header2>נשיא בית המשפט העליון בישראל
לפני זמן לא רב, סיים נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס, את תפקידו. במקומו נתמנתה לתפקיד הנשיאה לבית המשפט העליון השופטת מרים נאור. לכבוד שניהם, נבקש לדון בשאלת תפקידו של נשיא בית המשפט על פי החוק הישראלי ועל פי המשפט העברי.

מינוי נשיא בית המשפט ומינוי משנהו מעוגנים בחוק יסוד: השפיטה¹ ובחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984². תפקידיו וסמכויותיו של נשיא בית המשפט העליון מפוזרים בהרבה מן החוקים. כך, למשל, נשיא בית המשפט העליון מוסמך לקבוע את הרכב השופטים בבית המשפט העליון, לקבוע את תאריכי הדיונים, לאשר או לדחות בקשה לדיון נוסף וכיוצא באלו. כמו כן הוא מוסמך לתקן כללי אתיקה לשופטים³, תקנות הקשורות בסדרי הדין⁴ ועוד. הוא חבר בוועדה למינוי שופטים⁵ ורשאי להציע מועמדים למשרת שופטים⁶, ומינוי שופטים לגופים סטטוטוריים נעשה על ידו⁷ או בהסכמתו⁸ או בהתייעצות עמו⁹. הוא יושב כאב בית הדין¹⁰ בכל דיון משפטי המתנהל בנוכחותו¹¹. הוא רשאי להטיל סנקציות על שופטים שסרחו, ורשאי (יחד עם שר המשפטים) למנות שופט שפרש לגמלאות לתפקיד שופט עמית¹².

ראוי לציין שגם בבתי הדין הדתיים קיים תפקיד של נשיא בית הדין הגדול, המקביל לנשיא בית המשפט העליון, וגם לו תפקידים דומים. מעבר לתפקידיו המנהליים, לנשיא בית הדין הרבני הגדול¹³ תפקידים נוספים, וכך דרושה חוות דעת נשיא בית הדין הרבני לביצוע בדיקה גנטית מקום בו עולה חשש לממזרות¹⁴, פסק דין המתיר לשאת אישה שנייה דורש את אישורו¹⁵ וכד'.

"אחד ממונה על כולן"
ברייתא בתלמוד¹⁶ דורשת את הפסוק "שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך" (דברים טז, יח) ולומדת ממנו על מבנה מערכת בתי המשפט. וזה לשון הברייתא:

תנו רבנן: מניין שמעמידין שופטים לישראל? תלמוד לומר: "שפטים... תתן"; ... שופטים לכל שבט ושבט מניין? תלמוד לומר: "שפטים... לשבטיך"; ... שופטים לכל עיר ועיר מניין? תלמוד לומר: "שפטים... לשעריך"; ... רבי יהודה אומר: אחד ממונה על כולן, שנאמר "תתן לך".

ונחלקו הראשונים בפירוש דברי רבי יהודה.

לדעת רש"י¹⁷ והרמ"ה (רבנו מאיר הלוי אבולעפיה, ספרד, המאות הי"ב-הי"ג)¹⁸, ה"ממונה על כולם" אינו דיין אלא מוסד, הלוא היא הסנהדרין הגדולה, שמינוי בתי הדין השבטיים והעירוניים נתון בידיה.

הר"ן¹⁹, רבנו נסים מגירונדי (ספרד, המאה הי"ד), חולק על רש"י והרמ"ה בפירוש דברי רבי יהודה וסובר שהכוונה ב"ממונה על כולם" אינה למוסד הסנהדרין אלא לנשיא הסנהדרין הגדולה, שתפקידו למנות את בתי הדין בשבטים ובערים²⁰.

