(ד) כה אמר נבוכדנצר הגדול מלך כל הארץ. (ה) מהר ובחר לך חיל רגלי גיבורי כוח שנים עשר ריבוא, ופרשים שנים עשר אלף. (ו) וצא למלחמה על כל הארצות אשר מים למלכותי, ואשר לא שמעו לקולי. (ז) ואמרת אליהם: ארצכם ומימיכם לי הם. (ח) הנה יצאתי באפי ובחמתי לקראתכם, וכיסיתי את עין ארצכם בהמון צבאותיי, ולהם אתננה לשלל. (ט) הבקעות והנחלים ימלאו חלליכם, והנהרות יעכרו מפגרי מתיכם, וניפצתי את השבויים עד כנפות הארץ. (י) אתה תלך לפני ופרצת על כל גבולי ארצותם. והיה כי ייכנעו ועמדו תחת ידיך עד יום פוקדי עליהם. (יא) וכי יתייצבו לפניך, והחרמת אותם לפי חרב, עינך לא תחוס עליהם, וכל הארץ תהי לבז. (יב) ועתה בי נשבעתי ובמלכותי, אם לא בידי אעשה כאשר דברתי.

(ב) עבדים אנחנו למלך האדיר נבוכדנצר. (ג) הנה נפלנו לפניך ארצה, עשה עמנו כאשר ייטב בעיניך. (ד) כל אשר לנו לך הוא, חוותינו וערינו ומקננו גדרותינו ואוהלינו לפניך הם, לעשות בהם כאוות נפשך. (ה) כל הערים ויושביהן בידך נתנו, בא נא אלינו ורדֵה בנו כטוב בעיניך.

אנא יי, אל תיתן את נשינו וטפינו לשלל, את ערי נחלתנו לשמה, ואת מקדשך לטומאה ולשמצה לשמח בם גויים.

(ב) הן בני ישראל אספו חיל וחמושים הם להתייצב לפניך. (ג) וגם שמו מצב על ראשי ההרים לשטנך, בדרך ומוקשים שתו עלי נתיבות.

(ה) הגידו לי אנשי כנען מי העם הזה היושב בהרים, מה עריהם ומה כוחם, מי מלכם ומה חילם ומי הם ראשי צבאם. (ו) על מה פנו עורף כי לא באו לקראתי מכל יושבי חבל הים.

(ח) ישמע נא אדוני את דברי עבדו, והגדתי לך את משפט העם הזה היושב בין ההרים, ודבר שקר לא יצא מפי עבדך. (ט) הנה העם הזה יצא מארץ כשדים, וילכו לגור בפדן ארם, יען כי לא אבו לעבוד את אלוהי אבותם בארץ כשדים. (י) ויעזבו את חוקות אבותיהם ללכת לעבוד את יי אלוהי השמים אשר הכירו. ויען כי גורשו משם, נמלטו פדנה ארם, ויגורו שם ימים רבים. (יא) ויהי כאשר צווה אלוהיהם אותם לצאת מארץ מגוריהם ללכת ארצה כנען, וישבו שם, ויהי להם רכוש רב בכסף ובזהב ובמקנה. (יב) ויהי כי חזק הרעב בארץ, וירדו מצרימה וירבו ויעצמו שם במאוד מאוד עד אשר לא יספרו מרוב. (יג) ויהי כי הכביד מלך מצרים את עולו על העם הזה, ויתחכם לו לעשותם לעבדים. (יד) ויצעקו אל יי אלוהיהם, וינגע את כל ארץ מצרים נגעים גדולים אשר לא יכלו להירפא, ויגרשו המצרים אותם. (טו) ויי הוביש את מי ים סוף לפניהם, ויוליכם אל הר סיני ולקדש ברנע, ויורש את כל יושבי המדבר לפניהם. וישבו בארץ האמורי, ויחרימו כל בני חשבון. (טז) אחרי כן עברו את הירדן, ויירשו את כל ארץ ההר, ויגרשו את כל יושבי כנען ואת הפריזי ואת היבוסי ואת הגרגשי וכל יושבי שכם, וישבו שם ימים רבים. (יז) וכל עת אשר לא חטאו לאלוהיהם היטב היטב עימהם, כי יי שונא כל עול, היה בעזרם.
(יח) ויהי כי סרו מן הדרך אשר צווה אותם ללכת בה, וימשלו בהם אויביהם, ויי השליך אותם אל ארץ אחרת ויהיו לעבדים (יט) מקדש אלוהיהם הורד לארץ, וכל עריהם נפלו ביד אויביהם. (כ) אך עתה כי שבו אל יי אלוהיהם, וישובו גם מארץ שביים אל עיר קודשיהם אל ירושלים. ויירשו את ארץ ההר אשר הייתה שממה מאין יושב. (כא) לכן ידרוש נא אדוני לעם הזה לדעת אם יש בו עון. כי אם חטא לאלוהיו, עלה נעלה ונוכל להם. (כב) אולם אם לא חטאו לו - עבור יעבור אדוני, כי יי אלוהיהם ילחם להם, והיינו לחרפה לכל הארץ.

(ג) הירוא נירא לעלות אל בני ישראל ולהלחם בם, ואם יש כוח וגבורה בהם לערוך מערכה לקראתנו. (ד) לכן עלוה נעלה אליהם אדוני הלופרנש וכל העם יהיה לנו לשלל.

(ו) מי אתה אכיור שכיר אפרים להתנבא לעם ירושלים לאמור כי לא נוכל להם, וכי אלוהיהם נלחם למו. היש אלוה בלתי נבוכדנצר? (ז) הוא ישלח את חילו עליהם וישמידם מעל-פני- האדמה, ואלוהיהם לא יצילם מידינו. (ח) ואנחנו עבדי נבוכדנצר נכַלּם כולם כאיש אחד, ולא יתייצבו לפני שעטת הסוסים אשר נשלח לבוא עליהם. (ט) כל הרריהם נשכיר מדם, וכל שדמותיהם ימלאו פגרי מתיהם, כי לא יעמדו לפנינו, וכל העם כלה יכלה. (י) כי כה אמר נבוכדנצר מלך כל הארץ: אל-ייפול דבר מכל אשר דיברתי. (יא) ואתה אכיור שכיר עמוני, יען כי התנבאת היום לבושתך, לא תראה פני עד יום הנקמי בגרשי מצרים. (יב) והיה בשובי מרדוף אחריהם, ונפלת בתוך חלליהם במדקרות חרב צבאי. (יג) ועתה אצווה את עבדי להביאך אל אחד המקומות על ההרים אשר נעלה שמה. (יד) ואם תאמר בלבבך כי לא יפלו תחת ידי, גם פניך לא יפולון, כי לא תמות כי אם עימהם. (טו) כה דברתי אף אני ודברי לא ישובו ריקם.

(כו) אנא יי אלוהי השמים הביטה וראה את גאון העם הלזה, ורחם על שִפלת עמך ישראל אשר לך התקדשו.

(י) כי ישמע אדוני את דברי עבדיו, והוסר כל מכשול מאנשי צבאו. (יא) לא על חנית ורומח יבטחו בני ישראל במלחמה, כי אם על ההרים הגבוהים אשר הם יושבים עליהם, כי מי יעלה אליהם על ראשי הצורים ההם. (יב) ועתה אדוני אל תערוך מערכה לקראתם, ואיש לא ייפול ממנו, כי כולם יעמדו תחתיהם ולא יצאו מן המחנה. (יג) רק צו את אנשיך ללכוד את מימי בארותם אשר ייזלו להם מרגלי ההרים. (יד) כי הבארות ההם ישקו את כל יושבי בתול. והיה כי יכלאו מימיהם, אז כל העם יגווע בצמא, או יתנו את העיר בידנו. (טו) ואנחנו נעלה ונירש את ההרים הקרובים לחנות על העיר לבל יצא איש ממנה, וכל יושביה כלה יכלו ברעב עם נשיהם וטפם. (טז) כי בטרם תקרב חרב אליהם יפלו בביתם וברחובות העיר, ואתה אדוני תנקם בהם על מרים ועל ערפם הקשה.

(כו) ישפוט יי בינינו וביניכם כי הבאתם עלינו את הצרה הזאת, יען כי מיאנתם לדבר אל אנשי אשור לשלום. (כז) ראו כי עתה אפסה כל עזרה ממנו, ויי הסגירנו בידם למות ברעב ובמגפה לעיניהם. (כט) הבה קראו להם עוד עתה, ותנו את העיר ביד הלופרנש ואנשיו לבוז אותה. (כט) כי טוב לנו היות להם לשלל ולעבדים ונחיה, ממותנו בצמא. (ל) ולמה נראה ברע אשר ימצא את נשינו וטפנו כי ימקו לעינינו. (לא) העידונו בכם היום את השמים ואת הארץ ואת יי אלוהי אבותינו, אשר ידו קשתה עלינו על עווננו ועוונות אבותינו, כי לא כדת עשיתם לנו כיום הזה.

הירגעו אחי ועמדו עוד חמשת ימים אולי יעשה יי חסד לנו ולא לנצח יעזבנו. (לד) והיה כי יעברו חמשת ימים, וכל עזרה נדחה ממנו, ועשיתי כאשר דברתם. ועתה לכו לשלום.

שמענו נא ראשי בתול. לא כן הדבר אשר דברתם היום אל העם, וכי נשבעתם לתת את העיר ביד האויב אם יי לא יעמד לנו בעוד חמשת ימים. (יב) מי אתם כי תנסו את יי, התחת אלוהים אתם לשפוט בינו ובין העם. (יג) הן חקרי לב האדם לא תבינו, והגיונותיו לא נגלו לכם, ואיך תמצאו חקר בורא כל ואת אשר יעץ עלינו. (יד) אל נא אחי תרעו, ואל תקציפו את יי. (טו) כי אם לא יושיענו בימים חמשה, היבצר ממנו להצילנו ביום יבחר, או לכלותנו לעיני צרינו. (טז) לכן אל תתייעצו על צפוני שדי, כי לא בן אדם הוא להיבהל או לבוא במשפט אתו. (יז) הלא נדע כי אין בנו שבט או משפחה או עיר אשר לבבכם פונה היום מעם יי אלוהינו ללכת אחרי אלוהים אחרים מעשה ידי אדם, כאשר עשו אבותינו בימי קדם, ויפלו בחרב אויבנו, ויהיו לבז ולמשיסה בגוים. (יח) אנחנו ידענו כולנו כי אין אלוהים זולתו, לכן לו לבדו נייחל, כי בוז לא יבוז לנו ולזרענו. (יט) כי אם נלכדנו, לא ייזכר עוד יהודה, ומקדשנו יהיה לבז. ויי ידרוש טומאתו מידנו. (כ) צרת אחינו ושבית ארצנו והריסת נחלתנו ביד אויבינו ישיב יי על ראשנו בארץ הגוים אשר נעבד. (כא) כי לבוז ולחרפה נהיה לכל אשר ירדו בנו. (כב) ולא לטוב לנו תחשב שפלותנו כי אם למשל ולשנינה.
(כג) לכן אחי, נהי נא לנס מתנוסס בקרב אחינו, כי רוחם נשען עלינו על בית יי ועל המקדש ועל המזבח. (כד) ונתנה תודה לאלוהים בנסותו אותנו כאשר ניסה את אבותינו את אברהם ואת יצחק ואת יעקב בפדן ארם, בשומרו את צאן לבן אחי אמו. (כה) כי כמו באֵש בחָנָם יי לדעת חקרי לבבכם. וכן ינסה אותנו: לא לכלות כי אם להוכיח את אשר יאהב.

כנים דבריך ואין בהם נפתל ועיקש. (כז) גם לא מיום או מיומיים נודעה חכמתך, כי אם מיום הולדך נפלאת בשערים, ולבבך שלם עם יי. (כח) אך כל העם צחה צמא נקהלו עלי ויפצרו בי לעשות כאשר דברתי, וגם נשבענו להם, ואת שבועתנו לא נפר. (כט) ועתה יען כי אישה יראת אלוהים את, העתירי אל יי בעדנו, ויתן לנו מטר למלאות את בורותינו מים ולא נגווע בצמא.

שמעוני אחי! הנה יזמתי לעשות דבר אשר לא יסוף זכרו לדור ודור. (לא) עמדו הלילה פתח שער העיר, ואני אצא עם העומדת לפני, ויי אלוהים פקוד יפקוד אותנו בידי בעוד מועד אשר אמרתם למסור את העיר. (לב) רק אל תחקרו לדעת את אשר עם לבבי, כי לא אענה אתכם דבר עד אשר אם עשיתי את אשר יעצתי לעשות.

לכי לשלום ויי אלוהים ילך לפניך לעשות נקמה באויבינו.

