ספר ברוך

כתובים אחרונים

תרגם מיוונית: יצחק זעקיל פרענקיל

ווארשא 1885



הקדמה

ספר ברוך - ספר חיצוני, אפוקריפי יווני, המיוחס לברוך בן נריה.

בסוף המאה ה- 19 תורגם החלק השני מספר ברוך עם עוד ספרים חיצונים מיוונית לעברית ע"י יצחק זעקיל פרענקיל בשם "כתובים אחרונים". שלמה פלעסנער חירגם את שני החלקים בספרו "נוזלים מן לבנון", ברלין 1833.
במהדורה זו הוספנו כותרות לנושאים שבספר. הכותרות מובאות בסוגריים מרובעים.

פרטים על ספר ברוך באינצקלופדיה יהודית דעת

לקריאת ספר ברוך בתרגומו של פלסנר - לחץ כאן

תוכן המאמר:

פרק א

[תגובות הגולים לספרו של ברוך]
[וידויים של השרידים בירושלים]
פרק ב

[וידויים של גולי בבל]
פרק ג

[שבח לחכמה שבתורה]
פרק ד

[ירושלים מבכה ומנחמת את גולי בבל]
[ה' מנחם את ירושלים]
פרק ה



פרק א


[תגובות הגולים לספרו של ברוך]
[א] אלה דברי הספר אשר כתב ברוך בן-נריה בן-מחסיה בן-צדקיהו בן-חלקיהו בעיר בבל: [ב] בשנה החמישית בשבעה לחודש עת לכדו הכשדים את-ירושלים וישרפה באש: [ג] ויקרא ברוך את-הספר הזה באזני יכניה בן-יהויקים מלך יהודה ובאזני הקהל אשר התאספו את : [ד] וישמעו אתו גם השרים ובני-המלכים והכוהנים למגדול ועד-קטן היושבים בבבל על נהר זוד: [ה] וכל-העם בכו בכי-גדול ויצומו ויתפללו אל-ה' : [ו] ויתנדבו כל- איש אשר מצאה ידו נדבה לה' לשלחה ירושלימה אל-יהויקים בן-חלקיהו בן-שלום הכהן ואל-הכוהנים והעם אשר נשארו אתו בירושלים: [ז] וישלח גם את-כלי-השרת לעבודת בית-ה' אשר נתנו-לו ואשר לקחו מן-ההיכל בעשירי לחדש סיון אשר התנדב צדקיהו בן-יאשיהו מלך יהודה: [ח] אחרי הגלות נבוכדנצר מלך בבל את-יכניה ואת-שרי הגולה ואת אילי הארץ וכל-העם מירושלים ויוליכם בבלה: [ט] ויכתבו להם את-הדברים האלה:
[י] הנה אנחנו שלחים לכם כסף וקניתם בו עלות ואשמים וקטורת ומנחה להקריבם על-מזבח ה' אלוהינו: [יא] והתחננו בעד חיי נבוכדנצר מלך בבל ובלשצר בנו למען יאריכון ימיהם כימי השמים על-הארץ: [יב] וה' יגדיל כחנו ויאיר עינינו לחיות בצל נבוכדנצר מלך בבל ובלשצר בנו ועבדנו אתם כל ימי חיינו ומצאנו חן בעיניהם:[יג] התפללו גם אל-ה' אלוהים בעדנו כי חטאנו-לו וחמתו לא-סרה ממנו עד-היום : [יד] קראו בספר הזה כי שלחנוהו אליכם למען תקראו-בו בשבתות ובמועדי השנה :
[וידויים של השרידים בירושלים]
[טו] ואמרו לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים: [טז] גם ליושבי יהודה וירושלים גם למלכינו ושרינו וגם לכוהנינו ולנביאינו: [יז] יען כי חטאנו-לו ולא הקשבנו לקולו לשמור את-מצוותיו וחוקותיו אשר ציוה אתנו: [יח] כי למן-היום אשר-הוציא את-אבותינו ממצרים עד היום הזה ממרים היינו עם ה' ומרינו את פיהו: [יט] על-כן מצאנו כל-האלות והקללות הכתובות בספר תורת ה' על-ידי משה עבדו: [כ] כי הוציא ה' את-אבותינו ממצרים לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש ואנחנו לא שמענו בקולו ובקול הנביאים אשר-שלח לנו: [כא] כי כל-איש הלך בשרירות לבו הערל ויעבד אלוהים אחרים וייעש הרע בעיני ה' להכעיסו:

פרק ב
[א] ויקם ה' את-דברו אשר דבר לנו ולשופטינו למלכינו ולשרינו גם לישראל וגם ליהודה: [ב] ויפלא את מכותינו ואת מכות ירושלים אשר כמוהן לא-נהיו תחת כל-השמים: [ג] ככתוב בספר תורת משה ואכלת פרי-בטנך בשר בניך ובנותיך: [ד] ויתן אתנו לעבדים בכל-הממלכות מסביב ולחרפה ולשמצה בגויים אשר הפיצנו-בם: [ה] הן נפלנו בל-נוכל-קום על-חטאתינו ועל-רוע מעללינו נגד ה' כי לא הקשבנו לקולו:
[וידויים של גולי בבל]
[ו] ה' אלוהינו הוא הצדיק ואנחנו ואבותינו נשאים את כלמתנו כיום הזה: [ז] כי נתכה עלינו כל-הרעה אשר דבר ה' לעשות לעמו: [ח] גם לא חלינו את-פני ה' אלוהינו לשוב מעונינו ומיצר לבנו הרע: [ט] וישקוד ה' על-הרעה ויביאה עלינו כי צדיק הוא בכל-דרכיו: [י] ואנחנו לא האזנו למצוותיו ולא שמרנו את-חוקותיו אשר נתן לנו: [יא] ועתה ה' אלוהי ישראל אשר הוצאת את-עמך מארץ מצרים ביד-חזקה ובזרע נטויה ובאותות ובמופתים ותעש לך שם כיום הזה: [יב] חטאנו והרשענו ומרינו את-פיך בכל אשר ציוויתנו: [יג] הסר-נא אפך וחמתך מעלינו כי דלונו מאד בגויים אשר הפיצתנו-בם: [יד] הקשיבה לקול תחנונינו והושיענו למען שמך והמצא לנו חסד בעיני שובינו: [טו] למען ידעו כל-ישבי תבל כי אתה ה' אלוהינו ושמך נקרא על-כל-זרע ישראל עמך: [טז] השקיפה ממעון קודשך וזכר לנו כחסדך: [יז] הטה אוזנך ושמע פקח עיניך וראה כי אין במות זכרך בשאול מי-יודה צדקתך וגבורתך: [יח] אך נפש נענה על-צרתה הולכי שחוח בעיניים כלות ונפש רעבה המה ירוממו צדקתך סלה: [יט] ועתה ה' אלוהינו לא על-צדקת אבותינו ומלכינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על רחמיך הרבים: [כ] כי שפכת חרון אפך וחמתך עלינו כאשר דברת על-ידי-עבדיך הנביאים לאמר: [כא] כה אמר ה' הביאו את-צוואריכם בעל מלך בבל ועבדו אתו ועמו וחיו בארץ אשר הנחלתי לאבותיכם: [כב] ואם לא-תשמעו בקול ה' להיכנע תחת מלך בבל והשבתי מערי יהודה ומחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה: [כג] כי לחרבה תהיה הארץ מאין ישב: [כד] ויען לא שמענו לקולך להיכנע תחת יד מלך בבל הקימות את דברך ביד עבדיך הנביאים להוציא את-עצמות מלכי יהודה ואת-עצמות אבותינו מקבריהם: [כה] ועתה הנם נפוצים ושטוחים לחורב ביום ולקרח בלילה כי-מתו ברעב בחרב ובשביה: [כו] ובחטאות בית-ישראל ויהודה החרבת את-ביתך אשר קראו-בו בשמך הגדול כיום הזה: [כז] ובכל-זאת עשית לנו כרוב רחמיך וחסדך: [כח] כאשר אמרת ביד משה עבדך יום אשר ציווית אותו לכתוב את ספר תורתך לעמך ישראל לאמור: [כט] ואם לא תשמעו בקולי והפצתי אתכם בעמים ונשארתם במתי מעט תחת אשר הייתם ככוכבי השמים לרוב: [ל] ידעתי כי לא-ישמעון לקולי כי עם קשה-ערף הוא אך עוד ישובו מדרכם הרעה בארץ שוביהם: [לא] וידעו כי אני ה' אלוהיהם ונתתי להם לב להבין ואוזניים לשמע: [לב] ויברכו אותי בארץ שביים וזכרו בשמי ולא יקשו עוד את-ערפם וישובו מעונם: [לג] כי זכור יזכרו את אשר-קרה את-אבותם בחטאם לפני ה' : [לד] והשיבותים אל-האדמה אשר נשבעתי לאבותם לאברהם ליצחק וליעקב לרשת אתה והרביתי אתם ולא אמעיטם עוד: [לה] והקימותי להם ברית עולם להיות להם לאלוהים והם יהיו לי לעם ולא אורישם עוד מן-הארץ אשר נתתי להם לנחלה:

פרק ג
[א] לך ה' אלוהי ישראל תשווע נפשנו האומללה שמענו כי-חטאנו-לך כי אל חנון ורחום אתה: [ב] אתה משל לעולמי עד ואנחנו תמנו לגווע: [ג] אנא ה' אלוהי ישראל שמע את-קול דמי ההרוגים הצועקים אליך ואל-תחנת בניהם אשר חטאו-לך ולא-שמעו לקולך ותדבקם הרעה: [ד] אל-תזכור לנו עונות אבותינו אך ידך החזקה זכר ואת-שמך הגדול כי אתה ה' אלוהינו ולך לבדך אנחנו מודים: [ה] הלא נטעת יראתך בלבבנו לברך את-שם קודשך ועתה נודה לך בארץ שבינו ונפשנו תאבל על-פשעי אבותינו: [ו] ראה כי נדחים אנחנו בגולה והיינו לחרפה לאלה ולזוועה בגויים על-חטאת אבותינו אשר סרו מאחרי ה' אלוהיהם:
[שבח לחכמה שבתורה]
[ז] ועתה ישראל שמע תוכחת חיים הט אוזנך וחכם: [ח] הגד-לי בית ישראל על-מה כלתה רוחך באדמת זרים וזקנת בארץ נכריה: [ט] מדוע נטמאת בטמאת מתים ונמשלת עם יורדי בור: [י] על-כי-נטשת מעיני החכמה לו שמרת דרכי ה' ושכנת בטח: [יא] ועתה הקשיבה לדרכי החכמה והתבונה והצדקה ותדע דרך מצא-חיים וברכה שלום ומאור עיניים: [יב] אך איה אפוא זבולה ומי-זה בא בית-אוצרה: [יג] אולי רוזני הגויים המה השלטים על חיתו ארץ: [יד] או המשחקים בצפרי שמים או הצברים כסף וזהב למו: [טו] הבוטחים על-חילם ולא ישבעו וירכשו רכוש ללא-יועיל: [טז] אשר בכסף עמלם ודרכם במחשכים: [יז] כל-אלה ספו תמו למאכל שאול ואחרים כמוהם באו תחתימו: [יח] גם צאצאיהם ראו אור השמש גם-הם חיו עלי-ארץ: [יט] אך דרכי החכמה לא ידעו ובאורחותיה לא הלכו: [כ] גם בניהם אחריהם לא ידעוה וכלמו תעו מנתיבותיה: [כא] לא-נשמע קולה בכנען ועין לא ראתה בתימן: [כב] בני-הגר חפשוה גם רוכלי תימן ומירון כי מעמיקי עצה המה אך לא דרכו בעקבותיה: [כג] מה-גדול מעון אלוהיך ישראל מה-גדול משכן זבולו: [כד] אין חקר למרחבו ואין קץ לגבולו: [כה] רפאים שכנו-בו מלפנים אנשי-קומה וגיבורי-חיל: [כו] ולא בחר ה' במו להורותם מעגלי החכמה: [כז] ובהיפקד אורה ספו באיוולתם: [כח] אולם מי-עלה שמימה ויקחה מי-הורידה מערפלי שחק: [כט] מי-עבר אורחות ימים וימצאה ומי-בחר -בה מחרוץ: [ל] לא ידע אנוש מקומה ולא יתבונן איש בנתיבותיה: [לא] אמנם האחד הידע הכל הוא ידעה בתבונתו: [לב] הוא הכין תבל בל-תמוט וימלאה נפש חיה: [לג] האומר לחרס ויזרח ויסור למשמעתו כי-יקרא: [לד] על משמרותם יאירו הכוכבים וכי-יקרא יאמרו הננו ויזהירו בצחצחות לכבוד יצרם: [לה] הוא אלוהים אלוהינו אין ערוך לו והוא אבי כל-חכמה: [לו] ויתנה ליעקב עבדו ולישראל בחירו: [לז] ותזרח עלי-אדמה ותשכן בין יושביה:


פרק ד

[א] החכמה תמצא בתורת ה' ובמצוותיו כי לעולם הנה: [ב] אשר יעשה אתן האדם וחי בהן וכל-עוזביהן מות ימותון: [ג] שובה שובה יעקב והחזק את-ידך בהן התהלך לאור המאיר לך: [ד] למה תיתן לזר חילך וצפונך לאיש נכרי:

[ירושלים מבכה ומנחמת את גולי בבל]
[ה] אשריך ישראל אשריך כי נגלה לך חפץ ה': [ו] הנחם עם ה' הנחמי שארית ישראל: [ז] נמכרת לזרים אך לא לצמיתות נמסרת לצרים כי הקצפת אלוהיך: [ח] נאצת יוצרך כי זבחת לשעירים: [ט] שכחת אביך זה ילדך ועכרת ירושלים אומנתך התמימה: [י] בראותה חמת אל שפוכה עליך ותייבב במר נפשה ותאמר: [יא] שמעו שמעו שכני ציון חמת אלוהים מלאתי נלאיתי נשוא: [יב] שבית בני ובנותיי ראו עיני אויה-לי ויד-ה' עשתה זאת: [יג] בחדווה וגיל טיפחתים בבכי ונהי שלחתים: [יד] אל תעלוזו כי הייתי לאלמנה וכי עזבוני כלמו אהה שוממה נהייתי על-פשעי ילידי בטני: [טו] ממצות ה' סרו משפטיו לא הכירו לא הלכו בדרכיו וחוקותיו לא שמרו: [טז] באו שכני ציון באו וראו שבית בני ובנותיי ויד ה' עשתה זאת: [יז] גוי מרחוק השליח במו גוי עז-פנים ולא-ישמע לשונו: [יח] לא ישא פנים לזקן ועולל לא-יחון: [יט] חטפו הנעימים מחיק אמותם ושכלו העזובה מבנותיה: [כ] ואני איככה אושיעכם: [כא] אך מביא השבר יצילכם מכף צריכם: [כב] סעו-נא ולכו ילדי שעשועי ואני שכולה וגלמודה: [כג] הפשטתי עדי תפארתי ועטיתי אבל וקולי אל-שדי אזעק נצח:

[כד] התעוררו בני והרימו אל שדי קולכם ויגאלכם מכף צורריכם: [כח] קיוותה נפשי לישע אלוהי ותעלוזנה כליותיי ברב חסדו כי-יחיש ה' עזרתו: [כו] בדמעה ובקינה שלחתיכם ובשמחה ורנה ישיבכם: [כז] שכני ציון הביטו גלותכם ועוד מעט יביטו גאולתכם כי יחיש ישעו בעז ותפארת: [כח] שאו כרגע חמת שדי אם הדפך הצר מבמותיך עד-ארגיעה תראה מפלתו ואתה על-במותיו תדרוך: [כט] על אורחות עקלקלות ענוגי נדדו הודחו כצאן נפוצים מעדר: [ל] התעוררו וקראו לאל המושיע המוליככם בשבי יזכור אתכם: [לא] אם חשתם לסור מעליו חושו עושו לבקשו: [לב] אם יסר אתכם בשבט עברתו ישוב וישמח אתכם בחסדו נצח:

[ה' מנחם את ירושלים]
[לג] הנחמי בת-ציון והוא ינחמך אשר נקרא שמו עליך: [לד] כל-צורריך יבושו וכל-שמחי רעתך ייכלמו: [לה] אוי לערים אשר העבידו בניך אוי לאשר כלאום בכלא: [לו] כאשר ששה כל-עיר על-שברך כן תדאג ותעצב על-מפלתה: [לז] הבוק תבוק מהמונה אשר תתפאר עליו והפכתי גאונה למפלה: [לח] כי אש אלוהים תרד בה ימים רבים וציים ושעירים ירגיעו-בה: [לט] הסבי עיניך קדמה בת-ציון וראי כי ישיש עליך אלוהיך: [מ] הביטי אסירי בניך שבים מים ומקדם ולשונם תרנן כבוד ה':


פרק ה

[א] הסירי בגדי אבלך ירושלים ולבשי הדרת עולם גאון אלוהיך: [ב] עטי מעטה צדקת אלוה ושימי עטרת תפארתו על-ראשך: [ג] הנה יגלה הודך תחת כל-השמים ושמך יקרא עד-עולם שלום-צדקה וגמול-יושר: [ד] קומי ירושלים ועלי על-במתי ארץ: [ה] הסבי עיניך קדמה וראי קיבוציך ממזרח שמש עד מבואו על-פי ה': [ו] ירננו ויעלזו כי גאלם ה': [ז] במוט רגלם הצר רדפמו וקוממיות ישיבם ה' כרוזני ארץ: [ח] כי כל-הר ישפל והיה העקוב למישור והרכסים לבקעה נאום ה' למען ילכו בדרך סלולה להודות לשמו: [ט] וכל-יער ריח-ניחוח וכל-עץ-רענן בשדה יתנו צילם לכבוד עמו ישראל בדבר- ה' : [י] כי ישיב ה' את-שבות עמו בשמחה ובששון ברוב רחמיו וחסדיו: