מבוא

ידוע לכול שמצבו האקולוגי של העולם הולך ומחמיר עקב זיהומים סביבתיים. החור שבאוזון גדל והתחממות כדור הארץ מאיימת להמיס קרחונים בקטבים, מה שעלול לגרום לעליית פני הים ולהצפת שטחים נרחבים בעולם, ואלו הם רק מקצת מן הנזקים הצפויים. המשבר נובע משימוש חופשי במשאבי טבע רבים, כגון האוויר הנהרות והימים, העומדים לרשות הכל בלא מחיר. פרטים וחברות עסקיות מנצלים את חוסר הפיקוח עליהם, ומסלקים פסולת בלא להתחשב בשיקולי יעילות וצדק חברתיים. וכבר הראה המלומד הרדין¹ שאין די בשינוי תפיסה מוסרי ושיש להגביל בחוק את חופש השימוש במשאבי סביבה שאי אפשר להפריטם.

תפיסה זו הובעה כבר לפני שנים הרבה בידי האמורא רב כהנא בעניין דומה. נאמר במשנה: "מרחיקין את האילן מן העיר עשרים וחמש אמה"². ופירש רש"י על אתר: "לפי שנוי לעיר כשיש מרחב פנוי לפניה"³. אולם המשנה מבחינה בין אילן שניטע בסמוך לעיר לאחר שכבר הייתה מיושבת לבין אילן שניטע לפני הקמת העיר. במקרה הראשון, "קוצץ ואינו נותן דמים", משום שידע בעל האילן שהעיר קיימת, ולא היה לו ליטוע אילנו בסמוך לה; ואילו במקרה השני, "קוצץ ונותן דמים", משום שנטע את האילן בהיתר. וכבר תמהו חכמים על כך שבעל האילן אינו זכאי לדרוש תשלום לפני שעקר את אילנו. והשיב רב כהנא במימרה עממית: "קידרא דבי שותפי - לא חמימא ולא קרירא [=קדרת השותפים - לא חמה ולא קרה]". בזה רמז רב כהנא שאם תותנה עקירת האילן בגביית דמיו מבני העיר, עלול האילן להישאר על מכונו, כי "כל אחד [מבני העיר] אומר: ממני לא יתחילו [לגבות], ונמצא האילן עומד, והעיר מגונה, ואין זו תפארת ארץ ישראל"⁴.

וייט⁵ מציע תפיסה מנוגדת לזו, והוא סבור ששינוי תפיסה מוסרית הוא השורש והפתרון לבעיה האקולוגית. לדעתו, הנצרות היא דת אנטרופוצנטרית יותר משאר דתות, והיא האשם הראשי במשבר האקולוגי, הנובע לדעתו מזניחת התפיסה האנימיסטית לטובת תאולוגיה "יודו-נוצרית" בפרשנות פרשת הבריאה שבספר בראשית, ולפיה ניתנה לאדם שליטה על כל הבריאה בלא מצרים. טענות אלו עוררו ביקורת רבה עליו, ובעקבותיה הדגיש שהתייחס במאמרו לפרשת הבריאה באופן כללי בלבד, ולא האשים את הנצרות כולה, ואף דאג לציין שיש בה מגוון גישות. גם את התורה והיהדות עצמן לא תקף, שכן לא ננעלו דרכי הפירושים, בייחוד לאור העובדה שבפרשת הבריאה עצמה, הטיל הקב"ה על האדם אחריות לבריאה וחובה "לעבדה ולשמרה"⁶.

אולם טוינבי⁷ , היסטוריון "פילושמי" ידוע... לא נרתע מן הביקורת המפורשת, ואף תלה את הקולר בפרשת הבריאה עצמה, בפסוק הבא:

ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשֻׁה, ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ (בראשית א, כח).

לדעת טוינבי, יש בפסוק היגד שלילי כפול: עידוד לריבוי אוכלוסין תוך התעלמות מקיבולת הסביבה; היתר לניצול לא מוגבל של משאבי הסביבה גם על חשבון הדורות הבאים.

טוינבי תקף את המונותאיזם שגרם לדבריו לשלילת הטבע ולהזנחת הסביבה, בעוד האלילות עודדה יחס חיובי לטבע ושמירה עליו. מסקנתו המעשית היא שיש לחזור לפאנתאיזם.

ואולם טואן⁸, גאוגרף אמריקני חשוב ממוצא סיני, הוכיח שמדינות באסיה שמקובלת בהן האמונה האלילית אינן מצטיינות בשימור הסביבה יותר מבמערב, ושחזרה לאלילות לא תפתור את הבעיה.

מאמריהם של הרדין ושל ווייט עוררו ויכוח ער שעדיין לא נדמו הדיו, אך אין כאן מקום לחזור ולדוש בו⁹. כאן נבקש להתמקד במשמעות דיני כשרות הבשר בתורה, המופיעים בין השאר בפרשתנו (דברים יד, ג-כא), במיוחד לאור ההכרה המודרנית בנזק הבריאותי הכרוך באכילת בשר ובנזקים הסביבתיים החמורים הכרוכים בייצורו של מזון מן החי. עיון בדיני הכשרות עשוי ללמד על פתרון מעניין לבעיה האקולוגית, המשלב בתוכו מוסר וחוק גם יחד.

אכילת בשר - מן המקרא ועד חז"ל

כבר בראשית הבריאה, מצווה הקב"ה על האדם:

ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זֶרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי זרע זָרע לכם יהיה לאכלה (בראשית א, כט).

מכלל ההיתר לאכול צמחים, נמצאנו למדים שלא הותר לאדם הראשון לאכול בשר. איסור זה יכול לשמש כמורה דרך ליחסה העקרוני השלילי של התורה לאכילת בשר¹⁰, ומדברי רב למדנו שרק לאחר המבול, הותר לאדם לאכול בשר¹¹:

אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה, דכתיב: "לכם יהיה לאכלה... ולכל חית הארץ" (בראשית א, כט-ל) - ולא חית הארץ לכם. וכשבאו בני נח, התיר להם, שנאמר: ["כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה], כירק עשב נתתי לכם את כּל" (שם ט, ג). יכול לא יהא אבר מן החי נוהג בו? ת"ל: "אך בשר בנפשו דמו לא תאכֵלו" (שם ט-ד)¹².

היחס השלילי לאכילת בשר נרמז גם בתורה בפרשיות המן, השְׂלו והמתלוננים. גם חוקי הכשרות מצמצמים הלכה למעשה את צריכת הבשר, כגון: מיעוט בעלי החיים המותרים באכילה; דיני שחיטת הבהמה ואיסור אכילת נבלות וטרפות; איסור אכילת בשר בחלב ועוד.

בדברי חז"ל מצאנו הגבלות נוספות על אכילת הבשר, ובכללן האיסור שיאכל עם הארץ בשר בהמה¹³, הגבלת אכילת הבשר לשעות הלילה¹⁴, וכן: "שלא ילמד [=ירגיל] אדם את בנו [לאכול] בשר ויין"¹⁵. לכל זה יש רקע ותוצאות רעיוניות, כפי שניווכח להלן.

לפשר היחס השלילי לאכילת בעלי חיים

כידוע, יש הסבורים שאין לדון בטעמי המצוות¹⁶. אולם רבים וטובים, ובראשם הרמב"ם¹⁷, סברו שיש טעמים למצוות וחובה לדון בהם. על פי תפיסה זו, הוצעו טעמים שונים להגבלת אכילת בעלי חיים.

בריאות הגוף

בדברי חז"ל ניתן למצוא מקורות סותרים בנוגע לשאלה אם אכילת בשר מזיקה לבריאות הגוף או מועילה לו, כגון בדבריו של רבי יהושע בן לוי:

אכל בשר שור בלפת ולן בלבנה בלילי י"ד או ט"ו בתקופת תמוז, אחזתו אחילו... מאי אחילו? א"ר אלעזר: אש של עצמות¹⁸.

בתלמוד הירושלמי¹⁹ מסופר שהיה במקדש רופא שהיה ממונה על הטיפול בכוהנים שחלו במחלות מעיים הנובעות מאכילת הבשר:

בן אחייה על חולי מיעים. על ידי שהיו הכהנים מהלכין יחיפים על הרצפה, והיו אוכלין בשר ושותין מים, היו באין לידי חולי מיעים.

מצד שני, נאמר במסכת שבת שנהגו חכמים לאכול בשר לחזק את גופם אחר הקזת דם²⁰.

הרמב"ם מאמץ גישה עקרונית, ולפיה: "כל מה שאסרה עלינו התורה מן המאכלות, כולן תזונתם גרועה"²¹.

הרמב"ם חוזר לעניין זה ביחס לאנשים שמסופר עליהם בספר בראשית שהאריכו ימים הרבה מעבר למקובל בימינו:

אבל מה שכתבה בו התורה ממדת ימי האנשים ההם, אני אומר שלא חיה הימים ההם אלא האיש ההוא הנזכר לבדו, ואמנם שאר האדם חיו הימים הטבעיים הנהוגים, והייתה הזרות הזאת באיש ההוא אם לסבות רבות במזונו והנהגתו או על דרך המופת ונוהג מנהגו, ולא יסבול שיאמר בזה זולת זה²².

מכאן ניתן להסיק שתזונה נכונה עשויה להאריך חיי אדם.

ופירש האברבאנל את דברי הרמב"ם. וזה לשונו:

דעת הרב המורה היא שהדורות הראשונים התחברו לאריכות ימי חייהם סבה טבעית וסבה נסיית על דרך הפלא. והטבעית היא הנהגתם הטובה במאכל ובמשתה כפי הספוק מבלתי מותרות. כי הנה הם בדורם לא היו אוכלים בשר ולא היו שותים יין. כי כל זה התחלתו בימי נח. אבל היו מסתפקים במאכל הצמחים והעשבים ושתיית המים. וידוע בספרי הרפואה כי המזונות כל אשר יהיו יותר פשוטים יאריכו יותר ימים, וכל אשר יהיו יותר מורכבים יוסיפו סרה²³.

ובהמשך דבריו הוא עומד על הסכנה באכילת בשר:

הנה עוד אכילת הבשר תקצר ימים ותרבה בדם יותר מן הראוי, ושתית היין מביא אל הנזילות והחלאים הרבה²⁴.

ובפירושו לפרשתנו הוא אומר:

כי הזנת האדם בצמחים היא טובה ונאותה מאד... שהיה בזה סבה רבה לאריכות הימים, לפי שרבוי ההרכבות בדברים הנאכלים מביא אך ההפסד. והצמחים הם יותר בטוחים מהעיפוש ומרוחקים להפסד. אמנם מזון הבשר הוא בהפך כל זה... מוכן להתעפש ומביא מהרה אל המוות²⁵.

ונעיר שאף על פי שהאברבאנל מייחס את דבריו לרמב"ם, הרמב"ם עצמו לא כתב במפורש שדווקא תזונה צמחונית היא התורמת לאריכות הימים.

הדעות הללו, שהובעו לפני מאות שנים, זוכות היום לאישוש במחקר המודרני. מחקרים השוואתיים של מחלות בארצות-הברית העלו שחלק ניכר מהן נובע מאכילת בשר, אף כשהוא נקי מזיהומים²⁶.

איכות הסביבה

כשדן הרמב"ם באיסור אכילת חזיר, הוא אומר שיסודו של האיסור בחשש לפגיעה באיכות הסביבה:

ויותר מכן מאסתו התורה [את החזיר] מחמת ריבוי טינופו ושהוא ניזון מטינופים. וכבר ידעת הקפדת התורה על ראיית הלכלוכים אפילו במדבר במחנה, כל שכן בתוך הערים. ואילו היינו מגדלים חזירים למזון, היו נעשים השווקים ואף הבתים מטונפים יותר מבית הכסא, כמו שאתה רואה בארצות ה"פרנג" עתה. וכבר ידעת אמרם ז"ל: "פי חזיר כצואה עוברת דמי" (ברכות כה ע"א)²⁷.

בריאות הנפש

רבי יצחק עראמה, ממגורשי ספרד, מביא בפירושו לתורה את דברי הרמב"ם, אך דוחה אותם. ואלה דבריו:

והראוי שנדע כי לא לענין בריאות הגוף וחליו נאסרו אלו המאכלות, כמו שכתבו קצת. חלילה. שאם כן, נתמעטה מדריגת התורה האלקית מזה מהיותה במדריגת חבור קטן מספרי הרפואות הקצרים בדבריהם וטעמם, וזה מגונה, מלבד שכבר אפשר לתקן אותם במיני טבולים או הרכבות בהם יתבטל כוח ההיזק ההוא, ותעשה התורה כפלסתר.

גם שהגויים הבלתי נשמרים אוכלי בשר החזיר ושאר הבהמות והעופות והדגים הטמאים, הנה ראינום שהם חיים על הבריאות, ואין עיף ואין כושל בהם לזאת הסבה²⁸.

על רקע ביקורתו זו, מציע ר"י עראמה טעם אחר לאיסורי המאכלות, והוא: "חולאי הנפש ובריאותה". לדבריו, מוכח דבר זה גם מן העובדה ש"נקראו המאכלות האסורות והמותרות בשם טומאה וטהרה... להורות כי טעם איסורם הוא מצד רוח הטומאה, רוח רעה, רוח זנונים הנמשכים לאוכליהם"²⁹, כי הם "מטמאין ומשקצין את הנפשות, ומאטימים הכח השכלי, ומולידים שיבושי דעות ובולמוס תאוות נכריות ובהמיות המשחיתות אותם והמפסידות כוונת בריאתם"³⁰.

הרמב"ן (ספרד, המאה הי"ג), שהיה גם רופא, משלב בנימוקיו טעמי בריאות גוף ונפש. הוא מציין שרוב בעלי החיים הכשרים לאכילה הם צמחוניים, והלא כשרים הם טורפים, שאכילת בשרם "נותן אכזריות בלב"³¹, המזיקה לנפש האוכל³². מאידך, הוא אומר שבאכילת בשר ה"מותרים [יש] טובה ידועה בדרך הרפואות"³³, ואילו הבשר האסור מזיק לבריאות. והוא אף מפנה ל'מחקר' בן זמנו שהוכיח כי "חלב החזיר, אם ינק היונק ממנו, יהי אותו הנער מצורע. וזה לאות שיש בכולם סגולות רעות מאוד"³⁴.

ההיבט הכלכלי והאקולוגי

לנזקים הבריאותיים הנגרמים עקב אכילת הבשר יש תוצאות כלכליות קשות. נוסף על אובדן חיים וכושר עבודה בטרם עת וסבל החולים, הטיפול בהם גוזל משאבים כלכליים אדירים. בסיכום תוצאותיהם של כמאה מחקרים במחלות הקשורות באכילת בשר - יתר לחץ דם, לב, סרטן, סוכרת, כיס המרה, עודף משקל וזיהומים - מצאו ברנרד וחבריו³⁵ שעלות הטיפול במחלות הללו הן בין שלושים לארבעים ביליון דולר בכל שנה במחירי שנת 1992.

גם גידול בעלי החיים למזון מזיק לסביבה ואינו יעיל מבחינה אנרגטית-כלכלית. מחקרים גילו שכמות השפכים הנוצרים בגידול הבקר לתעשיית המזון בארה"ב גדולה פי 130 מאלו שמייצרת האוכלוסייה האנושית. באין אפשרות לטפל בשפכים אלה או למחזרם, הם מזהמים את הסביבה ואת מקורות המים, גורמים לתחלואה ומתנקזים למפרץ מקסיקו, שם נמצא "איזור מת" ששטחו גדול משטח מדינת ניו ג'רזי³⁶.

וכיוון שיצרני הבשר והצרכנים אינם משלמים עבור שירותי הניקוז של הסביבה, מחיר הבשר אינו משקף נאמנה את עלויות ייצורו, ולמעשה הוא מסובסד יותר מן הראוי ומעודד את צריכתו וגורם בעקיפין לחלוקה לא צודקת של המשאבים.