(ב) אל אלוהי אבי שמעון. אתה נתת חרב בידו להנקם בבני נכר על אשר חיללו את אחותו הבתולה. (ג) ועל כן המתה שריהם מתבוססים בדם על ערשם, ופקדת עוון השרים על עבדיהם. (ד) ראשיהם הורדת מכיסאם, ונשיהם ובניהם נתת לשבי ולבזה ביד עבדיך אשר אהבת, יען כי קראו לך לנקום את נקמת חרפתם. (ה) שמע נא גם עתה את אמתך האלמנה. (ו) הן קדם ואחור מידך המה, ועת הזאת ועת העתיד לך נגלות, כל מחשבותיך יכונו, וכי תגזור אומר ויקום לך. (ז) ועתה השקיפה נא וראה את המוני אשור המתפארים על רכבם ועל פרשיהם, ובוטחים בכוח חיל הרגלים אשר להם. (ח) הנשענים על חנית וחץ, על קשת ועל קלע, ולא יכירו כי אתה לבדך תשבית מלחמות ויי שמך. (ט) שבור נא את גאון עוזם בכוחך הגדול, ונפץ עצמותם בזעם אפך. (י) כי באו לחלל את מקדשך ולטמא את משכן כבודך ולנתץ את קרנות מזבחך. (יא) ראה נא את גאוותם, ושפוך חמתך על קדקודם. הרהב בנפשי הרוח אשר לבשתני. (יב) תן מרמה בלשוני לסכל עצת עבד אל אדוניו ועצת אדון אל עבדיו, ונגדעו קרנותם ביד אישה. (יג) הן לא ברוב המון תגבר, ולא ביד כבירים תעוז. (יד) כי אתה יי פודה ענווים ועוזר דלים זוקף כפופים וסומך נופלים. (טו) ועתה יי אלוהי השמים ואלוהי הארץ, יוצר הימים ומלך כל היצורים, שמע לקול תחינתי. (טז) תהי נא מילתי להם לפוקה למוקש, ולנגוע על הרע אשר יזמו לעשת לעם בריתך ועל בית קודשך ועל הר ציון נחלת בניך. (יז) הראה לעיני עמך ולעיני כל משפחות האדמה, כי לך יי הכוח והגבורה, וכי אין צור זולתי אלוהינו.

(ח) ייתן יי אלוהי אבותינו את חינך בעיני רואיך, ויצליח את דרכך לכבוד ישראל וירושלים.

פתחו לי את שער העיר לצאת ולעשות כאשר דברתי אליכם.

למי את אי מזה באת ואנה תלכי.

עברית אנכי וברחתי כי ראה אנכי את כל העם נופל תחת ידיכם. ואמרתי אלכה נא אל הלופרנש שר צבא אשור לדבר אליו דברי אמת. (טו) והוריתי אותו את הדרך אשר ילך בה לרשת מהר את כל ארץ ההר, ולא ייפול מכל מחנהו איש אחד.

(יז) הנה הצלת את נפשך כי מהרת לבא אל אדונינו, ועתה בואי נא ונשלחה אנשים אתך להביאך לפניו. (יח) והיה כי תעמדי לפניו, אל תיראי, ואמרי לו כאשר עם לבבך וייטב לך.

התחזקי בתי ואל תיראי. (ב) כי לא הריעותי לאיש אשר נשאו לבו לעבוד את נבוכדנצר אדון כל הארץ. (ג) ולולא לבוז הייתי בעיני עמך היושב בהרים, כי עתה לא הרימותי את חרבי עליהם, ועתה את עוון מרדם ישאו. (ד) ועתה הגידי לי על מה ברחת ומדוע באת אלינו, הלא לטוב לך עשית זאת. (ה) לכן אל תיראי, כי לא תמותי, לא הלילה ולא לעולם. (ו) לא ירע לך איש, והיית אך שמחה ככל עבדי המלך.

