דמותו של בעל-תשובה
מחבר: יהודה איזנברג
תהילים לב
מתוך: מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
(א) לדוד משכיל. אשרי נשוי פשע כסוי חטאה:
(ב) אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון, ואין ברוחו רמיה:
(ג) כי החרשתי בלו עצמי, בשאגתי כל היום:
(ד) כי יומם ולילה תכבד עלי ידך נהפך לשדי, בחרבוני קיץ סלה:
(ה) חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי אמרתי אודה עלי פשעי לה'
ואתה נשאת עון חטאתי סלה:
(ן) על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא, רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו:
(ז) אתה סתר לי מצר תצרני רני פלט תסובבני סלה:
(ח) אשכילך ואורך בדרך זו תלך, איעצה עליך עיני:
(ט) אל תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן עדיו לבלום בל קרוב אליך:
(י) רבים מכאובים לרשע והבוטח בה' חסד יסובבנו:
(יא) שמחו בה' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב:
במזמור ל"ב מתאר המשורר את דמותו של האדם ששב בתשובה. המזמור מלווה את השב בדרך תשובתו, למן הרגע שחש כי מעשיו רעים, ועד לרגע בו הוא בטוח בעצמו כל כך, עד כי יכול הוא להורות לאחרים את דרך חייהם.
המזמור פותח בתיאור שלוש דמויות:
(א) "אשרי נשוי פשע" במזמורנו - זה אדם שפשע, אבל שב בתשובה, ונסלח לו. "נשוי" - במשמעות נקי, סלוח. "נשוי פשע" - אדם שפשע, ונסלח לו.
(ב) "כסוי חטאה" - זה אדם שחטאיו מכוסים ברוב מעשיו הטובים. הוא אמנם חוטא, אבל מעטים ודלים חטאיו.
(ג) "אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עוון, ואין ברוחו רמייה". דמות זו היא דמות הצדיק, דמות המופת: אדם שגם ה' לא מוצא לו עוון, כי לא עלתה על רוחו רמייה. השב בתשובה רוצה להדמות לאדם זה, אך אינו יכול.
החוזר בתשובה מתאר את סבלותיו: הוא מתאר את חוסר האונים שלו, את אי יכולתו להחליט מה לעשות וכיצד לנהוג: "כי החרשתי בלו עצמי" - כאשר אני שותק ומתייסר, עצמותיי כאילו בלות, נרקבות. "בשאגתי כל היום" - ואם אני שואג, צועק ונאנק על מעשי, גם אז אין לי מנוחה. החוטא המתייסר פעמים שואג ופעמים שותק, אבל מנוחה אין לנפשו.
"כי יומם ולילה תכבד עלי ידך, נהפך לשדי בחרבוני קיץ".
האיש מתאר את החרדה האוחזת בו יום ולילה. בכל פעולה שאני פועל, אני חש את כובד ידך. לשדי, הלחלוחית שבי, נהפכת לחורב, ליובש. והמתפלל כמו זוכר את ההבטחה לצדיק בתהילים א': "והיה כעץ שתול על פלגי מים, אשר פריו ייתן בעתו, ועלהו לא יבול". הצדיק הוא כעץ שתול על פלגי מים . ואילו אני - נהפך לשדי בחרבוני קיץ.
מן הסבל והחרדה עובר השב אל המעשה. התשובה אינה רק החרטה והרגשת אוזלת היד, אלא גם הוידוי. השלב בו השב בתשובה מכריז על חטאו, ובכך משתחרר ממנו.
"חטאתי אודיעך, ועווני לא כיסיתי.
אמרתי: אודה עלי פשעי לה', ואתה נשאת עוון חטאתי."
ברגע שאני מודיע על חטאתי, ברגע שאיני מסתיר את עווני, ברגע שאני מודה על פשעי - מיד חלה הכפרה. רק אז מגיעה הסליחה:
"אתה נשאת עוון חטאתי".
דרכו של השב בתשובה ערוכה לפנינו: הוא מתייחס לחטאיו, הוא חרד לתוצאות מעשיו, והוא מתוודה על פשעיו. אנו מכירים שלושה שלבים בחזרה בתשובה: חרטה, וידוי, וקבלה לעתיד. השב בתשובה במזמורנו עבר כבר שני שלבים: הוא התחרט על מעשיו והתוודה עליהם. אנו מחפשים עכשיו את ההתחייבות שלו לעתיד. והיא נמצאת במזמור. נקרא:
"על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא,
רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו."
השב בתשובה כבר רואה עצמו חסיד. והוא מתפלל את תפילת החסיד: לשטף מים רבים אליו לא יגיעו. גם כאן מונח ברקע דבריו התיאור של הצדיק בתהילים א'. שם שוכן הוא כעץ שתול על פלגי מים. והחסיד מתפלל ומבקש שיוכל לעמוד בפני הפיתוי הסוחף כמים רבים.
ומשסיים את תפילתו, הוא חש משוחרר ובוטח.
"רבים מכאובים לרשע, והבוטח בה' חסד יסובבנו".
מיהו הבוטח בה'? זאת אנו יודעים: המתפלל, ששב בתשובה, שקיבל על עצמו מרות אלוהים. הוא כבר בוטח בה'. והוא קורא לאחרים:
"שימחו בה' וגילו צדיקים, והרנינו כל ישרי לב".
הוא חש עצמו כאחד מן הצדיקים, והוא שמח עמם בשמחתם.
"שימחו בה' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב".