היו"ר א. תלמי:

אנחנו עוברים עכשיו להצעות לסדר-היום. רשות הדיבור לחבר-הכנסת בגין, להצעה לסדר-היום בדבר מועצת הבטחון ובטחון ישראל.

מנחם בגין (גח"ל):

גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה. החלטת מועצת הבטחון מיום ה- 23 בנובמבר, על הקדמתה ועל ארבעה סעיפי הגינוי שבה, ראויה לדחיה מוחלטת לא רק על ידי מדינת ישראל מכוח עצמאותה וריבונותה, אלא על ידי כל אדם בן-חורין המאמין כי המושג האנושי המופשט צדק מוצא את ביטויו המעשי הראשון בהתנגדות לעוול, ועל ידי כל אומה חפצת-חיים שסבלה או עלולה אי-פעם לסבול מתוקפנות.

יספיק לנו להשוות את שני המסמכים הרשמיים, את ההחלטה שהזכרתיה ואת הצעת ההחלטה של חמש מדינות, שנתמכה על ידי עשר חברות במועצת הבטחון, בעקבות תלונתה של מדינת ישראל נגד סוריה, כדי לדעת לאיזו דרגה של איפה ואיפה יכול לרדת מוסד בין-לאומי שחבריו - מתוך שיקולים שלהם - מקבלים החלטות מסויימות.

אנחנו הבאנו תלונה כנגד סוריה בגלל מעשים שהיה בהם כדי לסכן נפשותיהם של אנשים, נשים ותינוקות; בגלל ריסוק איברים של בנינו; בגלל התנקשויות, מיקושים ורצח. ומועצת הבטחון, בתמיכת עשר מתוך חברותיה, "הזמינה" את סוריה "לחזק את האמצעים" כנגד פעולות שיש בהן הפרת הסכם שביתת הנשק. משמע, שמועצת הבטחון, על עשרת החברות התומכות בתלונתנו, מקבלת את הגירסה כאילו סוריה נקטה באמצעים נגד פעולות אלו, אבל היא חייבת "לחזק" אותם.

כאשר הממלכה הקרויה ירדן הביאה תלונתה נגד ישראל על פעולה להגנה עצמית, החליטה מועצת הבטחון לגנות את מדינתנו ואף להשמיע באוזניה איום. נניח, גברתי היושבת-ראש, שהעם הזה רב-הניסיון אינו מוצא בלבו אומץ-לב אזרחי, שהוא לעתים לא פחות ולפעמים אפילו יותר מכריע מאומץ-לב צבאי, כדי לדחות את ההחלטה הזאת של מועצת הבטחון, הוא מרכין את ראשו ונכנע לאות הכתובה ולרוח הרעה שבה - מה היתה התוצאה? מסביבנו ארגוני התנקשות, מיקוש ורצח, הנתמכים על ידי מדינות המקיימות על פי רצונן והכרזותיהן מצב מלחמה עם מדינת ישראל. הארגונים האלה, בתמיכת המדינות העומדות מאחוריהן, מבטיחים לנו יום יום שמעשי החדירה, ההתנקשות, הפציעה והרצח יימשכו.

אם אנחנו מגישים תלונה נגד המדינות שמהן באים החבלנים והמתנקשים האלה, קוראת מועצת הבטחון "לחיזוק האמצעים", ואפילו החלטה מעין זו אינה מתקבלת, משום שמוטל עליה וטו סובייטי קבוע, חוזר ונשנה. אם אנחנו מפעילים את זכותנו להגנה עצמית, באה על כך תלונה בפני מועצת הבטחון ואנחנו קוראים על החלטת גינוי. יוצא אפוא שהקריאה ממועצת הבטחון היא כפולה: אנשי "אל-פתח", אתם תוכלו להמשיך להתנקש, להרוג ולפצוע; ואתם היהודים - מותו.

התוצאה, שאין כמותה בתולדות העמים וביחסי העמים, היתה, שארגון האומות המאוחדות היה שופך את חסותו על תוקפנות ומונע הגנה לאומית עצמית.

איך מפרשים את הזכות להגנה לאומית עצמית אלו מן המדינות העיקריות שהרימו ידן נגד ישראל לאחר שהפעילה את הזכות הזאת? אין מצב מלחמה בין ארצות-הברית של אמריקה לבין וייטנאם הצפונית. האמריקאים טוענים שיש להם זכות להפציץ מדי יום ביומו את נתיב הוצ'ימין ואת מסילות-הברזל ואת מאגרי הדלק אף בפרברי האנוי, משום מה? הן אין מלחמה בין שתי המדינות האלה? האמריקאים משיבים לטענה זו בדברים הבאים: אנחנו משתמשים בזכותנו להגנה לאומית עצמית. ממשלת וייטנאם הדרומית מותקפת; היא הזמינה אותנו לעזור לה להגן על עצמה מפני תוקפנות, ואילו מוויטנאם הצפונית באים אנשים העוזרים לאלה הנלחמים בשורות הוויטקונג בכוחות וייטנאם הדרומית ובבעלי בריתה האמריקאים. על ידי הפצצת הבסיסים שמהם באים התומכים בוויטקונג אנחנו מגינים על הצבא האמריקאי המותקף ועל בעל בריתה של אמריקה המותקף אף הוא. - כך האמריקאים. ואיך הרוסים? - משהופל מטוס הריגול "יו 2" מעל סברדלובסק, נשלחה איגרת ממוסקבה לאנקרה ושתי מדינות סקנדינביה, בה נאמר כי "אם יישנו מקרים דומים ומשדות התעופה של מדינותיכם ימריאו אווירוני ריגול אמריקאיים, אנו הרוסים שומרים לעצמנו את הזכות לתקוף את שדות התעופה שלכם, למען לא יישנו עוד מקרי ריגול כאלה, בתוקף זכותנו להגן על שטח ריבוני של ברית המועצות".