הסכת ושמע את דברי שפחתך, כי לא אכזב, וכי תעשה כאשר איעצך יצליח אלוהים דרכך ולא תחטא. (ח) כי חי המלך נבוכדנצר בחכמתו, אשר בחר בך לעשות משפטים בעמי הארץ, אם לא בידך גם הבהמות והחיות ועופות השמים יסורו למשמעתו ולמשמעת כל ביתו. (ט) ידענו כי איש אתה אשר רוח בו, וחכמתך נודעת בכל הארץ, כי לך עצה ותושייה, וגם כח וגבורה במלחמה. (י) גם שמענו את אשר הגיד לך אכיור כי אספוהו אותו אנשי בתול, ויספר להם את כל אשר דבר לך. (יא) לכן אדוני השר, אל תשליך דבריו אחריך, כי נכונים המה. (יב) לא יאנה לעמנו כל רע, וכל כלי יוצר עליהם לא יצלח, אם לא חטאו לאלוהיהם. (יג) ועתה פן יתום לריק כוחך, דע כי המוות בעקבם, וחבלי חטאתם יתמכו. (יד) כי יכעיסו את יי אלוהיהם, ומעשים אשר לא יעשו יהגו בלבבם. (טו) הן אפסה להם כל צדה, ומים אין להם לשתות, ועתה הם חושבים לשלח יד בכל בהמה ולאכול כל דבר אשר לא יאכל. (טז) גם שלחו מלאכים לזקני ירושלים ויבקשו מהם לתת למו יד לאכול את ראשית פרי האדמה, ומעשרות תירוש ויצהר אשר קודש הם לכוהנים בירושלים המשרתים את פני יי, (יז) ואשר צוו עליהם לבל תיגע בו יד. וגם יושבי ירושלים עשו כן. (יח) והיה כי יחטאו ויעברו את מצות יי, ונִתנו בידך לכלותם כלה ונחרצה בעצם היום ההוא. (יט) ואני שפחתך כי ידעתי זאת, נמלטתי, ויי שלחני לעשות אתך דבר אשר תהום כל הארץ עליו. (כ) אמנם אף כי באתי אליך עתה, את האלוהים אני יראה, ואת חוקותיו אשמור יומם ולילה. (כא) ואני אבקש ממך, לתת לצאת כל לילה ולילה מן המחנה אל הערבה להשתחות ליי. (כב) והיה כי יגלה לי עת פשעם, ובאתי והגדתי לך, ויצאת עם כל המחנה, ולא יתייצב איש לפניך. (כג) ואנחך דרך ארץ יהודה עד בואך ירושלימה, ואת כיסאך אקים בקרב העיר. (כד) ולכדת את כל העם כצאן אשר אין להם רועה, ולא יחרץ לך כלב לשונו. (כה) אלה הדברים אשר נודעו לי ואני באתי להגיד לך.

(כז) אכן אין כמוה אישה מקצה הארץ ועד קצה, גם בחכמה וגם ביופי.

מאת יי הייתה זאת, כי שלחך לפני העם לתת כוח בידי לאבד ולהשחית את אויבי אדוני. (כט) הנה יפת תואר ואשת שכל את, וכי תעשי כאשר דברת, והיה יי לי לאלוהים. (ל) ואת תשבי בית המלך ושמך יהולל בכל הארץ.

אל נא אדוני, כי אם אוכל מלחמך וחטאתי לאלוהים. הנה הבאתי את לחמי אתי.

ואם כילית לאכול את אשר בידך מאין תיקחי, כי אין איש מעמך אתנו במחנה.

חי נפשך אדוני אם לא יבצע יי את מעשהו בטרם כיליתי לאכול את אשר בידי.

(י) לך נא אל האישה העבריה אשר אתך, ופתה אותה לבא אל המשתה אשר עשיתי. (יא) כי חרפה היא לנו לשבת עם אישה יפה מבלי דעת איש אותה, הלא נהיה לשחוק בעיניה.

(יג) היפה בנשים, אל נא תמנעי מבוא אל אדוני לאכול ולשתות עמו ולהיטיב את לבבך. (יד) כי לכבדך הוא מבקש כאחת השרות אשר בבית נבוכדנצר.

מי אנכי להמרות את פי אדוני. את הטוב עיניו אעשה, והיה לי לכבוד ולתפארת עד יום מותי.

שתי נא בתי והיטיבי לבך.

אשתה כדברך, כי מיום היוולדי לא ניכבדתי כזאת.

(ז) אל אלוהים, אשר בידך הכוח והגבורה, הבט נא וראה את מעשה ידי שפחתך להרים קרן ירושלים. (ח) הנה קרבה עת פדות עם נחלתך, כי תושיעני ימינך לתת נקמה בגוים אשר קמו עלינו.

פתחו לי את השער כי יי אלוהינו אתנו להראות לישראל את ידו, ולצריו את זרועו, כאשר החל לעשת ביום הזה.

