פתיחה
בפרשתנו מופיעה מצווה שעניינה הימנעות מגיוס חייל לצבא סמוך לנישואיו¹:

כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא ולא יעבר עליו לכל דבר, נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח (דברים כד, ה).

סוגיה זו עלתה לדיון ציבורי בעקבות מקרה של קצין בצבא הקבע שחזר לצבא למחרת חתונתו מיד עם תחילת מבצע "עופרת יצוקה" (כסלו תשס"ט; דצמבר 2008), ולאחר מספר ימים נפצע קשה מאוד, וב"ה מאז הוא מחלים מפציעתו לרפואה שלמה.
בדברים שנביא להלן, נבקש לעמוד על גדריה והיקפה של מצווה זו: אימתי יש לשחרר חתן מן השירות הצבאי ואימתי אין לשחררו.

במלחמת מצווה - הכל יוצאין
בפרשת שופטים נאמר שמי שבנה בית חדש ולא חנכו, ומי שנטע כרם ולא חיללו², ומי שאירס אישה ולא לקחה - פטורים מלהשתתף במלחמה. ובלשון המקרא: "ילך וישֹׁב לביתו"³. ופירשו חז"ל שאין כוונת התורה לומר שאינם נוטלים חלק במאמץ המלחמתי כלל, אלא שיש להעסיקם בתפקידים עורפיים, בחילות המספקים שירותים למערך הקרבי או בתפקידים תומכי לחימה, "מספקים מים ומזון, ומתקנים הדרכים"⁴. אבל יש שהחייל משוחרר מן המלחמה לגמרי ואינו נוטל חלק אף לא בתפקיד עורפי. כך למשל הוא דינו של מי שלא רק אירס אישה אלא גם נשא אותה לאישה, כמפורש בפרשתנו: "נקי יהיה לביתו שנה אֶחת ושמח את אשתו". וחז"ל הרחיבו את תחולת הדין הזה והחילו אותו גם על מי שנטע כרם וחיללו ועל מי שבנה בית וחנכו, ואמרו שגם הם פטורים לחלוטין מן השירות בצבא במשך שנה אחת⁵.
אולם ההלכות הללו חלות רק במלחמת הרשות, אך במלחמת מצווה, הכל חייבים לשרת, כמפורש במקורות שמתקופת המשנה:

במה דברים אמורים? במלחמת הרשות. אבל במלחמת מצווה, הכל יוצאין, אפילו 'חתן מחדרו וכלה מחופתה' (יואל ב, טז)^6.

הפטור העיקרי מכלל הפטורים הנזכרים במקרא שיש לו מקום גם בימינו הוא הפטור לחייל שנשא אישה ועדיין לא חלפה שנה מיום הנישואין⁷, ובו נתמקד להלן.
בעל "ספר החינוך" כותב: "מצוה זו נוהגת בזמן הבית... כי אז היינו נלחמים לפעמים"⁸. ונראה שכוונתו לומר שהתנאי לתחולתן של מצוות אלה הוא קיומה של ריבונות לאומית יהודית, ונמצא שהן חלות בימינו, מפני שיש לעם ישראל מדינה וצבא משלו. ומאחר שיש לראות במלחמות מדינת ישראל בימינו מלחמות מצווה⁹, הרי שאפשר לגייס חתן למלחמה במסגרת "צו 8" או צו חירום אחר, אפילו יום לאחר חתונתו¹⁰. אמנם יש למפקדי הצבא רשות לשחרר חתן בשנה הראשונה לנישואיו, כשם שבסמכותם להחליט אילו יחידות או חיילים לגייס לשירות מילואים גם בעת מלחמת מצווה בהתאם לקריטריונים קבועים או בהתאם לשיקול דעת אחר, וייתכן שיש להמליץ על כך במקרים מסוימים¹¹.

היקף הפטור מגיוס
מן האמור לעיל עולה שלא ניתן לגייס אדם בשנה הראשונה לנישואיו לשירות סדיר או למילואים שאינם בגדר "מלחמת מצווה"¹².
אולם הרב משה סופר (גרמניה-הונגריה, המאות הי"ח-הי"ט) מסייג את הפטור וקובע שאינו חל אלא על מי שנשא אישה לפני שחלה עליו חובת גיוס. אבל אם התחתן לאחר מכן, אינו פטור מן השירות בצבא. וזה לשונו:

נראה לי, דוקא כשנשא ואחר כך אירע מלחמה, לא יצא בצבא. אבל משיצא בצבא ונשא אשה בזמן מלחמה, אינו נפטר, דאדעתא דהכי נישאת לו¹³.

