מבוא
לפני כחודש נלקח לבית עולמו בגיל מופלג¹ הרב יוסף שלום אלישיב, שצאן מרעיתו עיטרוהו בתארים "מרן" ו"פוסק הדור". הרב אלישיב היה בשנים האחרונות המנהיג ההלכתי והפוליטי של הציבור החרדי האשכנזי בארץ ובעולם.
הרב אלישיב הותיר חותם של ממש על פסיקת בתי הדין הרבניים בארץ, וזאת אחר שכיהן כעשרים שנה כדיין בבית הדין הרבני הגדול² עד אשר התפטר מתפקידו זה בטריקת דלת, בשל פרשת האח והאחות³. במהלך כהונתו הוא נקט על פי רוב קו פסיקה מחמיר, בעיקר בשאלת כפיית גט. לאחר שגברה השפעתו בציבור, הלכו בעקבותיו רבים מדייני בתי הדין הרבניים, כמו שכתב המלומד ד"ר אברהם (רמי) ריינר במאמרו על הרב אלישיב⁴:

בשאלת כפיית גט על בעלים סרבנים הוביל הרב אלישיב בשבתו בבית הדין הרבני מהלך שמנע כמעט כל אפשרות של כפיית גט. כרבות השנים וכגבור השפעתו ההלכתית, הפכה עמדה זו להיות דומיננטית יותר ויותר בבתי הדין הרבניים, וכך הפך הרב אלישיב להיות הפוסק שהשפיע יותר מכל אדם אחר, ולחומרא, על מצוקתן של מסורבות הגט בישראל.

במאמר זה נדון בכמה מפסיקותיו של הרב אלישיב בסוגיית כפיית גט וננסה לעמוד על דרכו ההלכתית בעניין זה.

בעל חולה נפש
תשובתו הראשונה בכתב של הרב אלישיב בעניין זה נמסרה לרב יצחק אהרון זסלנסקי⁵ ביום כ"ד אדר תשט"ו (18.3.55)⁶.
אישה טענה שלאחר נישואיה נתברר לה שבעלה סובל מ"התפרצויות של שגעון" מעת לעת. האישה טענה שאינה יכולה לחיות עמו וביקשה שבית הדין יכפה עליו ליתן לה גט.
בית הדין האזורי חקר את האישה ומצא שהאישה ידעה כבר לפני נישואיה שבעלה המיועד הוא "חולה ומפגר בשכלו", והרופא שבדק אותו מצא שמצבו בזמן התביעה לא נשתנה ממה שהיה קודם לכן, ועל כן דחה בית הדין את בקשתה לכפיית גט.
הרב זסלנסקי תמה על הכרעת בית הדין ועל העובדה שהדיינים חקרו בשאלת ידיעתה של האישה על מצב בעלה לפני נישואיה. לדעתו, על מנת להצדיק את בקשת האישה לגירושין, די בטענת האישה שבעת נישואיה אמרו לה אמנם שבעלה המיועד מוגבל שכלית, אך לא ידעה שהוא חולה נפש הסובל מ"התפרצויות של שגעון". מומו של הבעל, אם כן הוא מום נסתר שהתגלה לאישה רק לאחר הנישואין, ועל כן יש עילה לכפות עליו לתת לה גט.
הרב אלישיב לא קיבל את דעת הרב זסלנסקי, מפני שסבר שהאישה הייתה חייבת לבחון היטב מה מצב בעלה לעתיד ולא לקבל את מה ששמעה עליו בחינת "כזה ראה וקדש". משום כך, יפה עשה בית הדין כשבחן היטב מה היה על האישה לדעת לפני נישואיה לבעלה, והכריע שהייתה צריכה לברר היטב את מה ששמעה על בעלה לעתיד, ומשום כך אין מחלתו בגדר מום נסתר, ואין כאן עילה לכפיית גט.

בעל חולה במחלת הנפילה
כשש שנים לאחר תשובתו זו, נדרש הרב אלישיב למקרה דומה בעת שישב בבית הדין הרבני הגדול לצדם של הרב בצלאל ז'ולטי והרב עובדיה הדאיה⁷.
אישה טענה שבעלה החולה במחלת הנפילה מכה אותה ואף הפסיק לפרנס אותה. הבעל הכחיש שהוא נוהג באלימות כלפי אשתו, טען שאינו מסוגל לעבוד, והוסיף ש"גט היא לא תקבל".
הרופאה של הבעל העידה שאף שאבחון המחלה אינו קל, הוא ככל הנראה חולה באפילפסיה.
הרב אלישיב, שכתב את פסק הדין, הגדיר כדרכו בצורה חדה וברורה את השאלות שעמדו לפני בית הדין ואת עילות הגירושין שעליו לבחון. וזה לשונו:

תביעת האשה לכוף לבעל לתת לה גט מבוססת על יסוד שתי עילות: א. הוכח שהבעל הוא חולה נכפה⁸. ב. לפי עדות הרופאה הבעל מסוגל לעבוד כל עבודה פיזית. והבעל פירק מעליו כל עול של המשפחה. יתכן שהאשה תמצא לה בעל אחר אשר ידאג לה ולילדיה. ובגללו היא מעוגנת ומחוסרת כל.

ואולם גם כאן דחה הרב אלישיב בסופו של יום את שתי עילות הגירושין ומצא שאי אפשר לכפות על הבעל ליתן גט לאשתו, וראוי שנבחן אפוא את הסיבה להיעדר הגמישות שלו בשאלת כפיית גט.
נפסק בשולחן ערוך⁹:

איש המשתטה מידי יום יום, ואומרת אשתו 'אבי, מחמת דחקו, השיאני לו, וסבורה הייתי לקבל, ואי אפשי, כי הוא מטורף, ויראה אני פן יהרגני בכעסו' - אין כופין אותו לגרש, שאין כופין אלא באותם שאמרו חכמים.

ההלכה שנפסקה על ידי ר' יוסף קארו מצמצמת ביותר את האפשרות לכפיית גט. למעשה ניתן ללמוד ממנה שניתן לכפות על הבעל לתת גט לאשתו רק במקרים המעטים שנאמר בהם בתלמוד שניתן להורות על כפיית גט.
הרמ"א מעיר על הלכה זו בהגהותיו לשולחן ערוך:

מי שהוא נכפה, יש אומרים שאינו מום ואין כופין על זה לגרש. ומכל מקום אין כופין אותה שתהיה עמו, הואיל ובאתה מחמת טענה. ויש אומרים דהוי מום באיש, וכופין לגרש.

הרמ"א מביא אפוא מחלוקת בין ראשוני הפוסקים בשאלת מחלת הנפילה אם היא בגדר מום המצדיק כפיית גט או שהיא רק בגדר מחלה שאינה מצדיקה כפיית גט. לשון אחר, הפוסקים חלוקים בשאלה אם מחלת הנפילה נכללת באותם מקרים שהתלמוד מתיר בהם כפיית גט.
וכאן פוסק הרב אלישיב שבמקום שמחלוקת הפוסקים לא הוכרעה, אין לכפות על הבעל לתת גט לאשתו¹⁰. כדי להדגיש את חומרת העניין, הוא מצטט את דברי חת"ם סופר¹¹, שגט מעושה במקום שיש מחלוקת שלא הוכרעה הוא גט בטל מן התורה (ולכן האישה היא אשת איש ודאי ולא רק ספק אשת איש)¹². אמנם אם המחלוקת ניתנת להכרעה, כגון שרוב הפוסקים סבורים שיש עילה לכפות את הגט, כי אז, כשהאישה עגונה ומצוקתה גדולה, אין לחשוש לדעת המיעוט¹³:

אבל במקום עיגון גדול, כשאין האשה מסוגלת לשוב ולחיות אתו, ובפרט כעובדה דנן שעברו כבר שמונה שנים שהאשה יושבת בעיגונה, הרי במקרה [כזה] נראה כי יש לפסוק כפי ההלכה [ולכפות גט], ויקוב הדין את ההר.

אבל לדעתו לא כן הוא במקרה הנדון לפניו, שכן המחלוקת בעניין בעל נכפה אינה ניתנת להכרעה בין גדולי הפוסקים, ועל כן למרות מצוקתה ועגינותה של האישה, אין הוא מוצא במחלה זו של הבעל עילה לכפות עליו את הגט.
אשר לטענה השנייה של האישה, לפיה הבעל אינו מפרנס אותה, הרב אלישיב אינו מוצא גם בכך עילה לכפיית גט, שכן הוא חושש לדעת אותם פוסקים לפיהם אם האישה אינה מגיעה לפת לחם, אין מקום לכפות את הבעל לתת גט. וכן הוא לדוגמה אם היא מקבלת קצבה חודשית מרשויות הרווחה.