לדעת התוספות²¹, יש להעדיף את גרסת הספרי²², השונה מעט מגרסת התלמוד, ולהסיק ממנה מסקנות אחרות:

מנין שממנים בית דין לכל ישראל? תלמוד לומר: "שפטים... תתן לך"... רבי יהודה אומר: מנין שממנים אחד על גבי כולם? תלמוד לומר: "תתן לך"... ומנין שממנים בית דין לכל עיר ועיר? תלמוד לומר: "שפטים... בכל שעריך"; ... ומנין שממנים בית דין לכל שבט ושבט? תלמוד לומר: "שופטים... לשבטיך".

לפי הסבר התוספות, המדרש מחייב למנות סנהדרין גדולה, "בית דין לכל ישראל", ועל חובה זו מוסיף רבי יהודה שחובה למנות גם דיין "אחד על גבי כולם". לדעת התוספות, אין הכוונה ב"אחד" לנשיא, אלא ל"מופלא שבבית דין²³, אב בית דין".

נשיא ואב בית הדין
בדברים שהבאנו לעיל, נזכרים שני תארים: נשיא ואב בית דין. בדברים שנביא להלן, נבקש לעמוד על תפקידיהם של הנשיא ואב בית הדין, כעולה ממקורות המשפט העברי ומן המחקר.

המשנה עוסקת במחלוקת ארוכת שנים בין זוגות של חכמים מימי בית שני בעניין סמיכת הידיים על הקרבנות ביום טוב, שגם בה נזכרים שני בעלי התפקידים, הנשיא ואב בית הדין²⁴. וזה לשון המשנה²⁵:

יוסי בן יועזר אומר: שלא לסמוך. יוסי בן יוחנן אומר: לסמוך. יהושע בן פרחיה אומר: שלא לסמוך. ניתאי הארבלי אומר: לסמוך. יהודה בן טבאי אומר: שלא לסמוך. שמעון בן שטח אומר: לסמוך. שמעיה אומר: לסמוך. אבטליון אומר: שלא לסמוך. הלל ומנחם לא נחלקו. יצא מנחם, נכנס שמאי. שמאי אומר: שלא לסמוך. הלל אומר: לסמוך. הראשונים [מכל זוג] היו נשיאים, ושניים להם אב בית דין²⁶.

מן המקורות עולה שהנשיא הוא בעל המשרה הבכירה יותר. כך עולה מן החובה לנהוג בו כבוד גדול יותר. וכך פוסק הרמב"ם²⁷:

כשהנשיא נכנס, כל העם עומדים... כשאב בית דין נכנס, עושין לו שתי שורות, ועומדין מכאן ומכאן... ושאר העם יושבין במקומן.

דבר דומה עולה מן החובה לנהוג מנהגי אבלות חמורים יותר במותו של הנשיא, "חליצת הכתף", שאינה נוהגת בזמננו. וכן פוסק הרמב"ם²⁸:

אב בית דין שמת, הכל קורעין עליו, וחולצין משמאל... נשיא שמת, הכל קורעין עליו, וחולצין שתי הידים מכאן ומכאן.

עם זאת, לא מצאנו במקורותינו דיון בשאלת מהותו של כל אחד משני התפקידים הללו, ואף לא בדרך בחירת הנשיא או אב בית הדין. לדעת רבים מן הפוסקים, הנשיא הוא ראש הסנהדרין²⁹, ואב בית הדין הוא סגנו, כמו שפוסק הרמב"ם, תוך שהוא מציין שהבחירה לתפקיד היא על פי מבחן גדולתו בחכמה³⁰:

כמה בתי דינין קבועין יהיו בישראל וכמה יהיה מניינן? קובעין בתחלה בית דין הגדול במקדש, והוא הנקרא סנהדרי גדולה... הגדול בחכמה שבכולן מושיבין אותו ראש עליהן, והוא ראש הישיבה, והוא שקורין אותו החכמים נשיא בכל מקום³¹, והוא העומד תחת משה רבינו. ומושיבין הגדול שבשבעים משנה לראש, ויושב מימינו, והוא הנקרא אב בית דין³².

במקום אחר³³ הרמב"ם מכנה את הנשיא בעקבות המשנה "מופלא של בית דין"³⁴. נמצא שלדעת הרמב"ם, יש לראש הסנהדרין שלושה כינויים: נשיא, מופלא של בית דין, ראש הישיבה.

רבי משה מקוצי (צרפת, המאה הי"ג) מסכים עקרונית לדעת הרמב"ם, אך הוא סבור שהנשיא אינו נמנה עם מותב בית הדין. וזה לשונו³⁵:

הגדול שבכולם יושב למעלה מכולן, והוא הנקרא נשיא בכל מקום שבתלמוד, ונקרא מופלא שבדיינין, והוא העומד תחת משה רבינו, ואינו ממנין השבעים³⁶.

מדברי רבי משה מקוצי, לא ברור מהו תפקיד הנשיא³⁷.

בדרך זו, ולפיה הנשיא הוא ראש הסנהדרין, הלכו גם רבים מן החוקרים³⁸. אולם לדעת פרופ' חנוך אלבק³⁹ (ברלין-ירושלים, 1972-1890), ה"נשיא" הנזכר בדברי חז"ל אינו ראש הסנהדרין אלא המנהיג המדיני, ואילו בראש הסנהדרין עומד אב בית הדין. לדבריו, היו גם לנשיא סמכויות לתקן תקנות בעניינים דתיים, ובעיקר הסמכות לקבוע ראשי חודשים ולעבר שנים⁴⁰, אך אין ללמוד מזה שהיה חבר בסנהדרין.

רבי יצחק מקורבייל (צרפת, המאה הי"ג) אומר שמשרת הנשיא ומשרת אב בית דין היו קיימות רק בסנהדרין, אך לא בימינו. וזה לשונו⁴¹:

דין נשיא ואב בית דין אין אנו צריכין עתה.

משמעות קביעה זו היא, שאף על פי שנהגו בקהילות ישראל להשתמש בתארים נשיא ואב בית דין, דיני הכבוד והאבלות שהזכרנו לעיל⁴² אינם נוהגים בהם⁴³.

סמכויות הנשיא ותפקידיו
כפי שראינו לעיל⁴⁴, אחד מתפקידיו של הנשיא הוא מינוי בתי הדין בשבטים ובערים. נוסף על זה, מציינים מקורות המשפט העברי עוד עניינים שהם בסמכות נשיא הסנהדרין.

בעניין עיבור השנה (הוספת חודש אדר נוסף, שבזמן הסנהדרין הייתה נעשית על פי הצורך ועל פי שיקול דעת הדיינים), נאמר בברייתא שהיא תקפה רק בהסכמת הנשיא⁴⁵:

תנו רבנן: אין מעברין את השנה אלא אם כן ירצה נשיא. ומעשה ברבן גמליאל שהלך ליטול רשות אצל הגמון אחד שבסוריא ושהה לבוא, ועיברו את השנה על מנת [=בתנאי] שירצה רבן גמליאל. וכשבא רבן גמליאל ואמר "רוצה אני", נמצאת שנה מעוברת.

וכן הוא גם בעניין קידוש החודש, קביעת ראש חודש על פי ראיית הלבנה: הנשיא הוא המוסמך לקבוע את ראש החודש, כעולה מן המעשה המובא במשנה⁴⁶, כשערער רבי יהושע על קביעת ראש החודש על ידי הנשיא רבן גמליאל, והעיר לו רבי דוסא בין הרכינס שהדבר מסור לסמכותו של הנשיא⁴⁷.

חכמים תיקנו שסמיכת דיינים תהיה רק ברשות הנשיא. וזה לשון הירושלמי בעניין זה⁴⁸:

אמר רבי בא: בראשונה היה כל אחד ואחד ממנה⁴⁹ את תלמידיו... חזרו וחלקו כבוד לבית הזה [=לבית הנשיא]. אמרו: בית דין שמינה שלא לדעת הנשיא, אין מינויו מינוי; ונשיא שמינה שלא לדעת בית דין, מינויו מינוי. חזרו והתקינו שלא יהו בית דין ממנין אלא מדעת הנשיא, ושלא יהא הנשיא ממנה אלא מדעת בית דין⁵⁰.

סמכות נוספת הנתונה בידי הנשיא היא נתינת רשות לדון דיני ממונות בדיין יחיד. התלמוד⁵¹ קובע שדיין יחיד שדן דיני ממונות ופסק פסק דין מוטעה עקב טעות בשיקול הדעת, חייב לפצות את בעל הדין שנפסק הדין נגדו. אולם אם נטל הדיין רשות מן הנשיא, הוא נהנה מחסינות, והוא פטור מלפצות את בעל הדין⁵².

זאת ועוד. פסק דין של הסנהדרין שניתן בהיעדר הנשיא הוא בגדר פסק דין פגום. זאת ניתן להוכיח מדיני פר העלם דבר של ציבור. נאמר בתורה שמי שחטא בשגגה חייב להביא קרבן חטאת לכפר על חטאתו: "ואם נפש אחת תחטא בשגגה... והביא קרבנו שעירת עזים תמימה נקבה על חטאתו אשר חטא" (ויקרא ד, כז-כח). אולם אם הורו הסנהדרין דבר מה, ונתברר שהורו בטעות, ונכשלו רבים מן הקהל בעקבות הוראתם, אין היחיד מביא קרבן חטאת, אלא הסנהדרין מביאים "פר העלם דבר של ציבור", שנאמר: "ואם כל עדת ישראל⁵³ ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל... והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת והביאו אתו לפני אהל מועד" (ויקרא ד, יג-יד). המשנה קובעת שדין פר העלם דבר של ציבור נוהג רק אם היה הנשיא שותף להוראת הסנהדרין. וזה לשון המשנה⁵⁴:

הורו בית דין וידע אחד מהן שטעו, ואמר להן "טועין אתם" או שלא היה מופלא של בית דין⁵⁵ שם... הרי אלו פטורין⁵⁶.

כלומר, היעדרו של הנשיא ממותב הסנהדרין פוגם בשלמותה של הוראת בית הדין⁵⁷, ומשום כך הם פטורים מלהביא קרבן על שגגתם.

סיכום
ראינו שמקורות המשפט העברי מזכירים שני בעלי תפקידים, הנשיא ואב בית הדין. רוב הפוסקים והחוקרים סבורים שהנשיא הוא נשיא הסנהדרין ואב בית הדין הוא המשנה לנשיא. על הנשיא מוטלים תפקידים שבעיקרם הם מנהליים, כגון מינוי בתי דין ודיינים, נתינת רשות לדון דיני ממונות ביחיד, קביעת ראשי חודשים ועיבור שנים ועוד.

לאחר ביטול הסנהדרין, המשיכו קהילות ישראל להשתמש בתארים נשיא ואב בית דין למי שעמדו בראש הקהילה ובראש בית דינה, אולם לדעת הפוסקים ניטלה מהם המשמעות שהייתה להם בסנהדרין.

גם מדינת ישראל אימצה את המונח המקובל בעם ישראל, וקבעה שהעומד בראש מערכת המשפט יכונה נשיא או נשיאה.
^* עו"ד אליעזר הללה, עוזר ראשי, המחלקה למשפט עברי

הערות:

¹ ראה סעיף 23(3) לחוק יסוד: השפיטה (להלן: חוק היסוד).
² סעיף 8 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק). סעיף 9 לחוק מסדיר את מינוי נשיאי בתי המשפט המחוזיים ובתי משפט השלום וסגניהם.
בישראל נהוגה שיטת ה"סניוריטי", ולפיה מתמנה לנשיא בית המשפט העליון השופט הוותיק ביותר בבית המשפט העליון, אך יש מי שמתחו ביקורת על שיטה זו, ויש מי שרצו לבטלה. לדיון בעניין זה, ראה: טל כהנא ואילנה פרנקל, "ראיון עם המשנה לנשיא בית המשפט העליון (בדימוס), השופט מישאל חשין", דין ודברים ג (תשס"ח), עמ' 195, בעמ' 224; רות גביזון, "סניוריטי, למרות הכל", עורך הדין 14 (ינואר 2012), עמ' 10.
³ סעיף 16א לחוק. הנשיאה דורית בייניש השתמשה בסמכותה זו, ראה כללי אתיקה לשופטים, התשס"ז-2007.
⁴ כך למשל פרסמה בשנת 2010 הנשיאה דורית בייניש "נוהל טיפול בבקשות לשינוי מועדי דיון", והוא עודכן בשנת 2014 על ידי הנשיא אשר גרוניס. ראה אתר הרשות השופטת בכתובת: http://elyon1.court.gov.il/heb/elyon/nehalim/doc/1-14.pdf. וראה בג"ץ 4703/14 עו"ד שרון נ' נשיא בית המשפט העליון (פורסם בנבו, 30.11.2014).
⁵ סעיף 4(ב) לחוק היסוד.
⁶ סעיף 7(ב)(2) לחוק.
⁷ ראה למשל סעיף 2(א)(2) לחוק הסניגוריה הציבורית, התשנ"ו-1985, בעניין ועדת הסניגוריה הציבורית, שאחד מחבריה הוא "שופט בדימוס של בית המשפט העליון שימנה נשיא בית המשפט העליון".
⁸ ראה למשל סעיף 32(א)(1) לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001, הקובע שבראש ועדת השחרורים ישב "שופט שמינה שר המשפטים בהסכמת נשיא בית המשפט העליון".
⁹ כך למשל נקבע בסעיף 32(ג) לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988: "אב בית הדין ומשנהו יהיו שופטים של בית משפט מחוזי שימנה שר המשפטים, בהתייעצות עם נשיא בית המשפט העליון".
¹⁰ ביטוי זה נראה מוזר במקצת כשבראש בית המשפט מכהנת נשיאה (וכך גם ביחס להרכבים אחרים שיושבת בראשם שופטת), ולכן פרופ' אביעד הכהן מציע לשקול להמיר אותו במונח הניטראלי הבא במקורותינו, אם כי בהקשר אחר, "ראש בית דין" (ראה להלן, הערה 40). ראה: אביעד הכהן, "אִמָן של ילדים – על ילדים וילדות בעולמה של מורשת ישראל", משפחה במשפט ג (תשע"א), עמ' 17, בעמ' 20, הערה 11.
¹¹ סעיף 28(א)(1) לחוק.
¹² סעיף 10א לחוק.
¹³ סעיף 17 לחוק הרבנות הראשית לישראל, התש"ם-1980, קובע שאחד הרבנים הראשיים יכהן כנשיא בית הדין הרבני הגדול. משרד המשפטים פרסם תזכיר חוק המבקש להשוות את בחירת נשיא בית הדין הרבני הגדול לבחירת נשיא בית המשפט העליון. ראה סעיף 10(5)(ב) לתזכיר חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – רב ראשי אחד), התשע"ד-2014: "נשיא בית הדין הרבני הגדול והמשנה לנשיא בית הדין הרבני הגדול יתמנו... מקרב דייני בית הדין הרבני הגדול". לעניין מינוי נשיא בתי הדין השרעיים, ראה סעיף 6 לחוק הקאדים, התשכ"א-1961. לעניין ראש בתי הדין הדרוזים, החוק קובע את סמכויותיו אך אינו מסדיר את מינויו, ראה חוק בתי הדין הדתיים הדרוזיים, התשכ"ג-1962 (המשרה אינה מאוישת מיום שנפטר שייח' אמין טריף בשנת 1993).
¹⁴ סעיף 28ה(א) לחוק מידע גנטי, התשס"א-2000.
¹⁵ סעיף 179 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
¹⁶ סנהדרין טז ע"ב.
¹⁷ רש"י שם, ד"ה אחד.
¹⁸ יד רמ"ה שם, ד"ה פיסקא אין עושין.
¹⁹ חידושי הר"ן, סנהדרין טז ע"ב, ד"ה אחד. וראה גם מרגליות הים, סנהדרין טז ע"ב, אותיות יז-יח.
²⁰ וראה גם: מיכאל ויגודה, "מינוי שופטים", פרשת השבוע, דברים, תשס"ב, גיליון מס' 83; רועי אביחי שוויקה, "עוד על מינוי דיינים", פרשת השבוע, שמות, תשע"ג, גיליון מס' 413.
²¹ שם, ד"ה אחד.
²² ספרי, דברים, פסקא קמד.
²³ השווה לדברי הרמב"ם, להלן, ליד ציון הערה 33.
²⁴ ראה תוספות יום טוב, אבות א, ד, ד"ה יוסי בן יועזר, האומר כי עד תקופת הזוגות, היו שני התפקידים מאויישים על ידי אדם אחד, ובלשונו: "ולכך אומר אני שלפניהם לא הוזכרו זוגות, כי היה האחד לראש בדורו ואין שני לו. מה שאין כן מימות אלו ואילך, שנתפרדה החבילה, והיו לשנים ראשים".
²⁵ משנה, חגיגה ב, ב.
²⁶ בתלמוד חגיגה טז ע"ב מובאים מקורות תנאיים אחרים שעולה מהם שהכלל במשנה בדבר תוארם של בעלי המחלוקת אינו מוסכם על הכל. כך למשל התלמוד מסתפק בשאלה אם היה יהודה בן טבאי נשיא או אב בית דין.
²⁷ רמב"ם, הלכות תלמוד תורה, פרק ו, הלכה ו. מקורו של הרמב"ם בתוספתא, סנהדרין (צוקרמאנדל) ז, ח. וראה גם הוריות יג ע"ב.
²⁸ רמב"ם, הלכות אבל, פרק ט, הלכות יד-טו. מקור דברי הרמב"ם במסכת שמחות ט, ב. וראה גם מועד קטן כב ע"ב.
²⁹ ניתן להוכיח זאת מן התלמוד, הוריות יג ע"ב, שעולה משם שהנשיא חייב להיות בקי בכל חדרי התורה.
³⁰ רמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק א, הלכה ג. וראה: שם, פרק כו, הלכה א; ספר המצוות לרמב"ם, לא תעשה שטז. וראה גם: נחלת אבות (פירוש רבי יצחק אברבנאל לפרקי אבות), ניו-יורק תשי"ג, הקדמה, ד"ה הדור השמיני, עמ' כג: "כי היה המנהג בירושלים, שעם היות בה מחשמונאים ומבית הורדוס לצאת ולבא במלחמות ולהנהיג את המלכות, הנה תמיד היה נשיא מבית דוד עם הכהן הגדול ועם הסנהדרין לכל דבר המשפט, וללמד התורה החקים והמשפטים". וראה עוד עשרה מאמרות (לרבי מנחם עזריה מפאנו, איטליה, המאות הט"ז-הי"ז), מאמר חקור דין, חלק ב, פרק יט.
³¹ אולם ראה שו"ת רבי אברהם בן הרמב"ם, סימן ד, ד"ה שאלה ראשונה תשובתה, שבלשון חז"ל הנשיא הוא לעתים המנהיג המדיני. וזה לשונו: "ודאי אין קרוי נשיא במשנה ובתלמוד ובשאר דברי רבותינו ז"ל אלא ראש ישיבה הסמוך בארץ ישראל, שהוא ראש הסנהדרין או מלך. ולפי שראשי גליות שבבבל במקום מלכים הם עומדים... יקרא ראש הגולה נשיא. וכל נשיא האמור בתלמוד אינו אלא ראש הגולה או ראש הישיבה הסמוך בלבד". וראה גם שו"ת בית מרדכי, חלק א, סימן פג.
³² במשנה ובתלמוד מוזכר גם התואר "גדול שבדיינים": משנה, סנהדרין ג, ז; מכות כג ע"א. במקורות אלו מדובר בדיין הבכיר במותב מסוים, ולא בדיין הבכיר בערכאה המשפטית. ראה אברהם ביכלר, הסנהדרין, ירושלים תשל"ה, עמ' 110, הערה 8.
³³ פירוש המשנה לרמב"ם, הוריות א, ד.
³⁴ השווה לדברי תוספות, לעיל, ליד ציון הערה 23, שלדעתם "המופלא" הוא כינוי לאב בית הדין. להרחבה, ראה צבי אריה שטיינפלד, "מופלא של בית דין", סיני פב (תשל"ח), עמ' כה. וראה גם יהודה גרשוני, חק ומשפט, ירושלים תשמ"ו, עמ' נג ואילך.
³⁵ ספר מצוות גדול, עשין, סימן צז.
³⁶ ראה משנה, סנהדרין א, ו: "סנהדרי גדולה היתה של שבעים ואחד... ומנין לגדולה שהיא של שבעים ואחד? שנאמר: 'אספה לי שבעים איש מזקני ישראל'. ומשה על גביהן, הרי שבעים ואחד. רבי יהודה אומר: שבעים". מן התלמוד, סנהדרין יז ע"א, עולה שלדעת רבי יהודה משה לא היה חלק מהרכב הסנהדרין. ייתכן שהסמ"ג פוסק כשיטת רבי יהודה, אף על פי שאין מסתבר שהוא חולק על כל הפוסקים. וראה פירוש מי קמא על הסמ"ג, שם.
³⁷ ייתכן שניתן לתת פשר לדברי הסמ"ג על פי דברי רבי שמואל שטראשון (ליטא, המאה הי"ט), הגהות וחידושי הרש"ש, סנהדרין טז ע"ב, ד"ה ד"ה אחד: "ונראה לי לומר לפי זה דלרבנן [החולקים על רבי יהודה] גם כן היה הנשיא לבד הע"א, ותחת משה עשו לדורות שנים נשיא ואב"ד. השני היה יושב עמהם יחד לכל דבר הנצרך להעשות על פי סנהדרין הגדולה, כי הוא היה למנין הע"א, והראשון היה רק לענינים מיוחדים... ובזה אתי שפיר מעשה דתלמי המלך, שכנס ע"ב זקנים (מגילה ט), דפשוט דהם הסנהדרין הגדולה". לדברי הרש"ש, יש לומר שהסמ"ג לא דייק בלשונו, והתכוון לשבעים ואחד דיינים, ולא לשבעים.
³⁸ ראה למשל: ביכלר, לעיל, הערה 32, פרק שלישי; שמחה בנימין הוניג, סנהדרין גדולה – תולדותיו ופעולותיו של בית דין הגדול בימי הבית השני, ירושלים תשכ"א, פרק חמישי.
³⁹ חנוך אלבק, "סמיכה ומינוי ובית דין", ציון ח (תש"ג) עמ' 85; הנ"ל, "הסנהדרין ונשיאה", ציון ח (תש"ג), עמ' 165. וראה עוד נריה גוטל, "מסמכויות מנהיגי ישראל", ברורים בהלכות הראי"ה, ירושלים תשנ"ב, עמ' 91, עמ' 113 ואילך.
⁴⁰ אכן, בעניין קידוש החודש, המשנה נוקטת לשון "ראש בית דין", ולא "נשיא" או "אב בית דין", ראה: משנה, ראש השנה ב, ז; שם, ד, ד. לדברי אלבק, הכוונה לנשיא המדיני שעומד בראש בית דינו הפרטי המקדש את החודש. וראה עוד חנוך אלבק, ששה סדרי משנה, מועד, מבוא למסכת ראש השנה, עמ' 306.
⁴¹ ספר מצוות קטן, מצווה נב.
⁴² ליד ציוני הערות 27, 28.
⁴³ וראה ש"ך, יורה דעה, סימן רמד, ס"ק יא: "משמע דרצונו [של הסמ"ק] לומר דאין בזמנינו נשיא ואב בית דין. ואף על פי שמקבלים בקהלות ראשי ישיבות ואב בית דין אין להם אלא דין חכם. ומהאי טעמא לא נהגו עכשיו לעשות שורה לאב בית דין [ראה לעיל, הערה 27]. ועכשיו נהגו שלא לקום אלא מפני ראש ישיבה ואב בית דין, ואפשר שלא לחלק בין חכם לחכם השוו מידותיהם, שכל שהוא תופס ישיבה או אב בית דין נקרא חכם לעמוד מפניו. ועדיין צ"ע". וראה גם אליאב שוחטמן, סדר הדין בבית הדין הרבני, תל-אביב תשע"א, כרך א, עמ' 63.
⁴⁴ ליד ציון הערה 19.
⁴⁵ סנהדרין יא ע"א.
⁴⁶ משנה, ראש השנה ב, ח-ט.
⁴⁷ וראה "בענין קידוש החודש", חידושי הגר"ח (סולובייצ'יק), עמ' קעב.
⁴⁸ ירושלמי, סנהדרין, פרק א, הלכה ב.
⁴⁹ ממנה במשמעות של סומך. ראה אלבק, סמיכה, לעיל, הערה 39.
⁵⁰ וראה רמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק ד, הלכה ה: "וחכמים חלקו כבוד להלל הזקן, והתקינו שלא יהא אדם נסמך אלא ברשות הנשיא, ושלא יהא הנשיא סומך אלא אם כן היה אב בית דין עמו, ושלא יהיה אב בית דין סומך אלא אם כן היה הנשיא עמו". וראה רדב"ז, שם, שכן היא גרסת הרמב"ם בירושלמי. לדבריו, גרסה זו יותר סבירה, שכן קשה להעלות על הדעת שהנשיא צריך להתחשב בדעת כל חברי הסנהדרין.
⁵¹ סנהדרין לג ע"א.
⁵² ראה סנהדרין ה ע"א. אולם ראה רמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק ו, הלכה ב, שיש ליטול רשות "מבית דין של ישראל בארץ ישראל", ולאו דווקא מן הנשיא. יש להעיר שמדין זה יש להוכיח דווקא כשיטת אלבק, לעיל, ליד ציון הערה 39, שהנשיא הוא תפקיד מדיני, מפני שבבבל יש ליטול רשות מראש הגולה, והלה אינו נשיא הסנהדרין.
⁵³ ראה מדרש תנחומא (בובר), בהעלותך, סימן כז: "'ותבער אש בעדתם' (תהלים קו, יח). ואין עדה אלא סנהדרין, שנאמר: 'והיה אם מעיני העדה" וגו' (במדבר טו, כד), וכתיב: 'ואם כל עדת ישראל ישגו'". וראה גם רש"י, ויקרא ד, יג, ד"ה עדת ישראל. וראה משנה, הוריות א, ה: "אין חייבים אלא על הוריית בית דין הגדול בלבד, שנאמר: 'ואם כל עדת ישראל ישגו'".
⁵⁴ משנה, הוריות א, ד.
⁵⁵ וראה לעיל, ליד ציון הערה 33, שלדעת הרמב"ם, המופלא הוא הנשיא.
⁵⁶ לדיון בסוגיה זו, ראה שטיינפלד, לעיל, הערה 34.
⁵⁷ אם כי אין הכרח שחובת הציות לפסק ההלכה נפגמת בשל כך.

---

---