על הספר

הספר נתקבל בכנסיה כאחד מספרי הקודש. אוריגנס, מאבות הכנסייה במאה ה - 3, חקר אם סיפור זה מצוי בקרב היהודים, ונענה כי גם שמותם של שני הזקנים החוטאים ידועים, והם: אחאב בן קוליה וצדקיה בן מעשיה.
אחאב וצדקיה היו שני נביאי שקר בתקופת ירמיהו, וירמיה בפרק כ"ט, 23 מרשיע אותם על אשר עשו נבלה בישראל וינאפו את נשי רעיהם.
הרמב"ן מזכיר את "מגילת שושן" בדברים כ"א 12. תרגום עברי של ספר שושנה יצא לאור ע"י ילניק בבית מדרש ו'.
יש להניח שהספר נכתב בתחילה ביוונית. שתי הנוסחאות היווניות שונות בכמה פרטים. (ע"פ אברהם כהנא "הספרים החיצוניים" כרך ב').

(א) איש היה בעיר בבל ושמו יהויקים: (ב) ויקח לו אישה ושמה שושנה בת חלקיהו והיא הייתה יפת תואר ויראת אלוהים: (ג) כי אבותיה היו ישרי לב וידריכוה בדרכי תורת משה: (ד) ויהויקים היה עשיר מאוד ויהי לו כרם חמד אצל ביתו, וכל היהודים התאספו אליו כי נכבד היה מכל אנשי העיר: (ה) ויהי בשנה ההיא ויקומו שנים מזקני העיר לשופטים על העם: (ו) והם היו מן האנשים אשר אמר ה' עליהם 'מבבל יצאה הרעה ומזקניה שופטי העם': (ז) ויבואו מדי יום ביומו אל בית יהויקים, וכי היה לאיש דבר בא אליהם: (ח) ויהי בעת הצהרים וכל איש הלך לדרכו ותלך שושנה לשוח בכרם בעלה:

(ט) ויראו הזקנים את האשה מתהלכת יום יום בכרם ויתאוו תאווה: (י) וייהפך לבבם ותחת נשוא מרום עיניהם, נשאו את עיניהם אליה, ולא זכרו תורת ה' ומשפטו: (יא) וגם כי חיצי התשוקה נחתו בלבב שניהם לא גילו את אהבתם איש אל אחיו כי התבוששו, וכל אחד חשב לחללה: (יב) וישקדו יום יום על דלתי הכרם, ללכת אחריהם ולהביט אליה: (יג) ויאמרו איש אל רעו נשובה נא אל בתינו כי קרבה העת לאכול בצהרים: (יד) ויהי אחרי לכתם ואחרי היפרדם איש מעל אחיו, ויפן כל אחד וישב אל הכרם וימצאו שניהם יחדיו: (טו) וכאשר שאלו איש את אחיו לאמור מה זאת, ויתוודו את תשוקתם הרעה, ויועצו יחדיו וישימו מועד לארוב לה בהיותה לבדה:

(טז) ויהי היום, והם במארב, ותבוא שושנה כדרכה לרחוץ בכרם כחום היום, ושתי נערותיה אתה: (יז) ואיש לא היה בכרם זולתי שני הזקנים, אשר התחבאו לארוב לה: (יח) ותאמר שושנה אל נערותיה, קחנה לי שמן ובורית וסגורנה הכרם עד כלותי לרחוץ: (יט) ותעשינה הנערות כאשר בקשה, ותסגורנה הדלת בעדה: (כ) ולא ראו את האנשים כי התחבאו:

(כא) הנה הלכו, והנה שני הזקנים הגיחו מן המחבוא וירוצו אל שושנה ויאמרו: (כב) הנה הכרם נעול ואין פה איש לראות, ונפשנו חשקה בך. לכן הבה נא ונבוא אליך: (כג) ואם מאן תמאני לשמוע בקולנו, העד נעיד עליך כי ראינו איש עמך בכרם, ולכן שלחת את הנערות מאיתך: (כד) ותאנח שושנה ותאמר:

אויה לי כי צר ומצקו סבבוני יחד: (כה) אם אעשה את חפצם בת מות אנוכי ואם אחדל מי יצילני מידם: (כו) אפס טוב לי לנפול בניקיון כפי בידי אדם, מחטוא לאלוהים:

(כז) ותשא שושנה את קולה ותצעק, ויצעקו גם הזקנים לקראתה: (כח) וירוץ האחד אל הדלת ויפתח: (כט) ואנשי הבית שמעו את קול צעקתה, וירוצו אל הכרם לראות מה זה נעשה: (ל) ויהי כי הוציאו הזקנים עליה את דיבתם רעה ויתבוששו העבדים, כי מיום הולדה לא נשמע כזאת עליה:

(לא) ויהי ממחרת, בהיקבץ העם בית יהויקים בעלה, ויבוא גם שני הזקנים ויוציאו עליה שם רע למען שפוט אותה משפט מוות: (לב) ויאמרו אל העם: שלחו נא והגישו את שושנה בת חלקיהו אשת יהויקים אלינו: (לג) וישלחו אליה להביאה, ותבוא היא ואבותיה עם בניהם וכל משפחתה: (לד) ושושנה הייתה טובת מראה רכה וענוגה: (לה) ויצוו הרשעים האלה להסיר הצעיף מעל פניה, למען התענג עוד בהוד מראיה: (לו) וכל מודעיה וכל הניצבים עליה בכו בכי גדול מאוד: (לז) ויקומו שני הזקנים ויתייצבו בקרב העם, וישימו את ידיהם על ראש שושנה: (לח) והיא בכתה במר נפשה, ותישא עיניה השמימה כי בטח לבה בה': (לט) ויענו הזקנים ויאמרו:

הנה התהלכנו שנינו בכרם, ותבוא שושנה ושתי נערותיה אתה: (מ) ואחרי כן שלחה את הנערות מפניה, ואת הכרם סגרה: (מא) ויגש אליה עלם אשר נחבא בגן וישכב עמה: (מב) ויהי כי ראינו בפינת הגן את הנבלה הזאת, וקרבנו אליה והנה היא שוכבת בחיקו: (מג) אפס לא היה לאל ידנו לתפוש את העלם, כי חזק היה ממנו, ויפתח הדלת וימלט: (מד) ויהי כי החזקנו בה, ושאלנוה לאמור מי הוא העלם, ותמאן להשיב לנו דבר: (מה) ועתה עדים אנחנו בדבר הזה:

(מו) ויאמן העם אל דברי הזקנים השופטים וישפטו אותה משפט מוות: (מז) ותזעק שושנה בצרת נפשה ותאמר:

(מח) ה' אלוהים לך נגלו כל תעלומות וחדשות אתה יודע בטרם תצמחנה: (מט) ידעת גם ידעת כי אין בפיהם נכונה וכי שקר העידו עלי: (נ) ועתה הנני הולכת למות, גם כי ניקיתי מן הפשע אשר בדו מלבם הרע:

(נא) וישמע אלוהים את נאקתה וייעתר לה:

(נב) היא מוצאת למות, וה' העיר את רוח נער רך ושמו דניאל, וישא את קולו ויאמר:

(נג) נקי אנוכי מן הדם אשר ישפך:

(נד) ויפן כל העם וישאלוהו מה זה הדבר אשר דיברת? (נה) ויתייצב דניאל בקרב העם ויאמר:

(נו) שמעו נא בני ישראל, הסכלתם עשה, להרשיע בת ישראל בטרם חקרתם ודרשתם הדבר: (נז) שובו נא אל בית המשפט וראיתם כי שקר ענו בה האנשים האלה.

וימהרו כל העם וישובו: (נח) ויאמרו הזקנים אל דניאל, שב נא בתוכנו והשכילנו אתה, אם שמך אלוהים לאיש מוכיח ושופט: (נט) ויען דניאל ויאמר: ייפרדו נא שני העדים איש מעל אחיו, ואשאל איש איש לבדו: (ס) ויהי אחרי היפרדם ויקרא לראשון ויאמר אליו,

הזקן בימים ובפשעים כעת יחולו על ראשך: (סא) דע נא כי משפט עוול שפטת, והצדקת את הרשע והרשעת את הצדיק, אף כי אמר אלוהים ונקי וצדיק אל תהרוג: (סב) ועתה אם ראיתה את אשר דברת, הגד לי את שם העץ אשר מצאת שניהם תחתיו.

ויען ויאמר תחת אלה: (סג) ויאמר דניאל יתנך ה' לאלה ומלאכו יצווה לך להכריתך: (סד) וישלח אותו מעל פניו, ויצו להגיש את השני. ויאמר אליו:

בן כנעני אתה ולא בן יהודי: (סה) הן יופי האשה השיאך ורוח זנונים הפך לבך: (סו) ככה היו מעשיכם כל הימים לזנות את בנות ישראל ומיראתן אתכם הטיתם אותן לכל חפציכם: (סז) זולתי בת יהודה הזאת אשר לא שמעה לקול תזנותך: (סח) ועתה הגד לי את שם העץ אשר ראית שניהם תחתיו.

ויען ויאמר: תחת אלון: (סט) ויאמר דניאל השקר יכסה פניך קלון. ראה כי מלאך ה' ינופף חרבו עליך להשחיתך:

(ע) וישמע כל העם ויישאו את קולם להודות לה' המושיע לכל המייחלים לחסדו: (עא) ויקומו כולם על שני הזקנים אשר נלכדו באמרי פיהם על יד דניאל, כי שקר ענו בשושנה: (עב) ויעשו להם כמשפט תורת משה, ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו: (עג) ויהרגו אותם וינצלו ביום ההוא משפוך דם נקי בישראל: (עד) וחלקיהו ואשתו נתנו שבח והלל לה' על דבר בתם, כי לא נמצא בה ערות דבר: (עה) וכן עשה יהויקים בעלה וכל משפחתו: (עו) ויהי דניאל גדול ויקר בעיני העם מיום ההוא והלאה, עד יום מותו: