היו"ר ק. לוז:

אנחנו עוברים לדיון על הרכב הממשלה החדשה ותכניתה. רשות הדיבור לחבר-הכנסת בגין, ואחריו - לחבר-הכנסת קרגמן.

מנחם בגין (גח"ל):

אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה. הריני מברך את ראש הממשלה להחלמתו. ברוך רופא חולים. אנו מאחלים לו בריאות טובה למען יוכל לעמוד בעוז לא רק ביריבות הכנה של מתנגדיו, אלא גם בידידותם של תומכיו.

הריני מברכו גם על שמתוך מירוץ מרתוני עם התאריך האחרון הקבוע בחוק, אחרי ביטול תנאים שקדם לנישואים, ולאחר חבלי לידה וציריה, מן הקשים הידועים בגנו-פוליטיקה, עלה בידו להרכיב ממשלה, לה נביע היום אי-אמון בשם 256,963 אזרחיות ואזרחים ששלחונו.

אין פרדוכס, יש טעם, בברכה הזאת. כשם שלממשלה דרושה אופוזיציה, כך זקוקה האופוזיציה לממשלה. אך השאלה המכרעת, עם התייצבותה של ממשלה זו לפנינו, היא: האם תהא היא מסוגלת לפתור את הבעיות המוסריות, המדיניות, המשקיות והחברתיות, העומדות לפני האומה במחצית השניה של שנות השישים?

יש בעיות מוסריות בקרב עמנו. הן טובעות חותמן ומטילות צילן על העבודה, פריונה, הפסקותיה, סכסוכיה; על הירידה תרתי משמע; על ההשכלה ושלילתה; על החינוך והעדרו; על היחסים בין אדם לחברו. מבחינה זו המופת הניתן על-ידי ההנהגה הלאומית הוא לא רק משפיע, הוא גם מכריע. והבעיה היא איזהו המופת הניתן על ידי הממשלה. היא החלה בהתקלסות ברצונו של הבוחר ובהכרעתו, בעקיפה ערמומית של החוק החרות, בערעור היסודות של המשטר הפרלמנטרי, בהנחלת בזיון לבית-הנבחרים.

זו הפעם הראשונה בתולדות ישראל שיש לנו שליש של ממשלה במשטר פרלמנטרי שהוא מחוץ לכנסת. היה לי הכבוד ב- 16 בפברואר 1949 להשתתף, באסיפה המכוננת, בדיון על חוק המעבר. ועדת החוקה הציעה למליאה לכתוב בסעיף 10 לחוק המעבר לאמור: "הממשלה תהא מורכבת מראש הממשלה וממספר שרים מתוך חברי הכנסת". במליאה הסתייג מהצעה זו שר החוץ, מר משה שרת זכרונו לברכה. הנימוק שלו היה כזה: "איני רואה משום מה עלינו לגזור מראש על עצמנו הימנעות מלהסתייע באנשים, בכוחות עבודה ובכשרונות שהחיים עלולים להביאם לעזרתנו". כזה היה ratio legis של תוספת המלים "או מחוצה לה".

אני רוצה לשאול אתכם, חברי מפא"י הנכבדים: הבעקבות דבריו של חברכם הדגול המנוח הלכתם בהרכבת ממשלה זו?

מי שהתנגד לתיקון הזה היה חבר האסיפה המכוננת ישראל אידלסון זכרונו לברכה, הלא הוא מר בר-יהודה המנוח. הוא הזהיר מפני אינפלציה של שרים שיהיו מחוץ לכנסת, וקבע שזוהי סכנה למשטר הפרלמנטרי. האם בדעה זו התחשבתם, חברי אחדות העבודה?

לא זו בלבד שמלכתחילה צירפתם שלושה חברי ממשלה מחוץ לכנסת, אלא שלושה חברי כנסת העומדים להיות שרים, מתוך תחבולה המערימה על החוק החרות, התפטרו בעוד מועד כדי להשתחרר מן העול הכבד של חברות בכנסת למען העול המתוק של חברות בממשלה.

בכנסת החמישית קיבלנו חוק, לאמור: "שר שהוא חבר הכנסת ומתפטר מכהונתו בכנסת, רואים התפטרותו מהכנסת כהתפטרות מהממשלה". החוק הזה אינו מונע שר שהוא חבר כנסת מלהתפטר ממנה ואפילו אחר-כך להיות מצורף לממשלה. אבל החוק הזה קבע ותבע, שאם יקרה דבר כזה, חייבת הממשלה למסור לכנסת הודעה, להסביר נימוקיה, לקיים דיון, לבקש אישור.

כדי להתחמק מן הנוהג הזה שנקבע בחוק אך לפני מספר חודשים, שלושה חברי כנסת העומדים להיות חברי ממשלה התפטרו מן הכנסת, ויישארו בממשלה. איזה מופת אתם נותנים לאזרחים מבחינת כיבוד החוק, הרוח שבו והאות הכתובה שלו. היו ציניקנים, גברתי היושבת-ראש, שהיו טוענים בשם עורכי-דין, מסוג מסויים, שהחוק נוצר כדי לעקוף אותו. מעולם לא שמענו שממשלה תיתן דוגמה לאזרחים כיצד עוקפים חוק. איך עשיתם כדבר הזה? הבוחר נתן נציגות מסויימת למפ"ם. היא החליטה - שני חברים דגולים שלה לא להציב ברשימתה. משום כך, על אף החלטתו של הבוחר, צריך לצרף אותם לממשלה? הבוחר נתן נציגות מסויימת לאחדות העבודה...

יוחנן בדר (גח"ל):

מפא"י נתנה נציגות לאחדות העבודה.

מנחם בגין (גח"ל):

יש לה היום שלושה חברים בממשלה. משום כך צריך אחד מהם להתפטר מן הכנסת, כדי שבמקומו ייכנס חבר שלא נבחר? הוא הדין למפא"י; הוא הדין לליברלים העצמאיים. הרי יש בכך פגיעה בכל יסודות המשטר הפרלמנטרי, בהכרעת הבוחר. בזה התחלתם.

אני רוצה לומר מילות פרידה לשרת החוץ. היו לנו אתך, גברתי הנכבדה, חילוקי דעות יסודיים מאד לגבי המדיניות שאת היית אחראית לה. אבל תמיד הערכנו כי בהופעתך לפני העמים, היית יהודיה גאה. אמרנו זאת כאשר היית שרת החוץ. ואנו חוזרים על הערכה זאת כאשר את תהיי אתנו כחברת כנסת ולא כחברת הממשלה. אבל ממש לפני שבוע או שבועיים יצאה מפיך מלה, שמכס הנשיאות הוכרה כפרלמנטרית. לו הייתי רוצה לשאול בהזדמנות חגיגית זו את המלה שהשמעת, הייתי אומר שזו ההגדרה הנכונה למעשה שהממשלה עשתה ביום הרכבתה. ואולי גם הייתי משתמש במלה אחרת. היא איננה עברית. היא אנגלית. היא אמריקנית. במוצאה האטימולוגי היא אפילו אידניאנדית. גם היא יצאה מפיה של שרת החוץ. אבל ברגע זה לא אשתמש בה, כי עדיין לא נבדקה מידת הפרלמנטריות שלה. כך התחלתם את היום הראשון להרכבת הממשלה.

ועוד מופת. אחת הסיעות המרכיבות הודיעה כי בשום פנים ואופן לא תצטרף לממשלה בלי חוק שבת שחקיקתו הובטחה לה לפני חמש שנים. חוק - אין. הצטרפות - ישנה. אחרי "כל נדרי" זה שמענו הודעה, לפיה סיעה זו בשום פנים ואופן לא תצטרף לממשלה בלי חוק ההסמכה. ההסמכה איננה, הכניסה ישנה. לפתע פתאום נודע כי אפשר בלי חוק שבת ובלי חוק ההסמכה אלא עם החוק הקיים. במשך כל השנים ובמשך כל החודשים לא היתה ידועה עובדה זו?

מצד אחר שמענו הודעה מוסכמת, שאם נמל אשדוד לא יופעל בשבת - ייפגע המשק הישראלי פגיעה קשה, ואפילו הסיכוי לעצמאות כלכלית. אנו בשכלנו הפשוט לא הבינונו מדוע אם יש לעבוד בלילה, צריך לעבוד דווקא בליל שבת ולא במוצאי שבת. אחר-כך בא ה"קוויד פרו קוו" בין שני יהודים ביחס לפירוש המלה "למחרת ליל שבת". אחד פירש - שבת אחר הצהריים, וחברו פירש - מוצאי שבת. שני יהודים, כל-כך נתבלבלה עליהם לשונם, שלא ידעו להבחין בין ליל שבת ובין מוצאי שבת. אבל בתחילה נאמר שייגרם נזק בל ישוער אם לא יעבדו בנמל בליל שבת. עכשיו אנו מבינים ששר העבודה הודיע במכתב, כי נמל אשדוד יושבת בשבת. הוא קובע איפוא שייגרם נזק חמור למשק המדינה.

מאיר יערי (מפ"ם):

פרט ל...

מנחם בגין (גח"ל):

בדיוק זאת רציתי לומר. בכל ההסכמים שלכם יש כלל, ואחריו באות המלים "פרט ל...". לכן אני טוען שאין לכם תכנית מוסכמת, יש לכם נוסחה מחפה. אתם קוראים לה גואלת. את הגאולה איננו רואים. את האות גימל צריך להמיר באות הקרובה לה ביותר בכתיב ואז תהיה הגדרה נכונה לנוסחאות שלהם. נכון הוא כי נאמר באותו מכתב "פרט למקרים חורגים" שיקבע שר העבודה, המומחה למשק ולשבת גם יחד, על דעת ועדת השרים למתן היתרי עבודה בשבת. ומי הם השרים חברי הוועדה? ראש הממשלה שלא יודע להבחין בין מוצאי שבת ובין שבת אחר הצהריים ברגע מסויים; שר העבודה ושר הדתות. שאלתי אם ועדה זו מקבלת החלטות פה אחד. אמרו לי: לא, היא מקבלת החלטות ברוב קולות. פרט ל... ברוב קולות, בשלישיה כזאת?

ועוד מופת אתם נותנים. שר האוצר אמר בשנת 1961 כי ב- 1970 יגיע ההפרש בין הוצאות היבוא לבין הכנסות היצוא למאתיים מיליון דולר בלבד. חמש שנים לאחר מכן הילך עלינו אימים, שבתאריך הקבוע יהיה הגרעון במאזן המסחרי שמונה מאות מיליון דולר. הוא הציע הצעות כיצד למנוע סכנה זו. הוא נתן תמונות ציוריות על שודדים ושוטרים. אבל נניח לספרות של שר האוצר. הוא הביא הצעות. קמה אחדות העבודה והודיעה: אינו מדבר בשמנו. החרתה החזיקה אחריה מפ"ם ואמרה: אינו מוסמך לדבר בשמנו. איך תפתרו את הבעיות הכלכליות תוך ניגודים כאלה.

ועוד. יש באומה ריצה אחרי רמת הוצאות שאינה עומדת בשום יחס למידת ההכנסות של הפרט ושל הכלל גם יחד. דרוש מופת. אבל אנו קוראים דו"חות של מבקר המדינה על מפעלים שהממשלה אחראית עליהם. וכל דו"ח כזה מזעזע אותנו על ההפקרות, על הפגיעה במוסר, על השתוללות בתחום ההוצאות. זהו המופת שאתם נותנים? לפני הבחירות מגדילים את השכר. אחרי הבחירות - את המס. לפני הבחירות מוסיפים להכנסה. אחרי הבחירות - מגדילים את ההוצאה. לפני הבחירות מבטיחים חינוך חינם על יסודי. אחרי הבחירות - מוסיפים עשרים אחוז להוצאות החינוך העל יסודי לכל המשפחות, גם האביוניות, בישראל. הנה המופת הניתן על ידי הממשלה: ההן אינו הן, הלאו אינו לאו, התחייבות אינה התחייבות, עקרון נעקר, היתר עיסקה - עיסקת היתר.

ביום שהתייצבה ממשלה זו, היא החלה בזריעת דמורליזציה בקרב האומה על ידי הדוגמה בדרך הרכבתה ובנוסחותיה ושיטת פעולתה. אומרים: זוהי הממשלה הגדולה ביותר בישראל. במספר, כן. על סמך נסיוני האופוזיציוני אני יכול לומר שזו הממשלה הגרועה ביותר בישראל. אינני זוכר בכל תולדות הרכבת ממשלות בישראל, שממשלה תורכב תוך כדי תחבולות כאלה, הערמות כאלה וחוסר אמון הדדי כזה.

מול ממשלה, כפי שהורכבה, נעלה את הבעיות העיקריות הניצבות לפני האומה.

גברתי היושבת-ראש, חברי כנסת נכבדים. אין שום ספק שהבעיה המכרעת שלפנינו קשורה במירוץ שהזיון בין המזרח ובין המערב במתן נשק חדיש יותר, קטלני יותר, בידי אויבי ישראל. דבר עם נציג המערב ואמרת לו כדברים הבאים: אתם שומעים הודעה מפי שליטה של מדינה, לפיה מלחמה עם מדינה לה אתם מצהירים ידידות, היא בלתי נמנעת. זו הודעה שאין לה אחות ומשל בתקופתנו. אפילו כאשר יש מלחמה אומרים הכל שהשלום הוא בלתי-נמנע. אתם שומעים את ההיפך מזה. אתם מוסיפים לשמוע כי התאריך ייקבע על ידי מי שמצהיר על הבלתי-נמנע, לאחר שתושלמנה הכנותיו. ואתם עוזרים להכנותיו לקראת התאריך של הבלתי-נמנע לפי הצהרתו. איך יכולים אתם לנהוג כך?

