אדוני היושב-ראש. הנושא הוא צדק. ביום 16 ביוני 1933, על שפת ימה של תל-אביב, נפל שדוד מכדורי המרצחים חיים ארלוזורוב, אחד ממנהיגיה הצעירים והמוכשרים של האומה. על הרצח - מה אומר ומה אוסיף לאחר שאביא משפט אחד ממאמרו האדיר, ההיסטורי של מורי ורבי, "בקרירות ובאיתנות", שנכתב על-ידי זאב ז'בוטינסקי בעצם הימים הנוראים ההם. אלה הם דבריו: "יחד עם חברי ותלמידי הנני מצהיר: יהיו לשנינה וקללה הרצח והרוצח הארור". אין להוסיף.

ב- 18 ביוני 1933 נפגשו, זו הפעם הראשונה בחייהם שני אנשים. האחד היה קצין משטרה. השני - אסיר כבול. ויאמר הראשון: רוצח, למה עשית זאת? וישיב לו: חף מפשע אנוכי.

מקץ 22 שנים הופיע קצין המשטרה ההוא - ששמו בישראל הוא ארזי, איש "הגנה" ותיק, - ועל יסוד מסמכים שהחזיק בידו ועובדות שהיו ידועות לו אמר בפני עם ועדה: אברהם סטבסקי - זהו שמו של האסיר הכבול - היה חף מכל פשע. על גילוי זה, כלום אנו יכולים לעבור לסדר-היום, כלום אנו יכולים להסתפק בו?

יש אומרים: ד"ר אחימאיר, צבי רוזנבלט, אברהם סטבסקי - כולם שוחררו בבית-דין בריטי; מה לנו כי נעסוק בפרשה ההיא? אביא לפני הכנסת מסמך מסויים. זו לשונו:

"רוזנבלט וסטבסקי שפוטרו מכל עונש מחוסר עדות מסייעת, כדרישת החוק הארץ-ישראלי, הוכרו גם במשפט העליון כרוצחיו של ארלוזורוב. פסק-דין המשחרר מעונש את הרוצחים מאשר שנית את ההאשמות הקשות ביותר נגדם".
על החתום: מפלגת פועלי ארץ ישראל - המרכז.

אני מסתכל שמאלה, אני מביט נכוחה, ואני יודע באיזו מידה כבודה של מדינת ישראל וכבודם של ראשיה מעורבים בפרשה הזאת. אנו יודעים מי חתום על הכרוז ההוא ומי אחראי לו מבחינה מוסרית. דור שלום חונך עליו.

יש טוענים: אמנם עודם בחיים העדים, אבל המסמכים אינם, כי הושמדו. יכול אני למסור לכנסת, כי ממקור שאינני יכול לחשוב עליו אלא כמהימן ביותר כל עוד לא הוכח ההפך, קיבלתי ידיעה, לפיה העתקי המסמכים הרשמיים במשפט סטבסקי נמצאים ברשותו הפרטית של הקצין התובע במשפט ההוא, המכהן כיום כשר המשטרה בישראל.

יש משיגים: עבר זמן רב מן הימים ההם, מה כי נשוב לעבר? רבותי, הצדק הוא קטגוריה מוחלטת, הוא פועל מחוץ, מעבר, מעל לזמן.

משפט דרייפוס

צאו וראו כיצד נהג עם נכרי כלפי יהודי בבעיה דומה: ביום 23 בדצמבר 1894 נדון אלפרד דרייפוס למאסר עולם על בגידה וריגול. במארס 1896 גילה קולונל פיקארד הטוב את המכתב הקרוי "פטי-בלה" לאסתרהאזי; ב- 1898 פירסם אמיל זולא את ה"ז'אקיז" נגד ממשלתו ונגד צבאו למען עמו וכבוד ארצו, בשם הצדק. ביום 9 בספטמבר 1899 ניתן פסק-דין במשפט השני בענין דרייפוס והוא נידון לעשר שנות מאסר. עשרה ימים לאחר מכן קיבל חנינה מידי נשיא צרפת; אבל שוחרי הצדק לא נחו, כי האמת אינה מקבלת חנינות, האמת מנצחת. ב- 1903 שוב נשמעה הדרישה למשפט נוסף, וב- 1906 ניצחה האמת ופסק-הדין בוטל לחלוטין. שתים-עשרה שנה חלפו מאז נידון אלפרד דרייפוס, ועם נכרי לא נח עד אשר צדקתו יצאה לאור השמש.

צדק צדק תרדוף

אני פונה לכל חברי הסיעות הדתיות, על אף הלחץ בו עמדו ביממה האחרונה, ואני קורא להם: זכרו, רבותי, לא רק את הצו העליון "צדק צדק תרדוף", אלא גם את יסודי מלחמתו של רבנו הגדול הרב קוק זצ"ל ואת הודעתו המזעזעת: "מוכן אני להישבע על ספר תורה בליל כל נדרי, כי רבי אברהם סטבסקי נקי וחף מכל פשע".

אני פונה אל חברי מפ"ם: חברכם נחטף, נתפס, עונה, הודה - לא הודה אלא הודה - שוחרר. ואתם אומרים, השחרור אינו מספיק. אנו דורשים צדק! שערו בנפשכם: יש אמה אחת לצדק או אמותיים, אמת אחת או אמיתותיים?

אני פונה אל חברי מפא"י: היה איש בישראל ושמו טוביאסקי. שלושה קצינים גבוהים בצבאנו דנוהו למיתה. אלמנתו תבעה טיהור שמו אחרי מותו. בקשתה ניתנה לה, ושמו טוהר. רגשותיה של אלמנה קדושים הם, ומה על קדושת הרגשות של אם שכולה, אבלה? זעקתה החרישית: "אני דורשת כי שמו של בני הנרצח יטוהר לחלוטין, וייוודע בכל העם כולו כי הוא לא היה רוצח אלא בן נאמן לעמו ולארצו" - זעקה זו לא תגיע לאזניכם, לא תחדור ללבותיכם?

אני פונה אל כל חברי הבית לסיעותיהם, על השקפותיהם; אני פונה אליהם כיהודי אל יהודים, כבן הדור שאולי לא היה כפגיעה באדם חי, ובן-זוגו של אותו אדם או שארו הקרוב ליתמות, לשכול, לרשע, לזדון, מחד גיסא, ולגדולה, לקדושה, להקרבה, לגבורה ולהתעלות מאידך גיסא - אל בני הדור הזה, בטרם נרד כולנו מעל הבמה, ילדינו יבואו במקומנו, ואנו כולנו ניתן דין-וחשבון לפני דיין דייני הדיינים: תנו יד להקמת ועדת השופטים הזאת, למען האמת, למען גילויה ולמען עילויה!

עשו זאת לא למעננו. לנו האמת ידועה, ואנו מתגאים בכך, כי משחר נעורינו ידענוה, גם נשאנוה. עשו זאת למענכם ולמען ילדיכם, שהם מבחינת אהבת-עם כילדינו. עשו זאת בעיקר למען הענין שהוא המופשט ביותר והממשי ביותר, הפשוט ביותר והנעלה והעמוק ביותר - זה הענין שבשמו עלו אבותינו למוקד, שלמענו נשפך דמנו כמים מדור לדור:

זה הענין הנותן טעם לחיינו, קדושה למאמצינו, גדולה לשאיפתנו - שמו: צדק!