האגדה הרבתה לתאר את דניאל. דמותו הייתה חביבה על העם, והוא מתואר פעם כחכם וכצדיק, ופעם כאוהב צדק ונאמן לאמונת אבותיו. התוספות נכתבו מעיקרן בעברית ובארמית שפות שהיו ידועות לעם, והן מרחיבות את המסופר בספר דניאל.
החיבורים תורגמו לעברית: קצתם בתוך מדרשים מאוחרים לספר דניאל וחלקם בספרים החיצוניים, ואלו הן: התנין בבבל, הבעל בבבל, שושנה ותפילת עזריה וחבריו.
דניאל מתואר בספר שושנה כנער רודף צדק וכדיין הדן דין אמת. ב"התנין מבבל" ו"הבעל בבבל" מתגלה דניאל בערמתו, המצליח לנתוץ את צלמו של בל ולהרוג את התנין, ובכך הוא מונע מהמלך לעבוד עבודה זרה.
התוספות לספר דניאל הגיעו אלינו מיוונית בשתי נוסחאות: נוסח של תרגום השבעים ונוסח של תאודוטיון. תאודוטיון, מתרגם המקרא, חי בתקופתו של ר' יהודה הנשיא, במאה ה-2 לספירה, ולכן נראה שהתוספות לספר דניאל חוברו בין המאה ה -1 לפנה"ס למאה ה - 1 לאחר הספירה.
נוסח תאודוטיון נתקבל ברוב הכנסיות הנוצריות, והוא קרוב יותר לנוסח המסורה. הירונימוס השתמש בתרגומו בתאודוטיון ולא בתרגום השבעים.
ההוספות לספר דניאל הן:
הבעל בבבל
התנין בבבל
תפילת עזריה וחבריו
שושנה