ואיך האנגלים? - הם הפציצו בסיסים בתימן. אין מלחמה בין הממלכה המאוחדת לבין חלק כלשהו של תימן. אבל האנגלים טענו, שמאחד משטחי תימן באו אנשים שתקפו שטח חסות בריטי בסביבות עדן, ומשום כך יש להם הזכות להגן על עצמם על ידי הפצצת בסיסים בתימן.

לא עלינו להשיב אם הפירושים האמריקאיים, האנגליים והרוסיים לזכות להגנה לאומית עצמית הם מדוייקים או רחבים. אבל אלה שהרימו ידם נגד ישראל, משום שהפעילה את זכותה להגנה לאומית עצמית - אחרי שנהרגו אזרחיה ונשפך דמם - חייבים לשאול את עצמם ולהשיב בפני דעת הקהל העולמית איך הם מפרשים את הזכות המקודשת של הגנה לאומית עצמית.

אם אנו נדרשים, גברתי היושבת-ראש, לעמוד בפני מצב שבו יתן האו"ם מעין חסינות לתוקפנים, ויאסור מתוך הגנה עצמית לאומית לתקוף את התוקפן - עלינו לתת תשובה ברורה; עלינו לומר לכל העמים, הגדולים והקטנים, הקרובים והרחוקים, האויבים והידידים, המסייעים והעוינים, את הדברים בפשטותם: בדור זה, בו נסחבו מיליוני יהודים להרג, בעוד העולם כולו, המזוין והלוחם, במערב במזרח, מחריש, ממאן להציל, ומסרב אפילו לתקוף את מיתקני ההשמדה, - בדור זה לא נשלים בשום פנים ובשום תנאי עם מצב בו יהודי דמו יישפך ולשופכיו תינתן חסינות. במשך אלף ושמונה מאות שנה, על אדמות נכר, בגלל חוסר מולדת ופירוק נשק מוחלט, אפשר היה לשפוך דם יהודי מתוך מתן חסינות ובטחון לשופכיו. לא עוד! הימים ההם לא ישובו עוד לעולם. זו איננה אדמת נכר. זו מולדתנו. מאז שבנו ודבקנו בארץ אבותינו והרימונו - לא בחסד אלא בזכות - את נס העצמאות הממלכתית, לא נרשה עוד בשום תנאי שפיכות דמים חד-צדדית, פגיעה בריבונותנו הממלכתית והרג בנינו. משום כך החלטת מועצת הבטחון המגנה את ישראל, מ- 23 בנובמבר שנה זו - אין לה בעינינו שום תוקף מוסרי, ולא יהיה לה גם שום תוקף מעשי.

לאחר דברים אלה, גברתי היושבת-ראש, אינני פטור מלבקש את הממשלה לחפש את דרכיה היא. לאחר המבצע, שפירושו איננו התקפה, לא נקם, לא תגמול ולא שן תחת שן, ולא "פנקס פתוח" - כל הדיבורים האלה הם חסרי שחר ופוגעים בכבודנו - אלא בכל הפשטות: הפעלת זכותנו להגנה לאומית עצמית מוכרת במשפט הבין-לאומי, החלו רינונים והשגות: - והם באו דווקא מקרב תומכי הממשלה - על מה שנקרא היקף רחב מדי ושימוש בכוח מופרז. עלינו לדחות השגות אלו. אין לישראל שום סיבה להתנצל על מבצע זה. יתנצלו התוקפנים על הרג ורצח ושפיכת דמם של גברים, נשים ותינוקות. באשר לשימוש בכוח, סבורני שאבטא דעתם, אם לא של כל חברי הכנסת, הרי של רובם המכריע, שאם אנו מחליטים - ותהא הממשלה אשר תהא - לשלוח בנינו אל מול פני האויב, הדאגה הראשונה והמכרעת חייבת להיות שהם ישובו בשלום הביתה. דווקא לאור התפתחות הקרב מעבר לקו שביתת הנשק נוכחנו לדעת, שאילמלא עמדו לרשות יחידתנו הצבאית הטנקים שעמדו לרשותה, היתה חוזרת חלילה הביתה עם עשרות הרוגים ופצועים. הטענה מבית, שצבאנו השתמש בעודף של כוח, מוטב היה שלא תישמע.