בעל שנשא אישה על אשתו
בשנת תשכ"ז בא לפני הרב אלישיב מקרה של אישה שבעלה נשא אישה אחרת על פניה, אף על פי שבכתובת האישה נאמר במפורש שאסור לבעל לשאת אישה אחרת על פניה. האישה, שלא חפצה לדור עם צרתה, פנתה לבית הדין וביקשה ממנו לכפות על בעלה לגרש את אשתו השנייה או למצער לכפות עליו לגרש אותה. בשבתו בבית הדין הרבני הגדול יחד עם הרב יצחק ניסים והרב בצלאל ז'ולטי, מביא הרב אלישיב פסקי דין רבים שניתן להיעזר בהם לקבלת בקשתה של האישה לכפות את הבעל לתת לאשתו גט¹⁴. ואולם בסופו של יום דחה את כל המקורות הרבים שהביא, והבחין בין עצם האיסור לשאת אישה שנייה לבין דינו של מי שכבר נשא אישה, ש"מה שעשה עשוי"¹⁵. עוד הוא אומר שהכפייה שמכוונים מי שמצדדים בכפיית הבעל ליתן גט לאשתו בכגון זה אינה כפיית הבעל בשוטים אלא כפייה בדברים. רוצה לומר, אין מדובר בכפייה מלווה בסנקציות משפטיות, כגון מאסר או סנקציה כספית וכיוצא באלו, אלא סנקציה אחרת קלה יותר, כגון דיבור על לבו של הבעל לשחרר את אשתו כדי שלא תשב תחתיו בניגוד לרצונה¹⁶.

הצבת תנאים למתן הגט
במקרה אחר¹⁷ נשאל הרב אלישיב על ידי הרב צבי גרטנר מבית הדין במאנסי שבניו-יורק בעניין כפיית בעל ליתן לאשתו גט כדת משה וישראל, אחר שכבר התגרש ממנה בגירושין אזרחיים. הבעל לא סירב לתת גט, אולם הציב תנאים כספיים שנראו מוגזמים בעיני בית הדין.
הרב אלישיב קובע על סמך דברי מהרשד"ם¹⁸, שאסור לכפות על הבעל לתת גט כאשר הוא מסכים לגרש את אשתו אך מציב תנאים. לדעתו, דעת מהרשד"ם ראויה כל זמן שאין קושי לקיים תנאים אלו¹⁹.
עמדה מחמירה זו, המאמצת את פסיקתו של המהרשד"ם, אומצה לאחרונה בכמה מפסיקות בתי הדין הרבניים. כך למשל בהחלטת בית הדין האזורי בתל אביב מיום ו' בתמוז תש"ס, בעניין בני זוג שחיו בפירוד מוחלט למעלה מעשרים שנה, בה ביטל בית הדין החלטה קודמת שלו לחייב את הבעל לתת גט לאשתו, כיוון שטען שהוא מוכן ליתן את הגט לאלתר בתנאי שכל ענייני הרכוש יידונו בבית הדין הרבני ולא בערכאה האזרחית שפנתה אליה האישה²⁰. זאת בהסתמך על דברי מהרשד"ם.
כך גם במקרה שהובא לפני בית הדין הרבני האזורי בירושלים²¹, כשבעל הודה שהוא מקיים משכב זכר, שהוא עילה לכפיית גט, אך אמר שיהיה מוכן לתת את הגט לאשתו אם יקבל 70% מן הדירה בגלל השקעותיו בה. בית הדין הביא את דברי המהרשד"ם ודחה את בקשת האישה לכפות על בעלה לתת לה גט.
עינינו הרואות שדעתו של הרב אלישיב, החושש לדעת המהרשד"ם, אף על פי שרבים חולקים עליו²², הותירה את אותותיה בפסיקת בתי הדין הרבניים עד היום.

התנגדות ל-Get Law של מדינת ניו-יורק
בשנת 1992 נחקק במדינת ניו-יורק חוק המסמיך את בית המשפט הדן בחלוקת הרכוש בין בני זוג המתגרשים לקחת בחשבון את סרבנותו של צד לסכסוך להתגרש בגירושים דתיים. הרב אלישיב²³ הבהיר את עמדתו הנחרצת, שיש בחוק זה, היוצר לחץ על הבעל לתת גט לאשתו, להביא לפסילתו של הגט. תשובתו של הרב אלישיב מרתקת. ראשית הוא עומד על הקושי, מבחינתו של שופט אזרחי, לקבל את ההבחנה בין כפיית גט לחיוב גט:

הלוא כל הני [=אלה] אשר הם בכלל חייבים להוציא יש מהם שאין כופין, ולפי שיקול דעת בני אדם אינם מסוגלים לראות שום הצדקה בבעל הזה המסרב לתת גט [כאן הוא מביא את הדוגמה של בעל משתטה שראינו לעיל²⁴]... כי דעת התורה שונה מדעת בני אדם, ומעתה אם יגיע להשופט מקרה כזה וכיוצא בזה הלוא הוא למראה עיניו ישפוט, ובוודאי ישפוט לטובת האישה, והלוא אם כפו במקום שמן הדין אינם חייבים אלא להוציא הוה גט מעושה ובטל מן התורה.

הרב אלישיב מבין אפוא בראיה מפוכחת שיש פער משמעותי בין הגיונו של האדם הרגיל היושב בדין לבין דעת תורה וההלכה הצרופה. הוא סבור כי פערים אלו אינם ניתנים לגישור וכי אין מקום לנסות לקרב ולהגמיש את ההלכה כדי שתהא קרובה לדעתם של בני אדם. לפיכך, ברי לו כי קיימים אין סוף מקרים בהם יסבור השופט האזרחי היושב בדין כי הנסיבות מצדיקות את חיוב הבעל לשחרר לחופשי את אשתו, ומתוך כך אף יפלה אותו לרעה בחלוקת הרכוש וישלול ממנו זכויות כספיות. משמעות הדבר שהשופט גורם בפסיקתו זו לפסילתו של הגט כגט מעושה, שכן הסנקציה הכספית שהטיל על הבעל היא שגרמה לו לתת את הגט בניגוד לרצונו ובניגוד לדעת ההלכה.
זאת ועוד, לדעתו אף במקרים שבהם יש עילה לכפיית גט, העובדה שהכפייה (הכספית) נעשית על ידי בית דין שאינו יהודי, די בה לפסול את הגט.
ומתוך כך מסקנתו הברורה של הרב אלישיב:

לפי האמור, הרי יש בחוק הנ"ל, כל עוד ולא יכניסו בו שינויים, משום חשש גט מעושה²⁵.

סוף דבר
פרסנו לפני הקורא כמה פסקי דין והכרעות הלכתיות של הרב אלישיב בהם הוא נוקט קו הלכתי נוקשה שאינו מאפשר לכפות גט, תוך שהוא דוחה שימוש ב"כלים הלכתיים" שיש בהם לאפשר גישה גמישה יותר²⁶.
אין ספק שגישתו מובילה לתוצאות קשות עד מאוד שהציבור מתקשה לקבלן²⁷. ואולם הרב אלישיב בדרכו פוסק הלכה וחורץ דין בלא פניות, ומבלי להתחשב בעניינים חיצוניים דוגמת דעת הציבור או השפעת פסק הדין על הצדדים לו. וכבר היטיב ריינר לנסח את דרכו של הרב אלישיב בפסיקותיו, במאמרו הנזכר לעיל²⁸:

בעיניו ההלכה היא ישות עצמאית שאינה מותנית בחילופי עיתים ובנסיבות משתנות. גם נסיבות אישיות, קשות ככל שיהיו, אינן גורם שבעטיו נדרשת ההלכה להשתנות ולהתכופף, ועל כן גם תיאורים שעשויים להיות גורם משפיע על פסיקת הלכה מקילה אינם מופיעים בגוף דבריו. האדם על מצוקותיו, על צרכיו, על קשייו ועל רצונותיו אינו אלא אובייקט הכפוף לחלוטין להלכה ולדרכה, וברור על כן שצורכי האדם והחברה, חריפים ככל שיהיו, אל להם להשפיע על האמת ההלכתית הבלתי תלויה²⁹.

ראוי לומר שרבים מפוסקי ההלכה חולקים על הרב אלישיב המתעלם משינויי העתים ומצבו של הדור³⁰.
גישתו המחמירה של הרב אלישיב אומצה על ידי כמה הרכבים של בתי הדין הרבניים³¹, ומעניין יהיה לראות אם חילופי הגברי האחרונים בבתי הדין הרבניים, הן בבתי הדין האזוריים הן בבית הדין הגדול, יביאו להגמשת הפסיקה בשאלת האפשרות לכפות על הבעל לתת לאשתו גט והקלה על מסורבות גט.

הערות:

^* השופט צבי ויצמן, שופט בית המשפט לענייני משפחה בכפר-סבא.

¹ א' ניסן תר"ע – כ"ח תמוז תשע"ב (15.3.1910 – 18.7.2012)
² לא רבים יודעים כי הרב אלישיב שימש כרבה של העיר רמלה משך תקופה קצרה עד אשר התפטר ממשרתו זו. לאחר מכן שימש תקופה קצרה בבית הדין האזורי בירושלים ובאותה שנה מונה כדיין בבית הדין הרבני הגדול.
³ פסק הדין בעניין זה ניתן על ידי בית דין רבני מיוחד בראשות הרב שלמה גורן ב-19.11.72. פסק הדין טיהר אח ואחות מחשש ממזרות, וסיים פרשה ארוכת שנים שגרמה לסערה בישראל. מהלכיו של הרב גורן בפרשה הביאו לזעם גדול עליו בקרב הציבור החרדי, ולהרחבת הקרע בין הציבור החרדי והרבנות הראשית לישראל. לעניין פרשת האח והאחות ובקורת על פסק הדין של הרב גורן, ראה מאמרו של הרב בצלאל ז'ולטי, "דחיית ההיתר של הרב גורן", הפרדס מז, חוברת ו, אדר א-ב תשל"ג, עמ' 11-6,; נאומים ומכתבים נגד פסק דין האח והאחות, הפרדס מז, חוברת ח, אייר תשל"ג, עמ' 7 ואילך; "היתר האח והאחות - תקדים מסוכן לגבי סמכות הרבנות בעולם כולו" הפרדס מז, חוברת ד, טבת תשל"ג, עמוד 27.
⁴ א' ריינר, "קווים ראשונים לדרכו ההלכתית של הרב יוסף שלום אלישיב", נטועים יז (תשע"א), עמ' 85.
⁵ מתלמידי הרב אברהם יצחק הכהן קוק, חיבר את הספר ונצדק קדש המצדיק את היתר המכירה .
⁶ קובץ תשובות ממרן הגאון רבי יוסף שלום אלישיב שליט"א, ירושלים תש"ס, קובץ א, סימן קעח.
⁷ ערעור 184/תש"ך (בית הדין הגדול), פד"ר ד 164. וראה קובץ תשובות (לעיל, הערה 6), חלק ב, סימן פג.
⁸ נכפה משמעו על פי רוב מחלת האפילפסיה, אלא שלמחלה זו צורות רבות. בערך נכפה בויקיפדיה מובאות לפחות 40 צורות של המחלה. הפוסקים מחלקים בין התופעות של כל מחלה הנקראת בשם זה, לרבות פערי הזמן בין התקף להתקף, עצמת ההתקף, מעשיו של הבעל לאחר ההתקף, ואם ההתקף מצטרף למחלה אחרת ועוד, ובוחנים את האפשרות למתן גט לפי נסיבות המחלה.

⁹ שולחן ערוך, אבן העזר, סימן קנד, סעיף ה.
¹⁰ הרב אלישיב קובע זאת בהיקש לדברי הרמ"א, אבן העזר, סימן קנד, סעיף כא, ביחס למחלוקת הפוסקים אם לשון "יוציא" שבמשנה מתפרשת כמו לשון "כופין", אם לאו: "וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא ראוי להחמיר שלא לכוף בשוטים שלא יהא גט מעושה". ראה: רא"ש, יבמות, פרק ו, סימן יא; תוספות, יבמות סד ע"א, ד"ה יוציא; תוספות, כתובות ע ע"א, ד"ה יוציא.
¹¹ שו"ת חתם סופר, אבן העזר, סימן קטז.
¹² החת"ם סופר כותב, על סמך דברי הרמב"ם (הלכות גירושין, פרק ב, הלכה כ), שמשמעות הלשון "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני" היא, שכל יהודי רוצה באמת ובתמים לקיים את דבר ההלכה וציווי חכמים, אלא שיצרו עוצר בעדו, והכפייה באה להוציא את רצונו האמתי אל הפועל. אולם אם יש מחלוקת בין הפוסקים, הבעל הסרבן יכול לטעון שרצונו האמתי הוא לקיים את דעת החכמים הנוקטים בדרך האחרת, ולכן אסור לכפות עליו לגרש את אשתו.
¹³ אבל בהעדר עגינות ומצוקה יש לדעתו לנקוט קו מחמיר ולא לכפות גט אפילו כשההלכה מאפשרת זאת: "אכן באחרונים אנו מוצאים שחששו לאחוז באמצעי כפיה גם אם לפי הדין יש לכופו, עיין גבורת אנשים, סימן מ"ה: '...במונע ממנה כל עניני אישות דנראה עיקר לדינא דכופין להוציא אפילו אינה באה מחמת טענה... מכל מקום למעשה יש לחוש לסברת האומרים שאין לכוף דלא להוי גט מעושה ובניה ממזרים".
¹⁴ ראה דעת השואל בשו"ת נודע ביהודה, מהדורא תניינא, אבן העזר, סימן צ, שיש לכוף בעל שנשא אישה על אשתו, אם הראשונה תובעת גירושין, אחר שבגד בה ועזב אותה לאנחות ועבר על חרם דרבנו גרשום, לתת לה גט. וראה דברי הרמ"א, אבן העזר, סימן קנד, סעיף א, בשם הגהות ממימוניות.
¹⁵ נודע ביהודה, שם.
¹⁶ להבדלים בין "כפייה בשוטים" לבין "כפייה בדברים", ובין פסק דין שענינו "כפייה לגט" לפסק דין שעניינו "חיוב גט", וכן לסוגיית "הרחקות דרבינו תם" וכיוצא באלה, ראה בהרחבה פסק דיני תמ"ש 19480/05 (משפחה כ"ס) פלונית נ' עזבון המנוח פלוני ז"ל, תק-מש 2006(2) 98, 99 (2006).
¹⁷ מועד השאלה לא צוין. ראה קובץ תשובות (לעיל, הערה 6), סימן קפא.
¹⁸ שו"ת מהרשד"ם, אבן העזר, סימן מא.
¹⁹ מובן שניתן להתווכח מהו תנאי שניתן לקיימו בלי קושי.
²⁰ פסק דין זה בוטל על ידי בית הדין הרבני הגדול בהרכב מיוחד שכלל חמישה דיינים (כבוד הדיינים דורון, טופיק, בן שמעון, שרמן וגולדברג). ראה תיק 1-64-5082, מיום 29.5.02.
²¹ תיק 2-21-7647, מיום 21.1.06.
²² ראה אליאב שוחטמן, "היוכל בעל שחויב לגרש את אשתו להציב תנאים?", פרשת השבוע, כי תצא, תשע"א, גיליון מס' 393.
²³ ראה קובץ תשובות (לעיל, הערה 6), סימן קפ.
²⁴ לעיל, ליד ציון הערה 9.
²⁵ וראה Michael J. Broyde, "The New York Get Law: An Exchange", http://tinyurl.com/broyde. וראה עוד הספרות שהפנתה אליה עו"ד רחל לבמור, מנעי עיניך מדמעה, ירושלים תשס"ט, עמ' 17, הערה 27.
²⁶ ראוי לציין כי עיון בפסיקה של הרב אלישיב בשנותיו הראשונות בבית הדין הרבני הגדול יש בהן לגלות מעת לעת גישה הלכתית גמישה יותר מזו שבגוף המאמר. כך, בשנת תשי"ז בשבתו לדין עם הרב ניסים והרב ז'ולטי (ערעור 79/תשי"ז, בית הדין הגדול, פד"ר ג 3), דן הרב אלישיב במקרה של נערה יתומה מאב שאמה ודודה חיתנו אותה עם אדם מצנעא בעת שעשו את דרכם ארצה. האישה טענה שהנישואין היו בניגוד לרצונה, וזאת אחר ששהתה עם בעלה למעלה מחמש שנים מבלי לקיים עמו יחסי אישות. הרב אלישיב מצא בפסק דין מפולפל שניתן לכוף את הבעל ליתן גט לאשתו כדי שיוכל לקיים מצוות פרייה ורבייה (שהרי עם אשתו הנוכחית הוא הודה שלא קיים יחסים) כנגד החזר הוצאות החתונה. תשובה זו הובאה אף בקובץ התשובות (לעיל, הערה 6), חלק א, סימן קפח, אך משום מה הפסקה המורה על כפיית גט הושמטה. עוד ראה תשובות מקילות של הרב אלישיב בקובץ תשובות, חלק א, סימנים קע"ז וקנ"ז, ואולם אלו תשובות לשאלות שהפנה הרב הרצוג לרב אלישיב תוך שהוא מבקש ממנו למצוא פתחים להקל בדין.
²⁷ ראה למשל דעתה של עו"ד סוזן וייס, ממייסדות ארגון "יד לאישה": "דוגמאות קשות לפונדמנטליזם נוקשה, לבד מן השתיקה והסחבת, הן מקרים שבהם הרבנים דוחים את הבקשה לגט, אף שברור שאי-אפשר להציל את הנישואין או כאשר הבעל נעדר או אינו כשיר. במקום לחפש בספרי שאלות ותשובות אחר 'קולות הלכתיות', פיקציות משפטיות וחריגים שיוכלו לעזור להם להתיר מקרים מכמירי-לב, הרבנים דבקים בקונצנזוס ונשארים הרחק משולי ההלכה". ראה: http://tinyurl.com/suzan-weiss
²⁸ לעיל, הערה 4, עמ' 82.
²⁹ דרך זו של פסיקה, שרוב הרבנים המוגדרים כרבני הציונות הדתית לאומית התנגדו לה, החלה לקבל חיזוק ותמיכה בעת האחרונה אף בקרב הציבור הדתי לאומי. ראה לדוגמה דברי נדב שנרב במאמרו "לא סוכנים של הקב"ה", מוסף השבת של מקור ראשון מיום 20.7.12: "קצרה בינתי מהבין כיצד ניתן לשבח רב על התאמת הפסיקה לשואל. אמנם בפוסקים מופיעים לעיתים מושגים כמו 'אפשר להקל במקום צורך גדול' וכו'... לבנות על המקרים הבודדים הללו את התיאוריה שלפיה תפקידו של רב הוא לתפור את הדין למידותיו של השואל – זהו סילוף, לכאורה, של המתודה ההלכתית".
³⁰ ראה דברי הרב אליעזר וולדנברג, שו"ת ציץ אליעזר, חלק ה, סימן כו; חלק ד, סימן כא. לביקורת על פסיקה תוך התעלמות מערכים מטה-הלכתיים ראה פנחס שיפמן, שפה אחת ודברים אחדים, ירושלים תשע"ב, בשער הראשון. וראה ידידיה שטרן, מדינה, משפט והלכה ב, עושר שמור לבעליו לרעתו: על מקומו של המשפט וההלכה בחברה הישראלית, ירושלים 2002: "להסתר ערכים בפסיקה יש מחיר כבד בעיני: הלכה 'מוטת ערכים' הייתה יכולה להיות רוחנית יותר, אינטלקטואלית יותר ורלוונטית יותר. היא הייתה יכולה להרחיב את המשמעות של הקיום הדתי בדורנו משום שהיא הייתה מצמצמת את הפערים בין עולם ההלכה לביו הריאליה. תחת זאת חלק מפוסקי דורנו נוטים להתקפדות פנימה: 'חדש אסור מן התורה' (שו"ת חתם סופר, חלק א, אורח חיים, סימן קפא). דא עקא, החדש מסרב להיעלם ומהווה איום גובר והולך על הישן, לכן ההלכה שמתקשה ללכת חייבת להתגונן".
³¹ ראה המצגת שהוכנה ע"י רות קדרי-הלפרין, "עליית מדרגה במאבקי הסמכות – ביטול גט לאחר נתינתו", –בכתובת: http://tinyurl.com/halperin-kadari.

---

---