התשובה לדברים כאלה היא: מה שאנחנו עושים אינו נגדכם. אבל תבינו, יש מצב בינלאומי מסויים. אם אנחנו לא נעזור, במישרין או בעקיפין, יבואו אחרים. אתם מבינים, אחרים... ואז, מצבכם יהיה עוד יותר גרוע.

והיה אם דיברת עם נציג המזרח ואמרת לו את הדברים הבאים: יחסי הכוחות ביניכם לבין גרמניה דהיום ידועים. לו היתה מרימה יד עליכם, הייתם יכולים למחוץ אותה בדקות, לא רק בימים. אף על פי כן, אתם מתריעים על הסכנה הגדולה הצפויה לעתידכם, לכם ולבניכם, אם גרמניה תצוייד, ובעיקר - אם תצוייד בנשק אטומי. ואנחנו מבינים לרוחכם, כי זה ניסיונכם ההיסטורי. במקרה שלנו אתם שומעים את ההצהרות של מלחמה בלתי-נמנעת ואתם יודעים את הסכנה הצפויה לנו בעיצומו של מצב מלחמה. איך אתם יכולים לתת עזרה להשלמת ההכנות של התוקפנות המוצהרת מראש?

התשובה לדברים האלה היא: אנחנו עושים זאת לא נגדכם, אבל עליכם להבין, יש מצב בינלאומי מסוים. אם אנחנו לא ניתן את העזרה הזאת, יבואו אחרים אתם מבינים, אחרים... ואז, יהיה מצבכם אולי יותר גרוע.

זהו מצבנו כיום בזירת זיונם של אויבי ישראל. מזה ומזה מספקים להם נשק קטלני, התקפתי, כלומר בתנאים הקיימים - תוקפני. שני הצדדים אומרים: אין זה נגדכם. אבל הנשק הניתן, מזה ומזה, הוא בוודאי נגדנו. זאת היא הדאגה וזאת היא החרדה. לא נאמר מלה אחת אשר תתפרש ביצירת רושם בהלתי בקרב האומה. אנחנו מאמינים כי עמוד נעמוד. אולם תמיד תהיה קיימת בעיה של קרבנות ואבידות העלולים להידרש מאתנו כאשר ההצהרה על הבלתי-נמנע תוגשם בעזרת שני הצדדים והנשק שהם מספקים.

דרוש אפוא מאמץ מחשבתי וממשי, לא כיתתי אלא לאומי, כדי לעצור התפתחות הסכנה הזאת. יש מומחים האומרים, כי מאזן הכוחות עדיין לא הופר במזרח התיכון. באוזניהם הייתי רוצה להזכיר את דבריו של הנשיא קנדי המנוח כפי שנרשמו על ידי סורנסן, אחרי הכשלון במפרץ הקובני הנושא את השם הבלתי-סימפתי. קנדי אמר לעצמו מתך התרגשות רבה: "איך יכולתי לסטות מן היסוד? כל חיי ידעתי כי אין לסמוך על המומחים; כיצד נסכלתי והרשיתי להם לקבוע את הדרך?". בשבילנו, כשלון כזה כפי שהיה במפרץ ההוא איננו אפשרי כלל. אמריקה יכולה היתה לעבור עליו; בשבילנו ענין של קיום הוא. לא נוכל לסמוך על המומחים האומרים לנו: מאזן הכוחות לא הופרע. אנחנו יודעים כי בעניני נשק, כמות מסויימת יוצרת איכות חדשה. כך הדבר גם בנשק קונבנציונלי וגם בנשק הקרוי בלתי-שיגרתי.

ובעוברי לנשק מן הסוג השני רציתי לשאול את ראש הממשלה, מדוע לא שמענו היום אפילו מלה אחת על הטילים במצרים אשר מדענים גרמניים יצרו אותם ומוסיפים לעזור בפיתוחם ובהצבתם? את ה"טרנספורמציה" עשיתם. המערכה הופסקה. המדענים הגרמניים יושבים בהליופוליס. שני פרופסורים עזבו את מצרים עשרות ומאות מומחים וטכנאים - אולי גם בתוספת אחרים - מוסיפים לספק לנאצר את הנשק הקטלני הזה. מדוע לא שמענו אף מלה אחת מפי מרכיבה וראשה של ממשלה חדשה בישראל, נוכח סכנה זו הגוברת והולכת, כלפי הארץ האחראית לכך, שהם מוסיפים להימצא במצרים?

ביום שישי האחרון, חברי הכנסת הנכבדים, פרסם ג'ון פיני ב"ניו יורק טיימס" סיפור על הטילים במזרח התיכון. הוא ערבב בסיפורו את צרפת. דוברה של ממשלת צרפת מסר בענין זה הודעה מוסכמת. לנו אין מה להוסיף עליה. אולם חובתי האזרחית היא להביא לידיעת הכנסת ולידיעת האומה כולה את הפיסקה הבאה מסיפורו של ג'ון פיני: "שירות המודיעין האמריקני סובר כי על יסוד הנסיונות המצריים בשימוש בגז מרעיל במלחמת האזרחים בתימן, עלולה מצרים לצייד את הטילים שלה במיכלי גז. מבחינה פסיכולוגית הם עלולים לשמש נשק אימתני מרשים במירוץ הזיון בין ישראל ומדינות ערב". עלי להוסיף: לא רק מבחינה פסיכולוגית. מבחינה מעשית מאד. ואנחנו לא שמענו היום על הטילים הגרמניים האלה ועל האפשרות המעשית - לאור הידיעה של שירות המודיעין האמריקני - להרכיב עליהם ראשי חץ כימיים, אפילו מלה אחת מפי ראש הממשלה. לעומת זאת, אומר ג'ון פיני כי לדעת משקיפים צבאיים אמריקניים רכישת טילים באליסטיים על ידי שני הצדדים - כלומר: מצרים וישראל - יכולה להביא לידי תוצאה של הרתעה ויציבות, כפי שקרה במירוץ הזיון בין אמריקה ורוסיה. את הדעה הזאת של חוגים צבאיים אמריקניים עלינו לרשום לפנינו. הקושי הוא בזה שלרוסיה ואמריקה גם יחד יש טילים. לנו - אין. למצרים יש. מפני טילים כאלה, גם עם ראשי-חץ כימיים - אין הגנה. עדיין הטיל האנטי-טילי, אפילו במעצמות הגדולות, נמצא בשלב נסיוני. אין איש יכול להעלות על הדעת כי ביכולתנו לפתח אותו בזמן הקרוב. ההגנה היחידה נגד טילים אלה היא בטיל קרקע-קרקע, שהימצאותו בידינו תמנע את הפעלתם של טיליו של נאצר. אני סבור שהמסקנה היא כי מדינת ישראל, שיש לה לא רק הזכות אלא גם החובה לדאוג שיימצא בידיה כל נשק הדרוש לשמירת קיומה כנגד התוקפנות המוצהרת - גם זכאית וגם חייבת לתבוע מארצות הברית של אמריקה, לפי דעת מוסמכת זו של משקיפיה הצבאיים, לספק לה טילי קרקע-קרקע, למען תיווצר אותה הרתעה ויציבות שתמנע את הפעלתו של הנשק הקטלני הזה.

בדברנו על הסכנה של שימוש בנשק קטלני כלפינו - לא נתעלם מסכנה כזאת גם בחלק עולם אחר.

כיהודים וכאנשים - ואין שום הפרדה בין שני המושגים האלה - עלינו להטות אוזן קשבת להצהרה הבאה שנמסרה לפני חודשים אחדים מפי מר שטראוס. הוא אמר: אם גרמניה לא תקבל בזמן הקרוב נשק אטומי לרשותה - עלול באחד הימים לקום היטלר חדש. רבותי חברי הכנסת, את ההודעה הזאת לא מסר אחד החברים בארגון ניאו-נאצי, אלא חבר ממשלה לשעבר ואחד ממנהיגיה של מפלגת השלטון דהיום. ואם הוא מכריז כי מסיבה כלשהי עלול לקום בגרמניה היטלר חדש - הרי יחרד לבו של כל אדם, ובייחוד של כל יהודי. אנו סוברים אחרת. אנו משוכנעים שאם בידי העם הנושא באחריות היסטורית - היחידי בתקופתנו - לביצוע פשע השמדת עם, יינתן נשק להשמדה המונית - או אז עלול לקום היטלר חדש, שילחץ על הכפתור. לא במזרח ולא במערב - כך מאמינים כולנו - לא יימצא איש שתיטרף עליו דעתו וילחץ על הכפתור להשמדת מאות מיליוני אנשים. אבל על פי הנסיון ההיסטורי אפשר לומר שבארץ ההיא, בייחוד לאור הודעתו של שטראוס, עלול לבוא יום כזה. ולכן, אל נאמר: אין הדבר נוגע לנו. נוגע גם נוגע, כאנשים וכיהודים.

בקבענו את העמדה הזאת בלשון ברורה - לא "נוסחתית" - בוודאי נמצא מידה ניכרת של רצון טוב גם באירופה המזרחית וגם באירופה המערבית. או, אם אנקוט ניסוח משל נשיא צרפת, מן החוף של האוקיינוס האטלנטי ועד לאורל תבין אירופה כולה את העמדה האנושית והיהודית הזאת, והיא גם תמצא הד בקרב דעת-הקהל הנאורה בארצות-הברית של אמריקה ובחלקי עולם שונים. ואנו זקוקים לרצון טוב.

בעוברי לבעיה של היהודים האזרחים בברית-המועצות, עלי לומר מיד שבין הנושא, עליו דיברתי עד עתה, לבין הנושא בו אני עומד לנגוע - אין קשר של סיבה ותוצאה. זה לחוד וזה לחוד. לא היינו מעלים על דעתנו לקבוע יחס של "do ut des" לאמור: אנו נתנגד למתן נשק אטומי ביד גרמניה, וכתמורה להתנגדותנו זו נפנה לברית-המועצות ונבקש ממנה לאפשר ליהודים אזרחיה לבוא לארץ ישראל. לא. עמדתנו נקבעה באורח עקרוני לגבי אותה סכנה.

ועתה נפנה בענין יהודי ברית-המועצות אל ממשלת ברית המועצות, ונאמר לה כדברים הבאים, בלי לנסות להסתירם וללא עקיפת האמת. ברית המועצות הכירה בשני מושגים: "יברייסקאיה נאציונאלנוסט" ו"יברייסקויה גוסודארסטוו" - לאום יהודי ומדינה יהודית. שם התואר המשותף לשני המושגים האלה - הוא הנותן. אנו משוכנעים שברית המועצות לא היתה מכירה במדינה יהודית אלמלא הכירה כי היא נמצאת במולדת ההיסטורית של הלאום היהודי לתבוע מברית המועצות שלכל בן הלאום היהודי הנמצא בה - תינתן האפשרות להתחבר עמו במדינה היהודית, במולדת ההיסטורית של העם היהודי. לכך אנו מצפים אנו מקווים כי לפניה זו יהיה הד. אנו משמיעים אותה לא כדי להקניט ולא כדי להרגיז, אלא מתוך הכרת האמת ההיסטורית, המוסרית, כפי שגם הוכרה על ידי ברית-המועצות.

בפרק השלישי, גברתי היושבת-ראש, אביא את תכנית החקיקה של האופוזיציה הראשית. לו ידענו כי יימצא בכנסת רוב, אחרי שבע-עשרה שנה, לתת לעם חוקה, דבר שהובטח לו על ידי עצם שמה של האסיפה המכוננת היו מומחינו המשפטיים מכינים הצעת חוקה שלמה. אבל אנו יודעים כי לעת-עתה אין בבית הזה רוב למען חקיקת חוקת יסוד שלמה.

אורי אבנרי (העולם הזה - כוח חדש):

רוב המפלגות הבטיחו.

מנחם בגין (גח"ל):

לכן נביא הצעת חוק יסוד משלנו לזכויות האדם והאזרח, על יסוד הצעתו, מימי הכנסת הקודמת, של ידידי המלומד וחברי פרופסור ד"ר קלינגקהופר. היא הוסרה מסדר היום, כי שר המשפטים דאז אמר: אנחנו נביא. לא קויימה הבטחה זו. איננו יכולים לסמוך על חידושה. הן אינו הן, לאו אינו לאו. אנו ניטול את היזמה.

אורי אבנרי (העולם הזה - כוח חדש):

גם אותו שר משפטים איננו.

מנחם בגין (גח"ל):

אנו נשקול הצעת חוק למחיקת המלים בסעיף 10 לחוק המעבר "או מחוצה לה". הממשלה מעלה בתוספת הזאת. לא לכך התכוון המחוקק לפני שבע-עשרה שנה. כדי לשים קץ לאפשרות כזאת של מעילה - אנו נשקול אפשרות של חקיקת חוק, למען יידע העם כולו כי אצלנו יש משטר פרלמנטרי, ומי שנבחר - צריך בכבוד לשבת על אחד הספסלים האלה, בין שהוא חבר ממשלה בין לאו.

אנו נביא הצעת חוק לקביעת ממלא מקום ליושב-ראש הכנסת, ממלא מקום קבוע אשר יקבל תפקידיו כשייבצר מיושב-ראש הכנסת למלא אותם.

נביא הצעת חוק לקביעת ממלא מקום לנשיא המדינה, בנוסף על יושב ראש הכנסת, כאשר ייבצר משניהם, חלילה, מסיבות שונות, למלא תפקידם, למען לא יהיה חלל ריק בנושא הקונסטיטוציוני הזה של המדינה.

אנו נביא הצעת חוק אשר תקבע כי נשיא המדינה הוא ראש כוחותיה המזויינים, והוא - על פי החלטת הממשלה אשר תובא לפניו על ידי שר הבטחון - ממנה את ראש המטה הכללי לצבא הגנה לישראל. אנו עדיין המדינה היחידה בעולם שאין בה הסדר חוקי, לפיו ראש המדינה הוא הראש הטיטולרי של כוחותיה המזויינים.

בקרוב נביא לדיון את הצעת החוק לתיקון חוק לשון הרע. הממשלה כבר יודעת כי חוק לשון הרע לא זיכה אותה בעולם הבא, אבל הוא הביא לכנסת את "העולם הזה". אנו הזהרנוכם מפני סעיפים מסויימים באותו חוק לשון הרע. מיניתם ועדה. שוב פגעתם בכנסת. כאשר דנים על חוק חשוב וממנים ועדה לבדיקה ולחקירה - זהו נוהל יפה. לא דרושה שום פזיזות בחקיקת חוקים. אבל לאחר שהכנסת חוקקה את החוק, - למנות, בלחץ דעת הקהל, ועדה אשר תבדוק אם צדקה הכנסת, ואפילו המדובר הוא ברוב שעמד נגדנו, זה תקדים חמור מאד. מה יוצא? כאילו הוועדה שמינה ראש הממשלה היא בבחינת בורר בין המיעוט ובין הרוב, בין המיעוט שצדק לאור מימצאיה של הוועדה לבין הרוב שטעה. אבל אנו, אפילו היינו הצודקים, איננו רוצים בבוררות כזאת, כי הכנסת היא הריבונית. קראתם את דין-וחשבון ועדת ויתקון, ובשלושה סעיפים עקריים הוא הזדהה לחלוטין עם עמדת האופוזיציה: לא להבדיל בין עתון יומי לבין עתון לא-יומי; להעמיד את אחריותו של המדפיס על אותו יסוד של אחריות המפיץ; למחוק את המלים "ובלבד שהפרסום לא חרג מתחום הדרוש לאותו ענין" - בסעיף המדבר על הגנת אמת הפרסום. מדוע לא שמעתם בקולנו? אנו, אפוא, נביא את הצעת החוק לתיקון חוק לשון הרע, הרע, כדי להיטיבו.

אנו נביא הצעה לחקיקת חוק בטחון פנימי. ראש הממשלה הבטיח לבטל תוך שנה את מנגנון הממשל הצבאי, והוא טען להצדקת נבואתו. מילא, יהיה לנו נביא בימינו. אבל אני רוצה להזכיר לבית כי במשך שנים טעננו כי מנגנון הממשל הצבאי אינו דרוש עוד לבטחון האומה, ואתם בחריפות בלתי-משוערת שללתם את העמדה הזאת. טוב שהוצדקה עמדתנו, אבל אנו מעולם לא טעננו כי אפשר להשאיר חלל ריק מבחינת הבטחון הלאומי. אם אתם עומדים לבטל את מנגנון הממשל הצבאי, מדוע צריך להשאיר על כנן את תקנות החירום של שנת 1945, עליהן החליטה הכנסת כי הן עומדים בניגוד ליסודותיה של מדינה דמוקרטית?

את שר המשפטים החדש אנו נברך לאחר שימסור הצהרת אמונים, אבל אני רוצה להזכיר לו כי ביום מסוים הוא טען ש"תקנות חירום כאלה" - אני מתחלחל לחזור על דבריו, אבל למען הענין הציבורי אעשה זאת - "לא היו אפילו בגרמניה הנאצית". אני מקווה ששר המשפטים לא שכח את דבריו ההם והוא יצטרף לעמדה שצריך לחוקק חוק בטחון במקום אותם חוקי חירום נוראים של שנת 1945. אין צורך להנציח אותם ואפשר לחוקק חוק הוגן אשר יתן לנו בטחון פנימי במדינה מוקפת אויבים, לה בטחון לאומי פנימי כזה דרוש.

היו"ר ד. נצר:

הציטוט שהבאת בשם מר שפירא, האם אתה אחראי לו?

מנחם בגין (גח"ל):

בוודאי. גברתי היושבת-ראש, אנו יושבים בכנסת זמן רב כל-כך והגברת צריכה לדעת שלא הרשיתי לעצמי מעולם להביא ציטטה לא-נכונה. זה ניתן לבדיקה.

היו"ר ד. נצר:

אדוני אחראי לציטטה הזאת?

מנחם בגין (גח"ל):

בוודאי אני אחראי. למען הקל על מצפונה אני רוצה לומר שהדברים האלה נאמרו בבית-דין בריטי. אבל אינני חושב שאפשר למחוק אותם ואת זכרם במדינת ישראל. להיפך, אני חושב שמחובתנו לתת דעתנו על הגדרה כזאת. אבל זאת ציטטה ואני מקבל על עצמי את מלוא האחריות לחזרה עליה.

אנו נביא הצעת חוק בענין סכסוכי עבודה. איננו יכולים להבין מדוע הסוציאליסטים בבית הזה מתנגדים לתיווך חובה בסכסוכי עבודה או לבוררות חובה בשירותים החיוניים. המעסיק העיקרי הלא הוא הציבורי, הממשלתי, ההסתדרותי. בדרך כלל כל שביתה נגמרת בפשרה. כלל גדול בעולם. הבעיה האנושית היא מדוע אין לחפש את הפשרה לפני השביתה או ההשבתה. אם המעסיק בעיקרו הוא ציבורי, מדוע בינו לבין המועסקים על ידו אי אפשר מראש לחפש את הפשרה? - למען קידום משקנו, למען האינטרס המשותף של כל שכבות האומה.

אני מבין כי לאחר התפטרותו של חבר-הכנסת קול מן הכנסת וצירופו לממשלה, יש לנו מצב כזה: מבחינת הליברלים העצמאיים בשטח החברתי-כלכלי, הקול - קול קול, והיד - מחזיקה עלה תאנה קטן מאד, לא סוציאליסטי, לממשלה הזאת. לכן, אינם יכולים להציע הצעת חוק כזאת. אנו נביא אותה, כי הדבר דרוש לאומה כולה ולא רק לאלה שאנו מתכבדים לייצגם.

אנו נביא הצעת חוק להנהגת ביטוח בריאות ממלכתי, לא באמצעות קופות-החולים הקיימות. כל הכבוד לכולן, גם לנו יש קופות-חולים המשרתות את הציבור בנאמנות רבה.

מנחם כהן (המערך):

אתה אומר בדיוק אותו דבר.

מנחם בגין (גח"ל):

חבר-הכנסת כהן, אני חושב שעכשיו באמת "תפסת" אותי. אבל למזלי יושב כאן ידידי אליעזר שוסטק, והוא יאשר דברי הבאים: "משיקום ביטוח בריאות ממלכתי, אנו נוותר על קופת-חולים נפרדת משלנו". את ההצהרה הזאת צריך למסור נציג כל ארגון המחזיק קופת-חולים נפרדת. ואז יקום ביטוח בריאות ממלכתי כפי שהוא קיים בכל מדינה דמוקרטית מתקדמת.

מאיר יערי (מפ"ם):

הא אתה חבר בשתי קופות-חולים?

מנחם בגין (גח"ל):

האם אני נראה לך חולה כל כך, שאני צריך להיות חבר בשתי קופות-חולים? אני חבר בקופת-חולים אחת, ואני מתגאה בה ובשירותיה. אני חוזר ואומר, מר יערי: לטובת העם כולו ולטובת הפועלים הוא שיהיה שירות בריאות ממלכתי אחד לכולנו, ללא הבדל השקפה וארגון. לא ברור לי, מדוע אנשים הדוגלים בקידמה מתנגדים לדבר כזה, הקיים בכל מדינה מתקדמת.

גברתי היושבת-ראש, לנו, על סמך שנות שירות רבות, למותר לומר, כי אם הממשלה הזאת, כפי הורכבה והתייצבה לפנינו, תעשה מעשה טוב - נשבח אותו, ועל מעשיה הרעים - אם לא נצליח למנוע אותם על אף מאמצינו - נתריע קבל עם ועדה. אלא שהחשש כי תהא זו חובתנו לגנות עולה על התקווה כי תהא זו זכותנו לשבח.

חבר כנסת נכבד אמר, כי המשטר הקיים הוא מושחת ומטומטם. זאת ציטטה, גברתי היושבת-ראש...

היו"ר ד. נצר:

אני מודה על האזהרה.

מנחם בגין (גח"ל):

אני מסתייג מהודעה זו. אינני חושב שהמשטר הזה הוא מטומטם.

השאלה המכרעת היא אם הממשלה הזאת מסוגלת לפתור את בעיותינו. אנחנו משוכנעים שהיא לא תהיה מסוגלת. צר לי על כך. הידיים המונחות על ההגה רבות הן, וכל זוג ידיים מושך לכיוון שונה. לכן יהיה עלינו, בתוקף המנדט שניתן לנו, לעמוד על המשמר. נעשה כמיטב יכולתנו, לא רק למען שולחינו, אלא למען העם כולו, כי מושא דאגתנו וחרדתנו היא בית חיינו לנו ולבנינו.