושוב הדרא קושיא הנ"ל לדוכתא. שו"ר דכן הקשה הגרימ"ט בספרו שם (ח"ג פרק כ"ב עמ' שי"ג), עיי"ש.
ועי' עוד בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ז סי' ע"א אות ב') שכתב, שהגאונים מסדרי הגיטין שקדמונו לא שמו לב לכך שאין אנו מסתפקים ממי השילוח ובכ"ז כותבין אותו בגט. ונעלמו ממנו דברי הג"פ ושער המפקד והגרימ"ט הנ"ל שהאריכו בזה כמושנ"ת, ועי"ש שתירץ דהא דלא משנים בירושלים להשמיט את מי השלח, הוא כדי שלא להוציא לעז על הגיטין הראשונים שכך הורגל בהם מאות בשנים. והנה אף שצדקו דבריו לגבי תקופתנו שאין להשמיט מחשש לעז (וכפי שיתבאר להלן בסו"ד), אכן לא תירץ בזה את הקושיא מדוע נהגו כן בדורות קדמונים הרי מעולם לא היה רוב סיפוקי העיר ממעין השילוח.
ולענ"ד ליישב את קושיית הג"פ הנ"ל, דהנה מקור האי דינא דאם הנהר הוא חוץ לעיבור העיר דאין כותבין אותו אא"כ רוב תשמישי העיר ממנו, הוא מדברי תשובת הר"ש הנ"ל (שהו"ד בתשו' מיימוני סי' כ"ב), ובאר בתרוהד"ש (פו"כ סי' קמ"ב) את דברי הר"ש, דסברתו היא דאף דהנהר הוא מחוץ לעיבורה של עיר אולם בכל זאת אפשר לכותבו כסימן לעיר משום שבני העיר יוצאין לשם בשביל טחינה משרה וכביסה וכדו', ועל כן יש על מקום זה את שמה של העיר וניתן לומר שהוא סימן מובהק לעיר, עיי"ש.
ויש להעיר בדברי תרוהד"ש ותשובת הר"ש הנ"ל, דאף דבעינן שכל תשמישי העיר יהיו ממנו, אולם פשיטא שכוונתם לתשמישים השייכים לנהר בלבד, שהרי לעיר יש תשמישים רבים שאין הנהר יכול לספקם כגון שרותי קבורה, שרותי רפואה, שרותי הסקה וכדו', ועל כן צ"ל דכוונת הר"ש היא דאם מסתפקין מהנהר את כל התשמישים שיש בידי הנהר לספקם, סגי בהכי לחושבו כנהר של העיר ושם העיר עליו וניתן לכותבו בגט כסימן.
ומעתה לפי"ז מש"כ בשו"ת מהר"י וייל הנ"ל (סי' ע"א) דיש ראיה מספר יהושע גבי עצמות יוסף דקברוהו בשכם וכן במלכים איתא ויקבר בעיר דוד אף שהקברות היו רחוקים מן העיר ואעפ"כ חזינן שנקראו ע"ש העיר, כוונתו היא דמאחר שבתי הקברות מספקים שירותי קבורה לאותם ערים וכל בני העיר הולכים לשם לקבור את מתיהם, על כן יש על בתי הקברות של העיר את שם העיר כפי שעל הנהר הנמצא מחוץ לעיבור העיר יש את שם העיר משום שבני העיר הולכים אליו לכל תשמישיהם הנובעים מן הנהר.
כלומר, דכל מקום מחוץ לעיר המספק שירותים חשובים לעיר וכל בני העיר הולכים לשם לתשמישיהם הנובעים מאותו מקום, חשיב שם העיר עליו.
ומעתה לפי"ז נראה דאף שבמי השלח לא השתמשו בני ירושלים לצרכיהם הגשמיים כגון רחיצה, שתיה וכביסה, אך בני ירושלים השתמשו בו וירדו אליו לצורך קיום המצוות בבית המקדש וכדאיתא בכמה דוכתי, כדלהלן.