(כ) הודו ליי והללו לשמו, כי לא הסיר חסדו מעל בית ישראל, ומחץ פאת צרינו בידי הלילה.

(כב) הנה זה ראש הלופרנש, זר צבא אשור, וזאת היריעה אשר שכב אחריה, והוא שכור, וביד אישה הרגו אלוהים. (כג) חי יי אשר הצליח דרכי, כי רק במראי הטיתי את לבבו, וידו לא נגעה בי לרעה.

ברוכה את בתי ליי אל עליון, וברוך טעמך מכל בנות הארץ. (כז) ברוך יי אלוהים עושה שמים וארץ, אשר ידו הייתה אתך לכרות ראש שונאנו. (כח) לא ישכח חסדך לנצח מלבב כל המהללים חסדי יי. (כט) ויי יזכור אותך לטובה, כי בנפשך פדית את עמו מיד מבקשי נפשם, ולבבך תמים עם יי.

שמעוני אחי, קחו את הראש הזה והוקיעו אותו על ראש החומה. (ב) והיה באור הבוקר, והשמש יצא על הארץ, ויצאתם כולכם חגורים מן העיר, ושרי החיל בראשכם, כמו לרדת מן ההר אל מחנה אשור, אך ירד אל תרדו. (ג) והיה כי יראו אנשי אשור, יחגרו את חרבם וירוצו אל המחנה להעיר את שריהם משנתם. (ד) וכי יבאו שרי הצבא אל אוהל הלופרנש, וימצאהו מת, ימוג לבם בקרבם וינוסו לפניכם. (ה) אז תרדפו אחריהם עם כל יושבי אפיקי הארץ, והכיתם אותם לפי חרב. (ו) אך בטרם תעשו זאת, קראו לי לאכיור העמוני, למען יראה בעיניו את מחרף ישראל אשר שלחו לשחתנו.

(י) צבית תפארת ירושלים, את גברת ישראל וצפירת תפארה לכל עמנו. (יא) כי גדולות פעלת בידך לטובת עמך ישראל, ורוח אלוהים צלחה עליך. (יב) ברוכה את ליי לדור ודור.

(ב) פצחו רנה לאלוה ותנו תוף. זמרו לו בנבל וכינור. הודו ליי קראו בשמו. (ג) יי' אדנינו משבית קרבות. בקרב עריו הכין תחנות. ומכפימו הציל שפחת עמו. (ד) מהרי צפון ירד אשור. המוני חייליו עד אין מספר. גיבוריו הובישו נחלי מים. פרשיו כיסו הר ובקעה. (ה) אמר צורר אצית ארצם. מבחר בחוריהם תאכל חרבי. עולל ויונק אנפץ ארצה. עלמות ובתולות אקח מלקוח. (ו) לא יעץ ככה קנאת שדי. ביד אישה רעץ קמיו. (ז) לא נפל אדיר ביד כביר. לא פגעו איש רום קומה. בת מררי הרגתהו. ביפי מראה נפל שדוד. (ח) שמלת אבל פשטה. להקים אומללי ישראל. (ט) סכה פניה תמרוקים. שערה העטתה בשבכה. ותלבש בוץ לעוקבו. (י) עיניו עוורה בנעליה. ותלהט ביופייה לבבו. ובשלח קצצה ראשו. (יא) פָרַס חָרַד על רוחה. ומדי רגז על כוחה. וחלושי עמי הריעו תרועה. (יב) נערים ועלמות כליותם דקרו. וחרבם הפילה חללים בנוסם. בחרב עַם שדי נפלו כולמו. (יג) אשירה ליי כי גאה גאה. נאדר בכוח ונאדר בגבורה. (יד) לו יכרע כל ברך. הוא צווה ויעמד, שלח רוחו ויהי. מי נגדו יקום יתייצב. (טו) הרים ונהרים מפניו ירעשון. צורים וכֵפים כדונג ימסון. וליודעיו ימשוך חסד ורחמים. (טז) לא בעולות מֵחים וחֵלב מראים, אך ביראת יי ירצה איש. (יז) אוי לך גוי נבל. כי תעשוק את עמי. גמולך ישלם, כי יבקע יום נקם. (יח) בשרך ינגע בחרחור. וכליותיך תאכל רימה, ונצח עיניך ידמעון.