מדבריו עולה שהפטור מגיוס לצבא תלוי בשאלה אם היציאה הצפויה מהבית לצורך צבאי כלשהו, הייתה ידועה לכלה לפני שנישאה אם לאו: אם החתן משרת בצבא שירות סדיר או בצבא בקבע, ונראה שהוא הדין אף אם הוא נקרא מדי שנה לשירות מילואים, על דעת כן הסכימה להינשא לו¹⁴, והחתן אינו פטור משירות צבאי בשנה הראשונה לנישואיהם¹⁵.
נימוק אחר שלא לפטור משירות צבאי את מי שנשא אישה לאחר גיוסו מעלה הרב שלמה גורן (ישראל, המאה הכ'). לדבריו, אם נערכה החתונה לפני הגיוס, מצוות "ושמח את אשתו" קודמת לחובתו של החתן לשרת בצבא, ולא תחול עליו חובת גיוס. לעומת זאת, "כל שהם כבר בצבא ונשאו נשים, לא נפטרו על ידי כך מחובתם הראשונה לצבא ולעם"¹⁶. ולעניין אזרח הנמנה עם כוחות המילואים, הרב גורן מתלבט אם יש לראותו כמגויס אף כשאינו בשירות פעיל או שמא כל קריאה למילואים היא בגדר גיוס חדש.
הרב גורן מבסס את דעתו על הלכה בתלמוד הירושלמי¹⁷:

קידש אשה מעכשיו לאחר שנים עשר חדש, ושלם הזמן במלחמה, חוזר ובא לו¹⁸.

התלמוד הירושלמי דן במי שקידש אישה באופן מיוחד, שיחולו הקידושין כעבור שנים-עשר חודש למפרע משעת הקידושין. במקרה זה, אם פרצה מלחמת רשות באותם שנים-עשר חודש, החתן משתחרר מן השירות הצבאי מיד ברגע שחלים הקידושין. אך מי שקידש אישה בתנאי שיחולו הקידושין בתום שנים-עשר חודש (לא למפרע), אינו זכאי להשתחרר מן השירות בצבא בזמן חלות הקידושין. וכך מסביר רבי יוסף קארו את ההלכה¹⁹:

טעם הדבר פשוט, דכיון דאמר "מעכשו", איגלאי מילתא [=התגלה הדבר (למפרע)] דקודם בואו במלחמה אירס אשה ולא לקחה. אבל אם לא אמר "מעכשו", הוי ליה כאילו עכשו אירסה, ולא כל הימנו [=ואינו יכול] שאחר שהוא במלחמה יארס אשה לפטור עצמו.

אולם לא כן הוא דין חייל המשרת בצבא הקבע, שגיוסו אינו מכוח חוק אלא מכוח הסכמתו החוזית. משום כך, לדעת הרב גורן²⁰, מחויבותו כלפי אשתו קודמת לחובתו לשרת בצבא, מפני שהשירות בצבא הקבע הוא לצורך פרנסה, ובעניין פרנסה כתב הרמב"ם²¹:

ודע כי החתן עצמו גם כן מוזהר מלצאת מביתו, כלומר ללכת בסחורה, כל שנתו.

והרב גורן מסיק מדברי הרמב"ם שאסור לחתן לשרת בצבא הקבע בשנה הראשונה לאחר נשיואיו, גם אם התגייס לשירות לפני נישואיו²²:

ולכן אם השרות אינו מאפשר הימצאו בקרבת הבית, מאחר והחתן עצמו מוזהר על כך, אם תלוי הדבר בו להישאר בצבא או לא להישאר, הוא מצווה לבקש שחרור כדי לקיים את המצוה "נקי יהיה לביתו", לדעת הרמב"ם וסיעתו. אבל כל שהשרות הצבאי מאפשר לו לפי תפקידו ללון כל ערב בביתו, אין בזה כל איסור.

ואולם לא כן דעת חתם סופר, שכתב²³:

לענין סחורה, אם נישאת לספן או לגמל, פשיטא שנישאת לו אדעתא שאחר הנשואין ישכים למלאכתו כדרכו, ולא נצרכה אלא מי שנשא ואחר כך נזדמנה לו נסיעה.

דברי חתם סופר נאמרו בהמשך דבריו בעניין מי ששירת בצבא לפני שנשא אישה. ומכיוון שלדעת חתם סופר, אין החתן פטור משירות צבאי בכגון זה, כיוון ש"אדעתא דהכי נישאת לו", כן הוא הדבר בעניין פרנסה, כולל שירות בצבא הקבע. הכלה נישאה על דעת שבעלה משרת בצבא הקבע לפרנסתו²⁴.
אך מי שנשא אישה ומבקש להתגייס לשירות סדיר או לשירות בצבא הקבע בשנה הראשונה לנישואיו, אם הדבר תלוי בו וברצונו, נראה שמצוות עשה "ושמח את אשתו" קודמת, ואסור לו להתגייס לצבא מרצונו²⁵.

על הצעות החוק לשחרור חתן בשנתו הראשונה
בחוקי המדינה או בפקודות מטכ"ל, אין התייחסות לשאלת גיוס חתן בשנה הראשונה לנישואיו²⁶. האפשרות לשחרר חתן משירות מילואים נתונה בידי מפקדיו, אך אינם חייבים לשחררו מכוח פקודה או תקנה²⁷.
בעבר הוגשו הצעות חוק שמטרתן להסדיר את נוהל גיוסם של חתנים בשנה הראשונה לנישואיהם²⁸, וכל המציעים נתלו בפסוק "לא יצא בצבא... נקי יהיה לביתו שנה אחת". וראוי לציין שההצעות מתמקדות בשחרור חיילי מילואים מתעסוקה או מאימונים, למעט מגיוס במצב חירום או גיוס בעלי תפקידים מיוחדים. איש ממציעי החוק לא הציע לשחרר למשך שנה איש קבע שנשא אישה, ורק הצעת חוק אחת דנה בדחיית שירותו הסדיר של חתן בשנה הראשונה לנישואיו²⁹.
אף אחת מן ההצעות הללו לא הבשילה לכדי חקיקה, כנראה עקב חששו של המחוקק מניצול הפטור לרעה, ונראה שהוא מעדיף ששחרורים מעין אילו יסוכמו בין החייל לבין מפקדו הישיר.
העולה מדברינו לעיל הוא: אף אם הצעות החוק שהוגשו בעניין זה ראויות, אין זה נכון להשתית אותן על המשפט העברי, להוציא דחיית שירותו הצבאי של חייל שנשא אישה משום שגיוסו לא היה צפוי³⁰.

שירות צבאי של בעל משפחה
בשולי הדיון שערכנו עד כה בשאלת הפטור מגיוס, נבקש לייחד להלן דברים בעניין מידת המחוייבות של חייל למאמץ המלחמתי גם כשהוא בעל משפחה. במלחמת מצווה, שהכל יוצאים, גם חתן מחופתו, חייב כל לוחם להתמסר למשימתו. הרמב"ם מנסח מחויבות זו בלשון קיצונית במיוחד עד כדי תביעה מן החייל למחוק ולבטל את רגשותיו ותחושותיו כלפי בני משפחתו. וזה לשונו:

ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה, ישען על "מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה" (ירמיהו יד, ח), וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה, "וישים נפשו בכפו" (שמואל א יט, ה), ולא יירא ולא יפחד, ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו, אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה³¹.

ונראים הדברים שהרמב"ם למד על חובת הניתוק הנפשי מן המשפחה מדברי הגמרא העוסקת בגטי מלחמה³²:

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל היוצא למלחמת בית דוד, כותב גט כריתות לאשתו, שנאמר: "ואת עשרת חריצי החלב האלה תביא לשר האלף ואת אחיך תפקד לשלום ואת ערֻבתם תקח" (שמואל א יז, יח). מאי ערובתם? תני רב יוסף: דברים המעורבים בינו לבינה.

האסמכתא לגטי מלחמה היא המסורת בדבר ישי, ששלח את דוד בנו עם גטי המלחמה לאֶחיו של דוד, שיצאו למלחמה בפלשתים³³. בשעת מלחמה, הלוחם חייב להתנתק ולהתעלם מכל טובה או הנאה אישית או כל צורך אישי אחר, ולהשקיע את כל כוחותיו למען הצלחת המלחמה, "ויפנה מכל דבר למלחמה", ולכן נהגו להפקיד גטין לפני יציאה למלחמה. וזה לשון הראי"ה קוק בעניין זה³⁴:

בבא התור לעבוד לטובת האומה בכללה, אז כשרגא בטיהרה תבטל אהבת המשפחה, לבל תחלל את עז אהבת האומה... על כן כותב גט כריתות לאשתו לייאש את לבבו בכל האפשרי מקשר משפחה ומהרעיון הפרטי התלוי בו, בהיותו דורך מהלך של רעיון יותר כללי ויותר עליון, מהלך עבודת הקדש של העם כולו.

ואף על פי שיש חשיבות רבה למשפחה בישראל, בשעת מלחמה, טובת האומה בכללה עולה עליה. טובת המשפחה מתבטלת כשם שאור הנר בטל באור יום ואין לו משמעות.

הערות:

* הרב יהודה זולדן, מפקח מרכזי לתלמוד ותושבע"פ במינהל החינוך הדתי, משרד החינוך ירושלים.