עיין במסכת סוכה פרק לולב וערבה (משנה ט'): "ניסוך המים כיצד, צלוחית של זהב מחזקת שלושה לוגין היה ממלא מן השילוח" וכו'. וחזינן דלצורך מצוות ניסוך המים היו יורדין לשלח למלאות מים מהשלח.
עוד איתא במתני' במס' פרה (פ"ג משנה ב') לגבי מצות שריפת הפרה: "חצרות היו בירושלים בנויות על גבי סלע ותחתיהם חלול מפני קבר התהום ומביאים נשים עוברות ויולדות שם ומגדלות שם בניהן ומביאים שוורים ועל גביהם דלתות, ותינוקות יושבין על גביהן וכוסות של אבן בידם, הגיעו לשילוח ירדו ומילאום ועלו וישבו על גביהן", וחזינן דמילוי המים לקדש מי חטאת שמזין על השורף את הפרה, היו ממלאין מן השילוח.
עוד איתא במסכת הוריות (דף י"ב ע"א): "תנו רבנן אין מושחין את המלכים אלא על המעין כדי שתמשך מלכותם שנאמר (מלכים א' א, לג) "ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדוניכם והורדתם אותו אל גיחון". ועי' ברש"י ברכות (דף י' ע"ב) דגיחון הוא השילוח. הנה חזינן דמשיחת המלכים היתה במעין השילוח.
והנה, מאחר שבשו"ת מהרי"ו הנ"ל (סי' ע"א) כתב שעיקר הסיבה דמהני השימוש בכל תשמישי העיר הוא משום דבני העיר הולכים לשם לצורך כך, ומאחר שהולכים לשם על כן נקרא המקום על שם העיר, ומשו"ה אף בתי הקברות שמחוץ לעיר נקראים ע"ש העיר משום שבני העיר הולכין לשם, הוא הדין במעין השילוח שבני העיר היו מלווים את עושי המצוות הנ"ל למעין השילוח, ועל כן פשיטא שנקרא על שם העיר ירושלים שבית המקדש היה בתוכה והיו נזקקים למעין השילוח לקיום המצוות הנ"ל ובודאי נחשב לסיפוקי עיר הקודש ירושלים ואף התפרסם בכך כמעין של ירושלים ומשו"ה כותבין בגט "דיתבא על מי שלח" משום שמסתפקין ממנו בני העיר ירושלים לצורך קיום מצוות המקדש ולא גרע סיפוק זה מסיפוק של בית הקברות לצורך בני העיר או סיפוק הצרכים הגשמיים מהנהרות, ואתי שפיר בזה קושיית הג"פ הנ"ל.
ונראה פשוט וברור, דאי מהני הנהר או המעין המספקים את צרכי העיר למיהוי כסימן מובהק לעיר אף שהנהר או המעין מחוץ לעיבורה של עיר, א"כ פשיטא דמהני למכתב ביה את הגט עצמו דהכי מוכחי קראי הנ"ל ביהושע לגבי הקברות שבשכם ובעיר דוד דנקראים בשם העיר ופשיטא שאם כתב שם את הגט יש לכתוב במתא שכם וכדו'.