גידול בעלי חיים למזון הוא אף בזבזני מבחינה אנרגטית³⁷. ייצור ק"ג אחד של בשר בקר למשל דורש כשבעה ק"ג של דגנים, וכמות המים הדרושה ליצור חלבון מן החי גדולה פי מאה מזו הדרושה לייצור כמות דומה של חלבון צמחי.

לאור זה, מתגלה התועלת הכלכלית שבאיסור אכילת בשר הטורפים, כי אם למשל ייצור ק"ג "סטייק נמר" דורש כשבעה ק"ג בשר בקר, נדרשים לייצורו כארבעים ותשעה ק"ג דגנים!

בצמצום אכילת הבשר ברוח דיני הכשרות שבתורה יש גם תשובה לטענות ארגוני הירוקים נגד עידוד הריבוי הטבעי לכאורה העולה מן הציווי "פרו ורבו" (בראשית א, כח), משום שעלות המזון לאוכלוסייה צמחונית פחותה ביחס.

אחד האמצעים לפתרון המשבר האקולוגי הוא הטלת "מס ירוק" על זיהום הסביבה. אמצעי זה כבר מיושם במקומות אחדים בעולם. לייקור הבשר כתוצאה מקיום חוקי הכשרות שבתורה יש השפעה דומה לזו של המס הירוק.

נמצא שחוקי התורה משלבים אמצעים מוסריים עם תמריצים חוקיים וכלכליים ובכך מונעת למעשה משברים אקולוגיים.

הערות:

* הרב ד"ר יצחק דב פריז, כלכלן, מרצה במכללת ירושלים לבנות.
המאמר מבוסס על הרצאה שנישאה ביום העיון בנושא "אתיקה, יהדות ובעלי חיים", שהתקיים באוניברסיטת בר-אילן, סיוון תשס"ג.
1. G. Hardin, "The Tragedy of the Commons", Science 162 (1968), pp. 1243-1248.
2. משנה, בבא בתרא ב, ז.
3. רש"י, בבא בתרא כד ע"ב, ד"ה מרחיקין את האילן מן העיר.
4. רש"י, בבא בתרא שם, ד"ה לא חמימא.
5. L. White, "The Historical Roots of Our Ecologic Crisis" Science 155 (1967), pp. 1203-1207.
6. L. White, "Continuing the Conversation", in Ian G. Barbour, ed., Western Man and Environmental Ethics, Reading, Mass: Addison-Wesley (1973), p.60.
7. A. Toynbee, "The Genesis of Pollution", The New York Times (16 Sept. 1970) sec. 4; "The Religious Background of the Present Environmental Crisis", International Journal of Environmental Studies 3 (1972), pp.141-146; "The Genesis of Pollution", Horizon, New York: American Heritage (1973), p.7.
8. Y.-F. Tuan, "Discrepancies Between Environmental Attitude and Behaviour: Examples from Europe and China", The Canadian Geographer 12 (1968), pp. 91-176; "Treatment of the Environment in Ideal and Actuality", .American Scientist 58 (1970), pp. 244-249
9. לתגובות יהודיות מוקדמות בעניין זה, ראה למשל: E.G. Freudenstein, "Ecology and the Jewish Tradition" Judaism 19 (1970) 4. לאם הראה שטוינבי אף לא טרח לעיין בבראשית ב, טו, המחייב פירוש שונה לחלוטין מבראשית א, כח. ראה: N. Lamm, "Ecology, The Work of Creation", Sh'ma 1:1, May 22 (1970); "Ecology In Jewish in Jewish Law and Theology", Ch.6 in Faith and Doubt, New York: Ktav Publishing House (1971). וראה גם: מ' ויגודה, "יציאת מצרים ואיכות הסביבה - היבטים פילוסופיים ומשפטיים", פרשת השבוע, בא, תשס"א, גיליון מס' 12; "על הצַיִד במשפט הישראלי ובמשפט העברי", פרשת השבוע, תולדות, תשס"ב, גיליון מס' 51.
10. ראוי לציין שהאיסור לאכול בשר בא בסמוך לפסוק שתלה בו טוינבי את הקולר בהרס הסביבה, והוא סותר את טענתו שכביכול הקנתה התורה לאדם שלטון בלא מצרים בבריאה, כולל בעלי החיים.
11. סנהדרין נט ע"ב.
12. ר"י אלבו תהה על "הדתות האלוקיות... שהיו משתנות מהאסור אל ההתר ומן ההתר אל האסור" (ספר העקרים, מאמר ג, פ"יד). ותירץ: "הדתות האלוקיות... ישתנו... כפי השתנות הכנות המקבלים" (שם). כלומר, מאחר שהאדם נמצא במדרגה גבוהה בין הברואים, היה יכול להתגבר על התאווה לבשר, אלא שבחטא עץ הדעת תש כוחו, והחל מימי נח נדרשה התורה לאיזון עדין ומעשי באיסור הבשר, ימין מתירה ושמאל אוסרת, על פי מדרגת הציבור.
גישה דומה יישמו חז"ל, כששקלו לאסור אכילת בשר בגלל הצער על החורבן. וזה לשון התלמוד: "תניא. אמר ר' ישמעאל בן אלישע: מיום שחרב בית המקדש, דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לאכול בשר ולא לשתות יין, אלא: אין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב צבור יכולין לעמוד בה" (בבא בתרא ס ע"ב).
13. "רבי אומר: עם הארץ אסור לאכול בשר [בהמה], שנאמר: 'זאת תורת הבהמה והעוף' (ויקרא יא, מו) - כל העוסק בתורה, מותר לאכול בשר בהמה ועוף; וכל שאינו עוסק בתורה, אסור לאכול בשר בהמה ועוף" (פסחים מט ע"ב).
14. יומא עה ע"א. וראה גם: חולין פד ע"א; מכילתא דרבי ישמעאל בשלח, מסכתא דויסע, פרשה ג, ד"ה שמעתי את, ועוד הרבה.
15. חולין פד ע"א.
16. לסקירה בעניין זה, ראה י' היינמן, טעמי המצוות בספרות ישראל, ירושלים תשנ"ג.
17. ראה: רמב"ם, הלכות מעילה, פרק ח, הלכה ח; הלכות תמורה, פרק ד, הלכה יג.
18. גיטין ע ע"א.
19. שקלים, פרק ה, הלכה א (מח ע"ד).
20. שבת קכט ע"א.
21. מורה נבוכים, חלק ג, פרק מח.
22. מורה נבוכים, חלק ב, פרק מז.
23. אברבאנל (מהדורת ארבאל), בראשית, פרק ה, עמ' קלז.
24. שם, עמ' קלח.
25. אברבאנל, דברים יד, עמ' עמ' קלו.
26. ראה להלן, ליד ציון הערה 35.
27. מורה נבוכים, חלק ג, פרק מח.
28. עקידת יצחק ויקרא, פרשת שמיני, שער ס דף ל"ג ע"ב.
29. שם.
30. בהמשך שם, דף לח ע"ב.
מעניין הדבר, שהאברבאנל, על אף שהוא מביא את דבריו של הרמב"ם ואף מרחיב את ההסבר בהם, כמבואר לעיל, מביא גם את דחיות ר"י עראמה לעמדתו העקרונית של הרמב"ם בפירושו לויקרא יא, יג. ייתכן שהסתירות בפירושו נובעות מהתלבטות בשאלת הנזק הבריאותי הכרוך באכילת הבשר, על רקע מקורות סותרים בדברי חז"ל, כמבואר לעיל.
31. פירוש הרמב"ן לויקרא יא, יג.
32. להלן ניווכח שלאיסור אכילת הטורפים עשויה להיות גם משמעות אקולוגית. עם זאת, נראה כי הרמב"ן נמנע מלתלות את האיסור במשמעות האקולוגית, משום שהתורה אסרה גם את אכילת השפן, למרות היותו צמחוני.
33. שם.
34. שם.
35. N.D. Barnard et al, "The Medical Costs Attributable to Meat Consumption", Preventive Medicine 24 (1995), pp. 543-674.
36. L. Horrigan et al, "How Sustainable Agriculture Can Adress the Environmental and Human Health Harms of Industrial Agriculture", Environmental Health Perspectives 110 (2002), pp. 445-456.
37. ראה לעיל, הערה 36.

---

---