בסוף שנות השבעים של המאה ה-19 גברה מחדש האנטישמיות. בעקבות פרעות 1881 ברוסיה פרצו פרעות גם בוורשה.
בתחילת המאה ניצחו האנדקים בבחירות בפולין. האנדקים היו מפלגה אנטישמים, ודגלו בהפליית היהודים. לאחר הבחירות בשנת 1912 התאחדו שתי מפלגות, הריכוז הלאומי והאנדקים להפעלת חרם על היהודים. העמידו משמרות על יד חנויות יהודים, ועיתון מיוחד "דואה גרושה" דאג לפרסם על מפעלים יהודיים המוכרים תחת שם נוצרי. הם דרשו מחברות זרות להפר את ההסכמים עם היהודים, ולעבוד עם נוצרים. רופאים פולנים התחייבו שלא לרשום תרופות שיוצרו על ידי יהודים. (לוינסון, תולדות יהודי ורשה, 199).
המוסדות להשכלה גבוהה היו מרכז האנטישמיות. במחלקות רבות נקבע "נומרוס קלאוזוס" - אחוז יהודים שילמדו במוסדות להשכלה גבוהה. האחוז נקבע ל10-, למרות שאחוז היהודים בפולין היה גבוה בהרבה.
בשנות השלושים החלו הפגנות נגד סטודנטים יהודים, הכום ומנעו מהם להשתתף במעבדות ובחדרי ניתוח.
חוק נוסף קבע ספסלים מיוחדים לסטודנטים יהודים: בצד שמאל של אולם ההרצאות. כמחאה על כך עמדו הסטודנטים היהודים בכל זמן ההרצאה, ולא ישבו על ספסלי היהודים.
בשנים 1934-1936 פרצו פוגרומים ביהודים בערי פולין. בשנת 1937 היו התנפלויות המוניות על יהודים בחוצות ורשה.
כאשר כבשו הגרמנים את פולין, מצאו בתוך האומה הפולנית אנשים רבים שהיו מוכנים לקלוט את הרעיונות האנטישמיים בנפש חפצה. לא במקרה נבנו מחנות ההשמדה הגרמניים על אדמת פולין.
למען הצדק ההיסטורי יש לחלק את התגובה של האוכלוסייה הפולנית לרצח היהודים: רוב דומם, חלק נכבד משתף פעולה עם הנאצים, ומיעוט קטן של מצילים, חסידי אומות העולם, ששלמו בחייהם ובחיי משפחותיהם על הניסיון להציל יהודים. הסיבות להצלה היו: מניעים דתיים, אנושיים והתנגדות לכיבוש הגרמני. אנשים אלה כללו איכרים, פועלים, בעלי מקצועות חופשיים וכמרים.
כאשר פרצו הגרמנים לפולין, מצאו מדינה שהכלכלה בה רעועה, האנטישמיות פורחת, הממשלה מפלה את המיעוטים שבה, ואינה מסוגלת לשלוט באזרחיה. הצבא לא תיפקד והשחיתות גברה בכל חלקי העם.
הקהילה היהודית גם היא לא הראתה אחדות ויכולת עמידה. הקהילה התחלקה לקבוצות אלה, והן לחמו זו בזו בכל כוחן. ואלו הגופים שפעלו בקהילה, במיון מ"ימין" ל"שמאל":
אגודת ישראל - דתיים, אנטי ציונים
מזרחי - ציונים דתיים
רוויזיוניסטים - ציונים, נגד הממסד הציוני.
ציונים - אנטי דתיים, בעד הלשון העברית
החלוץ - תנועת הציונים - ציונים, אנטי דתיים
דרור - אנטי דתיים, סוציאליסטים, ציונים
השומר הצעיר - אנטי דתיים, סוציאליסטים-מרכסיסטים, ציונים
פולקיסטים - אנטי דתיים, אנטי ציונים, בעד יידיש ואוטונומיה יהודית תרבותית בפולין.
בונד - אנטי ציונים, אנטי דתיים, בעד יידיש. אוריינטציה סוציאליסטית-קומוניסטית. (קבוצה זו כוחה עלה מאוד בבחירות בשנת 1936)
מתבוללים - אנטי דתיים, אנטי ציונים, אנטי לאומיים, בעד תרבות (ודת) פולנית (קבוצה זו כוחה ירד בשנות השלושים).
את עצמת הפער שבין המפלגות היהודיות בוורשה ניתן להבין אם נזכור את המצב ששרר בשנת 1936. האנטישמיות איימה על הקיום היהודי. בבחירות לועד הקהילה היהודית נסתמנו שלשה גושים שווים: אגודת ישראל, ציונים ו'בונד'. כולם ידעו שאם לא יצליחו ליצור קואליציה, תעזור הנהגת הקהילה היהודית לידי העירייה הפולנית.ועם זאת: לא נוצרה כל קואליציה, ואת הקהילה היהודית ניהל קומיסאר של עיריית ורשה!