עפ"י כל האמור לעיל אתי שפיר בזה הוראת מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל הנ"ל, דיש לכתוב בבי"ח הדסה שב'עין כרם' כמנהג ירושלים "דיתבא על מי שלח", דהנה בטרם שנבנה ביה"ח שם, הדבר ברור שהיו כותבין שם כדברי הגרימ"ט הנ"ל "במתא עין כרם וכו' הסמוכה לירושלים" וכו', שהרי שכונת 'עין כרם' נמצאת מחוץ לעיבורה של ירושלים, כמו"כ צדקו דברי הגר"ש סלנט זצ"ל שבשכונת 'בית יעקב' שהיתה בתקופתו מחוץ לעיבורה של עיר כתבו "במתא בית יעקב וכו'", אכן לאחר שנבנה בית החולים של הדסה בשכונת 'עין כרם' ובי"ח זה הוא הבי"ח המרכזי והגדול של ירושלים שמספק את צרכי הרפואה של העיר וכל בני העיר הולכים לשם לצורך רפואתם, פשיטא שמקום זה נקרא ע"ש העיר ירושלים ולא גרע מסיפוקי העיר הנובעים מן הנהר ושבני העיר הולכים לשם לקבל את צרכיהם ועל כן נקרא הנהר על שם העיר וכמו"כ לא גרע מבית הקברות הנקרא על שם העיר משום שמספק את צרכי הקבורה של העיר וכל בני העיר הולכים לשם לצורך כך, ועל כן אף שביה"ח הדסה נמצא מחוץ לעיבורה של עיר בכל זאת נקרא ע"ש העיר ויש לכתוב בו "במתא ירושלם וכו'" כפי שנהוג לכתוב בעיר ירושלים, (ואף שביה"ח נקרא "הדסה- עין כרם", אולם תוספת זו של המילים עין כרם באה אך ורק לציין שהכוונה לביה"ח בסניף הדרומי של העיר ולא לסניף הצפוני "הדסה הר הצופים" אך אין הכוונה בזה להוציאו מירושלים רבתי).
ודאתינא להכי, נראה פשוט וברור דאף לשיטת החזו"א הנ"ל דביה"ד הרבני האיזורי בירושלים נמצא כיום מחוץ לעיבורה של עיר עקב היותו במקום שכולו משרדים וחנויות, בכל זאת מאחר שהוא מספק את כל צרכי המשפטים בין איש לרעהו ובין איש לאשתו לכל תושבי העיר הנזקקים לכך, וכל בני העיר הנצרכים לבתי הדין באים לשם, ברור הדבר ששם העיר ירושלים נקרא עליו ודמי להני קראי ביהושע הנ"ל, וכמו"כ לא גרע מהא דכותבין בגט כסימן לירושלים את מי השילוח אף שהשילוח נמצא מחוץ לעיבורה של העיר, וזאת משום שמספק את צרכיה הרוחניים של ירושלים כמשנת"ל, וה"ה בתי הדין שמספקין את כל צרכי בני העיר לדונם וכן לכתיבת הגיטין עבורם ושאר הדברים שמספקים בתי הדין לתושבים, ומשו"ה פשיטא דאף לשיטת החזו"א יש לכתוב בבתי הדין גם במקומם הנוכחי כמנהג ירושלים "במתא ירושלם דיתבא על מי שלח".
ד
עיין לעיל בראשית דברינו שכתבנו להסתפק האם כיום כשבתי הדין עברו לקצה המערבי של ירושלים הסמוך טפי למעין ליפתא מאשר למי השילוח, יש להוסיף את הסימן של מעין ליפתא בנוסף למי השילוח, כמו"כ אולי יש להשמיט את מי השילוח ולכתוב אך ורק את מעין ליפתא ומי בורות.
ויש להקדים בזה, שכבוד הראב"ד הגר"י יפרח שליט"א הראה לי את שאלתו בכת"י שהציג לכבוד מרן הגר"ע יוסף זצ"ל בתאריך כ"ה בתשרי תשע"ג בעקבות התכנית להעברת בתי הדין בירושלים לאיזור 'גבעת שאול' אשר רחוקים ממעין השילוח וקרובים למעין ליפתא, האם להמשיך ולכתוב בגט "על מי שלח". והשיב לו הגר"ע זצ"ל בתאריך ו' חשון תשע"ג בקיצור, וז"ל: "נראה לענ"ד שיש להמשיך ולכתוב 'על מי שלח'".
ואנן לא זכינו לתשובתו הארוכה והמנומקת של מרן זיע"א כדרכו בקודש, אך כנראה עקב חולשתו הרבה קיצר בדבריו ועלה לגנזי מרומים בי"ג מר חשוון דהאי שתא (התשע"ד), וברצוננו להבהיר בזה את הנימוקים להכרעתו זו.