אולם בעקבות רינונים אלה קם שר החוץ ואף השמיע דברי התנצלות. על שום מה? קראתי ששר החוץ הנכבד אמר לעתון אנגלי כי "האבידות בחיי אדם היו למעלה מהמתוכנן". אינני מביא את הכותרת שהופיעה בעתון מעל השיח של שר החוץ: "ישראל מודה - התוקפנות הרחיקה לכת". שר החוץ איננו אחראי לכותרת. אבל הוא אחראי לדברים שאמר, ואם לא הכחיש אותם, בוודאי שהוא נושא באחריות. רציתי לשאול אותך, אדוני שר החוץ, מה פירוש המלים "האבידות בחיי אדם היו למעלה מהמתוכנן"? האם תכננה הממשלה אבידות בנפש והן היו "מעל המתוכנן"? אני חושב שדברים אלה ראויים לגינוי פרלמנטרי חריף, ולא אהסס להשמיע אותו. ההתנצלות היא מיותרת ופוגעת כאחת. הצער על אבידות בנפש, ללא הבדל לאום, תמיד יהיה בלבנו. הוא לא נולד היום. במסורת העברית בוטא צער זה מקדמת דנא על ידי המדרש: "מעשי ידי טובעים בים - ואתם אומרים שירה"? אבל מדוע עלינו להשמיע באוזני העולם הודעות: "האבידות בחיי אדם היו למעלה מן המתוכנן"? אין זה סוף פסוק, גברתי היושבת-ראש. המבצע הצבאי היה מוצלח והיה, בתור כזה, בבחינת הפעלת זכות להגנה עצמית. אבל מדיניות הממשלה לפניו ואחריו היתה כושלת ומכשילה בתכלית.

במשך חודשים דיברה הממשלה על מדינה ערבית אחת ויחידה - סוריה. המתנכלים והמתנקשים הגיעו עד רוממה, לא עוד לפרברי ירושלים אלא תוך עיר הבירה, ושמו פצצות מתחת לדירות, ובהן אנשים, נשים, ילדים ותינוקות בעריסותיהם, ואך בנס לא נשפך דמם. אמרה הממשלה: סוריה אחראית. מדמשק - עד רוממה? היו מיקושים לאורך קו שביתת הנשק עם הממלכה הקרויה ירדן; אמרה הממשלה: סוריה אחראית. בצפון - בוודאי סוריה אחראית. כל התלונות היו נגד סוריה.

אחר כל אלה אנחנו הולמים בשטח שבממלכה הקרויה ירדן. אין, אפוא, להתפלא, שרבים, בעולם כולו, לא הבינו ואינם מבינים עד היום ושואלים: הרי הלנתם כל כך הרבה על סוריה, ואילו ביחס לירדן אמרתם למעשה רק דברי זיכוי? במשפט מוסגר אמנם הושמעה הטענה שנראה כל מדינה שממנה באים החבלנים כאחראית, אבל זה היה במשפט מוסגר, ואילו האחריות והאשמה הוטלו על סוריה ועליה בלבד - והדבר נאמר גם באורח רשמי, שאנחנו יודעים ששלטונות רבת עמון מצדם עושים כדי למנוע את ההתקפות על ישראל - באים אפוא אנשים שבמועצת הבטחון ובעתונות הבין-לאומית המסתמכים על דברי דוברינו ומציגים את סימן-השאלה הגדול.

אינני רוצה ליצור אי-הבנה, גברתי היושבת-ראש. אינני בא לטעון שהמבצע כלפי הממלכה הקרויה ירדן היה בלתי-מוצדק. הוא היה מוצדק. מן השטח הזה באים התוקפנים. אפילו באותו הסכם של שביתת נשק כתוב, שכל מדינה תהיה אחראית לא רק לצבאות הסדירים, אלא גם לכוחות הבלתי-סדירים שיבואו משטחה להפר את ההסכם. אבל זאת צריך היה לומר, זאת צריך היה להסביר.

הגשנו את התלונה נגד סוריה בלבד, לא נגד המדינה שמשטחה באו רוב ההתקפות. נתנו למדינה הזאת מעין אליבי מוסרי. בהסברתנו הרשמית הכשלנו את המבצע של הפעלת זכות להגנה עצמית. זכות מוצדקת כשלעצמה. זו אשמת הממשלה. בשום פנים ואופן לא נוכל לשחרר אותה ממנה. אנחנו מקווים שהיא תלמד לקח ולא תתן עוד לשום אויב שום אליבי.

אבל עיקר העיקרים, גברתי היושבת-ראש, וזו מטרת הצעתנו הראשונה, שהכנסת לא תשאיר שום ספק בעיני עמנו ובעיני עמים אחרים, שזכותנו להגנה עצמית, גם על ידי התקפה על התוקפן, עומדת לנו כפי שהיא עומדת לכל עם, גדול כקטן. זוהי זכות מוחלטת ואינה ניתנת לערעור על ידי שום החלטות גינוי.