כבוד היו"ר, אסיפה נעלה! אנכי בא להגן על ההצעה, אשר לפיה יש להכניס סעיף מיוחד בחוקת-המעבר על מקום מושבן של האסיפה המכוננת או של הכנסת והממשלה. ישנם תקדימים בהרבה מדינות, שבתוך שעת-חירום נאלצו להעתיק ממקום המושב הקבוע של ממשלתם, את המשרדים המרכזיים של המדינה, לעיר אחרת.

בצרפת - בשתי המלחמות העולמיות - הועתק מקום המושב של הממשלה; בברית-המועצות - במלחמה עולמית האחרונה - הועתק זמנית מקום המושב של הממשלה, וגם בארצות אחרות קרה כדבר הזה. אף על פי כן, נקבע בכל חוקת יסוד במפורש או לפי נוהג, שאין משיגים עליו, מקום המושב הקבוע של הממשלה. אנכי מתכבד בזה להציע דבר זה, ואין לקבל את הטענה שלא זה המקום וזה לא הזמן לקבל החלטה ברורה ביחס למקום המושב הקבוע של ממשלתנו. אין להשיב על כך בהצעה לעבור לסדר-היום, מתוך נימוקים פורמאליים. אני מתכבד להזכיר לכם, כי במקום אחר ובזמן אחר גם כן עברו לסדר-היום על הצעה מסוימת. את ההצעה ההיא הציע האיש, שפותח האסיפה המכוננת לא מצא לנחוץ להזכיר את שמו בין בוני מדינת-ישראל. כוונתי לזאב ז'בוטינסקי. כוונתי להצעה, לפיה הציונות שואפת להקים מדינה בארץ-ישראל. כוונתי להחלטה, שלפיה הקונגרס הציוני ה- 17 עבר לסדר-היום על ההצעה הזאת. אף על פי שהרוב בקונגרס הציוני ה- 17 עבר לסדר היום על ההצעה ההיא, קמה מדינת-ישראל מדמי לוחמים אשר הרימו את נס המרד נגד המשעבד הבריטי.

ועל כן, יכול אני לומר רק זאת: גם אם הרוב יחליט, מתוך נימוקים פורמאליים לעבור לסדר-היום על הצעה זו, הרי בשם הניסיון ההיסטורי ובשם הניסיון שאנחנו שילמנו עבורו בדם לבנו, אנו יכולים, רשאים וחייבים להצהיר: גם את תעברו לסדר היום, ההיסטוריה תעבור על החלטתכם לעבור לסדר-היום וירושלים תהיה בירת ישראל ומדינתו. זוהי על כן ההצעה: מקום מושבן של האסיפה המכוננת והממשלה הוא בירושלים הבירה.