ראשית דבר יש להבהיר, שאין כל משמעות בהעברת בתי הדין למערב העיר לגבי המשך כתיבת "מי שלח" שהרי אנו מקדימים לכתוב "במתא ירושלים" ואין אנו כותבים בגט את בית הדין שבו נכתב הגט אלא את העיר ירושלים, ועל כן כל מקום שנכלל בעיר ירושלים נחשב "במתא ירושלים" ואפשר לכתוב בזה "דיתבא על מי שלח", וכשם שעיר היושבת על חוף הים כותבין "דיתבא על כיף ימא" בין בתחילת ישובה ששטחה היה קטן ובין לאחר שהתרחבה, הוא הדין בעיר שכותבין "דיתבא על נהר פלוני" או "דיתבא על מעין פלוני", אין הבדל בין תחילת ישובה שהיתה בשטח מצומם לבין לאחר שהתרחבה, דמאחר שקוראים לה "מתא פלוני", יש לכתוב בכל שטחה דיתבא על נהר או מעין פלוני, והשאלה העומדת בפנינו היא האם יש להוסיף למתא ירושלים סימן נוסף, כלומר, את מעין ליפתא הנמצא בקצה המערבי של העיר בירכתי שכונת רוממה.
ויש להבהיר ששאלה זו אינה נובעת מן העובדה שבתי הדין עברו לאיזור 'גבעת שאול' הנמצא בקרבת מעין ליפתא, אלא יש לשאול שאלה זו אף כשבתי הדין היו במרכז העיר, שהרי מאחר שהעיר ירושלים התרחבה עד לירכתי מעין ליפתא, יש לדון האם להוסיף אף את מעין ליפתא כסימן נוסף למי שלח ומי בורות. כמו"כ יש לברר במידה ואפשר לכתוב את מעין ליפתא כסימן בגט, האם יש נימוק הלכתי כיום להשמיט את הסימן של "מי שלח" ולכתוב את מעין ליפתא בלבד.
והנה שתי השאלות הנ"ל עלו בעבר ע"י הגרימ"ט בספרו עיר הקודש והמקדש (ח"ג סי' כ"ב), אמנם הגרימ"ט לא התייחס שם למעין ליפתא משום שבזמנו העיר ירושלים היתה רחוקה מליפתא אך הסתפק שם האם יש לכתוב "על מי מעין" ולהשמיט "מי שלח" מהנימוקים המפורטים להלן, וכך דעתו נוטה שם כפי שיבואר להלן, וכתב שם, (עמ' ש"ח) ששלח את דבריו לחוות דעתם של גדולי ירושלים היושבים על מידין ומסדרי גיטין ולא זכה לקבל את תשובתם, אך עובדה אחת ברורה שכל גדולי ירושלים מאז ועד היום החליטו להמשיך ולכתוב כמקדמת דנא "על מי שלח ומי בורות", וברצוננו להבהיר בזה את דעת גדולי ירושלים ומדוע לא שינו את המנהג כהצעת הגרימ"ט, וכמו"כ נתייחס בהמשך דברינו להצעה להזכיר את מעין ליפתא.
עיין להגרימ"ט בספרו שם (עמ' ש"ט) שכתב שהחל משנת תרצ"ו הונחו צינורות על יד ראש העין והמים מובאים לירושלים מהמעין עצמו ומאז כל תשמישי העיר רובה ככולה מימי המעין, ולכן כתב שם (בעמ' ש"י) "שבמצב שכזה יש לכתוב רק סימן אחד ' דיתבא על מי מעין' וכו' ומי השילוח אינו במציאות ועלינו להסתפק במצב שכזה גם בסימן אחד, ואם נרצה דווקא להמשיך במנהג שני סימנים וכו' נוסיף גם 'ומי בורות'", עכ"ל. ועיי"ש עוד (עמוד ש' סק"ד) שהוסיף דמאחר שהממשלה כבר תיקנה את הצנורות מבריכת שלמה עד לירושלים, מדוע לא נוסיף "מי מעין" או "מי מעיינות", עיי"ש.
ולענ"ד יש להשיב על דבריו בתרתי, ראשית, הרי כל המים מגיעים כיום לירושלים על ידי צנורות ממקומות שונים ורחוקים, ועיין בשו"ת מהר"ם מינץ (סי' ס"ח) שכתב דכשתשמיש העיר ע"י צינורות, לא נקראו מי מעינות אלא מי בארות, והוסיף שם דבעיר אופנהיים מעולם לא כתבו גיטין משום שהקדמונים היו מסופקים איך לכתוב בגט, בארות או מעיינות, מאחר שהנהר בא לעיר ע"י צנורות. ואמנם עי' לג"פ (סי' קכ"ח סקנ"ב) שהביא את דברי מהר"ם מינץ ודעתו שם נוטה דאעפ"כ אפשר לכתוב "מי מעין" כשבאים על ידי צנורות (והו"ד בפת"ש שם סק"ל), אך מאחר שנחלקו בזה, מה לנו להכניס ראשנו למחלוקת.
וראיתי להגרימ"ט (עמ' ש"ב) שהביא את דברי מהר"ם מינץ וכתב מסברא דיליה דמש"כ מהר"ם מינץ הוא דוקא במים הנמשכים מנהר ע"י צנורות, דמאחר שכותבין בגט נהר פלוני, הרי שהמים המגיעים ע"י צנורות לא ניכרים שהם מנהר פלוני, משא"כ במים הנמשכים ממעין ע"י צנורות, דמאחר שאין כותבין בגט מעין פלוני אלא סתם "מי מעין" לא אכפת לן שאינו ניכר, עיי"ש. אך לא ראה הגרימ"ט את דברי שו"ת בית אפרים (אבהע"ז מהדו"ת ח"א סי' כ"ה, שהודפס לאחר פטירת הגרימ"ט) שבאר את דברי מהר"ם מינץ דס"ל שמאחר שהמים נכנסים לצנורות לתוך בית קיבול, נסתלק שם 'מעין' משם ומקבל שם 'באר', עיי"ש. ומעתה לפי"ז אף במים הנמשכים ע"י צנורות ממעין מספקא ליה למהר"ם מינץ כיצד לכתוב ודלא כגרימ"ט הנ"ל.
ועיין עוד בשו"ת מהרש"ם (ח"א סי' כ"ו) שהביא את דברי מהר"ם מינץ הנ"ל וסיים שם: "ועדיין צ"ע בזה", ועי' עוד משכ"ב בשו"ת מהרש"ם (ח"ב סי' מ"ה).
והנה, בנוסף לספיקו הנ"ל של מהר"ם מינץ, יש להעיר עוד בהצעת הגרימ"ט לכתוב "מי מעין" בגט, שהרי אף אם נאמר כדברי הג"פ וכסברת הגרימ"ט אליבא דמהר"ם מינץ, דניתן לכתוב כיום "מי מעין" על מים הבאים באמצעות צינורות, אולם לא ניתן לכתוב כן מחמת סיבה אחרת משום שכיום מקורות המים הבאים לירושלים הינם משלושה מקורות עיקריים, הראשון, מים מקידוחים עמוקים הנקראים 'מי תהום', השני, מים מהמוביל הארצי הניזון ממי הכנרת שבטבריה, השלישי, מבריכות שלמה הרחוקות מירושלים כעשרה ק"מ, ובריכות אלו הם מאגר מים גדול המתמלא ממעיינות שונים בואדי ערוב ובואדי ארטס וכן מתאספים שם מי גשמים מהרי חברון.
ומעתה לפי זה על מקור המים הראשון הנ"ל פשיטא שאין אפשרות לכתוב בגט "דיתבא על מי תהום", שאינו סימן מובהק כיום, מאחר וערים רבות ניזונות ממי תהום על ידי קידוחים, כמו"כ על מקור המים השני המגיע מהכנרת, פשיטא שלא ניתן לכתוב על ירושלים "דיתבא על כיף ימא דטבריא", כמו"כ על מקור המים השלישי שמעורבים בו מי גשמים רבים לא ניתן לכתוב בוודאות "מי מעין", ובלאו הכי מאחר וישנם מספר מקורות מים כמבואר לעיל, הרי שלא ניתן לכתוב דיתבא על מי מעין שהרי אינו נכון משום שישנן מקורות מים רבים ונוספים המגיעים לירושלים, וכנראה שמשום הכי לא התקבלה הצעת הגרימ"ט על ידי גדולי ירושלים לדורותיה.
ומש"כ הגרימ"ט דאין לכתוב היום "מי שלח" משום שכיום אף אחד אינו משתמש במי השילוח, עיין מה שכתבנו לעיל דמה שכותבים מי השילוח בגט אינו משום השימוש במימיו לצרכים גשמיים אלא משום שהיה משמש לקיום מצוות חשובות בבית המקדש, ואף שעתה בעוונותינו הרבים חרב בית המקדש, אולם כולי עלמא ידעי מהמשניות בסוגית הגמרא הנ"ל דהוא המעין החשוב שהשתמשו בו בירושלים עיה"ק בביהמ"ק, כמו"כ אף "מי בורות" שמזכירים בגט כבר מוזכרים בישעיהו (לו, טז) בדברי רבשקה נציג מלך אשור שקרא בקול גדול ליהודים הנצורים בירושלים בין החומות: "אל תשמעו אל חזקיהו, כי כה אמר מלך אשור, עשו איתי ברכה וצאו אלי ואכלו איש גפנו ואיש תאנתו ושתו איש מי בורו" (וכן כתיב במלכים ב' יח, לא, עיי"ש), וחזינן שמציאות הבורות בירושלים מפורסמים כבר מקדמת דנא, וע"כ כשאנו כותבים היום בגט "במתא ירושלם דיתבא על מי שלח ועל מי בורות", הכוונה היא לאותו מעין שלח המפורסם בש"ס שבו היו מקיימים את מצוות ביהמ"ק ולאותם בורות שהוזכרו בנביא שהיו מצויים בירושלים, ומאחר שירושלים עיה"ק מפורסמת בש"ס ובמקרא במעין השילוח ובבורותיה, על כן אף כיום שני סימנים אלו מהווים סימנים מובהקים לירושלים, שהרי כל מה שאנו כותבים בגט את סימני העיר הוא כדי לזהות אותה ושלא יבואו להחליפה בעיר אחרת הנקראת כמוה, ואין לך סימנים מובהקים יותר לירושלים עיה"ק מאשר השלח ומי הבורות המפורסמים בש"ס ובפסוקי המקרא.
ועתה יש לבאר האם יש צורך כיום להוסיף כסימן נוסף אף את מעין ליפתא או שמא לא זו בלבד שאין צורך להוסיפו אלא אף לא ניתן להוסיפו.
ראשית דבר יש לציין, שפתח מערת ליפתא רחוק יותר מעיבורה של עיר, שהרי הוא רחוק הן משכונת רוממה והן משכונת 'גבעת שאול' יותר משבעים אמה ושיריים, ולפי"ז אין לכותבו בגט כמש"כ הרמ"א (סי' קכ"ח סעי' ד') דנהר שהוא מחוץ לעיבור העיר אין כותבין אותו בגט אא"כ כל תשמישי העיר ממנו, ומאחר שאין תשמישי העיר ממעין ליפתא על כן אין לכותבו.
אמנם יש לפתח המעין ניקבה באורך שלושים מטר וי"א ששים מטר, ומאחר ששורש המעין מגיע לירכתי שכונת רוממה, אפשר שנחשב כבר בתוך עיבורה של העיר וכמש"כ הג"פ הנ"ל באחד מתירוציו מדוע כותבין מי שלח בגט אף שרחוק מעיבורה של עיר וזאת משום ששורשו מתחת להר הבית, אך כבר תמהנו לעיל על הג"פ מה מהני ששורשו בתוך העיר הרי קימ"ל דאף מעין שבתוך העיר בעינן שכל תשמישי העיר יהיו ממנו וא"כ בנד"ד לגבי מעין ליפתא אף אי נימא דנחשב בתוך עיבורה של עיר מחמת ניקבתו, אולם סו"ס אין תשמישי העיר ממנו. שו"ר בב"ש (סי' קכ"ח סקי"ד) שכ"כ להדיא בשם סדה"ג למהר"ם (אות קי"ג-קי"ד) לגבי מעין ובארות, דאפילו הם תוך העיבור, אין כותבים אותם אא"כ מסתפקים מהם כל תשמישים, וכן משמע מהב"י שם בשם מהרי"ק, עיי"ש.
בנוסף לאמור לעיל, אף אם היה ניתן לכותבו, בכל זאת מספקא לן כיצד לכותבו, דהנה רש"י בזבחים (דף נ"ד ע"ב) כתב שעין עיטם הוא מי נפתוח המוזכר בספר יהושע (יח, טז), וכן כתב רש"י במסכת יומא (דף ל"א ע"א), וכן כתב רש"י ביהושע (טו, ח), וכ"כ הרד"ק ביהושע (א, ט) דמי נפתוח הוא הנקרא עין עיטם בפי חז"ל.
רבים מן החוקרים מזהים את הכפר ליפתא עם הישוב המקראי "מי נפתוח" המוזכר כגבול בין נחלות שבט יהודה ובנימין כאמור ביהושע (יח, טו) "ופאת נגבה מקצה קרית יערים ויצא הגבול ימה ויצא אל מעין מי נפתוח". ויש שכתבו שהמקום הנקרא "עין עיטם" הוא כיום ברכות שלמה הנמצאות כיום בדרום ירושלים בדרך לחברון (כ"כ בספר אדמת קודש דף כ"ו הע' ב', וכ"כ הרא"ם לונץ בהערות לספר כפתור ופרח פרק ו' עמ' צ"ט, וכ"כ בספר שער המפקד דף צ' עמ' ב' שעין עיטם הוא בין חברון לירושלים ואסור לכותבו בגט). ולפי"ז מאחר שרש"י כתב שמי נפתוח הם עין עיטם, ע"כ לשיטתם אף מי נפתוח נמצא שם ואינו באיזור כפר ליפתא.
מאידך עי' לגרימ"ט בספרו הנ"ל (עמ' ש"ד) שהאריך להוכיח שאכן עין עיטם הוא מי נפתוח המזוהה כיום עם כפר ליפתא.
ועל כן, לא מצאנו ידינו ורגלינו בזה, האם לכתוב בגט "עין עיטם" או שמא "מי נפתוח", ואולי כלשון המקרא ביהושע "מעין מי נפתוח", או שמא לכותבו כפי שנקרא היום בפי כל "מעין ליפתא", אך מאידך מאחר שמימיו מועטין כמי השלח אולי אין לכתוב "מעין ליפתא" אלא "מי ליפתא" כמש"כ הג"פ (בסי' קכ"ח אות ל"ז) דהא דאין כותבין "נהר שלח" אלא "מי שלח" מפני שהוא קטן (וכוונתו שמימיו מועטים), וכן בלשון הכתוב מופיע בישעיהו (ח, ו) "מי השלח ההולכים לאט", ועל כן ה"ה לגבי מעין ליפתא אולי יש לכתוב "מי ליפתא".
ומעתה, הרי כלל גדול בפוסקים לענין גיטין, שלעולם עדיף להכנס לספק חסרון מאשר לספק שינוי, (כ"כ הרמ"א באבהע"ז סי' קכ"ח סעי' ז' ובד"מ הארוך שם סק"ה בשם מהרי"ק שורש ק"ו, ובאר שם המהרי"ק טעם דין זה, שבחסר כשר לכו"ע בדיעבד, ובשינוי יש פוסלין אפילו בדבר שאילו חיסרו לא נפסל בכך, עיי"ש), ועל כן פשיטא שלאור כל הספיקות הנ"ל אית לן סיבה נוספת שלא לכותבו.
נימוק נוסף שלא להוסיף "מעין ליפתא" בגט, הוא על פי מה שכתב הב"י (בסי' קכ"ח) וכן בשו"ע (שם סעיף ז') דעיר שאין בה אלא בורות ואגמים, לא יזכירם כלל שלא לחלק בין גיטין שנכתבו קודם שנעשו לנכתבו אחר שנעשו עכ"ד, (ומקור דבריו מהגהות מיימוני דפוס קונשטנטינא פ"ד הי"ב בשם סמ"ק). וכוונתו דאם נחפרו עתה הבורות והאגמים ובעבר לא היו בעיר, אין לכותבם בגט משום חשש לעז.
ועי' בב"ש שם (סקי"ז) שכתב, דאף שמהרי"ל (סי' ק"ה) כתב שאם נתווסף נהר חדש כותבין אותו בגט ואיו חוששין ללעז גיטין הראשונים, תירץ הלבוש שם דשאני נהר דיש לו פרסום גדול שנתווסף עכשיו משא"כ בבורות ואגמים (והו"ד בג"פ שם אות נ"ד).
ולפי"ז ה"ה מעין ליפתא, מאחר שאינו בגדר נהר גדול ומפורסם, אין לכותבו בגט שלא להוציא לעז על גיטין הראשונים. אגב, סיבה זו מהווה אף עילה נוספת שלא להוסיף "מי מעין" בגט כהצעת הגרימ"ט הנ"ל כדי שלא להוציא לעז על גיטין הראשונים. אמנם ראיתי לגרימ"ט שם (עמ' ש"א) שהביא את דברי מהרי"ל הנ"ל הסובר שאין בהוספת נהר חדש חשש לעז, אך דבריו צ"ע רב איך נעלם ממנו חילוקו של הלבוש הנ"ל שדווקא בנהר שהוא מפורסם ליכא חשש לעז משא"כ במעין ובור ואגם שהם קטנים דחיישינן ללעז.
מסקנת הדברים
לאור כל האמור לעיל נראה ברור שאף כיום במקומם הנוכחי של בתי הדין הרבניים בירושלים הנמצאים במערב העיר, יש לכתוב כפי הנהוג מקדמת דנא "במתא ירושלם דיתבא על מי שלח ועל מי בורות" ואין להוסיף כל סימן על הסימנים המובהקים הנ"ל של ירושלים.
הכותב וחותם בבי דינא דירושלים עיה"ק תובב"א
דיתבא על מי שלח ועל מי בורות
יוסף גולדברג
בלאאמו"ר הרה"ג ר' אברהם הלל זצ"ל
----------------------------------------------------------------------------------------------------------
בס"ד, י"ג חשון תשע"ה
158-13-2/ע"ה
לכבוד
הגאון הרב יוסף גולדברג שליט"א
בית הדין הרבני האזורי ירושלים
שלום רב,
אחר העיון היטב בכל תשובת הרב הכותב, נראה שהאמת כדבריו, ואין לשנות כלל ממה שנהגו בירושלים לכתוב בגט, גם כהיום שהעבירו מקום בתי הדין. וכן שמעתי ממר"ן זצוק"ל.
בברכת התורה,
יצחק יוסף
הראשון לציון הרב הראשי לישראל
ונשיא בית הדין הרבני הגדול