פתיחה
פרשתנו מתארת את הקמתה של מערכת המשפט הישראלית. בני ישראל יוצאים ממצרים למדבר סיני ומשאירים אחריהם את מערכת השפיטה שהיו כפופים לה כל מאות שנות מגוריהם בארץ מצרים. תשתית למערכת חדשה עדיין לא הונחה, ומשה רבנו, המנהיג הגדול, נוטל על עצמו את מלאכת השיפוט. הכל פונים אל משה, ומלאכה קדושה זו מכלה את כל זמנו.

וישב משה לשפט את העם, ויעמד העם על משה מן הבקר עד העָרב (שמות יח, יג).

יתרו המדייני, חותן משה, בא לבקר את חתנו במדבר ומתוודע למערכת המשפטית שזה עתה החלה בפעילותה. יתרו, שהיה ממנהיגי העם המדייני, הכיר בוודאי מערכות משפטיות תקינות הקיימות שנים רבות. הוא עומד מיד על הכשלים במערכת שיצר משה:

וירא חֹתן משה את כל אשר הוא עֹשה לעם, ויאמר מה הדבר הזה אשר אתה עשה לעם מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן בקר עד עָרב. ויאמר משה לחֹתנו, כי יבא אלי העם לדרש אלהים. כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו, והודעתי את חֻקי האלהים ואת תורתיו. ויאמר חתן משה אליו, לא טוב הדבר אשר אתה עשה. נבֹל תבֹּל גם אתה גם העם הזה אשר עמָך כי כבד ממךָ הדבר, לא תוכל עשהו לבדך (שמות יח, יד-יח).

יתרו מייעץ למשה להקים מערכת רבת שופטים והיררכית: בתחתית הסולם יהיו שרי העשרות, עליהם יעמדו שרי חמישים, ועליהם שרי מאות ועל אלה שרי אלפים, ובראש המערכת יעמוד משה, כדי שכל דבר קטן ישפטו השופטים, ורק הדברים הגדולים ישפוט משה. וזה לשון המקרא:

עתה שמע בקֹלי איעצך ויהי אלהים עמָך, היה אתה לעם מול האלהים והבאת אתה את הדברים אל האלהים. והזהרתה אתהם את החקים ואת התורת, והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון. ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שנאי בָצע, ושמת עלהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרת. ושפטו את העם בכל עת, והיה כל הדבר הגדל יביאו אליך וכל הדבר הקטן ישפטו הם, והקל מעליך ונשאו אתָּך. אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהים ויכלת עמֹד, וגם כל העם הזה על מקמו יבא בשלום (שמות יח, יט-כג).

משה מקבל את עצת יתרו ופועל על פיה. הוא ממנה שופטים בדרגות אחדות ומערכת משפט תקינה מתחילה לפעול בישראל כהצעת יתרו:

וישמע משה לקול חֹתנו, ויעש כל אשר אמר. ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל ויתן אתם ראשים על העם, שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרת. ושפטו את העם בכל עת, את הדבר הקשה¹ יביאון אל משה וכל הדבר הקטן ישפוטו הם (שמות יח, כד-כו).

כישוריו ותכונותיו של השופט
בפסוקים שהבאנו לעיל, יתרו מדבר על האנשים שיש למנות לשופטים ומונה את התכונות הנדרשות מהם: "אנשי חיל, יראי אלהים, אנשי אמת, שנאי בצע"². יתרו מדגיש את מידותיו של השופט ותכונות האופי החשובות בעיניו. הוא מדגיש את הצורך בשופטים אמיצים ובני חיל³, אנשים היראים מאלוהים, לא מאנשים, רודפי אמת שלא ייכנעו ללחצים שעלול אחד הצדדים להפעיל עליהם, אלא יחתרו בכל כוחם לפסוק דין אמת.
הכתוב מעיד שמשה שמע לקול חותנו ועשה כל מה שהציע לו בדיוק, אולם על פי האמור בספר דברים, מינה משה שופטים בעלי תכונות אחרות. משה אינו מדבר על אנשים בני חיל, ותחת זאת הוא מדגיש את החכמה ואת היכולת להבין את העניין לאשורו כתכונות הנדרשות מן השופטים:

וָאמר אלכם בעת ההִוא לאמר, לא אוכל לבדי שאת אתכם... איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם. הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וידעים לשבטיכם, ואשימם בראשיכם... ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידֻעים ואתן אתם ראשים עליכם, שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרת ושטרים לשבטיכם (דברים א, ט-טו).