¹ על מצוות "ושמח את אשתו", נכתב ספרו של א"ח פרנקל, שמחה תמימה – על מצות השמחה בשנה הראשונה לנישואין, ירושלים תשמ"ו, ובו מקורות רבים בעניין זה. וראה עוד: א' זימר, "שחרור חתנים מגיוס צבאי", הדף השבועי, אוניברסיטת בר אילן, פרשת כי תצא, תשנ"ו, מס' 147; י' ברט, "ושמח את אשתו אשר לקח", דף קשר שבועי - ישיבת הר עציון, מס' 876; י' זולדן, "כרם, בית, אשה - שירות צבאי וחיי משפחה", בתוך שבות יהודה וישראל, ירושלים תשס"ז, עמ' 329-313.
² על פי דין תורה, בשלוש השנים הראשונות הכרם הוא ערלה ופרותיו אסורים באכילה, בשנה הרביעית, הפרות מותרים באכילה אבל חובה להעלותן לירושלים כדי לאוכלן שם בקדושה, או אפשר גם לפדותן בכסף (היא פעולת החילול) ולהעלות את הדמים לירושלים כדי לקנות שם פרות ולאוכלן. מן השנה החמישית מותרים הפירות באכילה בלא מגבלה.
³ דברים כ, א-ז. סיבת הפטור היא: "פן ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו... ואיש אחר יחללנו... ואיש אחר יקחנה", ומסביר רש"י: "ודבר של עגמת נפש הוא זה".
⁴ ספרי דברים, פיסקא קצג; תוספתא, סוטה (ליברמן) ז, כג; משנה, סוטה ח, ב.
⁵ תוספתא, סוטה (ליברמן) ז, כד; משנה, סוטה ח, ד.
⁶ ספרי דברים, פיסקא קצ ופיסקא קצח; משנה, סוטה ח, ז. וראה עוד: רש"י לסוטה מד ע"ב, רבי מנחם המאירי, ורבי עובדיה מברטנורא בפירושיהם למשנה שם. אמנם לכאורה, הרמב"ם, הלכות מלכים, פרק ז, הלכה ד, מחיל הלכה זו רק על מי שאינם פטורים לגמרי מן הגיוס לצבא, ולא על מי שהם פטורים לגמרי (שהוא דן בעניינם שם בהלכה י). אבל פרשנות זו אינה הכרחית, ראה ד' הנשקה, "ושמח את אשתו – לתולדות שיטת הרמב"ם", בתוך קובץ הרמב"ם, ירושלים תשס"ה, עמ' כב-ל.
⁷ אבל ראה ש' גורן, "תחולת שנת חילול הכרם לפטור מגיוס", שו"ת משיב מלחמה, חלק ב, ירושלים תשד"מ, עמ' תנא-תנח. את התשובה הזאת, כתב הרב גורן בעקבות שאלתו של חייל מילואים ממתי עד מתי מונים לשנה רביעית בכרם, והסביר לרב ש"שאלה זו הינה אקטואלית אצלי כעת לאחר שזכיתי ליהנות השנה מפרי כרמי שהגיע לנטע רבעי וקבלתי לפני ט"ו בשבט צו גיוס למילואים". לתקציר תשובה זו, ראה ש' גורן, פסקי הלכות צבא, תל-אביב תשכ"ט, עמ' 93-92.
⁸ ספר החינוך, מצווה תקפב.
⁹ על השאלה לאיזו מלחמה יוצא חתן, כותב בעל ספר שמחה תמימה (לעיל, הערה 1), עמ' כג-כה: "ציווים אלה לענין שאסור לצאת למלחמה נהגו בארץ ישראל בזמן שבית המקדש היה קיים בלבד, כי אז היינו נלחמים לפעמים, והיה מלכות בישראל", ומציין לדברי בעל "ספר החינוך" ולשו"ת חתם סופר, אבן העזר, חלק ב, סימן קנה, הכותב: "מצוה זו נוהגת בזמן שיש לישראל מלכות ונלחמים עם אויביהם, ולא בזמן הזה כלל". דברים דומים כותב בעל שו"ת נודע ביהודה, מהדורא תניינא, אבן העזר, סימן קכט. וקשה להבין כיצד ניתן להעתיק דברים שכתבו פוסקים לפני מאות שנים על מציאות הגלות שהייתה בימיהם ולהחיל אותם על ימינו. ראה י' זולדן, "יציאה למלחמת רשות ומצוה בזמן הזה", בתוך מלכות יהודה וישראל, מרכז שפירא תשס"ב, עמ' 283-271.
¹⁰ י' קופמן, הצבא כהלכה, ירושלים תשנ"ב, עמ' כו, הערה 18, מביא בשם הרש"ז אויערבך, שכתב בעניין חתן בשנה הראשונה לנישואיו, שנקרא למילואים לפעילות מבצעית חיונית, שאם יש מספיק חיילים, ראוי שיגיש בקשת שחרור כדי לקיים את שיטת רבי אליעזר ממץ ב"ספר היראים", הסובר שיש מצווה לשמח את אשתו או כדי לקיים את רוח המצווה וטעמיה, כדברי בעל "ספר החינוך". אך יש להעיר על דבריו שאין מי שאינו סבור שחתן בשנת נישואיו הראשונה חייב לצאת למלחמת מצווה, ואין חלה עליו מצוות "ושמח את אשתו", ופעילות מבצעית חיונית בימינו היא בגדר מלחמת מצווה. וראה עוד: שו"ת יביע אומר, חלק ד, אבן העזר, סימן ח; שו"ת ציץ אליעזר, חלק יט, סימן מא, אות י.
¹¹ בדרך זו נהג יהודה המכבי, כשפטר לוחמים הנמינים עם "ארש אשה ולא לקחה, נטע כרם ולא חללו, בנה בית ולא חנכו" גם ממלחמת מצווה. ראה י' זולדן, "יהודה המכבי ככהן משוח מלחמה", מלכות יהודה וישראל, מרכז שפירא תשס"ב, עמ' 319-305.
¹² מבלי לקבוע מסמרות בעניין זה, נניח שפעילות כגון יציאה לאימונים, שאינה חלק מפעילות הביטחון השוטף, אינה בגדר מלחמת מצווה, אלא רק מכשיר מצווה, ואינה יותר ממלחמת רשות. ויש מקום לדון בשאלה מהי פעילות ביטחון שוטף.
¹³ שו"ת חתם סופר, אבן העזר, חלק ב, סימן קנה.
¹⁴ ראה למשל ב"י לוין, "תלמידת בית יעקב שהשתדכה עם תלמיד ישיבת הסדר ומבקשת לבטל השידוך בטענה שלא ידעה ששירת בצבא", פסקי דין ירושלים, חלק ז (תשס"ב), עמ' עח-עט, שממנה עולה שלעתים אין מודעות לעברו הצבאי של החתן.
¹⁵ ראה עוד מ' גודלבסקי, "יציאת חתן לשירות מילואים בשנה הראשונה לנישואיו", מספרא לסייפא 32 (תשמ"ח), עמ' 21-13. במאמרו הוא דן גם בשאלה אם יש לחייב חתן בשנה הראשונה לנישואיו ליטול חלק בשמירה על היישוב שהוא גר בו, והוא מסיק שניתן לחייבו.
¹⁶ שו"ת משיב מלחמה, חלק ב, סימן קנח, עמ' תמב-תמג.
¹⁷ ירושלמי, סוטה, פרק ח, הלכה ו.
¹⁸ דין זה מובא להלכה ברמב"ם, הלכות מלכים, פרק ז, הלכה ז.
¹⁹ כסף משנה, שם. וראה גם רדב"ז, שם.
²⁰ לעיל, הערה 16, עמ' תמו-תמח.
²¹ רמב"ם, ספר המצוות, לא תעשה שיא; ספר החינוך, מצווה תקפא. אמנם בשו"ת רדב"ז, חלק א, סימן רלח, כותב שיש טעות בתרגום דברי הרמב"ם, שנכתבו במקור בערבית, ושכוונת הרמב"ם לומר "כי החתן בעצמו מוזהר שלא יצא מביתו, כלומר לצאת לדרך, דלאו למימרא שלא יצא מביתו כלל, אלא שלא יצא לדרך, כלומר לצורכי רבים, אבל לצורך עצמו, למה לא יצא להרויח לשמח את אשתו? אם שאין לו מה יאכל, אין לך עצב גדול מזה". וגם מפירוש מגילת אסתר על ספר המצוות (שם) משמע כרדב"ז. ואולם בעל חכמת אדם, כלל קכט, בינת אדם, אות לז, השיג על הרדב"ז. וראה עוד: שו"ת רב פעלים, חלק ג, אבן העזר, סימן ט; שו"ת חיים שאל, חלק א, סימן צג; א' וולדנברג, הלכות מדינה, חלק ב, שער ג, פרק ז; י' קופמן, צבא כהלכה, עמ' כב.
²² הרב גורן (לעיל, הערה 16), עמ' תמב-תמג.
²³ לעיל, הערה 13.
²⁴ גם הרב גורן (לעיל, הערה 16, עמ' תמט), כותב בהמשך דבריו: "יתכן ואיש קבע המתחתן על דעת זה שישאר בצבא, הרי זה כאילו מחלה אשתו על זכותה, ושתיקתה כויתור דמיא, ואפשר לסמוך בדוחק על שיטת הראשונים שוויתור ומחילה מועילים באיסור זה, אם כי נראה שדעת בעל החינוך בעצמו נוטה לאסור משום שאין במחילתה כלום". לדברינו, אין צורך לדון בשאלה אם מציאות שכזו, הידועה לאישה מראש, נחשבת כמחילה, ואם מחילתה מועילה, שכן מדברי חתם סופר עולה שעל דעת כן הסכימה להינשא לו, ואין זה בגלל מחילתה. הדיון בשאלת מחילתה של האישה נוגע רק לבעל שהחל להתרחק מן הבית לאחר חתונתו לצורכי עסקיו ופרנסתו, ולא שעשה כן כבר לפני נישואיו. לכן נראה שגם מי שמשרת בצבא הקבע שהיה נעדר מביתו כל יום או לעתים קרובות עוד לפני שנשא אישה, אינו צריך לבקש לבטל את חוזה ההתקשרות שלו עם הצבא.
²⁵ ראה עוד א' הנקין, "גיוס נשים וחתנים לצבא", תחומין כט (תשס"ט), עמ' 470-461.
²⁶ בימים כג-כד שבט התש"ט, החליטה הרבנות הראשית לישראל, בראשותם של הרב בצמ"ח עוזיאל והריא"ה הרצוג, על דרך נישואי חיילים בעת שירותם הסדיר: "כל חייל הרוצה להינשא ייחקר על ידי רב צבאי, ועל פי זה הוא יירשם ברבנות המקומית". ראה: הרב ש' כ"ץ, "יומן פעילות של הרבנות הראשית", בתוך הרבנות הראשית לישראל, שבעים שנה לייסודה, ירושלים תשס"ב, חלק ג, עמ' 1323. ייתכן שתקנת החקירה על ידי הרב הצבאי נבעה מן החשש שיישא חייל אישה במהלך שירותו הצבאי רק כדי להיפטר מן השירות.
²⁷ הרב גורן (לעיל, הערה 16), עמ' תמט, המליץ לחייל המשרת ביחידת שדה ונעדר ימים רבים מביתו לבקש חופשה מן הצבא בשנה הראשונה לנישואיו. ואם הדבר אינו אפשרי, אינו חייב לדחות את נישואיו. עם זאת, לא קבע הרב גורן במסגרת פקודות והוראות מטכ"ל בענייני דת סעיף זה. אמנם בתשובה אחרת (שם, עמ' תנא) כתב השואל: "כפי ששמעתי נוהגת הרבנות הצבאית לשחרר ממילואים כל המתחתן תוך השנה הראשונה לנישואיו בהתאם לחוקי התורה", אך הרב גורן לא התייחס בתשובתו לדברי השואל בעניין זה. סגן אלוף (מיל') זאב דפני, ששירת שנים הרבה ברבנות הצבאית והיה מקורב מאוד לרב גורן, אמר לי בשיחה שבעל פה שביחידת הרבנות הצבאית היה מקובל לשחרר חתנים משירות מילואים בשנה הראשונה לנישואיהם. וראה עוד: ש' גורן, "צבא וביטחון לאור ההלכה", תורת השבת והמועד, ירושלים תשמ"ב, עמ' 373-369, הדן בעננינו של חייל בשנה הראשונה לנישואיו.
²⁸ ראשון המציעים היה ח"כ חנן פורת בשנת תשנ"ז-1997. לנימוקי הצעתו, ראה "ושמח את אשתו", מעט מן האור, פרשת כי תצא, תשס"ג, גליון רו. אחריו הציע ח"כ חיים דרוקמן בשנת תש"ס-2000 (הצעת חוק פטור משירות מילואים בשנת הנישואין הראשונה, התש"ס-2000, פ/1680), ואחריו ח"כ בני אלון בשנת תשס"ד-2004 (הצעת חוק שירות בטחון (תיקון – "נקי יהיה לביתו שנה אחת ושימח את אשתו אשר לקח"), התשס"ד-2004, פ/2646). אחרון המציעים הוא ח"כ חיים אמסלם בשנת תשס"ז-2007 (הצעת חוק שירות מילואים (תיקון – פטור חתן משירות מילואים), התשס"ז-2007, פ/2014/17) ובשנת תשס"ט-2009 (הצעת חוק שירות מילואים (תיקון – פטור חתן משירות מילואים), התשס"ט-2009, פ/1266/18). ראה ח' אמסלם, "יציאת חתן למלחמה תוך שנתו הראשונה", בית הלל לז (תשס"ט), עמ' מט-נו.
²⁹ הצעת ח"כ בני אלון מיום י"ז באב התשס"ד – 4.8.2004.
³⁰ מצב זה אינו מתקיים אלא במי שביקש דחיית שירות מסיבות רפואיות או בגלל לימודים וכדומה.
³¹ רמב"ם, הלכות מלכים, פרק ז, הלכה טו.
³² שבת נו ע"א; כתובות ט ע"ב.
³³ במלחמת השחרור, ניסה הרב גורן, בהתייעצות עם הריא"ה הרצוג, שהיה הרב הראשי באותם ימים, לתקן גטי מלחמה ללוחמים כדי לפתור את בעיית העיגון (ראה שו"ת משיב מלחמה, חלק ג, ירושלים תשמ"ו, עמ' ס-סג). הדבר לא יצא אל הפועל בעיקר מפני שחיילים חששו מלחתום על הגטין הללו, והדבר הכניס מורך ופחד בלבם. ועוד. אי אפשר היה לחייב חיילים לחתום על הגטין הללו, מפני שכפייתם לחתום הייתה עושה את הגט גט מעושה. דומה שהסברה מעמיקה ונאותה עשויה לסייע בחידוש המנהג הזה בימינו בקרב חיילי צה"ל. כתיבת גט מלחמה יכולה לסייע הרבה בפתרון בעיות עגינות, בעיקר במקרים של חיילים נעדרים. ראה ד' פיקסלר וע' רדזינר, "נתינת גט קודם יציאה למלחמה", תחומין כז (תשס"ז), עמ' 425-409.
³⁴ הראי"ה קוק, עין איה, שבת, חלק ב, ירושלים תש"ס, עמ' 56.

---

---