מבוא: ורשה כמרכז יהודי

ורשה הייתה מרכז החיים היהודיים. מספר היהודים בוורשה ערב השואה, היה קרוב למספר היהודים בארץ ישראל: 360,000. מספר היהודים בכל פולין, היה ערב השואה פי עשרה ממספר יהודי ארץ ישראל.

בוורשה נדפסו ספרים עבריים במספר רב יותר מאשר בארץ ישראל.

ורשה הייתה מקום מושבם של מרכזי המפלגות והתנועות היהודיות בפולין. כמו יהודי פולין, כך יהודי ורשה התחלקו לקבוצות אידיאולוגיות: החסידות הייתה בו גורם ציבורי ניכר, ורבים מן האדמו"רים ישבו בוורשה. מאבק מפלגתי חריף היה נטוש בין הסיעות הציוניות, לבין החרדים והחסידים, שהתלכדו במסגרת "אגודת ישראל". גם ה"בונד" - תנועה בעלת אוריינטציה סוציאליסטית, אך דוברת יידיש - לחם על מקומו בעיר.

היו בחירות למועצת הקהילה ולוועד הקהילה בוורשה. בעשר השנים האחרונות שלפני השואה נוהלה הקהילה בידי המזרחי ואגודת ישראל. בשנת 36 זכה ה"בונד" במקום הראשון בבחירות לקהילה ולעיריית ורשה, אך הבחירות בוטלו בשל הפירוד הרב שבקהלה, ונקבעה לקהילה מועצה ממונה ע"י ראש העיר.

פרטים מלאים על הבחירות לקהילת ורשה בין שתי מלחמות עולם ותוצאותיהן במסמך הבא:
השלטון בקהילה היהודית בוורשה

יהודים בוורשה עסקי בכל תחומי החיים: ברפואה ובמחקר, בלימוד תורה, במלאכה ובמסחר, בחינוך ובהוראה.

התנועות האידיאולוגיות והמפלגות בפולין וליטא
סקירה קצרה על התנועות שרווחו בפולין, תראה את עושרה ורבגוניותה של יהדות פולין, את ריבוי מפלגותיה, המתפלגות ומתאחדות חדשים לבקרים, ואת השפעתה על המבנה החברתי של העם היהודי ומדינת ישראל.

הציונים הכלליים - הגוש המרכזי של ההסתדרות הציונית העולמית. הדמות הבולטת בו - יצחק גרינבוים. המפלגה התפלגה עקב מחלוקות בשאלות פוליטיות. המפלגה הוציאה לאור ביטאונים. ארגוני נוער מסונפים: הנוער הציוני, החלוץ הכלל-ציוני.

המשרד הארץ ישראלי בוורשה נוהל על ידי ההסתדרות הציונית העולמית, והוא עסק בעלייה אף חילק את רשיונות העלייה ("סרטיפיקטים") שהנפיקו הבריטים. (פנקס הקהילות, ורשה 77).

סרטיפיקט מהמשרד הארץ ישראלי בוורשה

עמוד 1 עמוד 2 עמוד 3
עמוד 4 עמוד 5

"תרבות" - רשת חינוך ליד ההסתדרות הציונית. נוסדה בשנת 1919. בשנת 1938 כללה 270 בתי ספר. רוב החלוצים שעלו לארץ היו בוגרי "תרבות".

"אגודת ישראל"
- תנועה בעלת אוריינטציה חרדית, שארגנה את היהדות החרדית ואת החסידויות לסוגיהן, נוסדה בשנת 1912 בקטוביץ שבפולין - והמשיכה פעילותה בכל העולם. פעילותה נמשכת כיום בישראל.

"המזרחי" - תנועה בעלת אוריינטציה ציונית דתית, נוסדה בשנת 1902 בוילנה. בחירות לקונגרסים הציונים בשנות העשרים זכתה למקום הראשון, ובשנות השלושים - למקום השני. פעלה כארגון עצמאי עד שנת 1956. אותה שנה התאחדו המזרחי והסתדרות הפועל המזרחי שנוסד בארץ, והקימו את המפד"ל.

"פועלי ציון" - מפלגה ציונית סוציאליסטית. התפלגה ל"שמאל" ו"ימין".

פועלי ציון ימין - נשארה בהסתדרות הציונית. התפלגה. חלק ממנה התאחד עם פועלי ציון ימין, ושניהם הקימו מפלגה חדשה: פועלי ציון צ"ס.

"דרור" - תנועת נוער ציונית סוציאליסטית. נוסדה ברוסיה, ולאחר המהפכה ב1917- עברה לפולין. בשנת 1925 הצטרפה ל"פועלי ציון צ"ס". בשנת 1938 התאחדה עם "החלוץ הצעיר".

"החלוץ" - תנועה עולמית של צעירים יהודיים. נוסדה באודסה (רוסיה) בשנת 1905. בשנת 1926 הוקם "החלוץ הצעיר", שהתאחד עם תנועת "דרור" בשנת 1938, והתפשט מאוד בפולין ובשאר מדינות אירופה. השתתף בהברחת יהודים לארץ ובמרד גטו ורשה.

"פועלי ציון שמאל"
- תנועת פועלים ציונית, נוסדה בשנת 1904, אך לא הייתה לה השפעה רבה על הפועלים בפולין. שיתפה פעולה עם הבונד.
על השקפת עולמם של "פועלי ציון שמאל" - לחץ כאן

"השומר הצעיר" - תנועה בעלת אידיאולוגיה מרקסיסטית-ציונית. נוסדה בגליציה בשנת 1914. דרשה הגשמה על ידי עליה וחיים בקיבוץ. בשנת 1948 יסדה עם "אחדות העבודה" את מפ"ם.
על השקפת עולמם של "השומר הצעיר" - לחץ כאן

"בונד" - תנועה בעלת אידיאולוגיה סוציאליסטית-מרקסיסטית. נוסדה בוילנה בשנת 1897. הבונד דגל ביידיש כשפת העם, ולחם בציונות ובלשון העברית. לימים, לעת מרד גטו ורשה, חיכו חברי הבונד לשווא לעזרת הסוציאליסטים הפולנים שיפגינו את אחוות מעמד הפועלים, ויבואו לעזרתם. הארגון פעיל עד היום, והוא מסייע ליהודים להתבסס בארצות שמחוץ לישראל.
לסקירה משווה על השקפת העולם הפוליטית של "הבונד" "פועלי ציון שמאל" ו"השומר הצעיר" - לחץ כאן

הרוויזיוניסטים היו קשורים להתארגנות האצ"ל בארץ. סקירה רחבה על בית"ר והאצ"ל ופעילותם בפולין, במאמר: האצ"ל בפולין.

"פולקיסטים" - תנועה פוליטית לא-ציונית, של המעמד הבינוני, שנוסדה בשנת 1916, ודגלה באוטונומיה יהודית בפולין, וביידיש כשפתה. התנועה נחלשה בשנות השלושים.

"רוויזיוניסטים" - תנועה בראשותו של זאב ז'בוטינסקי שדגלה בשלמות ארץ ישראל, באקטיביות, וברצון להעלות מליון וחצי יהודים לארץ ישראל. תנועת הנוער שלה: ביתר. התכנית החינוכית של ביתר כללה הכשרה צבאית. בבחירות לקונגרסים הציוניים במחצית הראשונה של שנות השלושים זכו הרוויזיוניסטים במקום הראשון והשני. לימים הפכה התנועה הרוויזיוניסטית ל"תנועת החרות" בישראל.


יהודי ורשה עד מלחמת העולם השנייה

(מקור: אנצ' עברית, "ורשה"; מרטין גילברט, "מסע אחרון", הפרק "גטו ורשה")

תקציר היסטורי
הידיעה הראשונה על יהודים בוורשה היא משנת 1414. במאה השנים של פולין הקונגרסאית (1815-1915) עלה הישוב היהודי בוורשה, והקהילה היהודית הייתה הגדולה ביותר באירופה, והשניה בגודלה בעולם.

התבוללות: התבוללות התחוללה בהשפעת התרבות הגרמנית. גורם חשוב בה היו העשירים, שהגיעו מן המערב בסוף המאה ה-18 ובראשית המאה ה-19. במחצית השניה של המאה התשע עשרה גברה ההתבוללות גם בקרב צעירים מחוגים נוספים. שכיחות המרת הדת בוורשה הייתה הגדולה ביותר באירופה המזרחית.

פליטים: בימי מלחמת העולם הראשונה הגיעו לוורשה רבבות פליטים, ובשנת 1917 היו בה 343,000 יהודים, שהיו 41% מהאוכלוסייה. העוני גדל. האנטישמיות של ממשלת פולין פגעה ביהודים. בשנת 1933 היו מחצית מיהודי ורשה פטורים מתשלום מס הקהילה, מחמת עוניים.

דמויות טיפוסיות של יהודיים מוורשה

משפחה יהודית בוורשה יאנוש קורצ'אק קבוצת יהודים פעילי ארגון יהודי בוורשה

החינוך היהודי בוורשה
רוב רובו של החינוך היהודי בוורשה היה חרדי. באמצע המאה ה-19 למדו בחדרים 90% מכלל הילדים בגיל חינוך. בסוף המאה ירד האחוז ל-75%. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, היו בפולין 209,000 תלמידים. מתוכם למדו 159,000 בבתי הספר של אגודת ישראל. (פנקס הקהילות, ורשה, 80).

בתי ספר פרטיים לבנות הצליחו, התפתחו לבתי ספר תיכוניים, והיו חממה לפולניזציה של תלמידיהם. גן ילדים ראשון בעברית הוקם בשנת 1909 על ידי יחיאל הלפרן, ולידו הוקם קורס להכשרת גננות.

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם היו מצויות בוורשה כמה רשתות בתי ספר יהודיים:
א. בתי ספר חרדים: "חורב" לבנים, ו"בית יעקב" לבנות. בבתי ספר אלה, כאמור, למדו רוב התלמידים היהודיים.
ב. 6 בתי ספר של תרבות (לימודים בעברית ואוריינטציה ציונית)
ג. 4 בתי ספר של הבונד (בעלי אוריינטציה של שפת יידיש ואידיאולוגיה סוציאליסטית)
ד. 2 בתי ספר של המזרחי (אוריינטציה דתית-ציונית)
ה. בתי ספר תיכוניים פרטיים

דמוגרפיה של היהודיים בוורשה
הדמוגרפיה של היהודים בוורשה: במאה החמש עשרה: 120 יהודים! ערב השואה - 360,000, בגטו ורשה - כ-500,000 איש, ולאחר השואה - 7,800 יהודים - כל אלה במסמך הבא:
היהודים בוורשה, דמוגרפיה / אברהם לויזון


בית הכנסת הגדול בית הכנסת הגדול בוורשה - מראה פנים

הוצאות ספרים יהודיות
חיי תרבות ולימוד ענפים היו ליהודים בוורשה. סקירה על הוצאות הספרים היהודיות, ועל הספרים שראו אור בוורשה תאיר צד זה של החיים היהודיים:
הוצאות הספרים היהודיות בוורשה / אברהם לויזון


דוגמאות של ספרים שנדפסו בוורשה:

שער הספר צמח דוד שער הספר חומש מקראות גדולות שער הספר ילקוט ראובני
שער ספר הברית שער הספר מדרש תלפיות שער הספר אברבנאל
שער הספר בית אלוהים שער הספר חיי אדם שער הספר ילקוט ידיעות האמת

על האנטישמיות בפולין

בסוף שנות השבעים של המאה ה-19 גברה מחדש האנטישמיות. בעקבות פרעות 1881 ברוסיה פרצו פרעות גם בוורשה.

בתחילת המאה ניצחו האנדקים בבחירות בפולין. האנדקים היו מפלגה אנטישמים, ודגלו בהפליית היהודים. לאחר הבחירות בשנת 1912 התאחדו שתי מפלגות, הריכוז הלאומי והאנדקים להפעלת חרם על היהודים. העמידו משמרות על יד חנויות יהודים, ועיתון מיוחד "דואה גרושה" דאג לפרסם על מפעלים יהודיים המוכרים תחת שם נוצרי. הם דרשו מחברות זרות להפר את ההסכמים עם היהודים, ולעבוד עם נוצרים. רופאים פולנים התחייבו שלא לרשום תרופות שיוצרו על ידי יהודים. (לוינסון, תולדות יהודי ורשה, 199).

המוסדות להשכלה גבוהה היו מרכז האנטישמיות. במחלקות רבות נקבע "נומרוס קלאוזוס" - אחוז יהודים שילמדו במוסדות להשכלה גבוהה. האחוז נקבע ל10-, למרות שאחוז היהודים בפולין היה גבוה בהרבה.

בשנות השלושים החלו הפגנות נגד סטודנטים יהודים, הכום ומנעו מהם להשתתף במעבדות ובחדרי ניתוח.

חוק נוסף קבע ספסלים מיוחדים לסטודנטים יהודים: בצד שמאל של אולם ההרצאות. כמחאה על כך עמדו הסטודנטים היהודים בכל זמן ההרצאה, ולא ישבו על ספסלי היהודים.
בשנים 1934-1936 פרצו פוגרומים ביהודים בערי פולין. בשנת 1937 היו התנפלויות המוניות על יהודים בחוצות ורשה.

כאשר כבשו הגרמנים את פולין, מצאו בתוך האומה הפולנית אנשים רבים שהיו מוכנים לקלוט את הרעיונות האנטישמיים בנפש חפצה. לא במקרה נבנו מחנות ההשמדה הגרמניים על אדמת פולין.

למען הצדק ההיסטורי יש לחלק את התגובה של האוכלוסייה הפולנית לרצח היהודים: רוב דומם, חלק נכבד משתף פעולה עם הנאצים, ומיעוט קטן של מצילים, חסידי אומות העולם, ששלמו בחייהם ובחיי משפחותיהם על הניסיון להציל יהודים. הסיבות להצלה היו: מניעים דתיים, אנושיים והתנגדות לכיבוש הגרמני. אנשים אלה כללו איכרים, פועלים, בעלי מקצועות חופשיים וכמרים.

סיכום עצוב

כאשר פרצו הגרמנים לפולין, מצאו מדינה שהכלכלה בה רעועה, האנטישמיות פורחת, הממשלה מפלה את המיעוטים שבה, ואינה מסוגלת לשלוט באזרחיה. הצבא לא תיפקד והשחיתות גברה בכל חלקי העם.

הקהילה היהודית גם היא לא הראתה אחדות ויכולת עמידה. הקהילה התחלקה לקבוצות אלה, והן לחמו זו בזו בכל כוחן. ואלו הגופים שפעלו בקהילה, במיון מ"ימין" ל"שמאל":
אגודת ישראל - דתיים, אנטי ציונים
מזרחי - ציונים דתיים
רוויזיוניסטים - ציונים, נגד הממסד הציוני.
ציונים - אנטי דתיים, בעד הלשון העברית
החלוץ - תנועת הציונים - ציונים, אנטי דתיים
דרור - אנטי דתיים, סוציאליסטים, ציונים
השומר הצעיר - אנטי דתיים, סוציאליסטים-מרכסיסטים, ציונים
פולקיסטים - אנטי דתיים, אנטי ציונים, בעד יידיש ואוטונומיה יהודית תרבותית בפולין.
בונד - אנטי ציונים, אנטי דתיים, בעד יידיש. אוריינטציה סוציאליסטית-קומוניסטית. (קבוצה זו כוחה עלה מאוד בבחירות בשנת 1936)
מתבוללים - אנטי דתיים, אנטי ציונים, אנטי לאומיים, בעד תרבות (ודת) פולנית (קבוצה זו כוחה ירד בשנות השלושים).

את עצמת הפער שבין המפלגות היהודיות בוורשה ניתן להבין אם נזכור את המצב ששרר בשנת 1936. האנטישמיות איימה על הקיום היהודי. בבחירות לועד הקהילה היהודית נסתמנו שלשה גושים שווים: אגודת ישראל, ציונים ו'בונד'. כולם ידעו שאם לא יצליחו ליצור קואליציה, תעזור הנהגת הקהילה היהודית לידי העירייה הפולנית.ועם זאת: לא נוצרה כל קואליציה, ואת הקהילה היהודית ניהל קומיסאר של עיריית ורשה!