האם יש לפנינו סתירה במקראות? אבן עזרא⁴ מנסה להתאים את שתי הפרשיות זו לזו, ומסביר שמשה לא התכוון אלא לדברי יתרו. לנו נראה שמשה מוסיף על הדרישות שהציע לו יתרו. מערכות המשפט שהכיר יתרו התבססו על אומץ לבם של הדיינים, ואילו משה משכלל את המערכות הללו. הוא סבור שאין די באומץ ובגבורה כדי להתמנות לשופט, ויש לבחור לתפקיד זה אנשים שהם גם חכמים ונבונים.
הדרישה שמשה מציב מובנת וברורה. ודאי שהשופט צריך להיות אדם חכם ונבון: עליו להבין לאשורו את המקרה שלפניו, עליו לנתח את הבעיות הניצבות לפניו, ועליו לדעת מהו דין התורה שיש לפסוק על פיו. לעומת זאת, דרישת הסף שמציע יתרו למינוי אנשים אמיצים ובני חיל מצריכה הסבר. מדוע חשוב כל כך למנות לכס המשפט דווקא אנשי חיל? מדוע התכונה הנחוצה לשופט היא שיהיה אמיץ וגיבור?
התשובה לכך נעוצה בתפקידו של השופט במשפט העברי. בשונה מן המשפט הישראלי, שמלאכת ההוצאה לפועל בו אינה מעניינו של השופט, במשפט העברי, השופט אחראי לביצועו של פסק הדין. הליכי ההוצאה לפועל של פסק דין מצויים תחת סמכות השיפוט של בית הדין. בית הדין מפעיל את אנשי ההוצאה לפועל, ולא זו בלבד אלא שאנו מוצאים גם שהדיין מבצע את פסק הדין במו ידיו, כגון על ידי העברת החפץ מושא התביעה מן הנתבע לידי התובע, מהלך הנקרא בתלמוד⁵ "נשא ונתן ביד"⁶.
שופט הזקוק להוציא לפועל את פסק דינו עלול להיקלע לעימותים קשים עם בעלי הדין. לא די שיחליט מי חייב ומי זכאי. עליו להתעמת עם החייב ולפעול נגדו בכוח כדי להכריח אותו לקיים את פסק הדין. כשהחייב הוא אדם תקיף, עשיר או בעל עמדה בציבור, מלאכה זו עשויה להרתיע את השופט. שופט שאינו איש אמת ואינו ירא אלוהים עלול להירתע מלהתעמת עם בעל דין אלים. לכן חובה לבחור לתפקיד השיפוטי אנשי חיל בלבד.
ולא לחינם מצווה משה את שופטי ישראל: "לא תגורו מפני איש" (דברים א, יז)⁷. ולא לחינם מקראות רבים מדגישים את חובתו של השופט להזדקק ליתום ולאלמנה, ומבקרים קשות שופטים שלא עשו כן⁸. היתום והאלמנה אינם יכולים להפעיל לחץ על השופט ולדרוש ממנו לעשות דין צדק. במקום להתעמת עם בעל דין אלים שעשק אחרים, נוח היה להם לכמה משופטי ישראל להתעלם מן היתומים ומן האלמנות או לפסוק לחובתם, ועל כך הלינו נביאי ישראל.

למהות התואר "שופט"
התואר "שופט" משמש במקרא בשני משמעים שלכאורה אינם קשורים זה בזה. במקראות רבים, ובהם המקראות שבפרשתנו, משמעותו של המונח שופט היא כמשמעותו בימינו, 'דיין' שתפקידו לברר ולדון ענייני משפט⁹. לעומת זאת, במקראות אחרים השופט הוא 'מנהיג' עממי המושל בעם¹⁰. במשמעות זו משמש המונח לתיאור דמותם של השופטים שבהם עוסק ספר שופטים, הספר השני מספרי הנביאים, שהיו מנהיגים שבטיים שקמו לישראל בעתות מצוקה והצילו אותם מיד אויביהם. ונשאלת השאלה: האם קיים קשר בין המשמעויות של הפועל שפ"ט?¹¹
לנו נראה ששתי משמעויותיו של פועל זה התפתחו ממשמעות אחת קדומה. המשמעות המקורית של התואר "שופט" היא 'מושיע'. כך ניתן להסיק ממקראות רבים שבהם שני התארים, שופט ומושיע, משמשים כמונחים חלופיים¹², וכן עולה מן העובדה שהשופטים, מנהיגי העם בתקופת השופטים, נקראים במקרא לעתים מושיעים ולעתים שופטים¹³.
גם המילה שְׁפָטִים, שמקורה בפועל שפ"ט, משמשת במשמעות עונשים או נקמה, כפי שעולה למשל בפסוקים האלה:

והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים והצלתי אתכם מעבֹדתם, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדֹלים (שמות ו, ו).
ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה' (שמות יב, יב).
לכן אבות יאכלו בנים בתוכך ובנים יאכלו אבותם, ועשיתי בך שפטים וזריתי את כל שאריתך לכל רוח (יחזקאל ה, י).
והיתה חרפה וגדופה מוסר ומשמה לגוים אשר סביבותיך בעשותי בך שפטים באף ובחמה ובתכחות חמה, אני ה' דברתי (יחזקאל ה, טו).

השפטים והשפיטה קשורים אף הם זה בזה. השופט מעניש את העבריינים ונוקם את נקמת העשוקים בעושקיהם. מבחינה לשונית, נראה שה"שפטים" הוא המונח שנגזרו ממנו כל המונחים הקשורים במשפט. בתחילה, היה גיבור החיל מושיעם של החלשים, המנהיג הנוקם את נקמתם ועושה שפטים בעושקיהם. לאחר מכן, נקרא המושיע שופט, על שם השפטים שעשה. שופט ממין זה היה שמשון, שהכה בפלשתים, ששעבדו את ישראל, ועשה בהם שפטים. והמקרא מעיד עליו שהושיע את ישראל ונקם את נקמתם בפלשתים ושפט את ישראל עשרים שנה.
לעתים נדרש המושיע לשקול בדעתו אם מבקשי הישועה אכן ראויים לה. מסתבר שהיו מן האנשים שעמד לצאת נגדם שפנו אליו וטענו שמן הצדק ראוי שלא יפגע בהם, והוא נזקק לשמוע את טענות שני הצדדים ולהכריע מי מהם צודק. מכאן נעשה המושיע לשופט שמברר את טענות הצדדים. תפקיד זה יצר את מוסד המשפט כפי שהוא מוכר לנו כיום, שהוא נמנה עם המוסדות החשובים והמכובדים בכל חברה אנושית¹⁴.

המשפט הישראלי
במשפט העברי נותר השופט אדם המוציא לפועל את פסק הדין ומושיע את החלש מיד מי שחזק ממנו¹⁵, אבל במשפט הישראלי, כמו בשיטות משפט מערביות אחרות, ניטל תפקיד זה מן השופט וניתן לאנשי ההוצאה לפועל, ותפקיד השופט יוחד להכרעה בין הצדדים¹⁶.
בהתאם לכך, החוק הישראלי אינו מציב דרישות סף הקשורות לאופיו של המועמד לתפקיד השפיטה. דרישות הסף שהחוק מציב הן שתהיה למועמד השכלה משפטית ושיהיה לו ניסיון משפטי. חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע שמי שזכאי להיות רשום בפנקס חברי לשכת עורכי הדין, כלומר שהוא בעל תואר במקצוע המשפטים ועמד בבחינות לשכת עורכי הדין, ועסק לפחות חמש שנים בעריכת דין או מילא תפקיד משפטי או לימד משפטים, כשיר להתמנות כשופט בית משפט השלום¹⁷.
לעומת זאת, הדרישות לכשירות להתמנות כדיין בבתי הדין הרבניים של מדינת ישראל שונות מהן. סעיף 3 לחוק הדיינים, התשט"ו-1955, קובע שמי שהוסמך לדיינות על ידי מועצת הרבנות הראשית כשיר להתמנות לתפקיד דיין, ושם נאמר גם שתנאי ההסמכה וסדריה ייקבעו בתקנות. ואכן, תקנות הדיינים (תנאי הסמכה וסדריה), התשט"ו-1955, קובעות קריטריונים להסמכה לדיינות על ידי מועצת הרבנות הראשית. הדרישות המנויות בתקנות עולות בקנה אחד עם דברי התורה, והן מתייחסות הן לאופיו של המועמד והן להשכלתו. סוג אחד של דרישות קשור להשכלה המשפטית-תורנית הנדרשת מן הדיין. סעיף 1 לתקנות הדיינים קובע שמי שהוסמך לרבנות, ועמד בבחינות לדיינות הנערכות מטעם מועצת הרבנות הראשית, כשיר להתמנות כדיין בבית דין רבני. אבל הסעיף מוסיף גם כמה תנאים, ובהם: מלאו לו שלושים שנה; הוא נשוי או היה נשוי; אורח חייו ואופיו הולמים את מעמדו של דיין בישראל.
הלכה למעשה, מועצת הרבנות הראשית מדגישה דווקא את אורח חייו של המועמד, ולא את אופיו. היא מבקשת לוודא שהמועמדים מנהלים אורח חיים דתי, בבחינת "יראי אלוהים", אך אינה בודקת אם המועמדים הבאים לפניה הם אנשי חיל ואנשי אמת.
בתי הדין הרבניים בישראל עוסקים בעיקר בנושאים הקשורים בדיני משפחה. נושאים אלו, ובמיוחד נושאים הקשורים בהליכי גירושין, הם רגישים עד מאוד וגם סבוכים. פעמים הרבה נדרש מן הדיין לחרוג מתפקידו כדיין ולפעול כמגשר וכמתווך בין הצדדים. זאת ועוד. בניגוד לשאר התחומים במשפט האזרחי, תיקי הגירושין אינם קשורים בהכרח בסכסוכי ממון ורכוש, וקשה להפעיל את מערכת ההוצאה לפועל לסייע באכיפת ההחלטות של בית הדין¹⁸. לעתים קרובות הדיין נדרש להיכנס לעובי הקורה ולהטיל את כל כובד משקלו כדי להביא לביצוע פסק הדין. מתוך היכרות רבת שנים עם מערכת בתי הדין, יכול אני להעיד שדיינים רבים פועלים בדרך זאת, והישגיהם רבים. דיינים רבים הם אנשי חיל, ואינם נמנעים מלחפש פתרונות לבעיות קשות המובאות להכרעתם, גם כשהדבר חורג מתחום תפקידם הצר וגם כשלפי שורת הדין, עליהם להוציא את אחד הצדדים בפחי נפש. רבים הם הדיינים שהם אנשי אמת, העושים מאמצים רבים כדי להוציא דין אמת לאמתו, גם כששורת הדין אינה מחייבת אותם להתאמץ כל כך. ושמא ניתן היה להציע שתציב מועצת הרבנות הראשית את דרישות האופי המנויות בתורה כחלק מן התנאים לכשירות לשמש בדיינות, בבחינת חדש ימינו כקדם.

הערות:

^* הרב עו"ד דוד ניסני, עוסק בעריכת דין ובמחקר השוואתי
בין החוק הישראלי לבין המשפט העברי.
¹ מעניין לשים לב שבשונה מהצעת חותנו, משה לא שמר לשיפוטו את "הדבר הגדול" אלא את "הדבר הקשה".
² לדרכי מינוי שופטים, ראה: מ' ויגודה, "מינוי שופטים", פרשת השבוע, עיונים משפטיים בפרשיות התורה (ירושלים תשע"ב), כרך ה, עמ' 15-8; ר' שוויקה, "עוד על מינוי דיינים", פרשת השבוע, שמות, תשע"ג, גיליון מס' 413.
³ אמנם היו מי שפירשו את המונח "אנשי חיל" באופנים אחרים. רש"י מפרש בספר דברים: "אנשי חיל – עשירים, שאין צריכין להחניף ולהכיר פנים", שהרי "חיל" משמעותה גם 'עושר' (ראה דברים ח, יז). רמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק ב, הלכה ז, אומר: "אנשי חיל – אלו שהן גבורים במצוות, ומדקדקים על עצמם, וכובשין את יצרן, עד שלא יהא להן שום גנאי ולא שם רע, ויהא פרקן נאה" (וראה גם להלן, הערה 15). אך פירושים אלו אינם פשוטו של מקרא, ולא כן פירשו רוב המפרשים.
⁴ אבן עזרא, שמות (הפירוש הארוך) יח, כא. וראה גם רמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק ב, הלכה ז.
⁵ סנהדרין לג ע"א.
⁶ ראה ר' יעקובי, "הפרדת רשויות – בימים ההם בזמן הזה", פרשת השבוע, שופטים, תשס"ו, גיליון מס' 262.
⁷ על גדרו והיקפו של צו זה, ראה בהרחבה מ' ויגודה, "עשיית משפט וסיכוניה", פרשת השבוע, דברים, תשס"ח, גיליון מס' 323.
⁸ ראה למשל: "שריך סוררים וחברי גנבים כלו אהב שחד ורדף שלמֹנים, יתום לא ישפֹּטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם" (ישעיהו א, כג); "דין לא דנו דין יתום ויצליחו, ומשפט אביונים לא שפטו" (ירמיהו ה, כח); "לשפט יתום ודך, בל יוסיף עוד לערץ אנוש מן הארץ" (תהילים י, יח); "מלך שופט באמת דלים, כסאו לעד יכון" (משלי כט, יד).
⁹ על פי מילון אבן שושן, ירושלים (תש"ך).
¹⁰ ראה למשל: שופטים ב, טז-יט; שמואל ב ז, יא.
¹¹ רבים כבר עמדו על משמעויותיו של הפועל שפ"ט, אלא שלא מצאו קשר מהותי ביניהן. ראה הדעות המובאות באנציקלופדיה מקראית, כרך ז, עמ' 577, ערך שופט, שופטים; מ' ויינפלד, משפט וצדקה בישראל ובעמים, ירושלים (תשמ"ה), עמ' 18; ב' ליפשיץ, משפט ופעולה, ירושלים (תשס"ב), עמ' 264. אמנם ראה דבריו של י"א זליגמן (להלן, הערה 14), העומד על הקשר בין שתי המשמעויות, אך אין אנו מסכימים לדבריו.
¹² ראה למשל: "ויקם ה' שפטים ויושיעום מיד שסיהם" (שופטים ב, טז); "וכי הקים ה' להם שפטים, והיה ה' עם השפט והושיעם מיד איביהם כל ימי השופט כי ינחם ה' מנאקתם מפני לֹחציהם ודֹחקיהם" (שם שם, יח); "כי ה' שֹׁפטנו ה' מחֹקקנו, ה' מלכנו הוא יושיענו" (ישעיהו לג, כב); "ועלו מושִׁעים בהר ציון לשפט את הר עשו, והיתה לה' המלוכה" (עובדיה א, כא); "ישפט עניי עם, יושיע לבני אביון וידכא עושק"; (תהילים עב, ד); "בקום למשפט אלהים, להושיע כל ענוי ארץ סלה" (תהילים עו, י).
¹³ ראה למשל: "ויזעקו בני ישראל אל ה' ויקם ה' מושיע לבני ישראל ויושיעם, את עתניאל בן קנז אחי כלב הקטן ממנו" (שופטים ג, ט); "ויזעקו בני ישראל אל ה' ויקם ה' להם מושיע, את אהוד בן גרא בן הימיני" (שם שם, טו).

¹⁴ השווה י"א זליגמן, מחקרים בספרות המקרא, ירושלים (תשנ"ב), עמ' 263 ואילך. זליגמן סבור שהמונח "שופט" מכוון גם לפעולתו של המושיע, אלא שלדעתו משמעות זו התפחתה מן המשמעות המקורית, ולפיה השופט היה בורר בין הצדדים כמו בימינו. וראה עוד א' ליפשיץ, "הפשרה במשפט העברי", חיבור לשם קבלת התואר דוקטור, אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן תשס"ב, עמ' 125.
¹⁵ ומשום כך מוסיף הרמב"ם שאנשי חיל אינם רק אנשים המדקדקים במצוות (ראה לעיל, הערה 3), אלא "בכלל אנשי חיל שיהיה להן לב אמיץ להציל עשוק מיד עושקו כענין שנאמר 'ויקם משה ויושיען'" (הלכות סנהדרין, פרק ב, הלכה ז).
¹⁶ מגמת הפרדה זו בין הרשות השופטת לבין מערכת ההוצאה לפועל אף נתחזקה לאחרונה בתיקונים 29 ו-32 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967. ראה דברי ההסבר להצעות התיקון.
¹⁷ ראה סעיף 4 לחוק. סעיפים 3-2 לחוק זה מונים את מי שכשרים להתמנות לתפקיד שופט בבית המשפט המחוזי או בבית המשפט העליון.
¹⁸ ראה גם סעיף 7 לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995: "הליכי ביצוע בתובענה לאיזון משאבים בין בני זוג או בתובענה לפירוק שיתוף בנכס של בני זוג או בתובענה בענינו של קטין, למעט בעניני רכושו, יבוצעו על פי החלטת בית המשפט לעניני משפחה ובפיקוחו, זולת אם הורה בית המשפט על ביצועם באמצעות לשכת ההוצאה לפועל; כן רשאי בית המשפט להורות על ביצועם בדרך אחרת הנראית לו יעילה וצודקת יותר בנסיבות הענין".

---

---